סטפניה וילצ'ינסקה
| מדינה |
 פולין |
|---|---|
| מקצוע | מורה, מחנכת |
סְטֶפַנְיָה (סְטֶפָה) וִילְצִ'ינְסְקָה (בפולנית: Stefania (Stefa) Wilczyńska; 26 במאי 1886, ורשה – 5 באוגוסט 1942, טרבלינקה) הייתה מחנכת ומורה יהודייה פולנייה, שותפתו העיקרית של יאנוש קורצ'אק בניהול בית היתומים שלו[1].
ביוגרפיה
וילצ'ינסקה נולדה בוורשה, ליוליאן יצחק וסלומה לבית וַאלפיש, במשפחה יהודית פולנית אמידה. סיימה את לימודיה בבית הספר לבנות ידוויגה שיקורסקה (Jadwiga Sikorska) בוורשה, ומשם המשיכה ללימודי מדעים באוניברסיטת לייז' בבלגיה ובאוניברסיטת ז'נבה בשווייץ. עם שובה לוורשה, היא החלה לעבוד, תחילה בהתנדבות, במעון לילדים יהודים יתומים, הצליחה להקים ולארגן בית מחסה עבורם ומונתה לנהל אותו.
בשנת 1909 פגשה בשווייץ בד"ר יאנוש קורצ'אק, ובין השניים נוצר קשר עבודה. יחד ניהלו בית יתומים לילדים יהודים בוורשה, שהשתכן ברחוב קְרוֹכְמַאלְנָה 92 (שהועבר מספר פעמים בגטו ורשה: לכְלוֹדְנָה 33, סְיֶינָה 16 ושְלִיסְקָה 9). בית היתומים פעל בין 1912 ל-1942, ונעשה בו שימוש בשיטות פדגוגיות חדשניות. וילצ'ינסקה שימשה המנהלת, בהיעדרו של קורצ'אק במלחמת העולם הראשונה, ובמהלך נסיעתו לארץ ישראל בשנים 1934 ו-1936.
בשנת 1919 הייתה וילצ'ינסקה המנהלת הכללית של בית הילדים, וקורצ'אק שימש המנהל ראשי. היא ארגנה חוג לנשים אמידות, שהיו מוכנות לסייע לבית היתומים.
בשנת 1931 ביקרה וילצ'ינסקה בארץ ישראל ושהתה זמן מה בקיבוץ עין חרוד. היא חזרה לביקור ב-1938, אך שבה לפולין כשהחלו להגיע ידיעות מדאיגות באשר לגורל היהודים בה. עם הכיבוש הנאצי, הצליחו אנשי עין חרוד לארגן לווילצ'ינסקה אפשרות לעזוב את פולין, אך היא סירבה ועברה עם קורצ'אק והילדים לגטו.
ב-5 באוגוסט 1942 הגיעו הגרמנים לבית היתומים, כדי לקחת את היתומים ואת חלק מאנשי סגל העובדים למחנה ההשמדה טרבלינקה. אף על פי שלשניהם הוצעו אפשרויות מילוט, קורצ'אק ווילצ'ינסקה נשארו עם חניכיהם ברגעיהם האחרונים. קורצ'אק הרגיע את היתומים וסיפר להם שהם יוצאים לטיול ביחד. קורצ'אק ווילצ'ינסקה הלכו עם היתומים אל מותם בידי הנאצים.
הנצחה
בחלקו הצפון-מערבי של הר הרוח, בסמוך לנטף, נחנך בשנת 1995, במלאת חמישים שנה לסיום מלחמת העולם השנייה, יער זיכרון ליהדות פולין. ביער אבן הנצחה ליאנוש קורצ'אק ולעוזרתו וילצ'ינסקה.
יש הטוענים כי וילצ'ינסקה לא זכתה להכרת ציבורית רחבה כפי שזכה לה יאנוש קורצאק משום אופיה המצטנע, המופנם שלא דרש הכרה כזו, או מפני שלא השאירה אחריה כתבים ואולי כי הייתה זו ההבניה החברתית האופיינית לאותה תקופה בה עבדו נשים לרוב מאחורי הקלעים.[2]
בשנת 2019, בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה ביצעה התזמורת הסימפונית ירושלים בהופעת בכורה, את "סימפוניית יאנוש קורצ'אק" בניצוחו של גרהרדט מולר- גולדבום. הסימפוניה נכתבה על ידי המלחין הגרמני אוסקר גוטליב בלאר בשנת 1986 לפסנתר סולו, אך לאחר מספר שנים עובדה לתזמורת לבקשתו של המנצח דוד שלון ז"ל. שמה המלא של היצירה הוא "לזכר יאנוש קורצ'אק וסטפניה וילצ'ינסקה"[3]
כתביה
- Stefania Wilczyńska, Słowo do dzieci i wychowawców (wybór i opracowanie: Barbara Puszkin, Marta Ciesielska; tłumaczenia filologiczne z języka żydowskiego i hebrajskiego, Lena Benoualid, Adam Bielecki, Ela Frydman), Warsaw: Muzeum Historyczne m.st. Warszawy, Ośrodek Dokumentacji i Badań Korczakianum, 2004. (Z kręgu Korczaka, tematy, ludzie, dokumenty) (בפולנית)
לקריאה נוספת
- שמעון זקס, רונית פלוטניק, סטפה: האשה מאחורי קורצ'אק 1886–1942, תל אביב: פפירוס, תשמ"ו 1986
- עדה הגרי-פוזננסקי. האיש העקשן ינוש קורצ'ק מקרוב. תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 1989.
- עמלה עינת, סטפה אהובתי או מפגש אחד ושלוש פרידות, להבות הבשן: הוצאה גלילית, 2015
- לאה ליפינר. להצמיח שורשים : מזיכרונותיו של שלמה נדל, חניכו של יאנוש קורצ'אק. אזור: צמרת, תשע"ג 2013.
- Shimon Sachs, Stefa: Stefania Wilczynskas paedagogische Alltagsarbeit im Waisenhaus Janus Korczaaks, Weinheim: Juventa, 1989. (בגרמנית)
- Heberer Patricia. Children during the Holocaust. Lanham : AltaMira Press in association with the United States Holocaust Memorial Museum, 2011.
מאמרים:
- עדה הגרי-פוזננסקי, "השפעתם של יאנוש קורצ'אק וסטפה וילצ'ינסקה על ילדי הקיבוץ", החינוך המשותף, כז (95): 64–71, 1978
- יוסף (יוזק) ארנון, "חינוך מחנכי הפנימיות על ידי סטפה וילצ'ינסקה ויאנוש קורצ'אק", החינוך: רבעון לדברי פדגוגיה ופסיכולוגיה, נ: 127–144, 1978
- יוסף ארנון, "חינוך מחנכי הפנימיות על ידי סטפה וילצ'ינסקה ויאנוש לקורצ’אק", יאנוש קורצ’אק – מאה שנה להולדתו, בתוך החינוך נ, ג–ד (תשל"ח), עמ' 127–144. (נדפס גם בתוך: אדיר כהן (עורך), יאנוש קורצ’אק: דיוני הכנס הבינלאומי במלאת מאה שנים להולדתו, חיפה – תל אביב: בית הספר לחינוך – אוניברסיטת חיפה; בית הספר לחינוך – אוניברסיטת תל אביב, תשל"ט 1979, עמ' 99–120)
- עדה הגרי-פוזננסקי, "יאנוש קורצ'אק וסטפה וילצ'ינסקה בעיני חניכיהם", החינוך וסביבו: שנתון סמינר הקיבוצים, ו–ז (תשמ"ג/תשמ"ד): 93–132
- עדה הגרי-פוזננסקי, סטפה וילצ'ינסקה, "סטפה וילצ'ינסקה: מכתבים", עדות, ה: 132–142, 1990
- עדה הגרי-פוזננסקי, "סטפה ווילצ'ינסקה – כפי שהייתה", עיונים במורשתו של יאנוש קורצ'אק, חיפה: הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 5: 166–194, תשנ"ה 1995
- אורלי פרידמן-בן-שלום, "תיעוד ותעודה: סטפה וילצ'ינסקה המחנכת", דור לדור: קבצים לחקר תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות, לג: 193–204, 2008 - פועלה והגותה של סטפה וילצ'ינסקה, בהסתמך על דבריה בעל פה ועל כתביה, בעיקר מביקורה ב-1936 בעין חרוד.
- תמי קויפמן, "נשים וזיכרון – סטפה וילצ'ינסקה", דור לדור: קבצים לחקר תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות, לג: 205–220, 2008 - ראייה מגדרית של תרומתה של וילצ'ינסקה לתאוריה החינוכית של קורצ'אק, פועלה החינוכי וקורותיה בשואה.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סטפניה וילצ'ינסקה |
- נגה שביט-רז, השותפה הנשכחת של יאנוש קורצ'אק, באתר הארץ, 19 באפריל 2012
- טקס אזכרה לציון 68 שנים להירצחם של יאנוש קורצ'אק, אנשי צוות בית היתומים והילדים, באתר יד ושם
- דליה מזורי, יד ושם מציינים 67 שנה לרצח קורצ'אק וילדיו, באתר nrg, 7 באוגוסט 2009
- יעקב צוק, במחיצתם של יאנוש קורצ'אק וסטפניה וילצ'ינסקה, באתר "דעת", מתוך: אפקים, שנה ט, חוב' ד (נובמבר 1955), עמ׳ 340–346 (זיכרונות מבית היתומים)
- על שנותיה של סטפה וילצ'נסקה בעין חרוד, מתוך האתר "תרבות לילדים בקיבוצים"
- Stefania Wilczynska, באתר spots of light (באנגלית)
- פרטיה של סטפה וילצ'ינסקה, באתר קברי היהודים בפולין (בפולנית)
הערות שוליים
- ^ ביבר, חנה, בלילות תבכו וביום תמשיכו במלאכה: סטפה וילצ'ינסקה - יד ימינו המוצנעת של יאנוש קורצ'אק, עת־מול: עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, no. סיון תשע"ו, יוני 2016, 2016, p. 23.
- ^ שביט-רז, נגה, "השותפה הנשכחת של יאנוש קורצ'אק", עיתון הארץ, 19.4.2012
- ^ מתן אורן, קונצרט מיוחד: סימפוניה לזכר יאנוש קורצ'אק, באתר ישראל היום, 29 אפריל 2019
