השכלה
השכלה היא ידע כללי שאדם רוכש במהלך חייו על ידי למידה. ידע זה כולל זכירה של עובדות מתחומי דעת שונים, בהתאם להתמחות ותחומי העניין של הלומד.
רכישת השכלה
ניתן לרכוש השכלה במגוון דרכים:
- השכלה פורמלית – נרכשת בבתי ספר לסוגיהם השונים, מבית הספר היסודי ועד לאוניברסיטה, ובבתי ספר להכשרה מקצועית. הישגים אקדמיים הם תוצר תפקודו של האדם בתחומי הדעת השונים אשר נלמדים במוסדות אלו[1].
- השכלה בלתי פורמלית – נרכשת במסגרות שמחוץ למערכת בתי הספר, ובהן תנועות נוער, מועדוני נוער ומתנ"סים. כמו כן, ניתן לרכוש השכלה בלתי פורמלית באופן עצמי ללא מסגרת חינוכית. אדם הרוכש את רוב השכלתו בכוחות עצמו נקרא אוטודידקט. ניתן ללמוד באופן עצמאי על ידי קריאה של ספרים, מאמרים וכו'.
הקשר בין השכלה לשכר בעולם העבודה
סקרים סטטיסטיים מראים על קשר הדוק בין העלייה במספר שנות הלימוד לעלייה בשכר במסגרת שוק העבודה. דוגמה: נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2005 (גיליון אקסל) מציגים את התמונה הבאה:
| מספר שנות לימוד | 8-0 | 10-9 | 12-11 | 15-13 | 16+ |
|---|---|---|---|---|---|
| שכר לשעה בשקלים | 24.7 | 27.2 | 31.4 | 41.1 | 60.7 |
בהתאם לכך ההשכלה נחשבת לאחת הדרכים בהן ניתן לפתח קריירה ולהתמודד עם מעגל העוני.
גישה להשכלה ושוויון הזדמנויות
מאז היווצרות האוניברסיטאות הראשונות בימי הביניים שערי ההשכלה הגבוהה היו פתוחים רק לאליטה החברתית. לאחר מלחמת העולם השנייה הפכה סוגיית הגישה להשכלה גבוהה לנושא דיון מרכזי ברוב מדינות העולם.
לחלוקה צודקת של שירותי ההשכלה יש השלכות חשובות לריבוד חברתי, ניעות חברתית ועל מוקדי כוח בפוליטיקה ובכלכלה. בתקופה המודרנית מדינות רבות שואפות להרחיב באופן משמעותי את גבולות מערכות ההשכלה הגבוהה כדי לאפשר לכל מי שחפץ לרכוש השכלה אקדמית[2].
בתנאים של שוויון הזדמנויות לא צפויים הבדלים משמעותיים בהישגים לימודיים בין קבוצות אוכלוסייה שונות. עם זאת, בפועל לא תמיד מתקיים שוויון הזדמנויות בתחום ההשכלה. זאת משום שמחסומים בדרך לרכישת השכלה יוצרים מצב לא שוויוני, בו נמנעת מאנשים מסוימים האפשות לממש את מלוא כישוריהם ולהגיע להכנסה גבוהה יותר המסוגלת להעלות את רמת החיים. כמו כן, מצב כזה מונע מהחברה כולה את התועלת שאנשים אלו היו עשויים לתרום אילו זכו להשכלה נרכבת יותר. באופן זה חסימת האפשרויות להשכלה פוגעת בצמיחה הכלכלית[3].
קשיי למידה הנובעים מגורמים שונים עלולים לפגוע בתפקודו של האדם, על פי הקריטריונים של מדידה והערכה בחינוך פורמלי.
אחד החסמים השכיחים לנגישות להשכלה גבוהה הוא מצב סוציו-אקונומי נמוך. זאת בעקבות המיעוט במשאבים שמשפחות עניות יכולות להקדיש עבור חינוך ילדיהם (למשל תשלום על שיעור פרטי במקרה הצורך). מצב זה מחמיר על רקע העובדה שראשי המשפחות העניות הם לרוב בעלי השכלה נמוכה.
גורם נוסף המשפיע על ההשגים הלימודיים הוא הפן התרבותי, באמצעות רמת החשיבות שכל קבוצה מיוחסת להישגים אלו. לדוגמה: רוב האוכלוסייה הישראלית רואה בתעודת הבגרות הישג לימודי חשוב, משום שהיא משמשת ככרטיס כניסה להשכלה הגבוהה. לעומת זאת, החברה החרדית אינה רואה רכישת תעודת בגרות כהישג, משום שהמטרות הלימודיות במגזר זה ממוקדות בעולם התורני[3].
ראו גם
- תנועת ההשכלה היהודית
- התפתחות קוגניטיבית
- איכות חיים
- תודעה מעמדית
- סוציולוגיה של הידע
- אפקט דאנינג-קרוגר
הערות שוליים
- ^ V. S. Ramachandran, ed. (2012) Encyclopedia of Human Behavior, 2nd ed. Academic Press.
- ^ שרה גורי-רוזנבליט (2000). נגישות להשכלה גבוהה: היבטים חברתיים ותהליכי מיון - ניירות עמדה. ירושלים: מכון ון ליר.
- ^ 3.0 3.1 מומי דהן, נטליה מירוניצ'ב, איל דביר ושמואל שי (2002). האם הצטמצמו הפערים בחינוך? על הגורמים הקובעים זכאות לתעודת בגרות בישראל - חוברת 2. ירושלים: מכון ון ליר.