יוהאן דה ויט

יוהאן דה ויט

יוהאן דה-ויט (24 בספטמבר 1625 – 20 באוגוסט 1672) היה דמות מפתח בפוליטיקה ההולנדית באמצע המאה ה-17, תקופה בה היא שימשה שחקן מרכזי בסחר העולמי, ואשר נחשבת לתור הזהב של הולנד. בין השנים 1653–1672 כיהן דה-ויט כ"פנסיונר הגדול" של הולנד (מעין נשיא). דה-ויט התפטר ממשרתו במהלך "שנת האסון" של הולנד שבה הותקפה על ידי צבאות זרים. התפטרותו לא מנעה מן ההמון בהאג לבצע בו ובאחיו קורנליוס לינץ' אכזרי שהוביל למותו בגיל 46.

ראשית חייו

יוהאן נולד למשפחה מן המעמד הגבוה בדורדרכט, עיר חשובה באותה עת בדרום הולנד. הוא למד בבית הספר הלטיני של העיר ולאחר מכן באוניברסיטת ליידן שם הצטיין בלימודי משפטים ומתמטיקה. בהיותו בן 20 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת אנגרס בצרפת ולאחר מכן התמחה כמשפטן בעיר האג. בשנת 1650 שימש כנציג העיר דורדרכט במועצה של הולנד ובסופה של אותה שנה התמנה לפנסיונר של העיר (נשיא העיר). בשנת 1652, בהיותו בן 27, נקלע יוהאן להפגנה של אספסוף זועם בעיר פליסינגן. רבים ראו בהצלחתו להרגיע את ההמון הפגנה של יכולת הנהגה ברמה הלאומית.

הפנסיונר הגדול

בשנת 1653 נבחר דה ויט לראשות המועצה של מחוז הולנד. בשל היותו המחוז החשוב ברפובליקה ההולנדית, היווה דה ויט בפועל הפנסיונר הראשי (נשיא) של מדינת הולנד כולה, בייחוד משום שבאותה עת תפקיד ראש המדינה - הסטאדהאודר לא היה מאויש. דה ויט קידם את הסחר הבינלאומי של הולנד והקפיד על שמירה על סובלנות דתית הן בתוך זרמי הדת הנוצרית והן כלפי דתות זרות. לאורך כהונתו הארוכה, כוחו התבסס על סיעת "המדינה" הרפובליקאית שייצגה את מעמד הסוחרים הבינוני-גבוה, זאת כנגד סיעת "אורנג'" שייצגה את המעמד הבינוני-נמוך ושאפה למנהיג חזק שייוצג על ידי בית אורנג'.

במהלך כהונתו נאלץ דה ויט להתמודד עם אנגליה במספר מלחמות על השליטה בימים. לאחר מלחמת הולנד-אנגליה הראשונה (1652–1654) הצליח דה ויט לחתום על הסכם שלום שהביא לשגשוגה של הולנד בשנים הבאות. בנספח הסודי של ההסכם נכתב שויליאם השלישי שהיה ינוקא באותה עת לא ימונה לעולם לתפקיד הסטאדהאודר של הולנד. הסכמה זו תאמה את האינטרסים של אנגליה והולנד שהיו שתיהן רפובליקאיות באותה עת. בשנים 1665–1667 הוביל דה ויט את הולנד לניצחון מזהיר על אנגליה לאחר מלחמה ימית ממושכת נוספת ביניהן. עם תום המלחמה, בניסיון להביא לפשרה בין הסיעה הרפובליקאית לסיעת אורנג' הציע דה ויט שויליאם יתמנה בהגיעו לגיל 23, בשנת 1673, כקפטן-גנרל של הרפובליקה אך תפקיד הסטאדהאודר שנשא אביו של ויליאם יבוטל. דה וויט הביא לקבלת "הצו הנצחי" שהצהיר כי הקפטן-גנרל או האדמירל-גנרל של ארצות השפלה לא יכול להיות גם סטאדהאודר באף מחוז. מעבר לכך, מחוז הולנד השעה את עצם התפקיד של סטאדהאודר, ולאחר מכן עשו כך גם המחוזות האחרים.

רציחתו של דה ויט

בשנת 1672, הידועה בהולנד כ"שנת האסון", תקפו צבאות צרפת ואנגליה את הרפובליקה ההולנדית וסיכנו את עתידה. בחודש יוני באותה שנה נפצע דה ויט קשה על ידי מתנקש הולנדי והחליט להתפטר מתפקידו. אולם צעד זה לא הספיק לאויביו הרבים. אחיו קורנליוס, שזמן קצר קודם לכן שימש סגן מפקד הצי בניצחון בקרב בסולביי כנגד הצבאות התוקפים, הואשם על ידי ההמון בבגידה והושלך למאסר בעיר האג. קורנליוס עבר עינויים קשים, אך לא הודה בפשע שלא ביצע, ולמרות זאת נשפט להישלח לגלות. כאשר יוהאן ביקר את אחיו כדי לסייע לו בארגון היציאה לגלות, הותקפו שניהם על ידי חברי המליציה של האג. השניים נורו למוות וגופותיהם הושלכו להמון שביתר אותן ואף תועד אוכל את הכבד של כל אחד מן האחים. האירוע היה מעשה הרצח הברוטלי ביותר בתולדות הולנד, והיסטוריונים מודרניים רואים בו מעשה מאורגן שנעשה בתמיכת ויליאם השלישי, לימים מלך אנגליה. הניצחון עבור סיעת אורנג' היה מושלם; "הצו הנצחי" בוטל, וויליאם נבחר לסטאדהאודר של הולנד, זיילנד ואוטרכט ומונה גם לקפטן-גנרל ואדמירל-גנרל של ארצות השפלה.

חיים אישיים ומקצועיים

בשנת 1655 התחתן יוהאן דה ויט עם ונדלה ביקר, בתו של ראש עיריית אמסטרדם באותה עת. לזוג נולדו שלוש בנות ובן.

בצד היותו פוליטיקאי, היה דה ויט גם מתמטיקאי נחשב. בשנת 1659 פרסם דה ויט נספח לתרגום להולנדית של "הגאומטריה" מאת רנה דקארט. בחיבור זה, "אלמנטה קורבאום לינארום", הגדיר דה ויט את השימושים העיקריים של התבנית הריבועית, צעד חשוב בשדה האלגברה הליניארית. בשנת 1671 פרסם דה ויט את הספר "השווי של אנונת חיים בהשוואה לאגרות חוב", בו קשר בין כישוריו כמתמטיקאי לבין תפקידו הפוליטי. דה ויט הוכיח בספר שהתוחלת לאגרות חוב שהמדינה נותנת בריבית שנתית של 4% שוות ערך לאנונת חיים בהחזר של 6% בשנה. כל זאת במצב שההחזר לאנונת חיים עד אותה עת היה של 7% בשנה. היה זה שימוש מקורי וייחודי בשעתו לחישוב מתמטי בסוגיות של הסתברות לצורך עיצוב מדיניות ציבורית.

דה ויט והיהודים

דה ויט הכריז בשנת 1657 על היהודים כנתינים שווי זכויות ובתקופת שלטונו העניקה הולנד חופש דת מלא לאזרחיה. הקהילה היהודית באותה עת שגשגה ויהודים המשיכו להגר להולנד ממקומות שונים באירופה. בשלהי כהונתו נחנך באמסטרדם בית הכנסת הגדול של העיר והחל להיבנות בית הכנסת הפורטגזי של העיר. שני בתי הכנסת הינם מפוארים ועם חזית הפונה אל רחוב ראשי בעיר, תופעה נדירה באירופה של אותה עת. עיקר הפעילות של הפילוסוף ברוך שפינוזה הייתה בתקופת שלטונו של דה ויט. אחת ממטרותיו של המאמר התאולוגי-מדיני שלו היה לחזק את החירות הדתית אותה הוביל דה ויט בהולנד וניתוק שליטתם של חכמי הדת מניהול ענייני המדינה. עם זאת, דה ויט עצמו, על פי אחת העדויות, הסתייג מן הספר ואף לא היה מוכן להפגש עם שפינוזה בענינו.

הנצחה

דה ויט הונצח במחצית הראשונה של המאה העשרים בשלושה פסלים, בעירו דורדרכט ובערים האג ורוטרדם. כמו כן נושאת את שמו אוניית צי המלחמה ההולנדי שהושקה בשנת 2007.

בתרבות הפופולרית

הלינץ' שנעשה ביוהאן דה ויט ובאחיו קורנליוס פותח את ספרו המפורסם של אלכסנדר דיומא האב, הצבעוני השחור (1850). בעלילת הסיפור, חייו של הגיבור, הקרוי על שמו של סנדקו, קורנליוס דה ויט, נתונים בסכנה בשל הסיוע שהוא נותן למשפחת דה ויט לפני מותם. שלטונו של דה ויט ורציחתו תופסים מקום מרכזי גם בסרט הולנדי שיצא בשנת 2015, מיכאל דה רויטר (נקרא באנגלית: אדמירל).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יוהאן דה ויט בוויקישיתוף

• גנאלוגיה מתמטית של יוהאן דה ויט, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה   
• ביוגרפיה של יוהאן דה ויט, באתר MacTutor (באנגלית)   

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25700684יוהאן דה ויט