זוכרות
 | |
זוכרות (בערבית: ذاكرات) היא עמותת שמאל רדיקלי ישראלית שהוקמה ב-2002 ומטרתה, על פי פרסומיה, היא להעמיק את מודעות הציבור היהודי בישראל ל"נכבה" (בערבית:אסון - כינוי לגורל ערביי ארץ ישראל במלחמת העצמאות ב-1948) ולקדם את "זכות השיבה" ואת מימושה[1]. גורמים שונים הביעו לאורך השנים ביקורת על העמותה וטענו כי בהצגת המידע על הנכבה היא מתעלמת לעיתים ממקורות הסכסוך וממהלכו, כמו גם מעובדות יסוד אחרות שאינן תואמות את השקפת עולמה[2].
פעילות
פעילותה המרכזית של העמותה היא הנצחת הכפרים הפלסטינים ההרוסים באמצעות שילוט באתרים שהוקמו על הריסותיהם. פעולת שילוט מסוג זה התקיימה בפארק קנדה, שהוקם על אתרי הכפרים עמואס, יאלו ובית נובא, שנהרסו במהלך מלחמת ששת הימים, ובמקומות נוספים[3]. בנוסף מארגנת עמותת "זוכרות" סיורים בכפרים ההרוסים, מקיימת הרצאות, מפגשים ודיונים בנושא וכן מחזיקה בחלל לתערוכות אמנות מתחלפות[4]. לעמותה אתר אינטרנט בעברית הסוקר את היישוב הפלסטיני עד 1948.
בסוף שנת 2007 הוציאה זוכרות לאור מפה של העיר תל אביב-יפו, בה מצוינים כל הכפרים הערבים שנחרבו בשנת 1948. מפה זו פורסמה במקביל לפינויים של בתיו האחרונים של הכפר סלמה (כפר שלם) ולכוונה של קבוצת יזמים לפנות את דיירי ובתי כפר סומייל המצוי בסמיכות למשרדי העמותה ברחוב אבן גבירול.
העמותה תומכת במימוש מלא של זכות השיבה, ומציינת: "זוכרות רואה בשיבה תהליך ארוך ורב-ממדי אשר כולל לא רק את עצם חזרתם הפיזית של הפליטים לתחומי הארץ, אלא גם את השתלבותם הראויה, המכובדת והמכבדת (dignified) של הפליטים בתוך חברה פלסטינית-יהודית שוויונית ומשותפת. בתפיסה מרחיבה זו, השיבה מתחילה הרבה לפני עצם חזרתם של הפליטים ונמשכת זמן רב לאחר מכן."[5] בראיון ל"הארץ" השיב איתן ברונשטיין, מייסד העמותה, לשאלה "איזו שיבה אתה מציע?": "אני לא יודע מי ירצה לחזור, אבל כל מי שירצה - שיחזור. ואם אז לא תהיה מדינה יהודית, אז לא תהיה. הקונספט המועדף עלי הוא מדינה אחת מהים עד הירדן, שבה לכל התושבים יש זכויות ולשני העמים יש זיקה לארץ"[6].
בתגובה לתלונות על כך שבאתר העמותה כונו יישובים ישראלים גם בתוך הקו הירוק בשם "התנחלות ציונית", פרסמה העמותה כי "זוכרות אכן רואה בקריית שמונה ועמיר התנחלויות אבל כך גם תל אביב ואריאל. הן התנחלויות מן הטעם הפשוט שהוקמו על ידי מהגרים שבאו מחוץ לארץ להתנחל בה. התנחלות היא מילה נרדפת להתיישבות ובתחילת הציונות השימוש במושגים התנחלויות וקולוניות היה מקובל בקרב המהגרים הציונים... זוכרות גורסת שאין הבדל עקרוני בין ההתנחלויות שהוקמו על ידי המהגרים היהודים בשטחים שנכבשו ב-1948 לבין אלה שהוקמו בשטחים שנכבשו אחרי השלמתו ב-1967. ההתנחלויות הציונות הן אפוא כל מקום יישוב שהוקם על ידי מהגרים בחסות הציונות. הם נבדלים מיישובים כמו צפת, ירושלים, טבריה ועוד, בהם חיו 'יהודים פלסטינים' מאות שנים, עוד לפני ההגירה הציונית. לדעתנו אף אחת מההתנחלויות לא חייבת "לחלוף מן העולם". אריאל וקדומים, כמו תל אביב וקרית שמונה יוכלו להישאר במקומן גם בהסדר שלום עתידי בין הישראלים לפלסטינים. אחרי שתוכר זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים ומי מהם שירצה לשוב יזכה לכך, נוכל לחיות יחד בארץ, בכל מקום"[7].
חברי זוכרות מגדירים את הנכבה: "הנכבה היא ההרס, הגירוש, הביזה, מקרי הטבח והעינוי של תושביה"[8]. חברי העמותה סבורים כי נטילת אחריות מצדם של היהודים על חלקם ב"נכבה" הפלסטינית היא תנאי הכרחי לכינון שלום צודק ופיוס בין תושבי הארץ היהודים והפלסטינים, ואילו התעלמות של היהודים מה"נכבה" הפלסטינית, ובמיוחד מנטילת אחריות על חלקם בה, מהווה אחד מגורמי היסוד להמשך הסכסוך האלים בין העמים. בנוסף חלק ממטרתם על פי הגדרתם היא "להביא להתנערותה של החברה היהודית מתפיסות קולוניאליות של קיומה במרחב ומהפרקטיקות הקולוניאליות הנלוות לכך."[9]
החל משנת 2013 מקיימת העמותה את 48 מ"מ, הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נכבה בסינמטק תל אביב[10].
רוב תקציב העמותה מבוסס על תרומות מחו"ל. בשנת 2009 גייסה העמותה תרומות בסך 2.1 מיליון ש"ח, רובן מארגונים הומניטריים ואחרים באירופה, בהם: ICCO (הולנד), NISEREOR (גרמניה) ו-CCFD (צרפת). בשנה זו העסיקה העמותה 15 עובדים בשכר.
פרסומים
זוכרות מוציאה לאור סדרת חוברות בעברית ובערבית, המוקדשות כל אחת ליישוב, ובהן: עכו, סוחמאתא, ג'אלמה, אג'ליל ודיר יאסין. החל משנת 2007 החלה "זוכרות" להוציא לאור את כתב העת סדק, בשיתוף פרדס הוצאה לאור וקבוצת המעצבים "פרהסיה".
בשנת 2012 פרסמה זוכרות בשיתוף הוצאת פרדס, מדריך סיורים ראשון מסוגו המציג 18 סיורים בעקבות כפרים, עיירות וערים פלסטיניות שנחרבו בעקבות המלחמה. בין השאר מוצעים סיורים באזור תל אביב (סומייל ושייח' מוניס), באר שבע, שכונות טלביה וקטמון בירושלים, יהודייה (עבאסייה) והוג'.
בשנת 2014 השיקה העמותה אפליקציה מבוססת GPS הנקראת INakba המאתרת יישובים פלסטינים שנהרסו באירועי מלחמת העצמאות, וכוללת מפות נקודות ציון של היישובים הפלסטינים הקדומים יחד עם מידע היסטורי וקטעי וידאו ותמונות[11].
בשנת 2016 פרסמה זוכרות בשיתוף הוצאת בבל, את ספרו של אייל ויצמן "סף המדבר, קו העימות", שעוסק במאבק בין המדינה לאוכלוסייה הבדואית[12].
בשנת 2018 פרסמה זוכרות בשיתוף הוצאת פרדס, את הספר "נכבה בעברית" המספר את סיפורו של הארגון[13][14].
בעיות בהצגת מידע על ידי "זוכרות"
גורמים שונים הביעו לאורך השנים ביקורת על העמותה וטענו כי בהצגת המידע על הנכבה היא מתעלמת לעיתים ממקורות הסכסוך וממהלכו, כמו גם מעובדות יסוד אחרות שאינן תואמות את השקפת עולמה[2]. דוגמה להתעלמות זאת הוא המידע על הכפר מיסכה, באתר נכון ל-1 באוקטובר 2013[15], אין אזכור להתקפות תושבי הכפר במאורעות 1936–1939 ובמלחמת העצמאות כנגד קיבוץ רמת הכובש. כנ"ל המידע המתייחס לכפר בלד א-שייח' שהיה מרכז ידוע להתקפות על התחבורה היהודית במאורעות 1936–1939. בנוסף מציין האתר מידע מוטעה לגבי היקף השכונות שישבו על שטח הכפר. בציינו את שכונת נשר לפני 1948, וכנ"ל שכונת גבעת נשר. שכונות אלה ישבו על אדמות שנרכשו ממשפחת ח'ורי ולא היו מעולם חלק מבלד א-שייח'[16].
המידע על סלמה באתר "זוכרות" מחולק לשני חלקים. בחלק הראשון מוצגת תמונה חד-צדדית על פיה "סלמה היה מוקף במספר יישובים יהודים וספג התקפות במהלך חודשים. הציונים האמינו שהכפר סיפק מקלט לכוחות לא מקומיים, אך ההיסטוריון הפלסטיני עארף אל-עארף כותב שהיו אלה אנשי הכפר עצמם שארגנו מיליציה של כ-30 איש בנובמבר 1947." אין בחלק זה התייחסות לעובדה שחסן סלאמה קבע בסלמה את בסיסו. עובדה זו מוזכרת בנספח לאתר שכותרתו "מידע ממקורות נוספים" במשפט "כוחותיו של חסן סלאמה השתמשו בכפר כבסיס להתקפות על היישובים היהודיים הסמוכים, בניגוד לדעתם של כמה מראשי הכפר, אך כנראה תוך שיתוף פעולה עם תושבים אחרים"[17]. מעבר לעובדה שמשפט מסויג זה סותר את הטענה המופיעה בגוף האתר שמדובר במיליציה מקומית בלבד, הוא אינו מפרט במה מדובר במונח "התקפות על היישובים היהודיים הסמוכים", ובכך הוא מגמד את הניסיון של לוחמים (שלא היו רק אנשי סלמה, אלא גם מלוד, רמלה ושכם) שיצאו מסלמה בפיקודו של חסן סלאמה לכבוש את שכונת התקווה ב-8 בדצמבר 1947. ניסיון שהצליח בחלקו, עד שכוח של ההגנה הניס את התוקפים. במהלך התקיפה בזזו תושבים מסלמה את הבתים והצריפים שנכבשו והעלו אותם באש[18][19].
דוגמה אחרת של אי הצגת מידע היסטורי מהותי הוא המידע באתר על הכפר יאקוק. הכפר יושב על חורבות היישוב היהודי מתקופת המשנה והתלמוד חוקוק. נכון ל-1 באוקטובר 2013 לא מוזכר באתר זוכרות כלל שהיישוב היה יהודי, אלא מצוין יישוב מהתקופה הרומית[20]. המידע באתר גם לא עודכן לאחר שהחפירות הארכאולוגיות באתר גילו שרידי בית כנסת במרכז שרידי הכפר הערבי.
דוגמה נוספת היא הסתמכות על אחד הפעילים שלהם כמקור מידע. בלי להביא מקור עצמאי נייטרלי. למשל ביישוב דיר טריף, הם מציינים ששוהם יושבת על אדמות דיר טריף, המקור הוא אנדי יחזקאל, שהוא אחד מפעילי העמותה[21]. הם גם מציגים את נתוני סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, כנתון עובדתי כאילו היה מדובר במפקד אוכלוסין, כשעורכי הסקר עצמם סייגו את טיב נתוניהם בציינם שככל שיורדים בגודל היישוב, רמת האמינות של הנתונים שהם הציגו היא נמוכה יותר. האתר גם מסתמך על מחקרו של ד"ר סלמאן אבו סיתה להצגת נתוני 1948, לא ברור מה מקורותיו של אבו סיתה ומאין נלקחו הנתונים בתקופה שבה לא התנהל כל מפקד או סקר על ידי אנשי מקצוע[22].
ביקורת
מבקריה של העמותה רואים בה תנועת שמאל קיצוני אנטי-ציונית, שמטרתה להרוס את מדינת ישראל במתכונתה הקיימת[23].
אחד המבקרים הבולטים של "זוכרות" הוא העיתונאי בן-דרור ימיני, הטוען כי ”עמותת "זוכרות" אינה עוד עמותת שמאל קיצוני. מדובר בתופעה הרבה יותר מסוכנת. המטרה הפוליטית המוצהרת של העמותה היא זכות השיבה. כלומר, חיסול מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.”[24] הביקורת של ימיני, ושל אחרים, מבוססת גם על הטענה כי מטרות התנועה נוגדות במופגן את הבסיס עליו נשענת ההגדרה העצמית של העם היהודי בארץ ישראל.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של זוכרות- זוכרות, באתר גיידסטאר ישראל
- כתבה על שילוט בפארק קנדה
- סרטון על צעדת מחאה של "זוכרות" כנגד הקק"ל, באתר הטלוויזיה החברתית באינטרנט
- ישי פרידמן, לוחמי השיכחה - כתבה על זוכרות, באתר זוכרות, במקור הופיע בהצופה
- מיכאל יעקובסון: על סדנה למימוש זכות השיבה למיסכה, 7.6.11, Xnet.
- מיכאל יעקובסון: בישראל מתכננים לפליטים הפלסטינים בית בכפר, 15.9.11, Xnet.
הערות שוליים
- ^ תוכניית כנס "מאמת לתיקון" של זוכרות, ספטמבר 2013
- ^ 2.0 2.1 אורי יזהר, עמותת זוכרות ומשכיחות, באתר mynet קיבוץ, 2 במרץ 2011
מרדכי ליפמן, עמותת "זוכרות" - בורות או שנאה?, באתר News1 מחלקה ראשונה, 14 באוגוסט 2013
ישראל רוזנבלט, "נכבה" - זוכרים רק מה שרוצים, באתר News1 מחלקה ראשונה, 8 ביוני 2014
איתמר צור, במרתפי השמאל הקיצוני, באתר ערוץ 20, 21 ביוני 2016. - ^ יואב שטרן, אם יש כבר שלט בפארק - יוזכר בו גם הכפר הפלשתיני שנחרב, באתר הארץ, 3 בפברואר 2008
- ^ מירון רפופורט, פעם היה כאן מסגד, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2005
- ^ מי אנחנו, באתר "זוכרות"
- ^ אביב לביא, ראו את האור, באתר הארץ, 3 באוגוסט 2004
- ^ קבוצת למידה על הנכבה מופסקת פעמיים וממשיכה במחתרת, באתר "זוכרות"
- ^ מבוא לנַכּבָּה, באתר "זוכרות"
- ^ מסמך חזון יעוד מטרות ארגוני, באתר "זוכרות"
- ^ רמי יונס, פסטיבל הסרטים 48 מ״מ מציג: ארכיון הקולנוע הפלסטיני הגנוז, באתר "שיחה מקומית", 1 בדצמבר 2017
פסטיבל הסרטים 48 מ"מ בסינמטק תל אביב 2018, באתר הארץ, 3 באוגוסט 2018
- ^ עופר עין גל, אייפד? איינַכּבַה!, באתר ynet, 29 באפריל 2004
- ^ צפריר רינת, כך מנהלת המדינה סכסוך עם הבדואים על המרחב, באתר הארץ, 2 באפריל 2016
- ^ תום פסח, נכבה בעברית: לחפש פרצות מפתיעות, באתר העוקץ, 21 באפריל 2018
- ^ עודה בשאראת, "נכבה בעברית": השינוי התודעתי שחולל ארגון "זוכרות" בשיח הציבורי בארץ, באתר הארץ, 29 באוגוסט 2018
- ^ מִסְכַּה באתר זוכרות
- ^ בַּלַד אלשֵיח' באתר זוכרות
- ^ סַלַמָה
- ^ ד"ר אורי מילשטיין, קרב שכונת התקווה
- ^ הקרב הראשון - שכונת התקווה סיפורו של גדוד 53 בחטיבת גבעתי במלחמת העצמאות
- ^ יַאקוּק באתר זוכרות
- ^ דיר טריף באתר זוכרות
- ^ יום הנכבה - נתונים ומספרים / רקע, באתר הארץ, 14 במאי 2001
- ^ איתמר צור, במרתפי השמאל הקיצוני, באתר ערוץ 20, 21 ביוני 2016.
- ^ כנס חסידי החיסול, באתר nrg, 15 באפריל 2005; בן דרור ימיני, 5 בכירים, 7 דעות, באתר nrg, 14 במרץ 2008
27268750זוכרות