המפה
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | רבי משה איסרליש (הרמ"א) |
| סוגה | הגהות על שולחן ערוך |
| מהדורות נוספות | |
| פרשנים | משנה ברורה |
| קישורים חיצוניים | |
| ויקיטקסט | שולחן ערוך |
המפה (נקרא גם הגהות הרמ"א) הוא חיבורו החשוב ביותר של רבי משה איסרליש (הרמ"א), ובו תוספות והתאמות לספר "שולחן ערוך" (שכתב רבי יוסף קארו) על-פי עדות אשכנז. חיבור זה התקבל בקהילות אשכנז כפסקי ההלכה החשובים ביותר, וכל אחרוני אשכנז התייחסו אליו, ונהגו על פיו.
שמו של הספר קשור באנלוגיה לשם "שולחן ערוך": הוא כתוספת של מפת שולחן לשולחן (ערוך). הספר אינו מודפס לבדו אלא כמעין הגהות ועריכה בתוך השולחן ערוך.
רקע
ספריו המרכזיים של הרב קארו, פירוש "בית יוסף" על הטור ולאחר מכן השולחן ערוך (שהוא מעין התמצית ההלכתית של ה"בית יוסף"), זכו כבר בימיו לתפוצה רבה והעמידו בסכנה את המסורת האשכנזית. כדי להגן על מסורת זו מצד אחד, ומצד שני לא לפגוע בהסכמה הרחבה לשולחן ערוך, כתב הרמ"א את הפירוש 'דרכי משה' על הטור, ואת המפה על השולחן ערוך. בניגוד לרב קארו, המתבסס בעיקר על הרי"ף, הרא"ש והרמב"ם, מביא הרמ"א בספריו אלה את דברי הפוסקים האשכנזיים ואת מנהגי קהילות אשכנז.
על פי עדותו בהקדמתו לספרו, החל הרמ"א לכתוב בעצמו ספר פסיקה מסכם עוד קודם שידע על ספרו של רבי יוסף קארו. לאחר שנודע לו על ספרו של הרב קארו, גנז את ספרו שלו כדי שלא תרבה מחלוקת בישראל. במקום להוציא ספר פסיקה כתב את השגותיו על השולחן ערוך, המודפסות כאמור בתוך השולחן ערוך עצמו. כך נוצר ספר פסיקה אחיד לעם ישראל.
הסיבות לחיבור הספר
כאמור את הגהותיו כתב הרמ"א לאחר שראה שדברי השולחן ערוך התקבלו כ'הלכה למשה מסיני', לכך הוסיף בהגהות את דברי החולקים "לעורר התלמידים":
ולא זה השולחן אשר ערך לפני ה' ולא נתנו עדיין לבני אדם אשר במדינות אלו, אשר רובו מנהגיו במדינות אלו לא נהיגינן כוותיה... ועל ידי זה נתפשטו בספריו הרבה דברים שאינן אליבא דהלכתא =(לפי ההלכה) לפי דברי החכמים שמימיהם אנו שותים שהם הפוסקים המפורסמים בבני אשכנז וצרפת... אשר אנו מבני בניהם. ואני ראיתי כי דבריו בשו"ע כנתנו מפי משה מפי הגבורה ויבאו התלמידים הבאים אחריו וישתו דבריו בלא מחלוקת... ע"כ ראיתי לכתוב דעת האחרונים עם המקומות שלא היו נראין לי דבריו כדי לעורר התלמידים.
— הרמ"א בהקדמתו להגהותיו
מחלוקת זו של הרמ"א וה"בית יוסף" נובעת בעיקרה מחמת שתי סיבות, הראשונה היא המעמד החשוב של המנהג באשכנז בעוד רבי יוסף קארו פסק לפי כללים, כפי שכתב על כך הרמ"א בהקדמתו:
גם כי הרבה דינים אין אנו נוהגים כמסקנת... מהור"ר יוסף קארו אשר כבר נתפשטו ספריו בכל ישראל, ואם יפסוק אדם אחרי דבריו בפרט בדיני איסור והיתר אשר יסד בשולחן ערוך שלו יסתור כל מנהגים שנוהגים בהם במדינות אלו.
טענה נוספת של הרמ"א היא על פסיקת השולחן ערוך שהירבה לפסוק כדעת שלושת ה"עמודים": הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, ולא כפי שנהגו לפסוק באשכנז ופולין כפי הכלל הלכה כבתראי בייחוד כאשר דבריהם הם כדעת בעלי התוספות, וכלשון הרמ"א בהקדמה לספרו:
כי ידוע שהרב המחבר בית יוסף בטבעו אל הגדולים נכסף, ופסק הלכה בכל מקום ע"פ שנים ושלושה עדים המה הגאונים הנחמדים הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש... ואף כי הם קמאי ולא בתראי, ולא חש לדברי שצווחו בו קמאי דקמאי... לפסוק הלכה בכל מקום כבתראי.
טענה זו אף חזר עליה בספרו כאשר נצרך לחלוק על דעת השולחן ערוך, והדגיש שוב טענה זו:
וכבר כתבתי דעתי בזה דהלכה כבתראי וכל שכן במקום שהתוספות מסכימים. ואין לך בתרא כדעת הטור שכתב דטוב להחמיר, וכבר כתב מהר"י מינץ התשובה בשם תלמיד מוהר"מ דיש לפסוק כפוסקים אחרונים... ויש לפסוק תמיד כבתראי ואין לנטות מזה.
— דרכי משה, יורה דעה לה אות יג
.
בדרך כלל בסוף כל הערה של "המפה" יש ציון מקור לדברי ההגהה בדברי הראשונים והאחרונים, במקום שאין מקור ואלו דברי הרמ"א בעצמו נכתב - ד"ע = דברי עצמו, מקורות אלו לא נכתבו על ידי הרמ"א[1].
המפה כוללת גם ביאורי מילים ועניינים לדברי השולחן ערוך, שבהם הרמ"א אינו חולק עליו, אך אף בזה יש שכתבו שדברים אלו אינם מדברי הרמ"א[1]. כראיה הם הביאו את השו"ע בדפוס שנת ש"מ[2] (לאחר פטירת הרמ"א) שנדפס עם הגהותיו אך בלי ביאורי מילים אלו. יש שכתבו שביאורים אלו הם מאחיינו של הרמ"א, רבי שמואל הלוי, בן רבי פנחס הורוביץ גיס הרמ"א[3].
על החיבור
בימי חייו ספג הרמ"א ביקורת לא מעטה מפוסקי אשכנז על כך שהעדיף את מנהג פולין והזניח את המקובל במרכז אירופה. רבי חיים בן בצלאל מחה על כך "שכמו כן הוא הכרח גדול להודיע חילופי מנהגי בני אשכנז ממנהגי מדינת פולין שאם הרב לא רצה לבטל מנהגו מפני מנהג א"י כ"ש שאין לבני אשכנז לבטל מנהגם מפני מנהג מדינת פולין וכן כתב כתשובת מהרי"ל בסי' ק' בשם הרא"ש שאין לבטל מסורת אשכנז בשביל שאר מדינות כי התורה ירושה להם לאשכנזים מימות החרבן... והנה הרב עצמו לא כתב בהקדמת ספרו רק ממנהג בני מדינתו ולא זכר מנהג אשכנז כלל".
עם זאת, משמש כאמור הספר כמקור העיקרי לפסיקת ההלכה ליהדות אשכנז. באחרונים התבטאו בהערצה על פסקי הרמ"א בהגהותיו לשולחן ערוך, כך לדוגמה נודעת אמרת החת"ם סופר: "ובני ישראל יוצאים ביד רמ"א".
דברים דומים כתב רבי עקיבא איגר:
תופשי התורה בארץ אשכנז ובארצות שסביבותיה קיימו עליהם ועל זרעם תורת משה הרמ"א נ"ע בכל השגותיו על הוראות הבית יוסף ותורת משה מורשה לנו מבלי לנטות ממנה להקל או להחמיר.
— רבי עקיבא איגר, אגרות סופרים מז
קישורים חיצוניים
- יהושע הורביץ, השולחן ערוך ורבי משה איסרליש (הרמ"א), מחניים צ"ז תשכ"ה, עמ' 35–39, באתר דעת
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 הקדמת שולחן ערוך מהדורת פרידמן - מכון ירושלים
- ^ באתר hebrewbooks.
- ^ הרב צבי הירש הלוי הורוויץ, תולדות משפחת הורוויץ, קראקא תרצ"ה (1935), עמ' 70 והלאה, באתר היברובוקס.
31227008המפה