הפלישה היפנית לתאילנד
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 8 בדצמבר 1941 | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | תאילנד | |||||||||||||
| תוצאה |
| |||||||||||||
| ||||||||||||||
 | ||||||||||||||
הפלישה לתאילנד התרחשה כאשר כוחות צבא של האימפריה היפנית פלשו לתאילנד, ב-8 בדצמבר 1941. על אף הלחימה הקשה שהתנהלה בין הצדדים במהלך הפשיטה, החזיקה ההתנגדות מעמד מספר שעות בלבד. הפלישה התאפשרה בשל העובדה ששנה קודם לכן פלשה יפן להודו-סין, והחזיקה שם בסיסים.
רקע
על מנת לפלוש למלאיה ולבורמה, נדרשו היפנים להשתמש בנמלים, מסילות ברזל ושדות תעופה בתאילנד. אולם, התאים שאפו לשמור על עצמאותם, שכן הם התגאו בעובדה שמדינתם לא נכבשה על ידי אירופאים במהלך עידן הקולוניאליזם, וגם בשל העובדה כי לא מכבר ניצחו את צרפת של וישי במלחמה הפרנקו-תאית. בנוסף, הצבא התאי לא היה חסר יכולת, וחייליו היו במצב מוכנות לקרב. בשל כך רצו היפנים להגיע להסכם עם התאים, בטרם ינחתו בחופי המדינה, ובכך יחסכו את חייהם של חיילים יפנים רבים.
על מנת להשיג מטרה זו, פתחו היפנים בשיחות חשאיות עם הממשלה התאית. באותו זמן, נראה כי מדינות הציר עומדות לנצח באירופה, ובאוקטובר 1940, הביע הדיקטטור התאי פּלַייק פיבולסונגראם (או פיבון) הסכמה בעל פה כי יתמוך בפלישה יפנית למלאיה. בתמורה תקבל תאילנד אזורים ממלאיה אשר נלקחו ממנה על ידי הבריטים ב-1909 ואת מדינת שאן בבורמה.
ב-1941, פנה פיבון לבריטניה ולארצות הברית בבקשה כי יבטיחו לו סיוע במקרה שהיפנים יפלשו לארצו. אף אחת מהמדינות לא יכולה הייתה להבטיח סיוע, אך ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל תמך במתן הצהרה לפיה אם תפלוש יפן לממלכה הדרום מזרח אסייתית ייחשב הדבר כהכרזת מלחמה על שתי המדינות.[1] מהלך זה שיבש את התוכניות היפניות לנחיתה שקטה בתאילנד, ולהשגת נקודת מוצא נוחה לפלישה למלאיה. בסופו של דבר, הורה פילדמרשל היסאיצ'י טראוצ'י לצי הפלישה להפליג לכיוון תאילנד ולפלוש אליה, גם ללא הסכמת ממשלתה.
הפלישה
בטאמבאנג
עם שחר, חצתה הארמייה ה-15 את הגבול לתוך תאילנד, בפרובינציית בטאמבאנג. היפנים לא נתקלו נתקלו בכל התנגדות, והמשיכו עד העיר ארניָאפראטט (Aranyaprathet), שם עברה מסילת ברזל חשובה.
צ'ומפון
גדוד הרגלים הראשון של רגימנט הרגלים ה-143 נחת בעיר צ'ומפון (Chumphon), השוכנת במרכז איסטמוס קרה (Kra), בבוקר ה-8 בדצמבר. היפנים הצליחו להקים ראש חוף באתר הנחיתה, אך רותקו בשל התנגדות נחושה של יחידת האימונים של ארמיית הנוער ה-52 וגדוד הרגלים ה-38 של משטרת צ'ומפון. הלחימה נמשכה עד שעות אחר הצהריים, עד אשר קיבלו הכוחות התאים הוראה לעצור את הלחימה.
נקהון סי ת'מאראת
בליל ה-7 בדצמבר, עגנו מול חופי נקהון סי ת'מאראת (Nakhon Si Thammarat) שלוש אוניות יפניות להובלת חיילים. האוניות נשאו על סיפוניהן את גדוד הרגלים השלישי מרגימנט הרגלים ה-143, את רגימנט האווירי ה-18, את גדוד הנ"מ ה-32 ואת פלוגת הבינוי השישית. מעט לאחר חצות, החלו הכוחות לעלות על החוף. נקודת ההחפה הייתה בקרבת מחנה של צבא תאילנד, והחיילים במחנה, שקיבלו דיווחים על נחיתות יפניות ברחבי המדינה, היו ערוכים לקרב. הקרב שהתפתח נמשך עד צהרי היום, עת קיבלו החיילים התאים פקודה מראש הממשלה להניח את נשקם.
פאטאני
בשל קרבתה לגבול המלאי, נחשבה העיירה פאטאני (Pattani) יעד הנחיתה השני בחשיבותו, וכיבושה היה מטרתה של הארמייה ה-25. הנחיתה התבצעה על אף תנאי הים הקשים באותו יום ותווי השטח, שלא התאים לנחיתה. הכוחות היפנים נתקלו בהתנגדות מצד יחידת האימונים של ארמיית הנוער ה-66 וגדוד הרגלים ה-42 של המשטרה המקומית, אשר נלחמו עד שקיבלו הוראה להניח את נשקם, בצהרי היום.
פראצ'ואפ קהירי קהאן
בפראצ'ואפ קהירי קהאן (Prachuap Khiri Khan) שכן בסיס הכנף החמישית של חיל האוויר המלכותי של תאילנד. גדוד הרגלים השני של רגימנט הרגלים ה-143 נחת בסמוך לעיר בשעה 03:00, וכבש אותה לאחר שהתגבר במהירות על כוחות המשטרה במקום. במקביל, נחתו כוחות נוספים מדרום לבסיס חיל האוויר, אך נתקלו בהתנגדות מצד הכוחות המוצבים בבסיס וכוחות משטרה מקומיים, שהמשיכו להילחם עד שקיבלו את ההוראה להניח את נשקם, בצהרי היום.
סאמוט פראקאן
הגדוד השלישי של רגימנט המשמר הקיסרי נחת בסאמוט פראקאן (Samut Prakan) בשעות המוקדמות של ה-8 בדצמבר. מטרתו הייתה לכבוש את בנגקוק. הגדוד נתקל בכוח משטרה מקומי, אך לאחר עימות קצר, נמנעה התפתחות קרב במקום, לאחר שהכוחות היפנים הסכימו לא להיכנס לבירה עד תושג הסכמה רשמית מן הממשלה.
סונגקהלה
הארמייה ה-25 נחתה בעיר הנמל סונגקהלה (Songkhla) בשעות המוקדומות של ה-8 בדצמבר. חיל המצב התאי שנכח במקום, שכלל את גדוד הרגלים ה-41 ואת גדוד הארטילריה ה-13, התמקם לצידי הדרך המובילה לגבול המלאי, אך נהדף לאחור מפאת עוצמת הארמייה היפנית. גם כוחות אלה הניחו את נשקם בצהרי היום, לאחר שקיבלו הוראה מהממשלה.
סוראט ת'אני
גורמים מגדוד הרגלים הראשון של הרגימנט ה-143 נחתו בכפר ליד העיר סוראט ת'אני (Surat Thani), והחלו להתקדם לכיוונה. הם נתקלו בהתנגדות מצד המשטרה התאית המלכותית ומתנדבים. גם קרב זה הסתיים בשעות הצהריים, לאחר הוראת הממשלה על הפסקת האש.
תוצאות הקרב
תקוותו של צ'רצ'יל לכרות ברית עם תאילנד כנגד היפנים נגוזה עם החלטתו של פיבון לחתום על הפסקת אש. פיבון אף אישר ליפנים להשתמש בתאילנד כקרש קפיצה לפלישה למלאיה, ותוך שעות ספורות מחתימת ההסכם, נחתו מפציצים יפניים בשדה התעופה בסונגקהלה. הקירבה למלאיה איפשרה הפצצה אסטרטגית של מלאיה וסינגפור מטווחים קרובים. לאחר הפסקת האש, החשיבו ארצות הברית ובריטניה את תאילנד כשטח כבוש, זאת עד שהתברר אופי ההסכם עליו חתם פיבון.
ב-14 בדצמבר, חתם פיבון על הסכם חשאי נוסף, בו התחייב לספק לצבא היפני חיילים תאים לשם פלישה לבורמה. ברית רשמית בין תאילנד ליפן נחתמה ב-21 בדצמבר 1941. ב-25 בינואר 1942, הכריזה ממשלת תאילנד מלחמה על ארצות הברית ובריטניה. בתגובה, הקפיא הממשל הפדרלי את כל נכסי תאילנד בארצות הברית. בעוד שגריר תאילנד בלונדון מסר את הכרזת המלחמה לשלטונות הבריטים, השגריר בוושינגטון, סני פראמוג', סירב למסור את ההכרזה, והחל לארגן את "תנועת תאילנד החופשית."
ראו גם
קישורים חיצוניים
- סדרי הכוחות היפניים, באתר World War II Armed Forces
- סדרי הכוחות התאיים, באתר World War II Armed Forces
הערות שוליים
