המרד ההולנדי
 | ||||||||||
| הסיוע לליידן לאחר המצור עליה | ||||||||||
| תאריכים | 1568–1648 (כ־80 שנה) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | ארצות השפלה | |||||||||
| תוצאה |
| |||||||||
| ||||||||||
המרד ההולנדי או מלחמת שמונים השנה, אשר התרחש בין השנים 1568 ל–1648 הוא כינוי להתקוממות שבע-עשרה הפרובינציות שב"ארצות הנמוכות" או "ארצות השפלה" (Nederlanden), המכונות בשפה העברית כיום "הולנד" נגד האימפריה הספרדית (בית הבסבורג) ששלטה באזור. ארצות השפלה הן למעשה הפרובינציות המאוחדות של ארצות השפלה, אזור שזכה בעצמאותו מספרד לאחר מרד זה.
שלטונו של קרל החמישי ובנו פליפה השני
קרל החמישי (1500 עד 1558), מלך ספרד וקיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", היה למעשה פלמי (יוצא חבל פלנדריה) מלידה. סדרת אירועי ירושה הביאו לכך שזכה בכתרי ספרד, גרמניה ופלנדריה (נחלות בורגונדיה).
בשנים בהן שלט קרל בספרד (1520 עד 1556), הרחיבו כובשים כמו הרנן קורטס (1485-1547), פרנסיסקו פיזרו (1470-1541) ואחרים את השליטה הספרדית בעולם החדש. קרל ויתר על כס המלוכה בשנת 1556 והעניק את נכסיו העצומים לבנו פליפה השני (1527-1598). פליפה שהתחנך בספרד לא היה רגיש כלפי נתיניו הפלמים וההולנדים כפי שהיה אביו, ונהג בתושבי האזור ביד קשה, בין היתר בגלל התחזקות מגמת הרפורמציה הפרוטסטנטית בקרב תושבי האזור אותה שאף פליפה, כמו אביו, לקעקע מממלכתו.
בשנת 1568 התאחדו הפרובינציות של ארצות השפלה תחת הנהגתו של הנסיך וילם מאורניה (נסיכות אורנז'), והרוזן לאמורל פון אגמונט, שהיה מראשי הצבא.
המרד
פליפה השני שלח צפונה את הדוכס מאלבה והדוכס מפארמה, שני מצביאים ותיקים, בראש צבא אשר מנה אלפי חיילים ספרדים, כדי לדכא את המרד. מול חיל הרגלים הספרדי עמדו המיליציות של אנשי ארצות השפלה, אשר כרעו תחת נטל המיסים הספרדיים וקיוו נואשות להציל את מולדתם ולזכות בחירותם. כדי לבלום את התקדמות הספרדים, פתחו אנשי ארצות השפלה את הסכרים אשר הגנו על המישורים הנמוכים מהים, והציפו שטחים נרחבים בנתיב הצבא הספרדי. בסופו של דבר, הצליחו המורדים להדוף את הספרדים.
פליפה השני הציב פרס על ראשו של הנסיך מאורניה, ואכן הלה נרצח ביריות אקדח ב-10 ביולי 1584 ב"פרינסנהוף" שבדלפט בידי אציל מקומי זוטר, תומך בית המלוכה הספרדי. בשנת 1581, "התנערו" הפוליטיקאים והסוחרים ההולנדים החשובים באופן חגיגי מפליפה השני כמלכם, כשהם מונים את פגיעותיו באנשיהם. הם הכריזו על שבע פרובינציות מארצות השפלה כעצמאיות וריבוניות.
יש הגורסים כי מרד זה, אשר הונהג על ידי הסוחרים החופשיים אנשי הגילדות ועל ידי האצולה הזוטרה, שימש השראה להתקוממויות שאירעו באנגליה בשנת 1642, בצפון אמריקה 1775 ובצרפת בשנת 1789.
סוף המרד
כדי למנוע מאנגליה (הפרוטסטנטית) לסייע לאנשי ארצות השפלה, שיגר פליפה השני בשנת 1588 את הארמדה הספרדית לתקוף את הצי האנגלי. כאשר נכשל ניסיון זה, הלכה ודעכה יכולתו של פליפה להכניע את המרד ההולנדי.
ספרד המשיכה לנסות לכבוש מחדש את השטחים הנרחבים אשר בהם איבדה שליטה, אולם ללא הצלחה, עד אשר בשנת 1609, נחתם הסכם שלום בין הניצים, כאשר דרום ארצות השפלה, לרבות פלנדריה וחלקים מדרום הולנד, נותר בשליטה ספרדית.
תשע שנים לאחר מכן, כאשר פרצה מלחמת שלושים השנים, שוב עמדו הספרדים וההולנדים משני צידי המתרס. ההולנדים, שבעת זו החזיקו בצי גדול וחזק, פשטו על חצי האי הספרדי ופגעו באינטרסים ספרדיים הן באירופה והן באיים הקריביים. כאשר הסתיימה מלחמת שלושים השנים בשנת 1648, הסכימה ספרד, במסגרת שלום וסטפליה, לעצמאותן המלאה והשלמה של ארצות השפלה, תחת הנהגת בית אורנז'-נאסאו. הסכמה זו הושגה כשמונים שנה לאחר תחילת העימות ולכן יש הקוראים למרד ההולנדי "מלחמת שמונים השנים".
קישורים חיצוניים
- המרד ההולנדי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
32662398המרד ההולנדי