איכתיולוגיה
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. |
אִיכְתִּיּוֹלוֹגְיָה (Ichthyology; מיוונית: איכתוס "דג" + לוגיה "לימוד") היא ענף בזואולוגיה העוסק בחקר הדגים. המילונאי ראובן אלקלעי הציע לכנות את האיכטולוגיה בשם דַּגָּאוּת ואת העוסק בתחום (איכתיולוג) בשם דַגַּאי.[1]
קבוצת הדגים
קבוצת הדגים כוללת שלושה מחלקות עיקריות:
- מקריני סנפיר (Actinopterygii), בה מרבית הדגים המוכרים.
- בעלי סנפירים בשרניים (Sarcopterygii), בה דגים בעלי אופי אמפיבי שהתפתחו לחולייתנים לסתניים
- דגי סחוס (Cartilaginous), בעיקר הכרישים והבטאים.
קבוצה נוספת הדומה לדגים היא חסרי הלסתות (Agnatha), בה הצמדאים והמיקסינות שאינם דגים אמיתיים.
מספר מיני הדגים - 27,000 - גדול יותר מסך כל מיני החולייתנים האחרים יחד, ומחלקה זו חווה אבולוציה זמן רב מאד באופן יחסי. קיים מגוון אקולוגי אדיר באוכלוסיית הדגים. על אף המספר העצום של מיני הדגים שתועד, מעט ידוע על הביולוגיה וההתנהגות של הדגים.
אבני דרך בהיסטוריה של האיכתולוגיה
התיאור המדעי הראשון של הדגים הוא של אריסטו, אשר מתאר פרטים שונים אודות 118 מיני דגים.
במאה ה-16 פרסם גיום רונדלה (Guillaume Rondelet) את De Piscibus Marinum שבו תיאר פרטים של 244 מינים. לכך הוספו 100 מינים על ידי ג'ורג' מרקגרף (George Markgraf) בספרו Naturalis Brasilae. ב-1686 תוארו כבר למעלה מ-400 מיני דגים בספרם של ג'ון ריי ופרנסיס וילובי (John Ray, Francis Willughby) שנקרא Historia Piscium.
התואר אבי האיכתולוגיה שייך לפטר ארטדי, אשר היה ידידו של קארלוס ליניאוס ואשר זיהה 5 סדרות של דגים, ביניהם כלל את סדרת הלווייתנאים. ארטדי טבע בתעלה באמסטרדם ב-1735 וכתביו פורסמו על ידי לינאוס אחרי מותו.
בשנות ה-1780 מרכוס אליעזר בלוך (Marcus Elieser Bloch) פרסם את איכתיולוגיה כסדרת כרכים ולאחר מותו שותפו, יוהאן גוטלוב שניידר (Johann Gottlob Schneider), פרסם את M. E. Blochii Systemae Ichthyologiae, שבו תוארו כבר 1,519 מינים.
השלב המרכזי הבא בתהליך הזיהוי הסיסטמטי של מיני הדגים חל בין השנים 1817 ו-1830, אז הוציא ז'ורז' קיווייה (Georges Cuvier) את Regne animal distribué d’après son organisation. עבודה נוספת של קיווייה, יחד עם תלמידו אכילה ולנסיין (Achille Valenciennes), שנקראה Histoire Naturelle des Poissons יצאה בשנות ה-1830 ותיארה 4,514 מינים. 6,800 מינים תוארו על ידי אלברט גונטר ב-Catalogue of the Fishes of the British Museum (בין 1859 ו-1870). גדול האיכתיולוגים של המאה ה-20 נחשב דוויד סטאר ג'ורדן, שכתב כ-650 ספרים ומאמרים על הנושא, בנוסף להיותו נשיא אוניברסיטת סטנפורד ואוניברסיטת אינדיאנה.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: איכתיולוגיה |
- על אליעזר בלוך, ממניחי היסודות למדע האיכתיולוגיה באתר "סנונית"
הערות שוליים
- ^ ראובן אלקלעי, כרך 3, מלון עברי שלם, הוצאת גליל, 1994
