הר הרוח

הר הרוח הוא שלוחה של הרי ירושלים המתנשאת לגובה 774 מטר ממערב למעלה החמישה ואבו גוש.

השם ניתן להר על ידי מייסדי מעלה החמישה כתרגום לשמו הערבי והוא משקף את הרוחות הנושבות בפסגתו.

ההר נמצא מצפון לכביש תל אביב - ירושלים (כביש 1), בין נחל החמישה מצפונו, לנחל יתלה מדרומו. בפסגתו שרידים דלים של מצודה רומית הנקראת בערבית "חורבת ערש".

על שלוחתו המערבית של ההר היה כפר ערבי מוסלמי בן 302 תושבים בשם בית תול השומר על צליל השם הקדום "יתלה" שהייתה במקום בנחלת שבט דן: "ושעלבין ואילון ויתלה"^[1]. הכפר נכבש על ידי חטיבת הראל במסגרת מבצע דני ב-12 ביולי 1948.

ההר מוכרז כגן לאומי ונטוע ביער הקרן הקיימת^{[דרושה הבהרה]}. על המדרון הצפוני סלול הכביש אבו גוש - נטף.

בחלקו המזרחי נטוע "יער הצבא האדום". יער זה ניטע בשנת 1950 לכבוד הצבא האדום שניצח את צבא גרמניה הנאצית בחזית המזרחית במלחמת העולם השנייה, לאחר מערכות עקובות מדם. בשנות ה-50 וה-60 של המאה העשרים בשבת הקרובה ל-9 במאי יום הניצחון על גרמניה הנאצית וכניעתו לצבא האדום^[2]היו נאספים אלפי חוגגים חברי מק"י, בנק"י, מפ"ם ואנשי שמאל רבים לחגיגת הזדהות עם ברית המועצות. על במה היו נואמים חברי כנסת של מק"י כמו מאיר וילנר, שמואל מיקוניס, תופיק טובי ואחרים, בשבח ברית המועצות ובגנות המקארתיזם האמריקאי ו הממשל הצבאי. אלכסנדר פן היה קורא משיריו והקהל היה חוגג בפיקניק המוני. עם הפילוג בין מק"י ורק"ח בעקבות ניתוק הקשרים של מק"י עם ברית המועצות, הצטמצמו החגיגות ההמוניות. במשך שנים היה המנהג רדום, אך בשנים האחרונות^{[דרושה הבהרה]} חלה עליה בכמות החוגגים בפיקניק והנחת זרים. במקום נשאר סלע גדול ועליו חקוקה הכתובת "יער זה נטעו תושבי ישראל לכבוד הצבא הסובייטי, תש"י 1950".

מערבה משם נמצא סלע הנצחה לחמשת חברי גרעין במעלה שנרצחו שם בהתקפה ממארב ב-9 בנובמבר 1937 בעת עבודתם. רצח זה עורר הדים רבים בארץ והלוויתם נערכה ברוב עם בבית הקברות בקריית ענבים. לאחר הרצח הוקם בסמוך קיבוץ מעלה החמישה כאנדרטה לזכרם. המשורר ש. שלום חיבר שיר לזכרם: "חמישה יצאו מולדת לבנות חמישה... בבית עזבו אם ואחות, תינוק ואשה... יריות פלחו את הבוקר פתאם, יריות... פטישים בידם, בנפשם המתום נפלו חמש הגוויות..."

בחלק הצפון מערבי של ההר, ליד היישוב נטף, נחנך בשנת 1995 במלאת חמישים שנה לסיום מלחמת העולם השנייה, יער זיכרון ליהדות פולין הכולל מרכז כינוס גדול שתוכנן על ידי אד' דוד שקולניק. ביער אבן הנצחה ליאנוש קורצ'אק ועוזרתו סטפה וילצ'ינסקה, שנספו בטרבלינקה עם תלמידיהם, שפוסלה על ידי האמנים ורדה גבעולי ואילן גלבר. במקום גם פינת התייחדות ואבני זיכרון למספר קהילות בפולין. שהם חלק מאתר ההנצחה ליהדות פולין.

בהר נמצאת חוות עיזים, המייצרת גבינות עיזים ומוכרת אותם בסופי שבוע למטיילים באזור.