שושנת העמקים (צמח)
 שושנת העמקים
| |
|---|---|
| מיון מדעי |
שושנת העמקים (שם מדעי: Convallaria majalis) הוא מין צמח מהסוג Convallaria ממשפחת האספרגיים (Asparagaceae).
תיאור
שושנת העמקים היא צמח עשבוני רב שנתי המגיע לגובה 10–30 ס"מ. הוא בעל קנה שורש משריש המגיע לעומק 50 ס"מ המשמש כאיבר אגירה והשרדות ובשל כך משתייך לקני השורש הגאופיטים. קנה השורש הצר יחסית מסתעף באופן חד-כני; כל נצר צומח מאחורי קצה שורש הקנה. באמצעות צורתם הכדורית הראשונית פורצים הנצרים הצעירים את האדמה החוצה באביב. את הגבעול הניצב והמחודד עוטפים לרוב שני עלים.
לשושנת העמקים שניים עד שלושה עלים הצומחים ישירות מקנה השורש. הם בנויים מנדן דמוי גבעול וטרף. אורך של הנרתיק נע בין כ-4 עד 30 ס"מ. העלים דמויי אזמל רחבים, חלקים משערות ושפתם ישרה, אורכם נע בין 12 ל-20 ס"מ ורוחבם נע בין 2.5 ל-5 ס"מ ומסתיימים בחוד קצר. צבע שני צידי העלה ירוק כהה, וצידו העליון מבריק. העלה הולך וצר לכיוון בסיסו, אל תוך הגבעול, והנדן דמוי המקל של העלה הנמוך מתכנס אל הגבעול. בנוסף לכך עוטפים עלים תחתיים קרומיים את הגבעול.
פריחה
בין מרץ ליוני מתפתחים בין חמישה לעשרה פרחים לכדי תפרחת רוכנת, פחות או יותר חד-צדדית. כל פרח ניצב מעל חפה קרומי מחודד באורך 4–22 מילימטר. החפה נמצא בעוקץ־תפרחת בגודל 5–11 מ"מ הנטוע בבסיס. סימן הכר של פרחי שושנת-העמקים הוא הניחוח העז והמתוק האופייני, אליו נמשכים מאביקים פוטנציאליים. מרכיב מרכזי בניחוח הוא אלדהיד Bourgeonal ארומטי. העטיף הלבן הוא מקשה אחת ולא מתחלק לגביע ונזר. ששת עלי הכותרת באורך 5–9 מ"מ צמודים ומקושתים זה לזה באופן כמעט אחיד עד לבסיסם. בעלי הכותרת יש בלוטות מיקרוסקופיות. עלי הכותרת לרוב לבנים, לעיתים רחוקות יש ששה כתמים סגולים באזור בסיס האבקנים (וריאציה picta). הפרח הוא אנדרוגינוס, כלומר כולל אבקנים ועלי שחלה. ישנם שני עיגולים, בתוך כל אחד נמצאים שלושה אבקנים פוריים. הזירים (filaments) קצרים, לרוב אדמדמים, מתפתחים בד בבד עם בסיס עלי העטיף ואינם מתנשאים מעליו. צורת המאבקים הצהובים ארוכה עד דמוית-איזמל, והם נושאים שני מדפים. חריצים נפתחים משני צדיהם מלמעלה מטה לאורכם לשחרור האבקה. שלושה עלי שחלה מתפתחים לכדי שחלה עילית עגלגלה בעלת שלושה תאים. צלקת קטנה תלת-אונתית מסיימת את עמוד העלי הקצר, העבה והזקוף. עמוד העלי אינו בולט מעבר לעטיף.
פירות וזרעים
הפרי הבשל, ענבה, כדורי, בקוטר 6–12 מ"מ, תלת-תאי ואדום. הוא מכיל בשר פרי ו-1–5 זרעים. הזרעים בצבע צהוב עד חום בהיר, אורכם 3–4 מ"מ וצורתם כמעט כדורית עד דמוית איזמל. הם זקוקים לקור כדי להבשיל ונחשבים קצרי חיים.
מספר כרומוזומים
מספר הכרומוזומים הבסיסי הוא x = 19. בצמחי הבר יש כרומוזום דו-סדרתי של 2n = 38.
מנגנוני הפצה
לשושנת העמקים מנגנון האבקה ללא צוף, אך בבסיס השחלה יש רקמה ריחנית חדירה. ההאבקה נעשית באמצעות חרקים, ככל הנראה במיוחד על ידי דבורים. שתי אסטרטגיות משמשות את שושנת העמקים לקידום האבקה בין הצמחים: בראשונה, יוצרים הפרחים בצמחים שונים עמוד עלי באורכים שונים (הטרוסטיליה) כדי למנוע האבקה בין פרחי אותו צמח. בשנייה, מגיע המאבק לבגרות לפני הצלקת של אותו צמח. אסטרטגיה זו (protandry) אינה מונעת לחלוטין האבקה עצמית.
שושנת העמקים נפוצה דרך מספר מנגנונים: הפירות מתפתחים בקיץ, נאכלים על ידי בעלי-חיים, במיוחד השחרור והקכלי, המפרישים מאוחר יותר את זרעיהם הצהובים דמויי האגס. שושנת העמקים משמשת כפרח נוי בגנים ובבתי-קברות ומשם מתפשטת לאזורים סמוכים. כמו כן מתפשטת שושנת העמקים מתחת לפני הקרקע מתוך קנה השורש.
מחלות
שושנת העמקים פגיעה לחילדון.
רעילות
שושנת העמקים מסווגת כרעילה מאד; כל חלקיה רעילים, במיוחד הפרחים והפירות. חומרים פעילים: convallatoxin, convallatoxol, convallosid ו-desglucocheirotoxin. סימפטומים של הרעלה: במקרה של מגע חיצוני עם הצמח מתרחש גירוי העור והעיניים. כאשר הצמח נלקח דרך הפה עלולים להתרחש בחילות, שלשול, הפרעות קצב הלב, סחרחורת ולחץ בחזה. ראשית לחץ דם גבוה ודופק מהיר, אחר כך ירידה בלחץ דם, נשימה איטית מאד ועמוקה, ולבסוף דום לב. לאחר נטילת 1–5 פירות נצפה קצב לב לא סדיר, לרוב ללא תסמינים. נטילת כמות גדולה יותר תצריך טיפול דומה לזה של דום לב. הפרחים והפירות מסכנים במיוחד ילדים, ובמקרה של נטילת חלק מן הצמח יש לפנות לייעוץ מקצועי.
תפוצה
שושנת העמקים נפוצה כמעט על פני אירופה כולה עד לקווקז, ובצפון אמריקה היא נחשבת למין מתאקלם. בדרום אירופה מוגבלת תפוצתה בדרך כלל לאזורים הרריים. זנים אחרים של מין שושנת העמקים אוקלמו במזרח אסיה וצפון אמריקה, וזנים נוספים, לדוגמה, שושנת העמקים האדומה-בהירה Rosea, מטופחים בעולם כולו.
צמיחת שושנת העמקים במושבות נחשבת למאפיין של יערות האשור והאלונים של אירופה. ביערות נשירים יבשים עד יבשים קלות, מתפתחות לעיתים קרובות מושבות צפופות, בעיקר ביערות אשורים ואלונים בעלי מגוון בינוני של צמחים. עם זאת, היא נמצאת גם במושבות משותפות עם עשב גבוה ועשב קנים למרגלות האלפים. בהרים נמצאת שושנת העמקים עד רום 1900 מטר באחוים, במדרוני אבנים ובאזורי שיח דלילים.
שושנת העמקים מעדיפה אזורי אקלים בעלי קיץ חם ומוצלים חלקית. היא משגשגת באדמה עשירה בגיר וגם באדמה חומצית. במקומות מיוערים מוצלים מאד מפתח הצמח לעיתים קרובות רק עלים, ללא פרחים. במקרים אלה מתבצעת התפוצה בעיקר דרך שלוחות שורשים. שושנת העמקים נובטת על קרקע ספוגית ותלויה לשם כך בפטריות שורש..
היסטוריה בוטנית ורפואית
כצמח מרפא נזכרת שושנת העמקים לראשונה במאמרו של גבריאל פון לבנשטיין "Von den gebrannten Wässern" שמובאותיו העתיקות ביותר מקורן בתחילת המאה ה-15. לבנשטיין ואנשי מדע אחרים בני זמנו ייחסו לצמח סגולות רפואיות (חיזוק הלב ואיברים אחרים, סתירת רעלים, מזור לדלקות, ריח רע ועוד) וגם נזק (שיתוק, איבוד כושר הדיבור, מַיֶּמֶת ועוד).
באמצע המאה ה-19 היא מוזכרת שוב ומיוחסת לה סגולה רפואית לחולשת שריר הלב ומתבצעים ניסויים מדעיים לבדיקת תכונות חומריה הרעליים ונוגדני-הרעלים.
לקריאה נוספת
הערות שוליים
