קובוץ ושורוק
| קובוץ ושורוק | ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 | ||||||||||||
| אלפבית עברי | ||||||||||||
| א | ב | ג | ד | ה | ו | |||||||
| ז | ח | ט | י | כ | ל | |||||||
| מ | נ | ס | ע | פ | צ | |||||||
| ק | ר | ש | ת | |||||||||
| אותיות סופיות | ||||||||||||
| ||||||||||||
| סימנים נוספים | ||||||||||||
| ||||||||||||
| ניקוד ופיסוק | ||||||||||||
| קמץ • פתח • צירי • סגול | ||||||||||||
| חיריק • חולם • קובוץ ושורוק | ||||||||||||
| שווא • חטף | ||||||||||||
| דגש: קל • חזק • מפיק • רפה | ||||||||||||
| קו מפריד • מקף | ||||||||||||
| טעמי המקרא | ||||||||||||
קובוץ (קֻבּוּץ; על פי האקדמיה ללשון העברית: קִבּוּץ) ושׁוּרוּק (גם: שׁוּרֻק) הם שני סימני ניקוד המציינים בעברית החדשה את התנועה /u/.
שמות
בספרי דקדוק ישנים הקובוץ מכונה גם ”קִבּוּץ” והשורוק – ”שׁוּרֶק”. בניקוד זה, השם קבוץ אינו כולל כלל את סימן הניקוד שהוא מייצג ושני השמות נכתבים בשוּרוּק,[1] אך השמות האלה נדירים בימינו, והשמות הנפוצים כיום מכילים בשתי ההברות את הצליל שהם מסמנים.[2] האקדמיה ללשון העברית מוסיפה להשתמש לעיתים קרובות בשם "קיבוץ".[3]
הקובוץ נקרא גם "שלוש נקודות", על שום צורתו, או "קבוץ פּוּם", משום שהפה ("פום" בארמית) מתקבץ – מתכנס – בעת הגייתו.[1]
מראה וזיהוי
הקובוץ מסומן כשלוש נקודות עוקבות מסודרות באלכסון עולה מימין לשמאל תחת האות.
השורוק הוא האות וי"ו עם נקודה באמצעה. נקודה זו זהה מבחינה חזותית למַפִּיק ולדגש. עם זאת, במילה שכולה מנוקדת ניתן להבדיל באופן ברור בין מצב של ניקוד השורוק ובין שני הסימנים האלה:[4]
- המפיק מופיע רק בסוף המילה וכמעט תמיד באות ה"א. בכתבי יד אחדים של המקרא מופיע המפיק באות וי"ו עיצורית בסוף המילה, למשל במילה ”גֵּו”, שכתובה שם כ”גֵּוּ”,[5] אבל מכיוון שלאות גימ"ל יש ניקוד משלה, זהו אינו שורוק; מכל מקום, אין מפיק זה נהוג בימינו.
- הדגש מופיע באות שחייב להיות בה ניקוד נוסף, בעוד השורוק הוא כולו סימן ניקוד של האות שלפניו. למשל, במילה ”מִגּוּן” (ללא ניקוד: מיגון) אפשר לדעת שהאות וי"ו עם הנקודה היא שורוק, כי אין בה ניקוד נוסף וכי אין ניקוד נוסף לתנועה באות גימ"ל, ואילו במילה ”מְגֻוָּן” (ללא ניקוד: מגוון) הנקודה באות וי"ו היא דגש, כי באות וי"ו יש ניקוד נוסף (קמץ) ולאות גימ"ל יש ניקוד תנועה משלה.
בעבר היה נהוג בטקסטים מסוימים להדפיס את השורוק ואת הדגש בצורה שונה,[4] אבל כיום אין הדבר נהוג. ביוניקוד הדגש, המפיק ונקודת השורוק הם תו אחד, שמספרו U+05BC.[6] מספרו של הקובוץ הוא U+05BB.[7]
שימוש בשורוק ובקובוץ בניקוד העברית בת ימינו
ערך מורחב – ניקוד העברית בת ימינו
בעברית החדשה כללי השימוש בקובוץ ובשורוק אחידים ופשוטים יחסית לאלה של סימני הניקוד האחרים. לרוב, השורוק והקובוץ אינם משתנים בנטייה, כלומר, אם הם מופיעים בצורת היסוד של המילה, הם מופיעים גם בכל הצורות הנטויות שלה.[8] לעיתים שורוק או קובוץ שלא מופיעים בצורת היסוד יכולים להופיע בנטייה, בעיקר במקום קמץ קטן ובמקום חולם (חסר ומלא), שגם הם מייצגים תנועות אחוריות.
לפי כללי הכתיב חסר הניקוד המקובלים בימינו, צליל /u/ ייכתב תמיד באות וי"ו בטקסט שאינו מנוקד, בין אם המילה מנוקדת בשורוק ובין אם בקובוץ. כאשר האות וי"ו היא שורוק וגם כאשר היא משמשת לסימון הצליל /u/ בטקסט שאינו מנוקד, אין היא עיצור אלא אם קריאה.
שורוק
השורוק הוא תנועה גדולה, ולפי כלל ניקוד ההברות הוא יכול להופיע בהברה סגורה מוטעמת ובהברה פתוחה. המשמעות המעשית היא שהשורוק ייכתב תמיד בהברה האחרונה במילה או בהברה פתוחה באמצע המילה, מפני שבעברית הצליל /u/ בדרך כלל אינו מופיע בהברה מוטעמת שאינה האחרונה. לדוגמה:
- ”שָׁמְרוּ, חָתוּל” – הברה אחרונה פתוחה וסגורה.
- ”תְּשוּבָה” – הברה פתוחה שאינה אחרונה.
בניקוד מילים שאולות ייכתב תמיד שורוק לסימון צליל /u/, בכל סוג של הברה: ”אוּנִיבֶרְסִיטָה, הַמְבּוּרְג, אוּקְרָאִינָה”.[9] הקובוץ ייכתב רק במילים שאומצו למשקל עברי. לדוגמה, המילה השאולה ”מְפֻרְמָט” מנוקדת בקובוץ בכתיב מנוקד (ללא ניקוד: מפורמט).
שורוק הוא סימן הניקוד היחיד שיכול לעמוד בראש מילה ללא עיצור לפניו. זה קורה כאשר וי"ו החיבור עומדת לפני אחת מאותיות בומ"פ (העיצורים השפתיים) או לפני כל אות שמנוקדת בשווא למעט יו"ד: ”וּמִכְתָּב, וּוֶרֶד, וּסְפָרִים”.[10] (זהו הניקוד העקבי במקרא והניקוד התקני בימינו, אך הוא אינו משקף בהכרח את ההגייה הרווחת בימינו).
קובוץ
הקובוץ מופיע רק במילים עבריות ובמילים שהשורש שלהן הושאל ממילה לועזית ואומץ למשקל עברי, כגון ”מְבֻסָּס, מְפֻרְמָט, דֻּגְמָה” (ללא ניקוד: מבוסס, מפורמט, דוגמה).
הקובוץ הוא תנועה קטנה, ולפי כללי ניקוד ההברות יכול להופיע רק בהברות סגורות לא מוטעמות. באופן מעשי, בניקוד העברית החדשה הוא אינו יכול להופיע בהברה האחרונה במילה. הברה סגורה היא הברה שאחריה יש אות המנוקדת בשווא נח או אות דגושה בדגש חזק.[א]
קובוץ בצורות היסוד של שמות
משקלי השמות הנפוצים שבהם מופיע קובוץ בצורת היסוד הם:[11]
- ”קֻטָּל: סֻלָּם, אֻכָּף” (ללא ניקוד: סולם, אוכף).
- ”קֻטְלָה: חֻלְדָּה, עֻבְדָּה” (ללא ניקוד: חולדה, עובדה). לאותו משקל שייכות גם המילים שהשורש שלהן שייך לגזרת הכפולים, כלומר שהאות השנייה בשורש זהה לאות השלישית – למשל, המילה ”סֻכָּה” (סוכה), שהשורש שלה הוא ס־כ־כ.
- ”קְטֻלָּה: נְקֻדָּה, עֲמֻתָּה, חֲנֻכָּה” (ללא ניקוד: נקודה, עמותה, חנוכה), עם דגש חזק באות השלישית של השורש. משקל זה אינו כולל את צורות הנקבה של משקל קָטוּל, שנכתבות בשורוק, למשל ”שָׁמוּר – שְׁמוּרָה, כָּתוּב – כְּתוּבָה” (לעומת ”כְּתֻבָּה” – כתובה, מסמך הנישואים ביהדות). ישנן גם מילים במשקל ”קְטוּלָה” שאינן קשורות באופן ישיר למילים במשקל קטול, למשל ”קְבוּצָה”.[ב] מכיוון שבעברית החדשה אין הוגים בדרך כלל את הדגש החזק, לא ניתן להסיק באופן מיידי את הניקוד של מילים מסוג זה, ויש צורך לבדוק מהו (למשל, בעזרת מילון).
- ”קֻטְלָן: שֻׁלְחָן, אֻמְדָּן” (ללא ניקוד: שולחן, אומדן).
- ”קֻטֹּלֶת: כֻּתֹּנֶת” (ללא ניקוד: כותונת). דומה לכך המשקל ”קֻטְקֹטֶת: גֻּלְגֹּלֶת” (ללא ניקוד: גולגולת).
- ”קֻטֶּלֶת: כֻּסֶּמֶת, קֻבַּעַת”[ג] (מין גביע). ללא ניקוד: כוסמת, קובעת.
קובוץ בצורות נטויות של שמות
משקלי השמות הנפוצים שבהם מופיע קובוץ בצורה הנטויה הם:
- צורות נטויות של מילים מגזרת הכפולים שבצורת היסוד שלהן מופיע חולם חסר בהברה האחרונה: ”דֹּב – דֻּבִּים” (דוב – דובים, שורש ד־ב־ב), ”כֹּל – כֻּלָּהּ” (כול[ד] – כולה, שורש כ־ל־ל), ”רֹב – רֻבָּם” (רוב – רובם, שורש ר־ב־ב).
- שמות תואר ובייחוד שמות של צבעים, שבהם יש צליל /o/ בהברה האחרונה של צורת היסוד וצליל /u/ בצורה הנטויה, נכתבים בחולם חסר בצורת היסוד ובקובוץ ובדגש חזק באות האחרונה של השורש בצורה הנטויה: ”צָהֹב – צְהֻבִּים” (צהוב – צהובים), ”עָגֹל – עֲגֻלִּים” (עגול – עגולים). יוצא דופן: ”מָתוֹק – מְתוּקִים”.[12]
- מילים אחדות במשקל סגולי, שבהן החולם החסר יכול להשתנות בנטייה הן לקובוץ והן לקמץ קטן, למשל ”עֹקֶץ – עָקְצוֹ” והן ”עֻקְצוֹ” (ללא ניקוד: עוקץ – עוקצו), ”מַשְׂכֹּרֶת – מַשְׂכָּרְתָּהּ” והן ”מַשְׂכֻּרְתָּהּ” (ללא ניקוד: משכורת – משכורתה).[13]
הניקוד התקני לצורת הרבים של מילים המסתיימות ב־וּת בצורת היסוד היה בעבר ־ֻיּוֹת – בקובוץ לפני היו"ד ובדגש חזק ביו"ד, למשל ”גָּלוּת – גָּלֻיּוֹת”. בשנת תשס"ט (2009) החליטה האקדמיה ללשון שניקוד צורת הרבים יהיה בשורוק וללא דגש ביו"ד: ”גָּלוּיוֹת”. הכתיב ללא ניקוד היה ונשאר גלויות.[14]
קובוץ בפעלים
הקובוץ בפעלים נפוץ בבניינים הסבילים פֻּעַל והֻפְעַל ובנטיות של פעלים בגזרת הכפולים.
בניין פֻּעַל
קובוץ מופיע בבניין פֻּעַל בכל הזמנים בפ' הפועל: ”כֻּבַּס, מְדֻבָּר, יְשֻׁכְנְעוּ”. ללא ניקוד: כובס, מדובר, ישוכנעו.
כאשר ע' הפועל היא אחת מאותיות אהע"ר, הופך הקובוץ לחולם חסר: ”יְתֹאָר, מְאֹהָב, מְכֹעָר, מְדֹרָג”. ללא ניקוד: יתואר, מאוהב, מכוער, מדורג.
בניין הֻפְעַל
קובוץ נכתב בתחיליות של כל הזמנים בבניין הֻפְעַל: ”הֻרְדַּם, יֻכְנַס, מֻסְכָּם”. ללא ניקוד: הורדם, יוכנס, מוסכם.
בבניין הופעל ניקוד התחילית הוא קובוץ רק בהברה סגורה. זה נכון ברוב הגזרות, אבל בגזרות אחדות התחילית היא הברה פתוחה, ואז הניקוד הוא שורוק:
- חסרי פ"י ונחי פ"י: ”הוּטַב” (שורש י־ט־ב), ”הוּרַשׁ” (שורש י־ר־ש), ”הוּרַד” (שורש י־ר־ד), ”הוּשַׁב” (שורש י־ש־ב, סביל של ”הוֹשִׁיב”)
- נחי ע"ו ונחי על ידי: ”הוּשַׁב” (שורש ש־ו־ב, סביל של ”הֵשִׁיב”), ”הוּקַם” (שורש ק־ו־ם), ”הוּבַן” (שורש ב־י־ן)
- כפולים: ”הוּסַב” (שורש ס־ב־ב), ”הוּגַן” (שורש ג־נ־נ)
בגזרות פ"נ ובשורשים י־צ־ב, י־צ־ג, י־צ־ע, י־צ־ק, י־צ־ר וי־צ־ת מופיע דגש משלים בעקבות נשילת פ' הפועל, ואז התחילית היא הברה סגורה ומנוקדת בקובוץ:
- ”הֻצַּל” – ללא ניקוד הוצל. השורש הוא נ־צ־ל, ובצד"י יש דגש משלים.
- ”הֻסַּע” – ללא ניקוד הוסע, שורש נ־ס־ע.
- ”הֻצַּג” – ללא ניקוד הוצג, שורש י־צ־ג.
- ”הֻצַּת” – ללא ניקוד הוצת, שורש י־צ־ת.
כאשר ההברה סגורה, התחילית של בניין הופעל יכולה להיות מנוקדת הן בקובוץ והן בקמץ קטן:[15] ”תָּקְטָר” (ספר ויקרא, פרק ו', פסוק ט"ו), ”הָכְנַס”. בכתיב חסר ניקוד ייכתב בכל מקרה: תוקטר, הוכנס, הן בהגיית שורוק והן בהגיית קמץ קטן.
גזרת הכפולים
קובוץ מופיע בצורות נטויות אחדות של פעלים בגזרת הכפולים בפ' הפועל, כי ע' הפועל ול' הפועל מתלכדות לאות אחת דגושה שסוגרת הברה. רוב הצורות האלה נדירות בלשון, למשל בשורש ס־ב־ב בעתיד של בניין קל: ”אֲסֻבֵּךְ” (עם כינוי חבור), ”תְּסֻבֶּינָה” (נסתרות).
שימוש בקובוץ ובשורוק בתקופות הקודמות
השימוש בקובוץ ובשורוק במקרא ובטקסטים עבריים ישנים אינו עקבי.[16] בירמיהו, ב', י"ט, למשל, מופיע הקובוץ במילים ”וּמְשֻׁבוֹתַיִךְ תּוֹכִחֻךְ” – וזאת אף־על־פי ששורש המילה הראשונה הוא "ש־ו־ב" והצליל /u/ מופיע בה בהברה פתוחה, ובמילה השנייה ההברה מוטעמת והאות וי"ו אמורה להופיע בסיומת כסימן נפוץ לפועל ברבים. ולהפך – שורוק יכול להופיע בהברה סגורה לא מוטעמת, למשל ”כּוּלָּם” בירמיהו, ל"א, ל"ג (הניקוד התקני כיום הוא כֻּלָּם). הבלשן אבא בנדויד מביא במאמרו "שתי תשובות למורי ניקוד וכתיב"[17] עשרות דוגמאות של כתיב לא עקבי של קובוץ ושורוק, ואומר שאין הקובוץ אלא "סימן של דחק" שנקדני התנ"ך השתמשו בו כאשר רצו לסמן צליל /u/ במקום שבו האות ו' לא הופיעה במקרא כפי שהם קיבלו אותו, ולפיכך הפציר במורים לאפשר לתלמידים לכתוב את הצליל /u/ תמיד בשורוק.
המילה ”נְאֻם” (נאום) מופיעה במקרא תמיד בקובוץ. במסמכים ישנים בעברית היה מקובל לרשום אותה בתור חתימה, למשל "נאם יוסף לוי", אך שימוש כזה נדיר בימינו.
מקובל לכתוב לעיתים שמות פרטיים אחדים בלא וי"ו. למשל, השם ”יְהוֹשֻׁעַ” מופיע במקרא ללא שורוק למעט פעמים בודדות (למשל דברים, ג', כ"א). בימינו נהוג לכתוב הן "יהושוע" והן "יהושע".
במקרא ההבדל בין קובוץ לשורוק הוא שקובוץ נחשב תנועה קטנה, ושורוק נחשב תנועה גדולה. משמעות הבדל זה היא ששווא הבא באות שאחרי קובוץ יהיה שווא נח, ואילו שווא באות שאחרי ו״ו השורוק יהיה שווא נע (למעט אם הו״ו נוצר מפירוק רצף שוואים נעים, שאז הוא יהיה שווא מרחף, כגון במילה ״ושמרתם״). הבדל זה משפיע על אופן הגיית השווא וגם על ניקוד אותיות בג״ד כפ״ת המופיעות אחרי האות השוואית (אם השווא הוא נח, אותיות בג״ד כפ״ת שאחריה תהיינה דגושות בדגש קל, ואם השווא נע - הן תהיינה רפות).
בטקסטים לא מנוקדים מתקופת ההשכלה ומראשית תקופת תחיית הלשון העברית לא היה מקובל להוסיף וי"ו למילים הנכתבות בקובוץ בכתיב מנוקד. למשל, המילה "מרבה" הייתה יכולה להיקרא גם ”מְרֻבָּה” וגם ”מַרְבֶּה”, אך אין זה מקובל בימינו.
צליל
לא ברור אם היה הבדל כלשהו בין האופן בו בוטא במקורו השורוק לבין הקובוץ בעת שהמנקדים ניקדו את המקרא, או שמא הם השתמשו בקובוץ כאשר בטקסט הלא־מנוקד לא הופיעה האות וי"ו, ובשורוק כאשר היא הופיעה.[17][18] כך גם לא ברור אם בביטוי המילים בעת כתיבתן במקראות היה הבדל בין התנועות כאשר חסרה הייתה האות וי"ו וכאשר הייתה מצויה. ייתכן כי היה מדובר בשתי תנועות אחוריות שונות, אולי אחת מהן מעוגלת והשנייה לא מעוגלת, השערה שנובעת מהביטוי הקדום של האות וי"ו כמו המילה wow באנגלית, ואולי הקובוץ ייצג תנועה מעוגלת קצרה והשורוק ייצג תנועה מעוגלת ארוכה.[19]
השורוק הוא השתקפות של התנועה הפרוטו־שמית המשוחזרת הארוכה /ū/, אם כי במקרא היא נכתבה לעיתים כקובוץ כאשר האות וי"ו לא הופיעה בכתב היד. הקובוץ הוא אחת מההשתקפויות של התנועה הפרוטו־שמית המשוחזרת הקצרה /u/. קמץ קטן נמצא בתפוצה משלימה עם קובוץ במשקלים דומים.[20]
בעברית החדשה מציינים שני הסימנים את התנועה האחורית הסגורה והמעוגלת /u/. בהגיות המסורתיות (למשל בהגייה החסידית) יש לשורוק ולקובוץ לעיתים צליל אחר.
הקלדה
כך מקלידים את השורוק ואת הקובוץ במערכות הפעלה שונות:
שורוק
הנקודה של השורוק היא אותו התו כמו דגש, ולכן הקלדתה דומה להקלדת הדגש:
- Windows 8 וגרסאות חדשות יותר, ומערכות לינוקס (ת"י 1492 2012): צירוף של מקש Alt ימני והאות ד (כמו דגש) אחרי הקלדת האות ו
- Windows 7 וגרסאות ישנות יותר: בזמן ש־Caps Lock דלוק, לחיצה על Shift-= (סימן שווה; כמו דגש) אחרי הקלדת האות ו
- macOS: Alt והאות ת (כמו דגש) אחרי הקלדת האות ו
- אנדרואיד (מקלדת Gboard): הקשה ארוכה על האות ד (כמו דגש) אחרי הקלדת האות ו, או הקשה ארוכה על האות ו (מוסיפה ו עם נקודת שורוק)
קובוץ
- Windows 8 וגרסאות חדשות יותר, ומערכות לינוקס (ת"י 1492 2012): צירוף של מקש Alt ימני והסימן \
- Windows 7 וגרסאות ישנות יותר: בזמן ש־Caps Lock דלוק, לחיצה על Shift-\
- macOS: Alt-8
- אנדרואיד (מקלדת Gboard): הקשה ארוכה על האות ק
ביאורים
- ^ הגדרה שקולה להברה סגורה היא הברה המסתיימת בעיצור או במספר עיצורים. במקרה של הברה שאחריה אות דגושה בדגש חזק, הדגש מכפיל את האות, למשל טּ=טְט, והשווא בט' הראשונה הוא למעשה שווא נח.
- ^ במקרא היא מנוקדת בקובוץ, אך בלא דגש בל' הפועל, לדוגמה: קְבֻצַת כֶּסֶף (יחזקאל, כ"ב, כ').
- ^ הסגול משתנה לפתח עקב הימצאות האות הגרונית עי"ן.
- ^ צורת היסוד של המילה הזאת נכתבת בווי"ו בכתיב חסר ניקוד תקני, אך צורת הנסמך הנפוצה נכתבת ללא וי"ו: "כל האנשים" לעומת "הוא יודע הכול".
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 ר' למשל Gesenius' Hebrew Grammar, §8d.
- ^ Gesenius' Hebrew Grammar, §8e.
- ^ למשל בחוברת החלטות האקדמיה בדקדוק, סע' 1.3 ג, ד.
- ^ 4.0 4.1 Gesenius' Hebrew Grammar, §12a, הערת שוליים.
- ^ Gesenius' Hebrew Grammar, §8m, הערת שוליים.
- ^ Unicode Character 'HEBREW POINT DAGESH OR MAPIQ', באתר FileFormat.info
- ^ Unicode Character 'HEBREW POINT QUBUTS', באתר FileFormat.info
- ^ החלטות האקדמיה בדקדוק, מבוא לפרק 1.
- ^ החלטות האקדמיה בדקדוק, סע' 5.2.
- ^ Gesenius' Hebrew Grammar, §26a, §104e
- ^ לפי רשימת המשקלים במילון אבן־שושן.
- ^ החלטות האקדמיה בדקדוק, סע' 1.3 א'.
- ^ החלטות האקדמיה בדקדוק, סע' 1.3 ד'.
- ^ דורון יעקב, שתי החלטות בדקדוק אקדם – ידיעון האקדמיה ללשון העברית, גיליון 40, שבט תש"ע
- ^ Gesenius' Hebrew Grammar, §53b
- ^ Gesenius' Hebrew Grammar, §8i והלאה.
- ^ 17.0 17.1 אבא בנדויד, "שתי תשובות למורי ניקוד וכתיב". לשוננו לעם י' עמ' 235.
- ^ Gesenius' Hebrew Grammar, §8, הקדמה
- ^ Gesenius' Hebrew Grammar, §9n
- ^ חיים רבין, "התנועות הקטנות בעברית הטברנית", חקרי לשון, ירושלים, האקדמיה ללשון העברית ומוסד ביאליק, תשנ"ט, עמ' 176–208. (פורסם לראשונה ב"ספר טור־סיני", ירושלים: החברה לחקר המקרא, תש"ך, עמ' 169–206.)
38557785קובוץ ושורוק