חוסיין שהיד סוהרוורדי
 | |||||
| חוסיין שהיד סוהרוורדי בתמונה משנת 1957 | |||||
| לידה |
8 בספטמבר 1892 מידנפור, הודו הבריטית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
5 בדצמבר 1963 (בגיל 71) ביירות, לבנון | ||||
| מדינה |
 פקיסטן | ||||
| מקום קבורה | מאוזוליאום שלושת המנהיגים, דאקה, בנגלדש | ||||
| מפלגה |
הליגה המוסלמית ליגת אוואמי | ||||
| בת זוג |
פאטימה ורה אלכסנדרובה טיצ'נקו | ||||
| |||||
חוסיין שהיד סוהרוורדי (באורדו: حسین شہید سہروردی, בבנגלית: হোসেন শহীদ সোহ্রাওয়ার্দী; 8 בספטמבר 1892 - 5 בדצמבר 1963) היה פוליטיקאי ועורך דין בנגלי שכיהן כראש ממשלת פקיסטן החמישי, ממינויו בספטמבר 1956 ועד להתפטרותו באוקטובר 1957.
הוא נולד למשפחה בנגלית מוסלמית ידועה בעיר מידנפור שבהודו הבריטית (כיום בתחומי מדינת מערב בנגל שבהודו). הוא למד באוניברסיטת כלכותה, הוכשר באוניברסיטת אוקספורד כעורך דין (Barrister) והוסמך באכסניית המשפט גרייז אין שבלונדון. עם שובו להודו ב-1921 החלה הקריירה שלו כמחוקק עם בחירתו לאספה המחוקקת של בנגל מטעם הליגה המוסלמית, אך הוא הצטרף למפלגת סווארג' בהנהגתו של צ'יטרנג'אן דאס, כאשר הוא הוזמן להיבחר לתפקיד סגן ראש עיריית כלכותה.
לאחר מותו של צ'יטרנג'אן ב-1925, קידם סוהרוורדי את האחדות האסלאמית במסגרת הליגה המוסלמית והחל לקדם את רעיון שתי המדינות. לאחר הבחירות הכלליות שנערכו ב-1934, דחף סוהרוורדי לחיזוק התוכנית הפוליטית של הליגה המוסלמית והיה לאחד מ"האבות המייסדים" (אנ') של פקיסטן. ב-1937 הוא הצטרף כחבר בממשלת בנגל ולאחר הבחירות הכלליות של 1945 הוא הנהיג את הממשלה היחידה בבנגל מטעם הליגה המוסלמית. הוא ספג ביקורת מהעיתונות ההודית על תפקידו לכאורה במהומות שהתרחשו בכלכותה ב-1946.
בעת חלוקת הודו ב-1947 תמך סוהרוורדי בחלופה לחלוקתה של בנגל, קרי, הרעיון להקמתה של בנגל המאוחדת העצמאית, שלא תשתייך לא להודו ולא לפקיסטן. רעיון זה זכה לתמיכה במידה מסוימת מצדו של מוחמד עלי ג'ינה, אך בסופו של דבר לא יושם.
אף על פי כן, סוהרוורדי פעל לשילובה של מזרח בנגל בפקיסטן, אך פרש מהליגה המוסלמית כדי להקים את ליגת אוואמי ב-1949. במהלך הבחירות שנערכו ב-1954 העניק סוהרוורדי את תמיכתו לקואליציית החזית המאוחדת בבנגל שהביסה את הליגה המוסלמית. ב-1953 הצטרף סוהרוורדי לממשלתו של מוחמד עלי בוגרה כשר המשפטים ושימש בתפקיד זה עד 1955.
לאחר שתמך בהצבעת אי-אמון באספה הלאומית של פקיסטן שהפילה את ממשלתו של בוגרה, מונה סוהרוורדי כראש הממשלה בתמיכתן של שלוש מפלגות הקואליציה: הליגה המוסלמית, ליגת אוואמי והמפלגה הרפובליקנית, תוך הבטחה להתייחס לפערים הכלכליים בין מערב פקיסטן לבין מזרחה, פתרון משבר האנרגיה וביצוע רפורמות בצבא. מדיניות החוץ שלו עמדה בסימן של הרחבת התלות בסיוע של ארצות הברית וייסוד השותפות האסטרטגית איתה כנגד ברית המועצות והכרה בסין באמצעות תמיכה ב"מדיניות סין האחת". במדיניות הפנים הוא התמודד עם לחץ מהקהילה העסקית על המדיניות הכלכלית שלו לחלק את ההכנסות ממסים בין מזרח המדינה לבין מערבה. לאחר שכשל בהעברת הצבעת אי-אמון נגד נשיא פקיסטן, איסכנדר מירזא, התפטר סוהרוורדי במפתיע מתפקידו.
ראשית חייו
חוסיין שהיד סוהרוורדי נולד במידנפור שבהודו הבריטית (כיום בתחומי מדינת מערב בנגל שבהודו) למשפחה בנגלית מוסלמית רמת מעמד שנודעה בשל עושרה והשכלתה ושטענה לייחוס משפחתי ישיר לחליפים של הראשידון. אביו, סר זהיד סוהרוורדי, היה שופט בבית המשפט העליון של כלכותה ואמו, באנו, בתו של איש החינוך עוביידוללה סוהרוורדי, הייתה כותבת פורייה בשפת האורדו והאישה ההודית הראשונה שעברה את "מבחני קייברידג' הגבוהים" (Senior Cambridge examinations). אחיו הבכור, חסן, היה בלשן בהשכלתו וניהל קריירה מוצלחת במשרד החוץ של פקיסטן. דודו, חסן סוהרוורדי שירת בצבא הודו הבריטית כרופא צבאי ודוד אחר שלו, סר עבדוללה סוהרוורדי, היה עורך דין. אחייניתו, שאיסטה סוהרוורדי איקרמוללה, היית האישה המוסלמית הראשונה שקיבלה תואר דוקטור מאוניברסיטת לונדון ושימשה בתפקידים דיפלומטיים בשירות החוץ של פקיסטן.
לאחר סיום לימודיו בהצטיינות במדרסה של כלכותה, הוא המשיך את לימודיו באוניברסיטת כלכותה, שם סיים לימודי תואר ראשון במתמטיקה ב-1911. ב-1913 סיים סוהרוורדי את לימודי התואר השני שלו בערבית וזכה במלגת לימודים באוניברסיטת אוקספורד. מעמדה הרם של משפחתו אפשר לו להתגורר באנגליה בנוחות בתקופת לימודיו בקולג' סנט קתרין באוקספורד, שם הוא סיים ב-1920 לימודי תואר שני במדע המדינה ותואר בוגר במשפט אזרחי. לאחר סיום לימודיו באוקספורד המשיך סוהרוורדי את הכשרתו כעורך דין בשנים 1922–1923 באכסניית המשפט גרייז אין שבלונדון.
קריירה פוליטית בהודו
חבר המועצה המחוקקת של בנגל וסגן ראש עיריית כלכותה
לאחר שובו מאנגליה החל סוהרוורדי את עבודתו בבית המשפט העליון של כלכותה ובנה לעצמו שם של עורך דין מוכשר. באותה תקופה הוא הצטרף לשורות הליגה המוסלמית ונבחר למועצה המחוקקת של בנגל. הוא התבלט בקריירה שלו כמחוקק בתקופת פעילותה של תנועת החליפות, תנועה אסלאמית שמרנית שפעלה בהודו, הוא נותר מזוהה עם פעילותה במשך כמה שנים.
בשנים 1924–1925 הוא מונה לתפקיד סגן ראש עיריית כלכותה והוא הצטרף למפלגת סווארג' בהנהגתו של צ'יטרנג'אן דאס. ב-1926 הוא פרש ממפגלת סווארג' לאחר המהומות הדתיות בכלכותה וייצג את הנאשמים בעקבות המהומות בבית המשפט והחל לעודד שביתות מסחר כדי להמשיך להפעיל את הלחץ על הקונגרס הלאומי ההודי.
בשנות ה-30 של המאה ה-20 הוא חיזק את התוכנית הפוליטית של הליגה המוסלמית ותמך ברעיון של הקמת פקיסטן כמדינה נפרדת. ב-1936 הוא מונה לתפקיד המזכיר הכללי של הסניף הבנגלי של הליגה המוסלמית והגן בהצלחה על מושבו באספה המחוקקת של בנגל בבחירות שנערכו בשנים 1934 ו-1937.
תמיכתו הנלהבת בתנועת פקיסטן חיזקה בהמשך את מעמדה של הליגה המוסלמית ואת התוכנית הפוליטית שלה ובין השנים 1937–1943 הוא כיהן כשר המסחר והעבודה בממשלת בנגל בראשותו של עבול קאסים פזול חאק.
ב-1943 מינה אותו ראש ממשלת בנגל, חוואג'ה נזימודין, לתפקיד שר האספקה האזרחית ובתקופת כהונתו בתפקיד זה התחולל בבנגל רעב המוני. אף על פי שלדעתו של מושל בנגל, ריצ'רד קייסי הוחזק נזימודין כבלתי ראוי לתפקידו והועלו האשמות שגרם לרעב באופן מכוון ועשה מעט מאוד כדי למנוע אותו. סוהרוורדי, מאידך, טען שהייתה זו אשמתם של הממשלה המרכזית בניו דלהי ושל אנשי השוק השחור שהשתלטו על סחר האורז והחיטה לבנגל.
פרשנות מנוגדת הועלתה על ידי הסופר ההודי, מדהושרי מוקרג'י, והוא הטיל את האחריות לרעב על ראש ממשלת בריטניה, וינסטון צ'רצ'יל שהפנה את אספקת המזון לטובת מאמצי המלחמה ומנע סיוע אמריקאי לבנגל. בהמשך הואשם סוהרוורדי ביישום מדיניות אדמה חרוכה כנגד התקדמותו של הצבא היפני הקיסרי ממזרח והורה על שריפתן של אלפי סירות דיג כדי לבולמו. צעדים אלו החמירו את הרעב ותושבי בנגל זכו להקלה רק כאשר הורה מושל הודו, ארצ'יבלד וייוול לצבא הודו הבריטית לארגן פעילות סיוע. בכל אופן, באותה עת הבשילו יבולי החורף ומצב הרעב הוקל כבר, וזאת לאחר שמיליונים נספו. העיתונות ההודית, בעיקר ההינדית, מתחו ביקורת קשה על תפקידו ותושבי בנגל ההינדים ראו בסוהרוורדי כאחראי הישיר לרעב.
ראש ממשלת בנגל
בבחירות הכלליות שנערכו בהודו ב-1945 התמודד סוהרוורדי מול נזימודין על תפקיד ראש ממשלת בנגל והוא הבטיח לעצמו תמיכה פוליטית מספקת מהליגה המוסלמית שאפשרה לו להרכיב ממשלה במחוז, כך הוא היה לראש הממשלה היחיד בכל מחוזות הודו מטעם הליגה. מפלגת הקונגרס מתחה ביקורת קשה על ממשלתו של סוהרוורדי.
בשנים 1946–1947 עלתה באופן משמעותי התמיכה בתנועת פקיסטן בקרב המוסלמים בהודו והקמתה של מדינה מוסלמית נפרדת במסגרת חלוקת הודו הייתה בלתי נמנעת. הרעיון של חלוקת השטחים על בסיס האמונה הדתית של תושביהם מנע את הכללתם של המחוזות בעלי הרוב ההינדי בפנג'אב ובבנגל בשטחיה של פקיסטן, שכן מפלגת הקונגרס ובעלת בריתה מפלגת מהסבהה, שאפו לחלק את המחוזות הללו על בסיס אתני.
כדי למנוע מעשי אלימות, מהומות וסכסוכי גבולות ארוכי טווח, שיתף סוהרוורדי פעולה עם הדרישות למנוע את חלוקתה של בנגל על ידי קידום הרעיון של בנגל עצמאית מאוחדת, יחד עם אישים בנגלים נוספים.
סוהרוורדי הצליח להגיע לפשרה עם סראט צ'נדרה בוס כאשר הוא פעל למען יצירת ממשלה קואליציונית עם הסניף הבנגלי של מפגלת הקונגרס יחד עם מקבילו בליגה המוסלמית. תומכי התוכנית דחקו בציבור ההודי בבנגל לדחות את רעיון החלוקה על בסיס דתי ולקדם את חזון בנגל העצמאית והמאוחדת. במסיבת עיתונאים שנערכה בניו דלהי ב-27 באפריל 1947 הציג סוהרוורדי את תוכניתו לבנגל העצמאית ועבול האשים הוציא הצהרה דומה יומיים לאחר מכן בכלכותה.
רעיון בנגל המאוחדת נתמך על ידי מוחמד עלי ג'ינה שראה את היתרונות שהיו בה לטובת המוסלמים של בנגל. ג'ינה ראה את התוכנית הזאת מנקודת מבט גיאו-אסטרטגית לטווח רחוק בהאמינו שבנגל עצמאית בהנהגתו של ראש ממשלה מוסלמי תקיים יחסים קרובים יותר עם פקיסטן מאשר עם הודו.
על אף הגיבוי שזכה הרעיון מצדו של ג'ינה, התוכנית נתקלה בהתנגדות חזקה מצדם של חוואג'ה נזימודין, אחיו חוואג'ה שהבודין, נורול אמין ומוחמד אכרם, שתמכו באיחוד של בנגל עם פקיסטן. בקרב ההינדים בבנגל לא זכתה התוכנית לתמיכה, ולפיכך הם תמכו ביצירתה של מדינת מערב בנגל ובחלוקה. באותה עת הוביל סוהרוורדי עצרות המוניות מדי יום שישי לטובת קבלת עצמאות בנפרד מהודו.
יום הפעולה הישירה
על פי המדווח, נשאו סוהרוורדי ומנהיגים נוספים של הליגה המסלמית נאומים פרובוקטביים שהזכירו למוסלמים של בנגל את הניצחון ההיסטורי של האסלאם ודחקו בהם לפעול באותו אופן ב-16 באוגוסט. ההיסטוריון הפופולרי, דוונדרה פאניגרהי, בספרו המפורסם "חלוקת הודו: סיפור הנסיגה של האימפריאליזם", ציטט מהעיתון הרשמי של הליגה המוסלמית The Star of India: "המוסלמים חייבים לזכור שהיה זה בזמן הרמדאן שנתנה הרשות לקיים ג'יהאד על ידי אללה. היה זה בעת הרמאדן כשהתנהל קרב בדר, העימות הגלוי הראשון בין האסלאם לבין עובדי האלילים ובו נלחמו ונצחו 313 מוסלמים ושוב היה זה בעת הרמאדן כאשר 10,000 מוסלמים בהנהגת הנביא הקדוש כבשו את מכה והקימו את ממלכת השמיים ואת אומת האסלאם בחצי האי ערב. שפר מזלה של הליגה המוסלמית שהיא מתחילה את פעולותיה בחודש הקדוש הזה". על פי ההיסטוריון ג'ותיקה רוי, העניק ג'ינה יד חופשית לסוהרוורדי להטיל אימה על ההינדים ולפרוע בהם פרעות. ב-16 באוגוסט 1946 פרצו מהומות דמים קשות בכלכותה בהן נהרגו עשרות הינדים על ידי ההמון. סוהרוורדי ניסה לשלוט במצב על ידי קריאה בלתי מוצלחת לשלום ועל ידי שליחת צבא הודו הבריטית לעיר ללא הצלחה. המהומות שככו רק לאחר שאלפים נהרגו והעיתונות ההודית האשימה את סוהרוורדי בהכשלת עבודת המשטרה, זאת על פי תיעוד של כמה היסטוריונים ועל פי עדויות עדי ראייה. על פי הרשויות, המהומות התלקחו בעקבות פעולתם של חברי הליגה המוסלמית ושל כוחות המתנדבים הקשורים אליה לאחר שהאזינו לנאומים של נזימודין ושל סוהרוורדי שבהם הוכרז על ידי הליגה המוסלמית שעל המוסלמים להשבית את כל העסקים כדי לתמוך בדרישה לפקיסטן עצמאית. אף על פי כן, תומכי הליגה המוסלמית האמינו שמפלגת הקונגרס עמדה מאחורי המהומות כדי להחליש את ממשלת בנגל. ההיסטוריון ג'ויה צ'טרג'י הטיל את רוב האחריות למהומות על סוהרוורדי בשל העובדה שהוא יזם את העימות וכשל בבלימת המהומות, אך ציין שהאשמה רבצה גם לפתחם של המנהיגים ההינדים.
דוח מודיעיני שהוגש לאחר המהומות לקצין בריטי בכיר בפורט ויליאם שבכלכותה, חשף את טבעו המרושע של סוהרוורדי. בדוח נכתב: "בקושי ניתן למצוא בכלכותה אדם שיוכל לומר מילה טובה על סוהרוורדי, כולל הנכבדים המוסלמים. במשך שנים הוא היה ידוע כ'מלך הפושעים', ודעתי האישית היא שהוא בהחלט ידע מה עומד לקרות, אפשר למצב להתגלגל מעצמו וככל הנראה ארגן את המהומות עם כנופיות הפושעים שלו". על פי טאטגאטה רוי, פוליטיקאי הודי מראשית המאה ה-21, תכנן סוהרוורדי את המהומות זמן רב קודם לכן, וזאת על סמך שינויים דמוגרפיים שנעשו במשטרת כלכותה. אף ההיסטוריון הבנגלדשי הארון-אור-ראשיד, הוקיע בספרו "מבשרי בנגלדש: הליגה המוסלמית של בנגל והפוליטיקה המוסלמית 1947-1906" את תפקידו המרושע של סוהרוורדי בארגון המהומות כנגד ההינדים באופן מתוכנן מראש ובהגנה על הבריונים המוסלמים מפני המשטרה.
בסופו של דבר, תוכנית בנגל המאוחדת כשלה עקב התנגדות חריפה מצד כל הצדדים והמפלגות. ההינדים בבנגל הצביעו בעד תוכנית החלוקה ומערב בנגל סופחה להודו ולמזרח בנגל לא נותרה ברירה אלה להצטרף ב-14 באוגוסט 1947 לפקיסטן.
קריירה פוליטית בפקיסטן
שר בממשלה
ב-14 באוגוסט 1947 איבד סוהרוורדי את השליטה על הפלג הבנגלי של הליגה המוסלמית והפסיד בבחירות לחוואג'ה נזימודין שנבחר לתפקיד השר הראשי של בנגל. לאחר חלוקת הודו נשאר סוהרוורדי בכלכותה וקרא קריאות לשלום תוך שהוא מבקש עזרה ממהאטמה גנדי. ב-5 במרץ 1949 הוא שב לפקיסטן.
לאחר מותו של ג'ינה ב-1948 ומינויו של נזימודין במקומו לתפקיד המושל הכללי של פקיסטן, אולץ סוהרוורדי לפרוש מהליגה המוסלמית וב-1949 הוא הקים את ליגת אוואמי יחד עם איש הדת השמרני, מאולנה בהאסני ואחרים. הוא הפנה את גבו לגישת האחדות המוסלמית ואימץ את גישת הלאומיות הבנגלית והיה למבקר חריף של ממשלת מזרח פקיסטן. ב-1950 הוא החל להביע את התנגדותו למדיניותה של ממשלת נזימודין וכרת ברית עם המפלגה הקומוניסטית ומפלגות אחרות מהאגף השמאלי של המפה הפוליטית, מה שנודע כקואליציה המפלגות "החזית המאוחדת".
לאחר פיטוריו של ראש הממשלה חוואג'ה נזימודין ב-1953 הצטרף סוהרוורדי לממשלה בראשותו של מוחמד עלי בוגרה כשר המשפטים, ולקח על עצמו את מלאכת ניסוח חוקת פקיסטן. הוא גם דאג ליישום ההחלטה על איחוד פקיסטן המערבית כמשקל נגד לזו המזרחית לטובת ממשל יעיל יותר.
במערכת הבחירות של 1954 הנהיג סוהרוורדי את החזית המאוחדת מול הליגה המוסלמית בהנהגתו של נורול אמין ונחל ניצחון סוחף. ליגת אוואמי כרתה ברית משולשת עם הליגה המוסלמית ועם המפלגה הרפובליקנית והקימה ממשלה קואליציונית. בממשלה זו, בראשותו של צ'אודהרי מוחמד עלי, הוא מונה כשר הבריאות.
במקביל הוא כיהן כראש האופוזיציה לצדו של אבראהים אסמאעיל צ'ונדריגר מהליגה המוסלמית. לאחר שראש הממשלה צ'אודהרי מוחמד עלי סירב לתמוך בקריאה לחקירה להאשמות מצדה של הליגה המוסלמית כלפי המפלגה הרפובליקנית בהנהגת פירוז ח'אן נון, הצטרף סוהרוורדי לתומכים בהצעת אי-האמון של הליגה המוסלמית כנגד ראש הממשלה מטעמה. לאחר שהצעת אי-האמון עברה באספה הלאומית קיימה ליגת אוואמי משא ומתן עם הליגה המוסלמית ועם המפלגה הרפובליקנית על מינוי סוהרוורדי כראש הממשלה החדש.
ראש ממשלת פקיסטן
מדיניות פנים ורפורמות חוקתיות
ב-12 בספטמבר 1956 הושבע סוהרוורדי כראש הממשלה על ידי נשיא בית המשפט העליון, מוחמד מוניר בבית המושל בקראצ'י, אז בירת פקיסטן.
בתחילה הוא הבטיח ללאומנים באספה הלאומית שהוא יבחן מחדש את שיטת "היחידה האחת" (איחוד כל מחוזות פקיסטן המערבית ליחידה מנהלית אחת), אך בסופו של דבר הוא נסוג מהבטחה זו מתוך כוונה לבטל את השיטה. בנוסף, הוא התמודד באספה הלאומית עם סוגיית הגוף הבוחר של נשיא פקיסטן. הדיון בסוגיית "היחידה האחת" התחדש על ידי הלאומנים שקראו להחזרת החלוקה הקודמת של מערב פקיסטן לארבעה מחוזות והחלו לקיים משמרות מחאה על כך בכל רחבי המערב. סוהרוורדי בכל אופן לא הטיל באופן משמעותי את כובד משקלו על סוגיה זו, שכן המשך קיומה של שיטת "היחידה האחת" היה אינטרס של המזרח ובזכות זאת הוא נבחר כראש הממשלה. כך, בעוד שאנשי המזרח לא התנגדו ליישום השיטה, הגיוון האתני של המערב גרם באופן משמעותי להעלאת הסוגיה לסדר היום הציבורי. אף על פי כן, לא ננקטו צעדים מעשיים כדי לבטל את שיטת "היחידה האחת" ושינוי זה התרחש בסופו של דבר רק ב-1970.
ב-1956 אישר סוהרוורדי את הארכת כהונתו של לוטננט גנרל איוב ח'אן כמפקד הצבא וכן אישר את מינויו של מפקד הצי הראשון ממוצא פקיסטני, תת-אדמירל חאג'י מוחמד סידיק צ'ודרי. שני הקצינים שימשו בתפקידיהם עד 1959.
כדי לפתור את בעיות האנרגיה במערב פקיסטן, הקים סוהר וורדי את הוועדה לאנרגיה אטומית של פקיסטן והזמין את הפיזיקאי, דר' נזיר אחמד לעמוד בראשה. כוונתה של התוכנית הייתה לעשות שימוש באנרגיה הגרעינית למטרות שלום. כאשר הציג יועצו המדעי של סוהרוורדי, סלימוזמן סידקי, את התוכנית לרכוש כור גרעיני מסוג NRX מקנדה, הוא הטיל על כך וטו ולא שיחרר תקציבים לרכישת הכור האמריקאי המבוסס על בריכת מים.
הסיוע האמריקאי והמדיניות הכלכלית
ב-1956 הפסיק סוהרוורדי את פעילות הוועדה הפיננסית הלאומית כדי להשוות בין ההכנסות ממסים בין מערב פקיסטן לבין מערבה. הוא הסתמך מאוד על הסיוע שהעניקה ארצות הברית לפקיסטן כדי לענות על המחסור במזון וביקש מנשיא ארצות הברית משלוחים של קמח ואורז שיועברו על בסיס קבוע. במזרח פקיסטן היו דיווחים על רעב המוני נוסף ומשלוחים של חיטה, תפוחי אדמה ואורז נשלחו מחברת US Foods ומקרן פאוג'י (Fauji Foundation) שבמערב פקיסטן אל מזרחה על בסיס קבוע.
הממשלה המרכזית בהנהגתו של סוהרוורדי התמקדה ביישום תוכניות החומש הכלכליות. יחסי הממשלה עם הבורסה לנירות ערך ועם הקהילה העסקית התדרדרו כאשר סוהרוודי הכריז על חלוקת סיוע בשווי של 10 מיליון דולר של מינהל שיתוף הפעולה הבינלאומי (ICA) של ממשלת ארצות הברית בין המערב לבין המזרח והקים את תאגיד הספנות על חשבון משלמי המיסים במערב פקיסטן. שביתות רחבות היקף פרצו בערים ראשיות במערב כמחאה נגד המדיניות הכללית ובסופו של דבר נפגשו ראשי הבורסה עם הנשיא איסכנדר מירזא כדי להביע את דאגתם.
מדיניות החוץ
מדיניות החוץ של סוהרוורדי התבססה על יישור קו עם ארצות הברית במדיניותה כנגד ברית המועצות והוא הוביל את הגישה הפרו-אמריקאית במדינה. הוא החזיק בדעות אנטי-סובייטיות והטיף בחוגי הציבור למדיניות פרו-מערבית, וזאת בסתירה למדיניות מפלגתו, ליגת אוואמי.
סוהרוורדי נחשב לאחד מחלוצי מדיניות החוץ של פקיסטן, שהייתה כאמור פרו-מערבית והמשיכה להיות מיושמת על ידי הממשלות שכיהנו בפקיסטן בשנים הבאות. ב-10 ביולי 1957 קיים סוהרוורדי ביקור ממלכתי בארצות הברית ונפגש עם הנשיא דווייט אייזנהאואר ונעתר לבקשתו להחכיר לארצות הברית בסיס לשימושו של חיל האוויר של ארצות הברית שבו נעשה שימוש לפעילות מודיעין אותות נגד ברית המועצות. משבר מטוס הריגול U-2 ב-1960 גרם לפגיעה חמורה בביטחונה של פקיסטן כאשר בסופו של דבר גילתה ברית המועצות את קיומו של הבסיס במסגרת חקירתו של טייס המטוס פרנסיס גארי פאוורס. בתמורה העניקה ארצות הברית לפקיסטן סיוע צבאי בשווי של 2.142 מיליארד דולר בדמותם של מטוסי F-104 סטארפייטר וטנקי M48 פטון ושיגרה משלחת יועצים לצבא פקיסטן.
לאחר שובו מהביקור בארצות הברית הוזמן סוהרוורדי לברית המועצות אך הוא הביע את חוסר שביעות רצונו מתמיכם של הרוסים בהודו בסכסוך קשמיר. הוא דחה בזלזול את ההזמנה הרוסית.
ב-1956 היה סוהרוורדי לראש ממשלת פקיסטן הראשון שקיים ביקור ממלכתי בסין, שם הוא נפגש עם ראש ממשלת סין ג'ואו אנלאי בבייג'ינג יחד עם כל המשלחת הדיפלומטי של פקיסטן בסין, כולל שגריר פקיסטן בסין, דר' אחמד עלי, שהקים את השגרירות בבייג'ינג, כונן את יחסי סין-פקיסטן וחיזק אותם. ב-1957 אירח סוהרוורדי את עמיתו הסיני בקראצ'י לביקור גומלין.
בשנות כהונתו כראש הממשלה האשים סוהרוורדי את הודו בתמיכה במעשי מרידה במקומות שונים בפקיסטן והאשים את מקבילו ההודי, ג'ווהרלל נהרו בנקיטת צעדים לביטולה של חלוקת הודו.
ירידת כוחו והתפטרותו
מדיניותו הכלכלית של סוהרוורדי והחלוקה שביצע בין ההכנסות ממסים בין מזרח למערב פקיסטן הובילו לשביתות רחבות היקף וכן להתנגדות מצד הקהילה העסקית והמגזר הפרטי. יותר מכך, מדיניותוהפרו-אמריקאית גרמה לכעס ולהתנגדות בחוגי מפלגתו שהעדיפה את גישתו של המנהיג הדתי מאולנה בהאסני שחשד במניעי האמריקאים. סוהרוורדי קידם בהתלהבות את חברותה של פקיסטן ב-SEATO שמטרת הקמתה הייתה הצבת משקל נגד לגוש הקומוניסטי. על רקע זה היה עימות ישיר בין סוהרוורדי לבין בהאסני.
לתדהמת חברי מפלגתו, החל סוהרוורדי להיות מקורב לנשיא פקיסטן איסכנדר מירזא בסוגיות רבות. מחאות רחבות פרצו נגדו במזרח המדינה בהובלת ליגת אוואמי כאשר שיגרה ארצות הברית את משלחת היועצים הצבאיים לצבא פקיסטן. בסופו של דבר התמודדו בהאסני ויאר מוחמד נגד סוהרוורדי על מנהיגות המפלגה, שכן השניים הצליחו לגבש סביבם בסיס תמיכה רחב במפלגה, אך הם לא הצליחו לסחוף אחריהם את המוני חברי המפלגה.
מתוך כוונה להחליש את שליטתו של הנשיא מירזא בפרלמנט, ביקש ממנו סוהרוורדי לכנס את הפרלמנט כדי שיביע אמון בו, זאת מתוך ידיעה שלתומכיו יש רוב בפרלמנט. כאשר דחה הנשיא מירזא את בקשתו, ניסה סוהרוורדי ללא הצלחה להעביר החלטה בפרלמנט שתקרא להתפטרותו של הנשיא.
נאמנותו לארצות הברית על חשבונה של ברית המועצות גרמה לו בסופו של דבר לאבד את השליטה על הנהגת המפלגה לטובתם של מנהיגים צעירים כמו עבדור ראשיד טרקבגיש. מתוך פחד מנקמתו של הנשיא מירזא לאחר כישלונו להעביר את ההחלטה בפרלמנט וכשנוכח שהיא איבד את הרוב בבית המחוקקים, ניצב סוהרוורדי מול מצב דומה לזה שהתמודד מולו קודמו בתפקיד וב-17 באוקטובר 1957 הוא הגיש במפתיע את התפטרותו. החדשות על ההתפטרות הובילו למחאות בקראצ'י, אך סוהרוורדי דחה את דרישות המפגינים לחזור בו. ב-1960 הוא פרש מהחיים הפוליטיים ויצא לגלות בלבנון.
חייו האישיים ומותו
ב-1920 נשא סוהרוורדי לאישה את פאטימה, בתו של השופט סר עבדור רחים. מנישואין אלו נולדו שני ילדים, אחמד שהאב וג'האן. אחמד מת מדלקת ריאות כאשר למד בלונדון וג'האן נישאה לשאה אחמד סולימאן, בנו של השופט סר שאה סולימאן.
ב-1940 נשא סוהרוורדי לאישה את ורה אלכסנדרובה טיצ'נקו. ורה המירה את דתה לאסלאם, שינתה את שמה לבגום נור ג'האן וב-1947 קיבלה על עצמה להיות אזרחית פקיסטן. השניים התגרשו ב-1951. לאחר גירושיה עברה ורה לארצות הברית יחד עם בנם היחיד, ראשיד סוהרוורדי (כיום רוברט אשבי).
חוסיין שהיד סוהרוורדי סבל באופן כרוני ממחלת לב וב-1963 הוא מת בלבנון. באופן רשמי מותו נגרם מבעיות בליבו, אך היו חשדות שהוא הורעל או מת מוות אלים, אם כי אין הוכחות לכך. לאחר מותו המשיכה משפחתו להיות פעילה בפוליטיקה הארצית בפקיסטן ונכדתו, שאהידה ג'מיל הייתה פוליטיקאית פעילה במפלגת הליגה המוסלמית ובין השנים 1999–2007 כיהנה כשרת המשפטים של פקיסטן.
קישורים חיצוניים
- סוהרוורדי בראיון בתוכנית Face the Nation
- Huseyn Shaheed Suhrawardy
- Suhrawardy Becomes Prime Minister
32362452חוסיין שהיד סוהרוורדי