וילה לה מאג'יה
 | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
וילה לה מאג'יה (באיטלקית: Villa La Magia) היא וילה השוכנת בקומונה קווארטה (Quarrata) בנפת פיסטויה במחוז טוסקנה שבמרכז איטליה. הווילה היא אחת מה"ווילות של משפחת מדיצ'י בטוסקנה", אתר מורשת עולמית שהוכרז על ידי ארגון אונסק"ו ב-2013. השם הוא כנראה נגזרת מהמילה maia, הצורה הנקבית של maius, כלומר "ראשי", תואר אותו יש להבין ככינוי לווילה הראשית באזור.
היסטוריה
מקור
הגרעין המקורי של הווילה נבנה במאה הארבע עשרה על ידי משפחת פנצ'אטיקי (Panciatichi) מפיסטויה, על עמק הנהר אומברונה במורדות הצפוניים של מונטה אלבנו (Monte Albano), סדרת גבעות המסמנת את גבולו הדרומי של המישור הכולל את פראטו, פיסטויה ופירנצה עצמה.
במקום בעל חשיבות אסטרטגית זה התקיימה פגישה היסטורית, לרגל מסע ציד, בין הדוכס אלסנדרו דה מדיצ'י לקרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה בשנת 1536.
משפחת מדיצ'י
בשנת 1581 עברה משפחת פנצ'אטיקי פשיטת רגל מסחרית, ושנתיים לאחר מכן, בשנת 1583, הועבר הנכס לבעלות משפחת מדיצ'י, בעקבות מסע רכישות של פרנצ'סקו הראשון דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה, שביקש להגדיל בהדרגה את הנכסים של המשפחה בשטחה של הדוכסות הגדולה של טוסקנה. מיקומו של הנכס היה חשוב במיוחד מכיוון שאחוזת הציד גבלה באחוזות הציד האחרות של משפחת מדיצ'י של פוג'ו א קאיאנו, ארטימינו, אמברוג'אנה ומונטווטוליני, במערכת של וילות לוויין סביב מונטה אלבנו, בה התקיימה שמורת הציד המלכותית, "ברקו מדיצ'ו" (Barco Mediceo).
משנת 1584 שופצה הווילה על ידי ברנרדו בואונטלנטי, אדריכל החצר של המשפחה, עם מראה פשוט למדי בהשוואה לווילות אחרות. לבניין הבסיסי הייתה תוכנית מרובעת, עם שני אגפים בולטים בשתי פינות נגדות, ללא גן, אך מוקף בפארק גדול, שכיום נבלע בחלקו על ידי הגידול בעיירה קווארטה. בואונטלנטי הגביל את עצמו בשיפוץ האלמנטים שהיו קיימים לפני כן, כמו הלוג'יה הפנימית, שובך היונים שהוגבה והחצר שנסללה. העבודות הושלמו בשנת 1585.
אלמנט ייחודי של הווילה היה אגם רבוע התחום בחומות בצדדיו (המתמלא מאז בעפר) עם סככה, שתוכנן על ידי בואונטלנטי עצמו בסיועו של דווידה פורטיני (Davide Fortini) ומיועד לדיג וציד של עופות מים: אלמנט זה נראה בנוף שצויר על ידי ג'וסטו אוטנס בשנת 1599.
הדוכס הגדול אחריו פרדיננדו הראשון דה מדיצ'י הקצה אותו לדון אנטוניו דה מדיצ'י, בנם הבלתי חוקי של אחיו פרנצ'סקו וביאנקה קאפלו, ואילו פרדיננדו השני מכר אותו.
משפחות אטאוונטי ואמאטי
הנכס נרכש בשנת 1645, על ידי פנדולפו אטאוונטי (Pandolfo Attavanti), שצאצאיו התחילו בשיפוץ החדרים הפנימיים והגן בין סוף המאה ה-17 לתחילת המאה ה-18. בולט במיוחד השיפוץ שביצע אמריגו אטאוונטי (Amerigo Attavanti) שיצר גן איטלקי של גדרות וערוגות פרחים עם מזרקה עגולה מרכזית, וקישט את פנים הווילה בציורי קיר ועיטורי סטוקו, שאותם הכינו ג'ובאני דומניקו פרטי (Giovanni Domenico Ferretti, 1715), תומאסו גררדיני (Tommaso Gherardini) וג'ובאני באניולי (Giovanni Bagnoli). העבודות הסתיימו בין 1723 ל-1724. התיאורים של אז מספרים על גידול פרי הדר בעציצים בשטח מול החומה הצפונית של הגן, עם ערוגות פרחים הכוללות מינים שונים של פרחים: ציפורן הקרנפול (Dianthus caryophyllus), יסמין, שושנת העמקים וסיגל.
בשנת 1752, כשבא הקץ למשפחת אטאוונטי, עברה הווילה בירושה למשפחת ריקאסולי, בפרט לבינדאצ'ו ולאון, ברוני רוקאגוויוצ'ארדה ודלה טרפולה. בשנת 1766 מכרו אותו אז לג'וליו ג'וזפה אמאטי, אציל מפיסטויה. הוא קידם את שחזור חממת ההדרים וסידור הפארק הרומנטי באזור שממזרח לווילה, שבו שבילים רציף מתפתלים דרך יערות אלון הגלעין (Quercus ilex), ברושים וחורשות ער אציל, עד לאגם מלאכותי עם מיני עצים שונים. הוא חידש את הקפלה בסגנון התחייה הגותית ואת הכניסה המונומנטלית בסגנון נאו-קלאסי, שעוצבה על ידי אנטוניו גמבראי (Antonio Gamberai).
משפחת צ'לזי והמעבר לבעלות העיירה
בשנת 1863 נעלם ג'ובאני טומאסו, הצאצא האחרון למשפחת אמאטי, והשאיר את רכושו לג'וליו צ'לזי (Giulio Cellesi), השייך למשפחת אצילים עתיקה מפיסטויה הקשורה לאפיפיור קלמנס התשיעי, בתנאי שיקבל את שם המשפחה הכפול. משפחת אמאטי צ'לזי שמרה על הווילה עד שנת 2000, אז נרכשה על ידי עיריית קווארטה, שביצעה עבודות שיקום שהושלמו בשנת 2005. בפרט נרכשו יצירות אמנות עכשוויות שתוכננו במיוחד לשילוב בנוף הפארק. בפארק הוצבו יצירות של פבריציו קורנלי, אן ופטריק פויארייה, מרקו באניולי, הידטושי נגאסאווה, מאוריציו נאנוצ'י ודניאל בורן.
גלריה
-
גרם המדרגות דמוי המלקחיים -
"קירות ומזרקות בשלושה צבעים למשושה", דניאל בורן -
הקפלה -
חדר היסטורי בקומת הקרקע -
מבט על הווילה
לקריאה נוספת
- Isabella Lapi Ballerini, Le ville medicee. Guida Completa, Giunti, Firenze 2003.
- Daniela Mignani, Le Ville Medicee di Giusto Utens, Arnaud, 1993.
- Chetti Barni, Villa la Magia. Una dimora signorile nel contado pistoiese (secc. XIV-XIX), Firenze, Casa Editrice Edam, 1999
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של וילה לה מאג'יה (באיטלקית)
32627132וילה לה מאג'יה