וילמוש נאג' נאג'בצוני
 | |
| נאגיבצון רוכב לטרגו מורש ב-10 בספטמבר 1940 | |
| לידה |
30 במאי 1884 פאראיד, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
21 ביוני 1976 (בגיל 92) פילישצ'אבה, הונגריה  |
| השתייכות |
הצבא האוסטרו-הונגרי  הצבא האדום ההונגרי  צבא ממלכת הונגריה |
| תקופת הפעילות | 1909–1944 (כ־35 שנים) |
| דרגה | קולונל גנרל |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
וילמוש נאגי נאג'בצוני (בהונגרית: Vilmos Nagy de Nagybaczon; 30 במאי 1884, פאראיד (אנ') (הונגריה וכיום "פראיד" ברומניה) – 21 ביוני 1976, פילישצ'אבה (אנ'), הונגריה), היה גנרל בצבא ההונגרי המלכותי (1945-1920), שר ההגנה ההונגרי, תאורטיקן והיסטוריון צבאי וחסיד אומות העולם.
שיאי הקריירה הצבאית והפוליטית
ב-1905 סיים נאגיבצון את לימודיו באקדמיה הצבאית בבודפשט והוסמך בדרגת לוטננט (סגן). ב-1912 סיים את לימודיו בקולג' המלחמה האימפריאלי (Kriegsschule) בווינה שבאוסטריה. בשנת 1914 הועלה לדרגת מייג'ור (רב-סרן) וסופח למטה הכללי הקיסרי הבריטי. במהלך מלחמת העולם הראשונה שרת עם יחידות צבא שונות וכן במשרד המלחמה של אוסטרו-הונגריה. כמו כן שירת במטה הכללי של הרפובליקה הסובייטית ההונגרית (אנ') בדרגת מייג'ור. לאחר קריסתה של הרפובליקה הסובייטית ההונגרית באוגוסט 1919 מונה לתפקיד מרכזי בארגונו מחדש של המטה הכללי של הצבא המלכותי ההונגרי. מ-1927 היה קולונל בבריגדת חיל הרגלים הרכובה הראשונה. מ-1931 היה השליש למפקד הצבא ההונגרי. בשנת 1934 הועלה לדרגת בריגדיר גנרל. מ-1935 היה קצין האפסנאות הכללית במשרד ההגנה ההונגרי. בשנת 1937 הועלה לדרגת מייג'ור גנרל. משנת 1938 היה מפקד הקורפוס הראשון ההונגרי. ב-1939 מונה לתפקיד המפקח הכללי של חיל הרגלים. ב-1940 אולץ לפרוש וב-1941 נקרא לשוב לשירות ומונה למפקד הארמייה ההונגרית הראשונה. מ-24 בספטמבר 1942 עד 12 ביוני 1943 היה שר ההגנה בממשלתו של מיקלוש קאלאי. עם מינויו של פרנץ סלשי לתפקיד ראש הממשלה נעצר ונכלא.
תקופת חייו המוקדמת
נאגיבצון נולד למשפחת אצולה סקלרית. אבותיו קיבלו את תואר האצולה ב-1676 ממיהאי הראשון אפאפי (אנ'), נסיך טרנסילבניה.
אביו של נאג' נאג'בצון, נאג' זיגמונד נאג'בצוני, היה מהנדס מכרות ונפטר כשנאג'בצוני היה צעיר. אמו האלמנה של נאג'בצוני לא יכלה להעניק חינוך לילדיה, ועל כן הוא פנה לקריירה צבאית.
בשנת 1902 סיים נאג'בצוני את לימודיו בהצטיינות במכללת קון (Kun Kollégium) בעיר שאשווארוש (כיום אורשטיה Orăștie ברומניה). בזכות הצטיינותו וכישוריו זכה ללימוד בחינם באקדמיה הצבאית היוקרתית לודוביקה Ludovica Military Academy.
קריירה צבאית
בשנת 1905 נבחר נאגיבצון לשרת בצבא ההונגרי המלכותי במקום בצבא האוסטרו-הונגרי. הצבה זו נחשבה פתח לקריירה מוגבלת, עם אפשרויות קידום פחותות.
עקב הצטיינותו נשלח נאגיבצון בשנת 1909 ללימודים במכללה הצבאית הקיסרית בווינה. בשנות השלושים לחייו מונה לתפקיד במטה הכללי האוסטרו-הונגרי הקיסרי עם דרגת מייג'ור.
מלחמת העולם הראשונה
כקצין מטה צעיר במלחמת העולם הראשונה השתתף נאג'בצוני במבצעים נגד סרביה, בקרבות בחזית הקרפטית, בפריצת הדרך בגורליצה ובפעולות בווהלין.
בשנת 1919, לאחר סוף המלחמה וקריסת האימפריה האוסטרו-הונגרית, נוצלו ניסיונו הצבאי הרב ומומחיותו על ידי הצבא האדום של הרפובליקה ההונגרית הסובייטית ונאג'בצון הוצב שוב במטה הכללי עם דרגת מייג'ור.
בין מלחמות העולם
עם קריסתה של הרפובליקת המועצות שב נאג'בצוני והוצב במטה הכללי של הצבא ההונגרי המלכותי שהוקם מחדש בשלטונו של מיקלוש הורטי.
בין 1927 ל-1931 נאג'בצוני שימש מפקד חטיבת הרגלים הרכובה הראשונה. לאחר מכן מונה לתפקיד שליש למפקד העליון של כוחות הצבא. ב-1 במאי 1934 הועלה לדרגת קולונל ומונה לתפקיד מפקד חיל האפסנאות. ב-1 במאי 1937 הועלה לדרגת בריגדיר-גנרל. בשנה שלאחר מכן מונה למפקד הקורפוס הראשון.
בעקבות בוררות וינה הראשונה לגבי סלובקיה, בשנת 1938, נאג'בצוני פיקד על הכוחות שכבשו את קושיצה. בתוך זמן קצר ועל בסיס זמני, מונה להיות המפקח הכללי על חיל רגלים. במרץ 1940, מונה לתפקיד מפקד הארמייה ההונגרית הראשונה. חודשיים מאוחר יותר קודם לדרגת מייג'ור גנרל.
בעקבות תכתיב וינה, בספטמבר 1940, הוביל נאג'בצוני את הארמייה ההונגרית הראשונה לעיר טרגו מורש. אחריותו כללה חיזוק הגבולות של הטריטוריה הכבושה מחדש ופיקוח על חלוקת מזון לאוכלוסייה האזרחית.
ב-31 במרץ 1941, הפיקוד העליון הכריז על פרישתו של נאג'בצוני עם דרגת לוטננט גנרל.
מלחמת העולם השנייה
ב-21 בספטמבר 1942 הציע העוצר מיקלוש הורטי לנאגיבצון את תיק הביטחון. נאגיבצון ניסה לשמור על הצבא מחוץ לפוליטיקה ונאבק לחידוש ולשימור שרידי הצבא ההונגרי שנותרו בהונגריה כדי למנוע תבוסה נוספת כמו זו שפקדה את הונגריה לאחר קריסת האימפריה האוסטרו-הונגרית ב-1918.
לפני מינויו של נאגיבצון שלחה הממשלה שתי ארמיות הונגריות לחזית המזרחית, שם הושמדו בוורונז'. נאגיבצון לא יכול היה להחזיר את החיילים מהחזית, אך עשה כל מאמץ להגן על החיילים ולהשיבם להונגריה, וכן לשפר את תנאי העבודה בפלוגות העבודה. הוא הוציא מספר הוראות לשיפור תנאיהם וכך הציל יהודים רבים ממוות. על כך הוענק לו לימים אות חסיד אומות העולם.
פעולות אלה גרמו להתנגדות מצד עמיתיו הקצינים וכן מצד פוליטיקאים מהימין הקיצוני. האפקטיביות הפוליטית של נאגיבצון פחתה כשביקש לרסן את התרבות האנטישמית בצבא ואת היחס הבלתי אנושי כלפי הפועלים היהודים בפלוגות העבודה. הוא התנגד בתוקף לדרישת הגרמנים לשלוח 10,000 יהודים למכרות הנחושת בבור שבסרביה. בפברואר 1943 התנגד לדרישה הגרמנית לשלוח חיילים הונגרים לבלקן.
בשל עמדתו בנושאים אלה הושם נאגיבצון ללעג, הואשם כמשרת העם היהודי (Zsidóbérenc) וכמתנגד למדינות הציר והיה תחת התקפה מתמדת מצד קיצוני הימין. כשראה נאגיבצון שהעוצר מיקלוש הורטי וראש הממשלה מיקלוש קאלאי לא מסוגלים או מוכנים להגן עליו, הגיש את התפטרותו ב-8 ביוני 1943.
העיר טרגו מורש העניקה לו אזרחות כבוד אבל הטקס בוטל בשל כיבוש הונגריה על ידי הגרמנים 19 במרץ 1944.
מאסרו עד סוף המלחמה
מאחורי הקלעים המשיך נאגיבצון לתמוך במאמצים להשיג שלום נפרד עם בעלות הברית. בהתבסס על ניסיון העבר, נאגיבצון חזה חורבן עם התקרבות הצבא האדום והלחימה לגבולות הונגריה.
עם השתלטות מפלגת צלב החץ הפאשיסטית על הונגריה ב-16 בנובמבר 1944, עצרה הז'נדרמריה את נאגיבצון בביתו בפילישצ'אבה. הוא נכלא במספר בתי כלא ועם התקרבות הצבא האדום הועבר למספר יעדים בבוואריה. משרד הביטחון ההונגרי גילה את מקומו והביא לשינוי מקום מאסרו ולשיפור בתנאי החזקתו. ב-1 במאי 1945 שוחרר נאגיבצון על ידי כוחות הצבא האמריקאי.
לאחר מלחמת העולם השנייה
נאגיבצון הצליח לחזור להונגריה ב-1946, בתקופת הקמתה של קואליציה של פלגים פוליטיים שונים. הוא הוכנס לוועדה להערכת הפנסיות הצבאיות.
לאחר ההשתלטות הקומוניסטית ב-1948, נפגע נאגיבצון עם רבים מעמיתיו. דירתו הופקעה והפנסיה שלו בוטלה. הוא מצא עבודה כגנן במשתלה ולאחר מכן כנפח.
ב-1950 קיבל נאגיבצון הזמנה לחגיגות היובל לסיום מחזור התיכון שלו. ההזמנה הגיעה מחברו לכיתה, ד"ר פטרו גרוזה, שבאותה עת היה נשיא רומניה. נאגיבצון השיב כי אינו יכול להשתתף בשל העדר כספים ודרכון. הנשיא השתמש בהשפעתו בממשלה ההונגרית, ומזכיר המפלגה הקומוניסטית ההונגרית, מתיאש ראקושי, התחייב לספק את האמצעים להשתתפותו של נאגיבצון בפגישת המחזור. בהתערבות נוספת של הנשיא גרוזה הושבה לנאגיבצון הפנסיה שלו.
בשנת 1965 היה נאגיבצון ההונגרי הראשון שהוכר כחסיד אומות העולם על ידי יד ושם.[1] עד מותו היה פעיל בכתיבה, עריכה וקריאה. ב-1964 פרסם מהדורה ערוכה ומעודכנת של הביוגרפיה שלו, אשר פורסמה במקור עוד ב-1947.
בנוסף למומחיותו הצבאית היה נאגיבצון גם תאורטיקן צבאי והיסטוריון. בהתבסס על ידע אישי נרחב בקרב ובמטה הכללי, כתב נאגיבצון מספר ספרים ובהם:
- הקמפיין נגד רומניה (Románia elleni hadjárat), בודפשט, 1923.
- ההתקפה (támadás), בודפשט, 1926.
- כיבוש סרביה (Szerbia meghódítása), בודפשט, 1929.
- השנים הגורליות, 1938-1945. (Végzetes esztendök 1938-1945), בודפשט, 1947.
- זכרונות (emlékirat) בודפשט, 1947.
הנצחה
- בחגיגות המילניום של הונגריה ב-9 בספטמבר 2000, העניקה לנאגיבצון עיר הולדתו פילישצ'אבה לאחר מותו תואר אזרח כבוד. כמו כן נקרא רחוב בעיר על שמו.
- ב-18 ביוני 2003 נחנך שלט לזכרו של נאגיבצון ביוזמת הפדרציה של הקהילות היהודיות בהונגריה, פדרציית עובדי הכפייה ההונגרים וכן ועדת הזיכרון והפיוס הלאומית בהונגריה.
- לציון שנת לידתו ה-120 של נאגיבצון ב-2004, חנך היישוב נאגיבצון (Nagybaczon) בטרנסילבניה אנדרטה ושלט לכבודו.
- ב-9 בספטמבר 2006 הוכרז מקום קבורתו כחלק של בית הקברות הלאומי של הונגריה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ על נאגיבצון באתר יד ושם (באנגלית)
