ועדה מסדרת
ועדה מסדרת היא שיטה להרכבת רשימת מועמדים של מפלגות לקראת בחירות. שיטה זו הייתה נהוגה בעבר בקרב רוב המפלגות בישראל לקראת הבחירות לכנסת. כיום שיטה זו מקובלת בעיקר בקרב מפלגות קטנות.
בשיטה זו מוסדות המפלגה ממנים ועדה, המורכבת מבכירי המפלגה, לשם הרכבת רשימת המפלגה שתוגש לוועדת הבחירות המרכזית (לרוב ראש הרשימה נבחר עוד לפני הרכבת הוועדה, בבחירה נפרדת במוסדות המפלגה). ועדה זו משבצת ומסדרת את סדר המועמדים ברשימה, לרוב תוך התייחסות ליחסי הכוחות בין הקבוצות והמגזרים המרכיבים את חברי המפלגה. בדרך כלל הוועדה מונה בין שלושה לחמישה משתתפים (בכך נבדלת השיטה משיטה שבה מורכבת הרשימה על ידי אדם אחד, לרוב ראש הרשימה).
יתרונות וחסרונות
יתרונותיה של שיטת הוועדה המסדרת נובעים מכך שהיא מאפשרת בקרה על רשימת המועמדים (לעומת שיטות של בחירה על ידי גוף בוחר, בהן הרכב הרשימה אינו צפוי מראש). לכן ניתן להרכיב רשימה שתיתן ייצוג לכל הקבוצות ולכל המגזרים שבמפלגה, לגוון את הרשימה, וגם לצרף מועמדים איכותיים שאינם עסקנים פוליטיים או מועמדים חסרי השפעה בקרב חברי המפלגה או מוסדותיה.
יתרון נוסף הוא עלותה הכלכלית הנמוכה של השיטה, לעומת שיטות הבחירות המקדימות. שיטה זו חוסכת כסף לקופת המפלגה (ובעקיפין גם לציבור), מונעת את התלות של המועמדים בתרומות כספיות וגם מצמצמת את ההבטחות למתן משרות וטובות הנאה אחרות לחברי הגוף הבוחר.
מאידך שיטה זו נחשבת כשיטה דמוקרטית פחות, מפני שקביעת אופי הרשימה תלוי במספר אנשים מצומצם, ולא בגוף בוחר, ולכן אינה מקיימת את עיקרון הכרעת הרוב, ואינה מאפשרת תחרות הוגנת בין חברי המפלגה על הזכות להיבחר לכנסת. מכיוון שחברי הרשימה ממונים ולא נבחרים הרשימה משקפת פחות את רחשי הציבור ודעת הקהל. כמו כן בחירת המועמדים סובלת מהעדר שקיפות, שהרי המועמדים אינם נבחרים על פי קריטריונים ברורים. נוסף לכך, בשיטה זו לעיתים נדחקים מהרשימה אישים שמהווים אופוזיציה להנהגת המפלגה.
שיטת הוועדה המסדרת בישראל
שיטת הוועדה המסדרת הייתה נהוגה ברוב המפלגות כבר בבחירות למוסדות השונים בתקופת היישוב. כמעט כל המפלגות המשיכו להרכיב את רשימותיהן לפי שיטה זו בכל מערכות הבחירות, עד לבחירות לכנסת התשיעית בשנת 1977. במערכת בחירות זו המירה לראשונה תנועת החירות את שיטת הרכבת הרשימה (כחלק מרשימת הליכוד) מועדה מסדרת לבחירה על ידי חברי מרכז המפלגה. המרת השיטה גרמה לשינוי באופי הרשימה, לעומת הרכבה בבחירות קודמות, שבאה לידי ביטוי בדחיקת רבים מוותיקי המפלגה ובחירת מועמדים צעירים.
מפלגת העבודה המשיכה להרכיב את רשימתה בשיטת הוועדה המסדרת עד לבחירות לכנסת האחת עשרה שנערכו בשנת 1984. לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה, בשנת 1988, המירה מפלגת העבודה את שיטת הרכב הרשימה לשיטת בחירות על ידי חברי מרכז המפלגה, ולקראת הבחירות לכנסת השלוש עשרה, בשנת 1992 המירה שוב את השיטה לשיטת הבחירות המקדימות בקרב כל מתפקדי המפלגה. כיום אף מפלגה גדולה אינה בוחרת את מועמדיה בשיטת הוועדה המסדרת (אם כי רשימות מפלגת קדימה וישראל ביתנו לבחירות לכנסת השבע עשרה הורכבו על ידי ראש הרשימה). מספר מפלגות קטנות מרכיבות את רשימתן על ידי ועדה מסדרת, ויש רשימות המורכבות בידי ראש הרשימה.
במפלגות החרדיות, מורכבות הרשימות על ידי ועדות מסדרות שבהן חברים רבנים חשובים, ומכונות "מועצת גדולי התורה" (באגודת ישראל ובדגל התורה) או "מועצת חכמי התורה" (בש"ס).
לאחר שנחשבה בשנים האחרונות כשיטה מיושנת, יש הקוראים כיום להנהיג מחדש את שיטת הוועדה המסדרת, לאור חסרונותיהן של שיטות בחירת המועמדים השונות שהונהגו במערכות הבחירות האחרונות[1]. עם זאת, רוב ההצעות קוראות להרכיב את רשימות המפלגות תוך שילוב שיטת הוועדה המסדרת עם שיטות בחירה אחרות, ולא בהכרח כשיטה שתרכיב את כל הרשימה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- יצחק ברמן, בין פריימריז לוועדה מסדרת, באתר הארץ, 06.01.2003
- ספי קרופסקי, הוועדה המסדרת חוזרת לאופנה, באתר וואלה!, 17 בנובמבר 2007
הערות שוליים
- ^ אטילה שומפלבי, סערה בליכוד: ועדה מסדרת? רעיון פסול, באתר ynet, 15 בנובמבר 2007
