הפשיטה באוקיינוס ההודי (1944)
 | ||||||||||||||||||
| הסיירת הכבדה אאובה, אוניית הדגל של הפשיטה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 1 במרץ 1944 – 16 במרץ 1944 (16 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | האוקיינוס ההודי | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון יפני | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
|
89 ניצולים בריטים הוצאו להורג לאחר שנשבו | ||||||||||||||||||
הפשיטה באוקיינוס ההודי הייתה פעולה של שייטת יפנית כנגד כלי שיט של בעלות הברית באוקיינוס ההודי, שנערכה בין ה-1 לבין ה-16 במרץ 1944, במהלך מלחמת העולם השנייה. במהלך הפשיטה, תקפו כוחות הצי הקיסרי היפני את אוניית הקיטור הבריטית "בֶּהַאר," והטביעו אותה. לאחר התקיפה, אספו כלי השיט היפנים את הניצולים מן האונייה הבריטית, אולם מספר ימים לאחר מכן הוצאו רבים מהם להורג.
רקע
בפברואר 1944, נסוג הצי היפני המשולב מבסיסו בטרוק, וכליו נשלחו לפלאו ולסינגפור. הופעתו של צי יפני חזק בסינגפור הפתיעה את בעלות הברית, שחששו כי הדבר יאפשר ליפנים לצאת לפשיטה באוקיינוס ההודי ואף לתקוף את מערב אוסטרליה. בתגובה, חיזקו בעלות הברית את כוחות הצי באזור זה, על ידי שליחת שתי סיירות קלות בריטיות ומספר אוניות מלחמה אמריקאיות, בנוסף לחיזוק יחידות האוויר בציילון ובמפרץ בנגל. מפקד הצי הבריטי במזרח הרחוק, אדמירל ג'יימס סומרוויל, חשש כי היפנים עלולים לחזור על הפשיטה שערכו במרץ 1942, ועל כן ביקש רשות להסיג את ציו מטרינקומלי, ציילון, הרחק מהישג ידו של הצי היפני. האדמירליות טענה כי נסיגה כזו עשויה לפגוע במורל החיילים, ואף גרוע מכך - ביוקרת האימפריה הבריטית, ועל כן אסרו על נסיגת הכוחות. אולם, הצדדים הגיעו להסכמה לפיה אין על הצי בטרינקומלי להתעמת עם כוח יפני חזק, ועליו לסגת במקרה כזה, על פי שיקול דעתו של סומרוויל.
בסוף פברואר, הורה מפקד הצי הדרום-מערבי, תת-אדמירל שירו טקאסו, לסיירות הכבדות "אָאוֹבָּה," "טוֹנֶה" ו"צ'יקוּמה" לפשוט על נתיבי המסחר של בעלות הברית בין עדן לפרמנטל, אוסטרליה. מפקד השייטת, תת-אדמירל נאומסה סקונג'ו, קיבל פקודה מטקאסו, לפיה במקרה שתתפוס השייטת אנשי ים המשתייכים לבעלות הברית, על החיילים להוציא את כולם להורג, מלבד מפעילי קשר.[1] הסיירות היפניות עזבו את הנמל כשעליהן צוותי הצלה, מתוך תקווה ללכוד אוניות סוחר ותכולותיהן על מנת להקל במקצת על המחסור אליו נקלעה יפן בשלב זה של הלחימה.
הפשיטה
השייטת היפנית עזבה את ארכיפלג לינגה שבאינדונזיה ב-27 בפברואר, בליווי הסיירות הקלות "קינו" ו"אוי" וחמש משחתות, אשר ליוו את השייטת עד המעבר של מצר סונדה, ב-1 במרץ. השייטת קיבלה חיפוי אווירי מעשרה מפציצים ושלושה או ארבעה מטוסים ימיים, מבסיסים בסומטרה ובמערב ג'אווה, אשר ערכו סיורים לכיוון ציילון. כמו כן, שלוש או ארבע צוללות מהשייטת השמינית סיירו לאורך נתיבי המסחר בקרבת ציילון, האיים המלדיביים וארכיפלג צ'אגוס. בעלות הברית לא היו מודעות ליציאת השייטת היפנית, אולם לאחר שצוללת אמריקאית איתרה את קינו ואוי ב-6 במרץ, נשלחה תגבורת למערב אוסטרליה. לאחר איתור האוניות, עלה החשש בקרב בעלות הברית כי הן שם למטרת פשיטה באוקיינוס ההודי.
לאחר שחצתה את מצר סונדה, המשיכה השייטת היפנית בהפלגתה לכיוון דרום מזרח, לנתיב עדן-פרמנטל. האוניות הפליגו בטווח של 50 ק"מ ביום ו-20 ק"מ בלילה, תוך הקפדה על דממת אלחוט. בבוקר ה-9 במרץ, נתקלו האוניות היפניות באונייה הבריטית בהאר, בערך באמצע הדרך בין קולומבו ופרמנטל. האונייה הייתה במהלך מסע מניוקאסל (אוסטרליה) לבריטניה, כשעל סיפונה מטען של אבץ. כאשר זיהתה האונייה הבריטית את האוניות היפניות היא פנתה בחדות, אך נפגעה מפגז שנורה מטונה. הסיירת היפנית פגעה בחרטומה ובירכתיה של בהאר, וגרמה למותם של שלושה אנשי צוות. כחמש דקות לאחר שזוהתה, נטשו אנשי הצוות והנוסעים את האונייה הבריטית הטובעת, וכל 104 הניצולים נאספו על ידי טונה.
מכיוון שבמהלך התקיפה הצליח איש הקשר של בהאר לשדר שידור מצוקה, החליט סקונג'ו כי מסוכן מדי להמשיך להפליג באזור לאחר שמיקומם נחשף, והורה לשייטת לשוב לאיי הודו המזרחית.[2]
תוצאות הפשיטה
ב-16 במרץ, עגנה טונה בטנג'ונג פריוק שבג'קרטה, שם הורדו לחוף חמישה עשר ניצולים, בהם קפטן האונייה ושתי נשים. לאחר מכן, המשיכו שלוש הסיירות בדרכן לסינגפור. בליל ה-18 במרץ, הוצאו להורג 89 הניצולים האחרים מבהאר על סיפון טונה. האוניות הגיעו לסינגפור ב-25 במרץ. בהאר הייתה אוניית הסוחר האחרונה של בעלות הברית אשר טובעה על ידי כוחות שטח פושטים של מדינות הציר במהלך מלחמת העולם השנייה.
לאחר המלחמה, עמדו למשפט הקצינים שהיו אחראים לרצח על סיפון טונה. תת-אדמירל טקאסו נפטר כתוצאה ממחלה בספטמבר 1944, אך סקונג'ו הועמד לדין בידי הבריטים בהונג קונג, נמצא אשם והוצא להורג ב-1948. מפקד האונייה טונה, הארוּאוֹ מָיַאזומי, הועמד לדין גם כן על חלקו ברצח, ונשפט לשבע שנות מאסר.[3]
ראו גם
לקריאה נוספת
- Fuller, Richard. Shokan. Hirohito's Samurai. London: Arms and Armour Press, 1992. מסת"ב 1854091514.
- Gill, G. Hermon. Royal Australian Navy 1942–1945. Australia in the War of 1939–1945. Series 2 – Navy. Canberra: Australian War Memorial, 1968.
- Weaver, Paul. "Behar massacre - a review of a little-known wartime atrocity". Quarterly Newsletter - The Australian Association for Maritime History. Perth: The Australian Association for Maritime History, 2000. ISSN 1440-5164.
הערות שוליים
