פרה קדושה

בדת ההינדואיזם הפרה (וגם הפר) נחשבת לקדושה, ועל כן נמנעים המאמינים לשחוט אותה ולאכול מבשרה.

המושג "פרה קדושה" משמש בהשאלה בעברית בת ימינו לתיאור דבר מה (כמו ערכים, אמונות, אישים ומיתוסים) שקיים טאבו רחב בחברה על פקפוק, לגלוג או כל סוג של פגיעה אחרת בו.

בהודו

ההינדים מחשיבים את הפרה ואת הפר ל"קדושים". הפרה היא הסמל לאדמה ובהשאלה גם לכלל תרומותיה של האדמה לאדם, וכן נחשבת לאם כל האלילים^{[דרוש מקור]}.

כתוצאה מקדושת הפרה, ההינדים נמנעים מלשחוט ולאכול את הפרה ואת הפר. בהודו, בה מרוכזים מרבית ההינדים, ניתן לראות פרות משוטטות באופן חופשי, ועל פי המנהג יש להתייחס לפרה בכבוד, כאל אֵם, כהכרת תודה, בין השאר, על החלב שהיא מספקת. הינדי מסורתי לא רק שלא יאכל בשר פרה (ולעומת זאת, אם אינו צמחוני יאכל בשר תאו) אלא אף לא יעשה שימוש בתוצרי הפרה (לא ינעל נעלי עור העשויים מעור פרה או לא יישא תיק העשוי מעור פרה). חלב הפרה והגהי (חמאה) משמשים בטקסים דתיים ואף בטקסי שריפת גופות כסמל של "קדושה" וחזרה לאדמה.

הגנה על הפרה אף עוגנה בחוקה הפדרלית של הודו, ובמרבית מדינות הודו. "קדושת" הפרה הייתה מקור למתיחות דתית-פוליטית בין ההינדים למוסלמים בתת-היבשת ההודית, ובכך הפכה הפרה לא רק לסמל דתי כי אם סמל פוליטי. בעבר היו בהודו מהומות שהונעו מסלידת ההינדים את מנהגם של מוסלמים לאכול בשר בקר. אולם מוסלמים מגדלים בקר לבשר בהודו ואף מייצאים אותו לאירופה כבשר אורגני.

בוודות, כבר החל בריג ודה, מוזכרת הפרה בחיוב ואף יש דימויים של נהרות השופעים את מימיהם כפי שהפרה שופעת חלב. אף על פי כן, בתקופה זו (800–1800 לפני הספירה), שחיטת הבקר הייתה מותרת, אם כי בהקשרים טקסיים.

בהינדואיזם, מושווה העגל לשחר. בתמונה זו נראה סדהו (סגפן הינדי) מלטף עגל ברחוב בהודו.

לפי האנתרופולוג מרווין האריס, כאשר מנהיגי הוודות לא יכלו להחזיק עוד בעדרים של בקר (דבר אשר שימר את עושרם), השחיטה והאכילה המסיבית של הבקר באה לקיצה. מאורח חיים של רועים למחצה, עברה האוכלוסייה לאורח חיים חקלאי המבוסס על משק-חלב, זאת כתוצאה מהיתרונות האקולוגיים שבכך. בערך בשנת 600 לפני הספירה רמת החיים של האיכרים החלה לרדת כתוצאה ממצוקה חברתית-כלכלית (מלחמות, בצורות, רעב). לטענת האריס, ההמון העני, שבניגוד למעמד הגבוה לא יכול היה להרשות לעצמו לאכול בשר, החל לסלוד מרעיון העלאת הקרבנות אשר היה סמל להנצחת הפערים. על רקע זה צמח הבודהיזם שגינה נטילת חייהם של בני אדם וחיות, וכן העלאת קרבנות. בהודו צמחו בתקופה זו אמונות נוספות - דוגמת הג'ייניזם - אשר אסרו על הריגה והקרבת קרבנות. לטענת האריס, הדבר קשור לסבלותיו של ההמון העני, אשר אותן אמונות דיברו אליו.

בעקבות הבודהיזם אימץ ההינדואיזם את עקרון איסור הריגת החיות. לאחר מאבק של מאות שנים כבש ההינדואיזם את הבכורה בהודו. לטענת האריס, "קדושתה" של הפרה וכן ההימנעות משחיטתה ואכילתה, נמשכו לאורך השנים, מאחר שהיה משתלם כלכלית-אקולוגית לקיים אמונה ופרקטיקה זו. האריס מציג את התועלת הרבה של הפרה (משק החלב, גללים, טופוגרפיה המתאימה לפר ולא לטרקטור וכיוצא בזה) לעומת ההשקעה המינימלית (הפרות מוחזקות בתנאים על סף רעב), כגורמים ששימרו את האמונה הדתית בדבר "קדושתה" של הפרה, וההימנעות משחיטתה ואכילתה.

כביטוי

ערך מורחב – פרה קדושה (ביטוי)

הביטוי פרה קדושה משמש בהשאלה בעברית בת ימינו לתיאור ערכים, אמונות ומיתוסים שקיים טאבו על פקפוק בהם. אדם המביע פקפוק בערכים אלה וחותר תחתם מתואר כמי ש"שוחט פרה קדושה". בפועל, המושג נעשה לעיתים קרובות לקלישאה ופובלציסטים ועיתונאים רבים ידועים כ"שוחטי פרות קדושות". מכיוון שלדעת רבים כיום אין כמעט שום נושא שקיים עליו טאבו, לעיתים נוצרות פרפרזות על הביטוי כמו "אין עוד פרות קדושות לשחוט" או "אין כיום פרות קדושות".

ראו גם

• החזיר ביהדות

לקריאה נוספת

• מרווין האריס. 1987. תעלומת הפרה הקדושה, בתוך פרות קדושות וחזירים משוקצים, מסדה, ת"א, עמ' 36–57.

• Batra, S. M., "The Sacredness of the Cow in India", Social Compass, vol. 33, no. 2 - 3, pp. 163-175, 1986.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרה קדושה בוויקישיתוף

• אי-אף-פי, הפרות אולי קדושות, אבל המחלבות לא, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2017

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

פרה קדושה38715408Q1178242