וילה די צ'רטו גווידי

וילה די צ'רטו גווידי
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2013, לפי קריטריונים 2, 4 ו-6
חלק מתוך	הווילות והגנים של משפחת מדיצ'י בטוסקנה

פנים הווילה

וילה מדיצ'י די צ'רטו גווידי (באיטלקית: Villa medicea di Cerreto Guidi), היא וילה השוכנת בקומונה צ'רטו גווידי (Cerreto Guidi) בנפת פירנצה במחוז טוסקנה שבמרכז איטליה. הווילה היא אחת "הווילות של משפחת מדיצ'י", אתר מורשת עולמית שהוכרז על ידי ארגון אונסק"ו ב-2013. מ-2002 שוכן בין כותלי הווילה "המוזיאון ההיסטורי של ציד וטריטוריה" (Museo storico della caccia e del territori).

היסטוריה

הווילה, שנמצאת על גבעה הגובלת באזור המוגן על יד הביצה הנרחבת של פאדולה די פוצ'קיו (Padule di Fucecchio), נבנתה באתר בו הייתה טירה קודמת של הרוזנים ממשפחת גווידי, שהיא מקור שם היישוב. יוזם בניית הווילה היה קוזימו הראשון דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה, שיצר מבנה פשוט למדי למטרות ציד בסביבות 1555, מיד לאחר שהעיירה סופחה לדוכסות הגדולה של טוסקנה.

האדריכל האחראי על התכנון אינו ידוע בוודאות. נהוג לייחס את תכנון המבנה לברנרדו בואונטלנטי, בהתייחס למבנים אחרים שתכנן. ידו בולטת במיוחד בבניית שני גרמי המדרגות הגדולים הסימטריים, שנמצאים גם בפרויקטים האחרים שלו, ומעניקים לווילה מראה מבצר מרשים. עם זאת, מחקרים אחרונים זיהו שגרמי המדרגות הגדולים נוספו לווילה, אחרי הקמת וילה די פראטולינו (1569–1575) ומבצר בלוודרה (1590–1595).

אחרי הבנייה במקום הגיע האדריכל דווידה פורטיני (Davide Fortini), לשעבר עוזרו של ניקולו טריבולו, שבשנת 1575 העביר את השרביט לאלפונסו פאריג'י (Alfonso Parigi) שככל הנראה השלים את הבניין. הערה שכתב אלפונסו עצמו על פיה בואונטלנטי "העביר את השרביט" לאדריכל החדש, מאוששת עוד יותר את ההשערה שזה היה פרויקט של בואונטלנטי. החלוקה המקורית של החללים הפנימיים של הווילה מרמזת על תפקיד צבאי אפשרי, בשל חדרים עם תקרות נמוכות וחדרים ששיכנו בהם סוסים ובעלי חיים אחרים.

הווילה שימשה לרוב בכל עונות השנה, הן למסעות ציד והן כנקודת עצירה במהלך הנסיעות התכופות בין פירנצה ופיזה או ליבורנו. ב-15 ביולי 1576 התרחש בווילה הרצח האכזרי של איזבלה דה מדיצ'י (בתו של קוזימו הראשון) על ידי בעלה פאולו ג'ורדנו אורסיני, אולי בעזרת רוצחים שכירים. באותה תקופה הייתה הווילה שייכת לדון ג'ובאני דה מדיצ'י, אחיה של איזבלה, אשר במותו (1621) השאיר את רכושו לאחיינו דון לורנצו דה מדיצ'י. לאחר מותו של דון לורנצו, שלא נולדו לו ילדים, הווילה עברה לאחיו קוזימו השני דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה, שהעניק אותה לבנו, הקרדינל לאופולדו דה מדיצ'י (1671).

כאשר הווילה עברה לידי הקרדינל, בוצע ארגון מחדש פנימי כדי להקנות למבנה מבנה מגורים ואלגנטי יותר. עם מותו של לאופולדו (1675) הווילה עברה לקוזימו השלישי דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה, וזמן קצר אחר כך הוכנו שתי רשימות מלאי (1705 ו-1728), מסמכים יקרי ערך שמיידעים אותנו כיצד הווילה התעשרה בציורים יקרי ערך (מאת אלסנדרו אלורי (Alessandro Allori), מטאו רוסלי (Matteo Rosselli) ואנדריאה דל סרטו) וטפטין, שחלקם זוהו אולי כמתוכננים על ידי ג'ובאני סטרדאנו (Giovanni Stradano).

הווילה הועברה לבעלות משפחת לורן לאחר ששושלת מדיצ'י הגיעה לקיצה (1738). היא נמכרה ב-29 במאי 1780 למשפחת טוניני מפיסטויה. מאוחר יותר היא נמכרה למשפחת מגי מליבורנו בשנת 1821, שהכינה את המעבר לכנסיית הקהילה הסמוכה סן לאונרדו, דרך פורטיקו מסיבי. לאחר מכן היא נרכשה על ידי מדלנה דוטי, אלמנה ממשפחת פיליקאיה בשנת 1885, שהעניקה אותה לחתנה ג'ובאני גדס, שדאג לריהוט, ולציורים של רוג'רו פוקארדי בחדר בקומת הקרקע, המתארים את נכסי משפחות דוטי ופיליקאיה. בשנת 1966 מכר אותה הבעלים, רודולפו גדס, לגליאנו בולדריני, ששלוש שנים לאחר מכן תרם אותה למדינת איטליה בתנאי שתהפוך אותה למוזיאון לאומי.

פנים הווילה

בחלק מהחדרים, במיוחד בקומת הקרקע, שרדו ציורי קיר דקורטיביים, המתוארכים בעיקר לתקופה הנאו-קלאסית, וכן נוף עם חורבות שנמצאים בלוג'יה הצפונית.

כיום יש בווילה אוספים רבגוניים, ממקורות שונים, החל מאגף של פריטים מרומא העתיקה, אגף רומנסקי-גותי, ציורים מימי הביניים ועד המאה השמונה עשרה (כולל יצירות יקרות של גוארצ'ינו, לוויניה פונטנה ועוד), ריהוט וחפצים של אמנות איטלקית ואסלאמית.

הריהוט הנוכחי של הווילה הורכב מחדש ככל האפשר על בסיס תיאורים מרשימות מלאי היסטוריות. חלק מהריהוט העתיק (שראשיתו במאות השש-עשרה, השבע-עשרה והתשע עשרה) מקורו במחסנים מפירנצה, ואילו חלק אחר הוא חלק מהמורשת משנת 1844 מהאנטיקוואר אנטוניו קונטי, או זה של סטפנו ברדיני (רכישות של המדינה 1996). מוצגים ארבעה שטיחי קיר של "העונות", שאף על פי שלא היו במקור בווילה, הם יכולים לתת מושג על השטיחים שקישטו את הווילה בעבר.

הפורטרט באורך מלא של איזבלה דה מדיצ'י מנציח את המקום בו נרצחה לכאורה ועד שנבזזה במלחמת העולם השנייה נשמרה גם מה שנאמר כי היא עניבת החנק ששימשה להתנקשות.

פורטרטים אחרים של מדיצ'י הם של קוזימו הראשון במדי ההכתרה, שהתרחשה ב-5 במרץ 1570 ושל דון פרנצ'סקו דה מדיצ'י בקורסלטו (בסביבות 1615).

המוזיאון ההיסטורי של ציד וטריטוריה

המוזיאון ההיסטורי של ציד וטריטוריה (Museo storico della caccia e del territori) נחנך ב-28 בספטמבר 2002, והוא מוקדש בעיקר לכלי נשק לציד וצליפה, בחלקו ממורשת ברדיני, בחלקו מכלי נשק שיצאו משימוש של רשויות המשטרה, בחלקם תרומות זמניות והשאלות.

כלי הנשק מוצגים בתיבות תצוגה עתיקות שהיו בעבר במוזיאון כלי הכסף (Museo degli argenti) בפאלאצו פיטי בפירנצה, בחדרים בקומה הראשונה, ואילו החרבות והנשק הקר ממוקמים בחדר בקומת הקרקע. בין הפריטים הטובים ביותר ישנם כמה כלי נשק שהיו שייכים לדוכס הגדול לאופולד השני ולפרדיננד השלישי, הדוכס הגדול של טוסקנה.

ב-14 בדצמבר 2013 נפתחה תערוכה ("משה והשחזורים האחרים") - במוזיאון ההיסטורי של ציד וטריטוריה - שהציגה כמה יצירות אמנות ששוחזרו שנה קודם לכן שהיו חלק ממורשת ברדיני. הפרט המרכזי של התערוכה היה הציור "משה ובנות יתרו" מאת אלסנדרו גרדיני (Alessandro Gheradini‏, 1690–1700).

המוזיאון אירח גם תערוכה המוקדשת לפעילות הציד שנפתחת, למעשה, עם השטיח המתאר את "ציד חזיר הבר", מווילה פוג'ו א קאיאנו. התערוכה נערכה בין אוקטובר 2014 לינואר 2015.