משרפות מים
מִשְׂרְפוֹת מַיִם (בכתיב חסר: מִשְׂרְפֹת מַיִם) או מִשְׂרְפוֹת, הייתה עיר בצפון ארץ ישראל בתקופת המקרא.
במקרא
בספר יהושע מסופר על יהושע בן נון וצבאותיו, שרדפו אחרי יבין מלך חצור וצבאות עמי כנען, עד סביבות "משרפות מים", הסמוכה לצידון[1]:
” וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר וַיִּשְׁלַח אֶל יוֹבָב מֶלֶךְ מָדוֹן וְאֶל מֶלֶךְ שִׁמְרוֹן וְאֶל מֶלֶךְ אַכְשָׁף: וְאֶל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מִצְּפוֹן בָּהָר וּבָעֲרָבָה נֶגֶב כִּנֲרוֹת וּבַשְּׁפֵלָה וּבְנָפוֹת דּוֹר מִיָּם: הַכְּנַעֲנִי מִמִּזְרָח וּמִיָּם וְהָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי בָּהָר וְהַחִוִּי תַּחַת חֶרְמוֹן בְּאֶרֶץ הַמִּצְפָּה: וַיֵּצְאוּ הֵם וְכָל מַחֲנֵיהֶם עִמָּם עַם רָב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב וְסוּס וָרֶכֶב רַב מְאֹד: ... וַיִּתְּנֵם ה' בְּיַד יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּם וַיִּרְדְּפוּם עַד צִידוֹן רַבָּה וְעַד מִשְׂרְפוֹת מַיִם וְעַד בִּקְעַת מִצְפֶּה מִזְרָחָה וַיַּכֻּם עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לָהֶם שָׂרִיד:”
בהמשך מתוארת "משרפֹת מים" (בכתיב חסר) כמצויה, על פי נבואת יהושע, בגבולות הארץ המובטחת לעם ישראל[2]:
” וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו אַתָּה זָקַנְתָּה בָּאתָ בַיָּמִים וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה מְאֹד לְרִשְׁתָּהּ: ... כָּל יֹשְׁבֵי הָהָר מִן הַלְּבָנוֹן עַד מִשְׂרְפֹת מַיִם כָּל צִידֹנִים אָנֹכִי אוֹרִישֵׁם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַק הַפִּלֶהָ לְיִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ:”
יש הסבורים כי שם האתר מעיד על מפעל להפקת מלח, משאב יקר ערך בעת העתיקה, בבריכות אידוי מי הים באמצעות השמש[3].
מרטין נות מציע לתקן את הניקוד בכתובים אלה ולגרוס מִשְׂרְפוֹת מִיָּם, כלומר ממערב. לפי זה שם המקום הוא מִשְׂרְפוֹת[4].
זיהוי האתר
במאה ה-20 הוצע לזהות את משרפות מים באתר חָרְבַּת מַשְׂרֵף[5], הממוקמת דרומית לראש הנקרה וקילומטר אחד צפונית לחוף בצת, על רצועת החוף שממול לכפר הנופש ראש הנקרה. ברחבי האתר ניתן להבחין בכמות רבה של משטחי כורכר מרובעים וחצובים בסלע, אשר חלקם הגדול מצופה בטיח. החוקרים סבורים כי משטחים אלה נוצרו בתקופה העתיקה בעקבות כריית אבן הכורכר לשם בניין. לאחר מכן שמשו משטחים אלה, כאמור, בתור בריכות לאידוי מי הים לטובת הפקת מלח וייתכן שגם לגידול חלזונות הארגמן מהם הפיקו הפיניקים - תושבי המקום, את צבע הארגמן, בדומה לנעשה בעכו, תל שקמונה ותל דור.
בסביבות האתר נערכו חפירות ארכאולוגיות ונמצאו ממצאים מתקופת הברונזה (ועד התקופה הצלבנית)[6].
גלריית תמונות
|
לקריאה נוספת
- יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974, עמ' 47.
- יוחנן אהרוני, נחלת אשר: בין משרפות-מים לשיחור-לבנת; על היאחזות שבטי ישראל בצפון הארץ, חיפה: דפוס איילון, 1970.
- יוחנן אהרוני, ארץ כבול: נחלת אשר: בין משרפות-מים לשיחור לבנת: על היאחזות שבטי ישראל בצפון הארץ, חיפה: החוג האזורי לידיעת הארץ [של] המועצות האזוריות סולם צור וגעתון, 1976.
- בן-ציון לוריא, "'משרפות מים' וישובי העברים בצפון", בית מקרא, ל"ו, קכ"ד, 1990, עמ' 10-1. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
קישורים חיצוניים
- יוחנן אהרוני, "גבולות הארץ מהתנחלות השבטים וראשית המלוכה", מחניים, קכ"ז, תשל"ב 1972, באתר דעת.
הערות שוליים
- ^ ספר יהושע, פרק י"א, פסוקים א'-ח'.
- ^ ספר יהושע, פרק י"ג, פסוקים א'-ו'.
- ^ כך פירש כבר רש"י בעקבות תרגום יונתן. וראו: איתן אבניאון, "משרפות מים", המילון האנציקלופדי של המקרא, תל אביב: איתאב, מרץ 2003.
- ^ ראו: אצל יוחנן אהרוני, הערך: "מִשְׂרְפוֹת מַיִם, מִשְׂרְפֹת מַיִם", אנציקלופדיה מקראית, כרך ה, ירושלים: מוסד ביאליק, תשכ"ח, טור 641.
- ^ מכונה גם מינת אל מושריפה-משמע המעגן או הנמל של חירבת אל מושריפה, תל שנמצא בתחום הקיבוץ ראש הנקרה, כקילומטר אחד מזרחה-אתר הסקר הארכאולוגי של ישראל-סעיף 2 (חניתה), רשות העתיקות (ר' אתרים 12 ו-16)
- ^ הערך: "משרפות מים", לכסיקון מקראי, (עורכים: מנחם סוליאלי, משה ברכוז), כרך ב, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ה-1965, עמ' 630.
24739029משרפות מים