חלוקת התורה
חלוקת התורה מורכבת מכמה חלקים ונעשית במספר אופנים. החלוקה היסודית היא לפסוקים ופרשיות, ואולם התורה מחולקת גם לסדרים ולפרשיות השבוע.
צורות החלוקה
במסורת היהודית קיימות שלוש חלוקות עיקריות שונות של המקרא:
- חלוקה לפרשיות, פרשה פתוחה או פרשה סתומה, על פי גודל הרווח בין הפסקאות.
- חלוקה לסדרים, על פי מחזור הקריאה התלת-שנתי שהיה נהוג בארץ ישראל.
- חלוקה לפרשיות הנקראות כיום פרשת השבוע, על פי מחזור הקריאה השנתי שהיה נהוג בבבל.
פרשיות
חלוקה אחת היא החלוקה לפרשיות, המתחלקות לפרשה פתוחה ופרשה סתומה, ואשר סימונה בטקסט הוא ריווח בין שתי הפרשות, כאשר פרשה סתומה מתחילה באותה שורה, ומסמלת ככל הנראה הפסקה מועטת, ופרשה פתוחה מתחילה בשורה חדשה, ומסמלת ככל הנראה הפסקה גדולה יותר. ברוב החומשים המודרניים פרשה סתומה מסומנת באות ס' ופרשה פתוחה מסומנת באות פ'. בחלוקה זו, כל קטע מכיל מספר לא קבוע של פסוקים (מחלק של פסוק (כמו בעשרת הדיברות) ועד עשרות רבות של פסוקים). חלוקה זו מקודשת ברמת הקדושה של הכתוב עצמו, שכן היא ניתנה למשה רבנו ביחד עם המקרא, והיא אחד מהתנאים לכשרותו של ספר תורה.
סדרים
חלוקה אחרת היא החלוקה לסדרים, חלוקה שהשתמרה בספרות המדרשית ונקראה לעיתים 'סימן', 'רמז', או בארמית 'פרשתא', או סומנה באות (המסמלת מספר בגימטריה) לפי הסדר. בחלק מכתבי היד העתיקים של התנ"ך ביניהם כתר ארם צובא סומנה החלוקה באות ס'[1]. חלוקה זו נקראת נוסח ארץ ישראל, והיא שימשה את תושבי ארץ ישראל לעליה בתורה בשבתות, כאשר בכל שבת קראו סדר אחד. בצורה זו סיימו את התורה בשלוש וחצי שנים. חלוקה זו הייתה בשימוש עד המאה השתים עשרה.
החלוקה לסדרים בתורה היא עניינית ברוב המקרים[2], ובספר דברים אף זהה לחלוקה לפרשות השבוע. בניגוד לחלוקה בתורה, בנ"ך לא ניתן לומר כי החלוקה לסדרים עניינית, אך היא בגודל אחיד למדי, ויש המשערים שהחלוקה נקבעה על פי דפי מהדורת מקרא מסוימת, ללא הקפדה תוכנית מהותית. בהקדמה לתנ"ך קורן מובאת השערה נוספת בשם רבי שאול קוסובסקי, הוא בדק וגילה שבנ"ך ישנם סדרים כמניין ימות החול בשנה (293), ומכך הוא הסיק שייתכן שנהגו בתקופות שונות לסיים כך את קריאת התנ"ך במחזור שנתי. על בסיס תובנה זו נוסד בימינו מחזור לימוד "נ"ך יומי". הסבר נוסף שמובא שם לעצם החלוקה שנראית לעיתים אקראית הוא שהמחלק ניסה לסיים ולהתחיל את הסדר בפסוק בעל תוכן חיובי.
פרשת השבוע
חלוקה נוספת, של התורה בלבד, הייתה על פי סדר קריאת התורה בבבל, שנתקבלה היום בכל תפוצות ישראל, וזוהי חלוקת "פרשות השבוע" הידועה (כגון: בראשית, נח, לך לך ועוד). כאשר כל פרשה מחולקת לשבעה חלקים המכונים "עליות", באורך משתנה, כנראה בעיקר מצורך פרקטי של עלייה לתורה בשבת שמעלים שבעה אנשים לקריאה. ברוב המקרים עלייה תפתח ותסתיים בפסוק שתוכנו "טוב" לישראל. לעולם לא תחל עלייה כזו בקללה כנגד ישראל.
חלוקה לפרקים
ערך מורחב – חלוקת הפרקים בתנ"ך
חלוקת הפרקים המקובלת היום היא זו הנוצרית, המחלקת כל ספר למספר פרקים, אולם אין היא שווה בחלוקת הפסקאות לפרשיות על-פי המסורה. רבים מהפרקים מתחילים באמצע פרשייה. החל מהמצאת הדפוס הוטמעה החלוקה הנוצרית והמספור בכל המהדורות המודפסות, והיא מופיעה בכל מהדורות התנ"ך בעברית. אם כי ישנם שינויים קלים בין המהדורות השונות. שינויים בין המהדורות לא פסחו אף על המהדורות האחרונות והמהודרות שיצאו בעשורים האחרונים, כמו תנ"ך קורן, עדי, ברויאר, קאסוטו ואחרים. בין השינויים ישנם הבדלים במספור הפסוקים בעשרת הדיברות שבספר שמות ובספר דברים. פסוק בין בראשית, ל' ו-ל"א, בין ירמיה, ל' ו-ל"א, בין יחזקאל, י"ג ו-י"ד ועוד[3].
ברוב ה'חומשים' המודפסים כיום, (בדרך כלל עם תרגום אונקלוס, פירוש רש"י, ולפעמים הערות מסורה, ופירוש 'בעל הטורים' על דרך הרמז והגימטריה) מופיעות החלוקות לפרשיות השבוע לצד החלוקה לפרקים, וסימון חלוקת הפרשיות הפתוחות והסתומות.
הערות שוליים
- ^ ר' לדוגמה כתר ארם צובא בתחילת פרשת 'ניצבים' (עמוד 2 בדפים הסרוקים שפורסמו)
- ^ הושע י"ד: על חלוקת הפרקים בתנ"ך יהודה איזנברג, שיחות בספר הושע
- ^ עמנואל טוב, ביקורת נוסח המקרא, עמ' 3
