חולם (ניקוד)

חולם
אלפבית עברי
א	ב	ג	ד	ה	ו
ז	ח	ט	י	כ	ל
מ	נ	ס	ע	פ	צ
ק	ר	ש	ת
אותיות סופיות
ך ם ן ף ץ
סימנים נוספים
ﭏ ׆
ניקוד ופיסוק
קמץ • פתח • צירי • סגול
חיריק • חולם • קובוץ ושורוק
שווא • חטף
דגש: קל • חזק • מפיק • רפה
קו מפריד • מקף
טעמי המקרא

חולם חסר לצד חולם מלא

חוֹלָם הוא סימן ניקוד במערכת הניקוד הטברני. בעברית חדשה הוא מסמן את התנועה /o/.

הקלדה

כך מקלידים את החולם במערכות הפעלה שונות:

• Windows 8 וגרסאות חדשות יותר, ומערכות לינוקס (ת"י 1492 2012): צירוף של מקש Alt ימני והאות ו
• Windows 7 וגרסאות ישנות יותר: בזמן ש־Caps Lock דלוק, לחיצה על Shift ומינוס (-)
• macOS‏: Alt-= (סימן שווה)
• אנדרואיד (מקלדת Gboard‏): הקשה ארוכה על האות ח (מוסיפה חולם חסר), או הקשה ארוכה על האות ו (מוסיפה חולם מלא)

שם

שם נוסף לחולם שהיה רווח בספרי דקדוק ישנים הוא מְלֹא פּוּם (או פֿוּם), כלומר תיאור של צורת ההגייה של צליל ב"מלוא הפה". השם חולם גזור כנראה מהשורש ח־ל־מ במשמעות "בריא, חזק" (כמו בפועל הֶחֱלִים) ואם כן, מצביע גם הוא על צליל מלא וחזק. השם הנוסף לחולם, שאינו רווח היום הוא "ח֫וֹלֶם", במלעיל ובסגול בלמ"ד.

חולם שנכתב עם אם קריאה נקרא חולם מלא ואילו חולם שנכתב בלא אם קריאה נקרא חולם חסר.

מראה

חולם חסר במילה "אוהל" לצד חולם מלא במילה "יום"

חולם חסר נראה כנקודה מעל הפינה השמאלית העליונה של האות, לדוגמה באל"ף במילה אֹהֶל (ללא ניקוד: אוהל). בחלק מסגנונות הדפוס נהוג להשמיט את החולם החסר כאשר הוא בא אחרי שי"ן שמאלית או לפני שי"ן ימנית – שֹׂבַע, עֹשֶׁר (ללא ניקוד: שובע, עושר). השמטה זו פחות נהוגה בימינו.

המילים "דֹּאר" (כתיב מקראי של דור) ו"דֹּאַר" (דואר) בגופן Ezra SIL SR, התומך באופן מלא בניקוד מסורתי. במילה "דֹּאר" האות אל"ף היא אם קריאה והחולם ממוקם מעל ידה הימנית; במילה "דֹּאַר" האות אל"ף היא עיצור שמנוקד בעצמו בפתח והחולם ממוקם מעל הפינה השמאלית העליונה של האות דל"ת.

האות וי"ו משמשת בדרך כלל אם קריאה של החולם המלא, ואז נקודת החולם נכתבת מעליה, לדוגמה במילה מוֹעֵד. כאשר אם הקריאה היא ה"א, החולם נראה כמו החולם החסר, לדוגמה במילה פֹּה. כאשר אם הקריאה היא אל"ף, בדפוס מסורתי נהוג למקם את החולם מעל היד הימנית של האל"ף, אבל גופנים רבים הנהוגים כיום אינם מיישמים את האלגוריתם למיקום כזה של החולם ומציבים אותו במקומו הרגיל מעל הפינה השמאלית העליונה של האות הקודמת. המיקום המסורתי מיושם, לדוגמה, בגופנים Ezra SIL SR ו־SBL Hebrew, המיועדים להצגת מקרא. כאשר החולם מופיע לפני אל"ף שאינה אם קריאה, אלא עיצור מנוקד, בכל מקרה יש להציב אותו במקומו הרגיל, לדוגמה במילים דֹּאַר (דואר), תֹּאַר (תואר).

החולם החסר יכול לבוא אחרי העיצור וי"ו, לדוגמה בשם הפועל לִגְוֺעַ (ללא ניקוד לגווע). בדפוס איכותי נקודת החולם לא אמורה להיות מודפסת מעל הווי"ו אלא מעט אחריה.

השימוש בחולם

כתיב החולם במקרא אינו עקבי ואותה מילה יכולה להיכתב בחולם חסר ובחולם מלא: חֹזֶה לצד חוֹזֶה, הֲקִימוֹתִי לצד הֲקִמֹתִי וכו'. בהחלטותיה על ניקוד העברית בת ימינו האקדמיה ללשון השתדלה לקבוע את כתיב החולם החסר והמלא לפי כללים עקביים.

החולם החסר צבוע באדום, והחולם המלא בכחול

בעברית החדשה, לרוב החולם נכתב מלא ואם הקריאה היא וי"ו. כאשר החולם מלא, האות וי"ו נכתבת תמיד בכתיב חסר ניקוד. השימוש בחולם החסר מוגבל למשקלים מסוימים, אם כי מילים נפוצות רבות שייכות למשקלים האלה. לרוב החולם המלא מתקיים בנטייה, כלומר אם הוא נכתב בצורת היסוד של המילה, הוא נכתב גם בכל שאר הצורות שלה. למשל: שׁוֹמֵר – שׁוֹמֶרֶת – שׁוֹמְרוֹת – שׁוֹמְרוֹתֵיהֶם – שׁוֹמְרֵי־(הסף); לעומת חולם חסר העשוי להשתנות לסימן ניקוד אחר, למשל: גֹּדֶל – גְּדָלִים (ללא ניקוד: גודל – גדלים). יוצאי דופן בולטים שבהם החולם לא מתקיים:

• יוֹם – יָמִים
• שׁוֹר – שְׁוָרִים (ללא ניקוד: שוורים)
• מָתוֹק – מְתוּקִים; מְגוּרִים היא צורת הריבוי של המילה מָגוֹר, הנדירה ביחיד; וכן מָנוֹס – מְנוּסִים (במובן "מְנוּסָה, בריחה").

כאשר נכתב חולם חסר בכתיב מנוקד, האות וי"ו בכל זאת נכתבת בדרך כלל בכתיב חסר ניקוד.

האות וי"ו לא נכתבת בכתיב חסר ניקוד בדרך כלל כאשר אם הקריאה של החולם אינה וי"ו.

בניקוד המודרני, חולם מלא משקף בדרך כלל תנועת o ארוכה היסטורית, בין שמוצאה בכיווץ הדיפתונג aw ובין שמוצאה בתנועת a ארוכה קדומה (המעתק הכנעני); חולם חסר משקף בדרך כלל תנועת o קצרה היסטורית (שמקורה בתנועת u), וכן o קצרה מוטעמת שנתארכה (הארכה טונית).

משקלים שבהם נכתב חולם חסר

חולם חסר במשקלים סגוליים

חולם חסר נכתב בהברה שלפני אחרונה במילים במשקל הסגולי קֹטֶל ובמשקלים קשורים. זהו גלגול של המשקל הפרוטו־שמי qutl, שקיים באותה הצורה בערבית הספרותית, למשל במילה قـُدْس קֻדְס, המקבילה למילה העברית קֹדֶשׁ (זהו גם השם הערבי של ירושלים).

במשקל הסגולי קֹטֶל ובמשקלים דומים עם אותיות גרוניות: קֹטֶר, זֹהַר, נֹגַהּ. הכתיב התקני ללא ניקוד הוא קוטר, זוהר, נוגה. בעבר היה נהוג לכתוב מילים כאלה בלא וי"ו בכתיב חסר ניקוד, אבל כיום כתיבה זו נדירה וקיימת בעיקר בשמות פרטיים – חלק מהאנשים מוסיפים לכתוב נעם, אהד, נגה, זהר, ולא נועם, אוהד וכו'.

באופן דומה נכתבות מילים כגון צִפֹּרֶן, מִקְטֹרֶן. ללא ניקוד: ציפורן, מקטורן.

בחלק מהצורות הנטויות החולם משתנה לקמץ קטן. בנסמך: קֹבֶץ תמונה – קָבְצֵי תמונה, תֹּכֶן הספר – תָּכְנֵי הספרים (ללא ניקוד: קובץ – קובצי, תוכן – תוכני). עם כינויי קניין חבורים: תָּכְנִי, תָּכְנוֹ, תָּכְנָהּ, ללא ניקוד: תוכני, תוכנו, תוכנה (התוכן שלה). מילים במשקל קָטְלָה, למשל "תָּכְנָה" (במחשב), חָכְמָה תיכתבנה בלא וי"ו לפי המלצת האקדמיה, משום שזו צורת יסוד נפרדת, אם כי בציבור רווח גם הכתיב "תוכנה". מילים אחדות יכולות להיכתב בנטייה בקובוץ, בצד הקמץ הקטן: מַשְׂכֹּרֶת – מַשְׂכָּרְתָּהּ, מַשְׂכֻּרְתָּהּ; ללא ניקוד: משכורת – משכורתה.

בצורות הרבים החולם החסר משתנה לשווא: גֹּדֶל (גודל) – גְּדָלִים, תֹּאַר – תְּאָרִים (תואר – תארים). כמו כן:

• אם האות הראשונה של השורש גרונית, היא אינה יכולה להיות שוואית ונכתב שם חטף קמץ: חֹדֶשׁ (חודש) – חֳדָשִׁים (ללא ניקוד: חודשים, הגוי: "חוֹדָשִׁים"), אֹרֶן (אורן) – אֳרָנִים (ללא ניקוד: אורנים, הגוי: אוֹרָנִים). חטף קמץ הוא הניקוד התקני גם באותיות לא גרוניות בצורות הרבים של המילים קֹדֶשׁ – קֳדָשִׁים (קודש – קודשים), ושֹׁרֶשׁ – שֳׁרָשִׁים (שורש – שורשים). מילים אלה יכולות להיכתב גם בקמץ קטן – קָדָשִׁים, שָׁרָשִׁים ובמסורת הספרדית הן נהגות בקמץ גדול.
• צורת הרבים התקנית של המילה רֹבַע (רובע, שכונה) היא רְבָעִים, אבל בציבור רווחת הצורה "רבעים" ("רוֹבָעִים"), למשל בעיתונים מקומיים ואף בכתיבה רשמית, למשל באתרי האינטרנט של העיריות של ירושלים ותל אביב. אין כתיב מנוקד תקני לצורה זו. צורת הנסמך התקנית ברבים היא רָבְעֵי־ וללא ניקוד – רובעי־.
• במשקלים הסגוליים קִטֹּלֶת, קְטֹלֶת, קֻטֹּלֶת, קְטַלְטֹלֶת, מַקְטֹלֶת וכו': שִׁבֹּלֶת, כְּתֹבֶת, כֻּתֹּנֶת, קְטַנְטֹּנֶת, מַתְכֹּנֶת. ללא ניקוד: שיבולת, כתובת, כותונת, קטנטונת. ברבים החולם החסר משתנה לחולם מלא: כְּתוֹבוֹת, שִׁבּוֹלִים (במקרא גם שִׁבֳּלִים בחטף קמץ).
• במשקל הסגולי קֹטִי: חֹלִי, עֹבִי. ללא ניקוד: חולי, עובי. חלק מהמילים האלה יכולות להיכתב גם בשווא נע או בחטף קמץ ולא בחולם, אבל אז הן מוטעמות בחיריק: יֹפִי לצד יְפִי, חֹלִי לצד חֳלִי.
• בפעלים בבניין פֻּעַל (פּוּעַל), כאשר האות האמצעית של השורש היא אחת מהאותיות הגרוניות אהע"ר (אבל לא ח'), שאינן נכתבות עם דגש, הקובוץ משתנה לחולם בגלל תשלום דגש: מְפֹאָר, מְטֹהָר, מְכֹעָר, מְטֹרָף. ללא ניקוד: מפואר, מטוהר, מכוער, מטורף. (כאשר האות האמצעית אינה אהע"ר, הניקוד הוא קובוץ: מְשֻׁבָּח, מְשֻׁחָד, מְסֻיָּם; ללא ניקוד: משובח, משוחד, מסוים.)

חולם חסר לפני אות שמקבלת דגש

חולם חסר בהברה האחרונה של המילה משתנה לקובוץ בנטייה והאות האחרונה מקבלת דגש:

• בשמות תואר, בייחוד שמות של צבעים, במשקל קָטֹל: צָהֹב – צְהֻבִּים (צהוב – צהובים), עָגֹל – עֲגֻלִּים (עגול – עגולים). כאשר האות האחרונה של השורש גרונית, החולם החסר נשאר בנטייה בגלל תשלום דגש: שָׁחֹר – שְׁחֹרִים (שחור – שחורים). כאשר הניקוד בצורת היסוד הוא חולם מלא, הוא בדרך כלל מתקיים בנטייה: גָּדוֹל – גְּדוֹלִים. יוצאי דופן: מָתוֹק – מְתוּקִים, מָגוֹר – מְגוּרִים, מָנוֹס – מְנוּסִים.
• במשקל קְטַלְטֹל: פְּתַלְתֹּל – פְּתַלְתֻּלִּים. ללא ניקוד: פתלתול – פתלתולים.
• בשמות אחדים נוספים: אַלְמֹג – אַלְמֻגִּים, חַרְטֹם – חַרְטֻמִּים (במובן "מכשף"; אבל חַרְטוֹם הספינה בחולם מלא). ללא ניקוד: אלמוג – אלמוגים (הגייה תקנית: כמו "אַלְמוּגִים"), חרטום – חרטומים.
• במילים שהשורש שלהן בגזרת הכפולים (ע"ע), כלומר שהאות השנייה והשלישית בו זהות, צליל /o/ בהברה האחרונה (או היחידה) של צורת היסוד נכתב בחולם חסר ובנטייה הוא משתנה לקובוץ: תֹּף – תֻּפִּים (תוף – תופים, שורש תפפ), מָעֹז – מָעֻזִּים (מעוז – מעוזים, שורש עזז). כמו כן:
• בצורת הנסמך החולם החסר מתקיים, צורת יסוד: רֹב; סמיכות: רֹב האנשים (ללא ניקוד בנפרד ובנסמך: רוב; שורש רבב). במקרא החולם החסר משתנה לעיתים לקמץ קטן: איוב כג ו: "הַבְּרָב־כֹּחַ יָרִיב עִמָּדִי" לעומת שמות טו ז "וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ"; האקדמיה ללשון קבעה כי בעברית החדשה רק המילה כֹּל (שורש כלל) תיכתב בקמץ קטן בנסמך: נפרד – "יוֹדַעַת הַכֹּל", נסמך – "כָּל הָעוֹלָם"; בכתיב חסר ניקוד תקני – "יודעת הכול", אבל: "כל העולם".

חולם חסר בפועל

חולם חסר נכתב בצורות עתיד, ציווי ומקור (שם הפועל) בבניין קל: אֶסְגֹּר, סְגֹר, לִסְגֹּר. ללא ניקוד: אסגור, סגור, לסגור. הוא משתנה לשווא מרחף בנטייה עם כינויים חבורים והשווא לפניו הופך לקמץ קטן: לכתוב אותו = לְכָתְבוֹ.

חולם חסר נכתב בצורות נטויות אחדות של פעלים בגזרת הכפולים, למשל שורש סבב, בניין קל, עתיד: אָסֹב, תָּסֹב, תָּסֹבִּי, יָסֹב, נָסֹב וכו'. ללא ניקוד: אסוב, תסוב, תסובי, יסוב, נסוב.

צורת הבינוני (הווה) בבניין קל נכתבה לרוב בחולם חסר במקרא, אבל האקדמיה קבעה כי היא תיכתב בחולם מלא בעברית החדשה: במקרא – הֹלֵךְ וגם הוֹלֵךְ, בעברית חדשה – הוֹלֵךְ.

חולם חסר במילים אחרות

מילים אחדות שאינן שייכות למשקלים האלה כתובות בדרך כלל בחולם חסר במקרא, אבל האקדמיה ללשון קבעה שהן תיכתבנה בחולם מלא בעברית החדשה, בהן כֹּחַ/כּוֹחַ, מֹחַ/מוֹחַ, יַהֲלֹם/יַהֲלוֹם, מְאֹד/מְאוֹד, פִּתְאֹם/פִּתְאוֹם, שָׁלֹשׁ/שָׁלוֹשׁ. בכתיב מנוקד ובכתיב לא מנוקד של כל המילים יש לכתוב את האות וי"ו לפי החלטת האקדמיה, אם כי אנשים רבים מוסיפים לכתוב כח, מח, מאד וכו'.

חולם עם אמות קריאה אחרות

חולם נכתב לעיתים עם אמות הקריאה אל"ף וה"א. במקרים האלה האות וי"ו לרוב לא נכתבת בכתיב לא מנוקד.

במקרא מילים אחדות נכתבות באופן לא עקבי – פעם בווי"ו ופעמים באם קריאה אחרת, למשל זֹה לצד זוֹ, בֵּיתֹה לצד בֵּיתוֹ. בעברית מקראית סיומת הגוף השלישי ־וֹ נכתבת לפעמים באם הקריאה ה"א, למשל "תְּבוּאָתֹה" (ולא תְּבוּאָתוֹ) ביחזקאל מח יח.

בכתיב העברית החדשה זה נעשה במקרים הבאים:

• צורת העתיד של בניין קל של פעלים אחדים שהאות הראשונה בשורש שלהם היא אל"ף: תֹּאמַר, נֹאפֶה, יֹאכְלוּ; ללא ניקוד: תאמר, נאפה, יאכלו. מכיוון שהתחילית של גוף ראשון ביחיד היא עצמה אל"ף, לא נכתבת אל"ף נוספת: אֹכַל, ובכתיב חסר ניקוד נוספת וי"ו: אוכל. צורת המקור (שם הפועל) של השורש אמר היא לֵאמֹר בלשון המקרא ולוֹמַר בלשון המשנה ובעברית החדשה.
• צורת המקור של פעלים אחדים שהאות האחרונה של השורש שלהם היא אל"ף, למשל בִּמְלֹאת.
• צורת המקור המוחלט של פעלים שהאות האחרונה של השורש שלהם היא ה"א, למשל הָיֹה הָיָה.
• במילים הבאות אם הקריאה היא תמיד אל"ף: זֹאת, לֹא, מֹאזְנַיִם, נֹאד (של יין), נְכֹאת, פֹּארָה, צֹאן, רֹאשׁ, שְׂמֹאל.
• במילים הבאות אם הקריאה היא תמיד ה"א: כֹּה, פֹּה, אֵיפֹה.

חולם חסר בשמות פרטיים

חולם חסר וחולם עם אל"ף או ה"א נכתב לעיתים בשמות פרטיים של אנשים ושל מקומות במקרא, ורבים מהם מוסיפים להיכתב כך גם בימינו, בהם:

• אַהֲרֹן – בכתיב חסר ניקוד בימינו בדרך כלל אהרון, אבל גם אהרן.
• גִּלֹה (בכתיב חסר ניקוד גילה) – שכונה בירושלים והעיר הקדומה שעל שמה היא נקראת.
• דֹּאר – בימינו תל דור ומושב דור.
• יֹאשִׁיָּהוּ – תמיד באל״ף.
• יַעֲקֹב – בימינו השם נכתב בדרך כלל בלא וי"ו. הפועל יַעֲקֹב נכתב בחולם חסר בכתיב מנוקד ובווי״ו בכתיב חסר ניקוד – יעקוב.
• כֹּהֵן – במקרא צורת בינוני. שם העצם "כּוֹהֵן" נכתב בעברית החדשה בחולם מלא, אבל שם המשפחה כהן נכתב לרוב בלא וי"ו.
• מֹשֶׁה – בלא וי"ו בכתיב חסר ניקוד, אבל צורת הבינוני מוֹשֶׁה (ממים) – בחולם מלא.
• נֹא אָמוֹן – שם מקראי לתבאי במצרים.
• נֹחַ – בלא וי"ו במקרא; במשנה (למשל בכתב יד קאופמן) ולעיתים בימינו – נוֹחַ. שם התואר, בכל מקרה – נוֹחַ.
• פַּרְעֹה – תמיד בה"א. שם התואר – פרעוני.
• שִׁילֹה – במקרא גם שִׁילוֹ, אבל בימינו בדרך כלל שילה. שם תואר – שילוני.
• שְׁלֹמֹה.

צליל

בעברית החדשה הן החולם המלא והן החולם החסר מייצגים אותו צליל, כך היה גם בעברית הטברנית, בה נקבע הניקוד.

במסורות ההגייה של העדות השונות החולם ייצג צלילים שונים:

• בהגייה הספרדית באירופה וכן בהגיית עדות המזרח ביטוי החולם הוא o.
• בהגייה של דרום גרמניה מייצג החולם, המלא כמו החסר, את דיפתונג ow כמו האות o במילה האנגלית go.
• בהגייה של צפון גרמניה (יקית) ביטוי החולם כ-au.
• במרבית ארצות מזרח אירופה ביטוי החולם כ-oi.
• ברוסיה ובליטא ביטוי החולם כ-ei.
• בהגייה תימנית מייצג החולם תנועה קדמית חצי-סגורה מעוגלת (/ø/). יהודי שרעב ועדן הוגים את החולם כ־/e/.

החולם במחשבים

החולם מקודד ביוניקוד במספר U+05B9. קיים תו שונה עבור חולם חסר לאות וי"ו, ומספרו U+05BA.

במקלדת עברית תקנית (ת"י 1452) החולם מוקלד במקש מינוס, בין 0 לבין + (המקשים הסמוכים 9 ו־0 הם נקודת שי"ן שמאלית וימנית, הדומות בצורתן לחולם). אם החולם מוקלד לאחר האות וי"ו, יהיה זה חולם מלא (וֹ). אם יש צורך להקליד חולם חסר לאחר האות וי"ו, למשל במילה לִגְו‌ֹעַ, יש להוסיף לאחר הווי"ו את התו Zero-width non-joiner או להשתמש בתו ◌ֺ (HEBREW POINT HOLAM HASER FOR VAV) במקום.

במערכת ההפעלה הנפוצה Windows XP גופנים רבים מציגים את החולם באופן לקוי ומוסיפים מרווח מיותר. בעיה זו תוקנה בגרסאות חדשות יותר של Windows.

לקריאה נוספת

• בנימין שלמה המבורגר, "הגיית החולם", בתוך שרשי מנהגי אשכנז חלק א', בני ברק תשנ"ה, עמ' 233–264

קישורים חיצוניים

• עיקרי תורת הניקוד, באתר האקדמיה ללשון העברית
• על סימן הניקוד 'חולם' בכללים בנטיית השם, באתר האקדמיה ללשון העברית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26290482חולם