וודביין
 | |
| בית הכנסת אחוות וודביין בעיירה | |
| מדינה |
 ארצות הברית |
|---|---|
| מדינה |
 ניו ג'רזי |
| מחוז | קייפ מיי |
| תאריך ייסוד | 1891 |
| שטח | 20.773 קמ"ר |
| גובה | 10 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 2,472[1] (2010) |
| ‑ צפיפות | 119 נפש לקמ"ר (2010) |
| קואורדינטות | 39°13′42.23″N 74°48′35.02″W / 39.2283972°N 74.8097278°W |
| אזור זמן | UTC -5 |
| www.boroughofwoodbine.net | |
.jpg)
.jpg)
ווּדביין (באנגלית: Woodbine) היא עיירה במחוז קייפ מיי בדרום ניו ג'רזי, שבארצות הברית, שהוקמה כעיירה יהודית[2]. בעיירה מתגוררים 2,472 תושבים (נכון ל-2010)[1].
היסטוריה
וודביין נוסדה ב-28 באוגוסט 1891 ביוזמתו של הברון מוריס הירש כעיירה יהודית עבור יהודים ממזרח אירופה[3]. קרן הברון הירש רכשה כ-21 קמ"ר בדרום ניו ג'רזי שהיו מכוסים ביער ראשוני[4], בראה את היער ויהודים מרוסיה ופולין הוזמנו להתיישב במקום. בראש העבודות לפיתוח החקלאות במקום הועמד פרופ' הירש לייב שבתוביץ, מראשוני האגרונומים היהודים[5].
על ההתיישבות במקום של אחד המתיישבים סופר[6][7]:
- "הועד המפקח על המושבה ההיא נתן לו שלשים דעסיאטין אדמה, מהן עשר לחרישה וזריעה והשאר לעצי יער וגן. הוועד בנת לו בית ועליה, בעליה ארבעה חדרים רחבים ויפים ובבית — חדר מבשלות ועוד חדר סמוך לו; על יד פתת בית המבשלות מחוץ באר מים חיים וקנה יוצא מהבאר ובא לבית המבשלות פנימה, ונם רפתים לבהמת אצל הבית, סוס אחד ושתי פרות חולבות, עופות, כלי מחרישה למדי. בימים האלה יבוא שמה גנן לטעת אילנות וכל עצי פרי מאתים לכל בית אב. הוא נתן ליד ראש הוועד מאה דולאר דמי קדימה ואת השאר אלף דולאר ישלם אחרי המש שנים לפרקים במשך עשר שנים מאה מאה דולאר לשנה. כתב האמנה נתון לו חתום ביד הבארון."
בספטמבר 1892 דיווח רואה החשבון של החברה המיישבת שבמקום יש שוחט המלמד את הצעירים עברית ושבית כנסת נמצא בבנייה ובינתיים מתפללים במניינים בבתים פרטיים. לדבריו היו במקום 6–7 בתים שנבנו על ידי אנשים פרטיים ועוד 20 בתים שנבנו על ידי החברה. האחוזות נמכרו אך ורק ליהודים שהגיעו מאירופה. היו אז במקום 30 משפחות שכללו כ-300 נפשות. במקום היה גם בית חרושת לבגדים בו עבדו ילדי המתיישבים[4].
באוגוסט 1895 תואר המקום[8]:
- "ממדת חמשת אלפים ושלש־מאות אקר אדמה של המושבה, אלף ושש מאות אקר הם, חרושים וזרועים, וסמוכות אליהם שבעים וחמש אחוזות הנעבדות כעת. אתרי ארבע שנות עבודת פרך היה הקציר בשנה הזאת הקציר הטוכ הראשון. בקרתי את אחוזתו של פאסטער ... לבעל האחוזה הזאת יש עשר אקר אדמה חרושה וזרועה; הוא זרע חפוחי אדמה, דגן, אבטיחים, קשואים ומיגי ירקות, גם יש לו כרם יפה ונחמד וענביו, טובים מאד ,גם עצי פרי צומחים תפוחים ואגסים. ... על יד בית מעונו בנה לו הר' פאסטער מרתף גדול, מקום קר לשמור בו את פרי העץ והאדמה. וביתו אשר בו הוא יושב הנהו בנין נאה למטרתו, בו שבעה חדרים עם מרתף ששם חדר המבשלות בימי-הקיץ. ... וחבל כי אין מקום עוד לקבל אל המושבות האלה אנשים חדשים."
באותו זמן היו בוודביין 2 בתי ספר עם כמאה תלמידים[9].
בשנת 1903 הוכרה העיירה כרובע נפרד. בשנת 1918 התגוררו בה כ-300 משפחות[10].
אף על פי שנוסדה כעיירה חקלאית, היא תוארה בתחילת 1935 כעיירה תעשייתית בעיקרה, שלחקלאות היה בה תפקיד משמעותי אך משני. בעיירה היו בין 25–35 משפחות יהודיות שעסקו בחקלאות וכאותו מספר של משפחות לא יהודיות שעסקו בחקלאות. באותה תקופה היו במקום חמישה בתי חרושת שהעסיקו כ-600 עובדים, כשליש מהם יהודים. כמעט כל החנויות בעיירה היו בבעלות יהודית וכמעט כל עובדי השירותים היו יהודים. כ-1,600 מתוך כ-2,700 תושבי המקום היו יהודים. הלא יהודים במקום היו בעיקר פולנים ואיטלקים שהקימו במקום כנסייה קתולית. בעיירה היו שני בתי כנסת ושני רבנים, בית ספר עברי קטן עם מורה אחד וסניף של התנועה הציונית. בתי הספר בעיירה היו סגורים בכל החגים היהודיים, אולם לא למדו בבתי הספר עברית, מפני שהדבר היה אפשרי, ובספרייה לא היו ספרים יהודיים[11].
בשנת 1939 הגיע מספר המשפחות בוודביין לכ-600. בעשור שלאחר מכן התיישבו במקום כ-400 משפחות מיהודי גרמניה שהסתייעו על ידי יק"א[12].
בינואר 1949 תוארה המושבה[12]:
- תושבי המושבה "אינם מאורגנים במסגרת חיים יהודיים, בכפרים היהודיים התיישבו גם חקלאים נוצרים. אין כאן בעיה של מים, לכל אכר באר משלו. אין כאן בעיה של שמירה. בתי הספר הם ממשלתיים. ... באזור יש קואופרטיב מרכזי למגדלי העופות, שעל ידו מוכרים את הביצים. מכירת התרנגולים לבשר נעשית בשוק החפשי. איש איש ונחלתו, איש איש ומכוניתו. החיים היהודיים הולכים ומתמסמסים באווירה הכללית. הדרך לבית הכנסת רחוקה. הרוצה להתייחד עם קונו בשבת מתיישב במכוניתו ונוסע לבית הכנסת."
בית ספר לחקלאות
בשנת 1893 נפתח במקום בית ספר לחקלאות לנערים בגילאי 14-18[13] שב-1895 למדו בו 16 נערים[9]. בבית הספר למד, בין השאר, אליעזר יפה. בבית ספר זה נוסד ארגון האיכר הצעיר על ידי תלמידים ציוניים בבית הספר[14]. בשנת 1917, לאור גידול בית הספר נתקבלה תרומה להעברת בית הספר יותר קרוב לניו יורק[15] ואף נבחר לה מיקום חדש[16]. אולם, בית הספר בוודביין נסגר[17], מפני שתלמידיו גויסו לצבא בעקבות הצטרפות ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה ומבנה בית הספר נתרם למדינת ניו ג'רזי שהקימה במקום מוסד למפגרים[18].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אתר American FactFinder של לשכת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית.
- ^ עיר יהודית, המצפה, 4 ביוני 1909
- ^ חדשות בישראל, הצפירה, 15 בפברואר 1894
- ^ 4.0 4.1 על המצפה, הצפירה, 8 בספטמבר 1892
- ^ בחוץ לארץ (למותו של הפרופיסור שבתוביץ), הצפירה, 10 במאי 1915
- ^ עניני דיומא, הצפירה, 25 במאי 1892
- ^ וראו המשך: נעמירוב, הצפירה, 11 ביולי 1892
- ^ אחינו עובדי המושבה Woodbine באמריקא, הצפירה, 30 באוגוסט 1895
- ^ 9.0 9.1 אחינו עובדי המושבה Woodbine באמריקא, הצפירה, 1 בספטמבר 1895
- ^ Jews of Woodbine are 100 per cent Americans, שיקגו סנטינל, 14 ביוני 1918
- ^ Philip Rubin, The truth about Woodbine, שיקגו סנטינל, 14 בפברואר 1935
- ^ 12.0 12.1 זרויים ופזורים, חרות, 5 בינואר 1949
- ^ מגדל צופים, קול מחזיקי הדת, 2 בנובמבר 1894
- ^ החצר והגבעה: סיפורה של קבוצת כנרת, בעריכת ברכה חבס, עם עובד, 1968, עמ' 44-45
- ^ בתפוצות ישראל, החרות, 13 במרץ 1917
- ^ New farm School site has Historic Value, שיקגו סנטינל, 16 בפברואר 1917
- ^ מיטינגס (אספות עם), הפועל הצעיר, 10 בפברואר 1922
- ^ Philip Rubin, Is Jewish Farming a Failure?, שיקגו סנטינל, 21 בפברואר 1935
