החברה לפיתוח אזור לוד-רמלה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שגיאות פרמטריות בתבנית:חברה מסחרית
שימוש בפרמטרים מיושנים [ אנשי מפתח ]

לור"ם - החברה לפיתוח אזור לוד-רמלה בע"מ
שכונת הסחנה בלוד, מספר שנים לפני שהחברה פינתה והרסה אותה
שכונת הסחנה בלוד, מספר שנים לפני שהחברה פינתה והרסה אותה
נתונים כלליים
סוג חברה ממשלתית, ציבורית
מייסדים מינהל מקרקעי ישראל, שיכון ופיתוח, סולל בונה, כלל - חברה להשקעות
תקופת הפעילות 1964–2009 (כ־45 שנים)
ענפי תעשייה בינוי, מקרקעין ושיכון
אנשי מפתח יעקב אטרקצ'י, מנכ"ל
שיכונים שבנתה החברה בלוד בשנות ה-60

החברה לפיתוח אזור לוד-רמלה בע"מ, הייתה חברה ממשלתית, שהוקמה בשנת 1964 במטרה לעסוק בשיקום ופיתוח אזור לוד ורמלה. החברה התמחתה בתכנון ובניה של שכונות מגורים לרבות מבני ציבור, מרכזים מסחריים תשתיות ופיתוח.

היסטוריה

ההחלטה על הקמת החברה התקבלה על ידי ועדת השרים לענייני כלכלה, בראשות שר האוצר פנחס ספיר בנובמבר 1963[1]. כמנהל החברה הראשון מונה יוסף גור-אריה[2]. החברה החלה לפעול בתחילת 1964 בשם "החברה לפיתוח לוד" עם הון של 5 מיליון ל"י, כשותפות בין המגזר הציבורי והפרטי, בעלי המניות בחברה היו: מינהל מקרקעי ישראל, והחברות שיכון ופיתוח (זרוע ביצועית של משרד השיכון), סולל בונה, כלל - חברה להשקעות (חברה להשקעות של יהדות אמריקה הדרומית). בתחילת דרכה הוצבו לחברה שלוש מטרות, חיסול משכנות העוני בעיר, הקמת שכנות מגורים חדשות ופיתוח התעשייה והמלאכה בעיר[3].

הפרויקט הראשון שבו עסקה היה פינוי שכונת "סחנה", אזור העיר העתיקה של לוד. בשכונה גרו כ-200 משפחות ערביות שנשארו בעיר לאחר מלחמת השחרור, בבתים רעועים ללא תשתיות[4]. עד שנת 1966 סיימה את פינוי והריסת השכונה והחלה בהקמת שכונת מגורים מודרנית במקומה, שיועדה לעובדי חברת אל על והתעשייה האווירית. תושבי השכונה הערבים פונו לאזור שכונת הרכבת בלוד. במקביל החלה בהקמת אזור התעשייה הצפוני של לוד[5][6]. בהמשך החלה החברה בהקמת 1,600 יחידות דיור במבנים בני 4 עד 8 קומת, סלילת כבישים ורחובות, בהקמת כיכר קומנדו ובית עיריית לוד[7][8]. החברה הייתה אמורה גם לטפל בשיקום שכונת הרכבת, אך הדבר לא בוצעה. בדו"ח ביקורת על החברה שהוגש לוועדה לענייני ביקורת המדינה ביולי 1988 נכתב:

מכלל משימותיה המקוריות טיפלה החברה רק בפינוי ושיקום,­ וגם זאת באופו חלקי של איזור אחד, איזור העיר העתיקה. באיזור השני, שכונת הרכבת,­ החברה לא טיפלה. יש לראות בחומרה את העובדה שמשרד הבינוי והשיכון לא פעל באמצעות החברה לחסל את אחד מהמפגעים החברתיים שבמדינה, שבו תנאי הדיור הם מן הבעייתיים והנחשלים ביותר. מטרה נוספת שהוצגה לחברה בעת יסודה הקמת מרכז עירוני במזרח העיר לא הושגה.

— [9]

בשנת 1976 החליט משרד השיכון להרחיב את תחום האחריות החברה לכל נפת רמלה[9], ושם החברה שונה ל"חברה לפיתוח אזור לוד-רמלה"[10]. מבנה הבעלות בחברה גם שונה ו-95% ממניותיה הוחזקו בידי הממשלה ו-5% בידי עיריית לוד. בכדי לספק לה בסיס כלכלי גם הועברו לחזקתה קרקעות בערים לוד, רמלה ויישובים נוספים[11]. עם זאת גם קיבלה תקציבים ממשרד השיכון ליישום פרויקטים שונים שהוטלו עליה. ב-1977 קיבלה החברה אחריות על שיקום מעברת באר יעקב (שנקראה גם "מעברת חוטר"), המעברה האחרונה שנותרה במדינת ישראל[12][13]. ברמלה החברה הייתה אחראית בין השאר על פינוי ושיקום העיר העתיקה והמסגד הלבן[14]. והקמת מרכז הטניס והספורט של רמלה[15].

בשנת 1977 קיבלה החברה את האחריות ליישום פרויקט שיקום שכונות בלוד ורמלה[16]. באופן אירוני הצורך בשיקום עלה בעיקר בשכונות שהחברה עצמה הקימה בעשור וחצי שקדם לפרויקט. החברה נכשלה במשיכת דיירים ממעמד סוציו-אקונומי בינוני כפי שתכננה (דוגמת עובדי התעשייה האווירית). השכונות שהקימה הפכו במהירות לשכונות מצוקה, שאוכלסו בעיקר על ידי תושבים קשי יום[17]. דירות רבות נותרו ריקות, דבר שפגע עוד יותר באטרקטיביות שלהם[18].

בשנות ה-80

בשנות ה-80 של המאה ה-20 הפסיקה החברה לעסוק ישירות בבניית דיור ציבורי, לאחר שהבנייה הממשלתית רוכזה בידי חברת "שיכון ופיתוח לישראל", ובידי חברות משכנות של גופים וקבלנים פרטיים. החברה קיבלה אחריות לניהול פרויקטים להקמת שכונות "בנה ביתך" ברמלה, לוד, באר יעקב ובבית דגן. בשנת 1986 קיבלה החברה על עצמה גם להקים שכונות "בנה ביתך" בראש העין ובראשון לציון[19], שמצויות מחוץ לנפת רמלה, ויזמה הקמת שכונה בגן יבנה על קרקע פרטית. החברה הפכה בפועל לחברה יזמית, ונטשה את המטרה שלשמה הוקמה כחברה ממשלתית, לפתור בעיות של מצוקות דיור של אוכלוסייה חלשה, באזור לוד ורמלה, והחלה לעסוק בקבלנות לשם הפקת רווחים[9]. בחברה החל גם נוהג של מינויים פוליטיים. כך לדוגמה מינה שר השיכון דוד לוי בשנת 1985, את אבנר סרוסי, מקורב פעיל ליכוד למנכ"ל החברה, אף על פי שהיה רק בן 32 וללא ניסיון ניהולי[20].

פרויקט של החברה באותן השנים שזכה להצלחה, היה הקמת מתחם קש"ב (קריית שירותים בל"ל) של בנק לאומי, באזור התעשייה הצפוני של לוד. הפרויקט החל בשנת 1980 כאשר החברה החליטה להקצאת שטח של 100 דונם להקמת מרכז שירותי מחשב לענף הפיננסים. הרעיון מאחרי הפרויקט היה, למשוך מוסד פיננסי שיקים במקום מרכז שירותים לעובדים שאינם באים במגע עם הקהל, בבניין משרדים ייעודי בעלות זולה יחסית למרכז תל אביב. יתרון נוסף של האזור היה נגישות לכבישים ראשיים (כביש 1 וכביש 40)[21]. בנק לאומי נענה להצעה והקמת הפרויקט החלה בשנת 1983. חברת אפריקה ישראל להשקעות זכתה במכרז להקמת המתחם, בו 30,000 מטר רבוע, ובו נבנה לראשונה בישראל מרכז נתונים ייעודי וחדרי מחשבים תת-קרקעיים[22]. על פי התכנון הייתה אמורה לקום גם שכונת מגורים בסמוך, עבור עובדי הבנק[23]. הקמת המתחם הושלמה בשנת 1990, אך אכלוסו התעכב עקב סירובם של עובדי הבנק לעובר ללוד[24]. במשך השנים בנה בנק לאומי מבנים נוספים במתחם[25], וגם בנק מזרחי טפחות העביר את מכרז המחשבים שלו למבנה חדש שבנה מדרום למתחם קש"ב של לאומי[26]. ב-2017 אף הודיע על העברת הנהלת הבנק למתחם[27].

בשנות ה-90

בשנת 1994 החלה החברה בהקמת שכונת גני יער במזרח לוד על קרקע שקנתה ממינהל מקרקעי ישראל ללא מכרז[28]. השכונה נבנתה בשני שלבים, שבשלב הראשון נבנו 840 יחידות, ובשלב השני כ-600 יחידות דיור. בשנת 2003 עתרה אגודת אדם טבע ודין נגד תוכנית השלב השני בטענה שהחברה לא הקצתה שטחים פתוחים ושטחים למגרשי משחקים בשכונה כפי שמחייב התקן[29]. החברה בנתה פרויקטים גם במזכרת בתיה[30], באריאל[31], ביהוד[32] ובאר יעקב[33]. החברה הייתה אומרה לבצע גם פרויקט של פינוי בינוי בשכונת הרכבת בלוד, אך אף על פי שקיבלה תקציב משרד השיכון לטובת הפרויקט הוא מעולם לא בוצע[34]. החברה גם הייתה אחראית לתכנון וניהול פרויקט הקמת מכון הטיהור שפכים (מט"ש) איילון[35], אך לאחר שלא עמדה במשימה הפרויקט עבר לחברה אחרת הושלם באיחור של 5 שנים[36].

הפרטת החברה

ב-15 באפריל 1997, ועדת השרים להפרטה בראשותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, החליטה להפריט את החברה בדרך של מכירה פרטית למשקיע, בתוך חודשיים[37]. ב-30 באפריל הגישה מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות, ציפי ליבני, את בקשת ההפרטה לאישור ועדת הכספים[38]. ב-22 במאי דיווח נתניהו בישיבת הכנסת על הפרטת החברה, אך שלושה ימים אחר כך החליטה ועדת הכספים פה אחד שלא לתמוך בהפרטה[39]. יו"ר הוועדה, אברהם רביץ, אמר:”כי הוועדה איננה יכולה לאשר הפרטה, כשלא ברור לה בדיוק מה המדינה מוכרת ואיזו הכנסה צפויה להתקבל מהעיסקה, עקב חוסר הבהירות לגבי עתיד ההתקשרויות בין החברה למינהל מקרקעי ישראל. לוועדה לא ברור אלו נכסים חוזרים למינהל ומה יעבור למשרד השיכון ואיזה חלק יימכר למשקיעים הפרטיים. המשך קיומה של החברה חיוני נוכח המטלות המורכבות, הכוללות בעיות חברתיות מסובכות אשר נובעות מהאוכלוסיה המעורבת של לוד ורמלה”[40].

לאחר שבוטלה הפרטת החברה מונה, במאי 1998, מקורבו של נתניהו יעקב אטרקצ'י למנכ"ל החברה[41], אף על פי שלא עמד בתנאי הסף כדי להתמנות למנכ"ל חברה ממשלתית[42]. בנובמבר 2000 עתרה לבג"ץ התנועה לאיכות השלטון, בדרישה להדחתו של אטרקצ'י, והדחת יו"ר דירקטוריון החברה, אבי טובול, וסמנכ"ל הכספים, צביקה שרון, בשל התנכלויות לחשב החברה, לאחר שהתלונן בפני מבקר המדינה בדבר חשדות למעשי שחיתויות בחברה. החשב עצמו פוטר בסופו של דבר על ידי אטרקצ'י[43]. רק ביולי 2004, הגיש אטרקצ'י את התפטרותו בעקבות החלטת בג"ץ בעתירה[44]. באופן תקדימי חייב בג"ץ את אטרקצ`י גם בהוצאות אישיות בסך 50 אלף שקל. בג"ץ קבע כי:”הממצאים שנקבעו מעידים על כשל חמור בניהול ועל חריגה מגדר הנורמה, המחייבת נושאי משרה מסוגו של אטרקצ`י. אלמלא הודיע אטרקצ`י על התפטרותו ממשרתו, רואים היינו לצוות על המדינה להרחיקו ממשרתו לאלתר”[45].

זמן קצר לאחר התפטרותו של אטרקצ`י, בספטמבר 2004, החליט שר האוצר בנימין נתניהו להפריט את החברה והיא נמכרה תמורת כ-3 מיליון שקל בלבד[46].

לאחר ההפרטה

החברה נמכרה לחברת MAYS שהייתה בבעלות עורך הדין יורם יוסיפוף. זמן קצר לאחר הרכישה שונה שם החברה ל-"לנדקו ישראל יזום וניהול בע"מ". אחרי ההפרטה הוגשו נגד החברה מספר בקשות פירוק[47]. בנובמבר 2004 הורה בית המשפט לרשום את נכסי החברה על מנת "למנוע את הברחת נכסיה", לאחר שתושבים בשכונת שבנתה טענו כי במקרה של פירוק החברה לא יהיה להם לאן לפנות באחריות למבנים שבנתה. והתלוננו שהמדינה לא עיגנה את זכויותיהם בתהליך ההפרטה ולא קיבלה ערבות בנקאית מהרוכשים להבטחת מקור כספי לתיקון ליקויי הבנייה במספר מבנים שבנתה. החברה המשיכה לבצע עבודות פיתוח תשתיות עבור מינהל מקרקעי ישראל ורשויות מקומיות[48], ויזום פרויקטים של בנייה למגורים, שהעיקרי בהם היה בניית 1,000 יחידות דיור בבאר יעקב[49]. בפעול החברה הייתה בשליטו של איש העסקים פרדי רובינסון, כחברת בת של קבוצת מילומור שבבעלותו, על פי הסכם שחתם עם יוסיפוף[50]. בינואר 2009, אושר הסדר הנושים לקבוצת החברות של רובינסון כולל לנדקו, והחברה נכנסה להליכי פירוק[51]. בשנת 2016 הוגש כתב אישום נגד יוסיפוף ורובינסון בגין עבירות מס בהיקף של כ-25 מיליון שקלים. על פי כתב האישום חברת מילומור של רובינסון יותרה לחברת MASY על החזר חובותיה ללנדקו. בשנת 2011 נמחקו בספרי לנדקו חובותיו של יורם יוסיפוף וחברת MASY, והושמטה ההכנסה הנובעת ממחילת החוב[52].

מקרי שחיתות ומנהל לא תקין

במהלך השנים התגלו מספר מקרי שחיתות ומנהל לא תקין בחברה:

ב-1966 נעצר מזכיר החברה, בחשד שלקח לכיסו חלק מכספי הפיצויים שהיה אמור לשלם למשפחות שפונו בלוד[53].

ב-1980, דו"ח מבקר הפנים של החברה הצביע על ליקויים בפיקוח על קבלנים ובמנהל הכספים שלה[54].

במאי 1989 נעצר הקבלן דוד אפל בחשד לגנבה ומירמה בפרויקט פינוי "מעברת חוטר" שניהלה החברה. על פי החשד הועברו כ-1.75 מיליון דולר מכספי משרד השיכון לחברה בבעלותו של אפל, מבלי שניתן דיווח למה שימשו הכספים. הפרשה נחשפה לאחר ביקורת של מבקר המדינה על ניהול הפרויקט[55][56][57]. ביוני נעצר גם מנכ"ל החברה אבי גבע[58].

בספטמבר 1999 חשפו חשב החברה וסמנכ"ל הכספים, אי סדרים בחברה בהיקף של מיליוני שקלים, בין השאר[59][60]:

  • עסקה עם מושב בן-שמן - עסקת רכישת קרקע מהמושב שנחתמה על ידי מנהלי החברה, מבלי שנתקבל לכך אישור מוקדם של מועצת המנהלים. תשלום ראשון בסך 2 מיליון דולר בוצע אף הוא ללא האישורים המתאימים. במקביל המנכ"ל אטרקצ'י רכש בית פרטי במושב, עימו חתם על העסקה בשם החברה, תוך ניגוד עניינים, ודבר זה לא דווח בדירקטוריון החברה. כמו כן נמצא, כי במהלך המשא ומתן עם המושב קיבלה אשתו של נציג המושב והמורשה לחתימה מטעמו, עבודות מהחברה בהיקף של עשרות אלפי שקלים. כמו כן התברר, כי נציג המושב קיבל אף הוא עבודות ייעוץ וניהול פרויקטים עבור החברה, והרשאה לייצגה בפני מינהל מקרקעי ישראל.
  • עסקה עם הכנסייה היוונית - בה מנהלי החברה שילמו עמלת תיווך 2 מיליון שקל, בגין קרקע ששוויה כ-3.7 מיליון שקל.
  • שימוש של המנכ"ל בכספי החברה לאירועים פרטיים, כאשר במספר מקרים בהם הוזמן לאירועים פרטיים, נתן צ'קים מכספי החברה בסכומים של 200–300 שקל לאירוע.

בעקבות החשיפה מבקר המדינה, אליעזר גולדברג, העביר לחברה טיוטת דו"ח ביקורת, וביקש את מנהליה להגיב על הטיוטה[61]. בנוסף הורתה רשות החברות לחברה להימנע מפעילות חדשה[62]. למרות זאת חתם אטרקצ'י על חוזה עם החברה הכלכלית מודיעין לניהול פרויקט מתחם "קייזר דרום" במודיעין. ועקב כך, פתחה היחידה הארצית לחקירות הונאה בחקירה גלויה נגדו בספטמבר 2001[63].

בשנות ה-80 שימש אלכס ויז'ניצר כמהנדס הראשי של החברה, אחר כך פרש מהחברה והקים חברה להנדסה אזרחית בשם "אלסקה", בה העסיק 25 מהנדסים, ואשר חברת לור"ם הייתה הלקוח העיקרי שלה. בפברואר 1998, אלסקה תבעה את לור"ם בבית המשפט על חוב של 3.8 מיליון שקל. בנובמבר 1998, לור"ם הסכימה לשלם לאלסקה 1.5 מיליון שקל לסילוק כל תביעותיה מלור"ם, וזמן מה אחר כך מונה ויז'ניצר לסמנכ"ל תפעול בלור"ם תוך ש"אלסקה" המשיכה לספק שירותי תכנון לחברה[64].

החברה הכלכלית ללוד

החברה הכלכלית ללוד היא חברה חדשה שהקימה עיריית לוד, במטרה לקדם ולנהל פרויקטים שבהם עסקה קודם החברה לפיתוח אזור לוד-רמלה לפני שהופרטה ונסגרה, בין השאר:

  • שיקום ופיתוח אזור העיר העתיקה של לוד
  • פיתוח אזור התעשייה של לוד
  • שיקום השכונות הערביות של העיר, שכונת הרכבת ופרדס שניר
  • הקמת שכונת נופי בן שמן - פרויקט שהחל במקור על ידי לור"ם[65]. ב-2019 חתמה חברת אאורה השקעות שבבעלות יעקב אטרקצ'י (ששימש קודם כמנכ"ל לור"ם) על הסכם להקמת 500 יחידות דיור בפרויקט[66].
  • פינוי בינוי של כיכר קומנדו - החברה הכלכלית ללוד מקדמת פרויקט להריסה ובנייה מחדש של הכיכר והמבנים סביבו, שנבנו במקור על ידי לור"ם[67].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אושרה הקמת 'החברה לפיתוח לוד', למרחב, 11 בנובמבר 1963
  2. ^ מונה מנהל "החברה לפיתוח לוד", על המשמר, 8 בספטמבר 1963
  3. ^ ברוך לוי, תוכנית החברה לפיתוח לוד, על המשמר, 22 ביוני 1964
  4. ^ איתן ברונשטיין, סיור באלְלִד (לוד) - דיווח, 1 בינואר 2003
  5. ^ החברה לפיתוח לוד - במשימות בניין, על המשמר, 26 בספטמבר 1966
  6. ^ שפי גבאי, ערביי לוד - ברווחה כלכלית, דבר, 4 במאי 1965
  7. ^ חברה לפיתוח לוד בע"מ - תפקידה, מטרותיה ופעולתה של החברה, דבר, 26 באפריל 1970
  8. ^ נשלמות 300 דירות ראשונות, בשכונת שרת החדשה בלוד, מעריב, 21 בדצמבר 1965
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 תקציר לדיון בוועדה לעניני ביקורת המדינה - בנושא דו"ח הביקורת על החברה לפיתוח איזור לוד ­רמלה בע"מ, 17 ביולי 1988
  10. ^ דליה מזורי, רמלה - עיר הסובלת מבריחת תושבים, מעריב, 24 באוקטובר 1978
  11. ^ אריאל ויינשטיין, שר השיכון החוש תובע "בעלות" אדמת מריבה ששמה מינהל המקרקעים, מעריב, 7 במאי 1974
  12. ^ אהרון פריאל, האנשים גרים כאילו בכוכב אחר, בעידן אחר, על חשבון אחרים, מעריב, 8 בדצמבר 1978
  13. ^ הועדה המקומית לתכנון ולבניה - המרכז, דבר, 28 בנובמבר 1983
  14. ^ עודד ניב, ליד המסגד הלבן היה פעם ארמון, מעריב, 10 בפברואר 1980
  15. ^ עודד ניב, 7 מגרשי טניס נבנו ברמלה, מעריב, 30 בינואר 1980
  16. ^ יצחק דיש, ב־30 שכונות עובי בארץ יוחל בהפעלת תבנית שיקום, מעריב, 9 באוקטובר 1977
  17. ^ אהרן פריאל, "רצונך בדירה בלוד? לך תעשה כמה התפרצויות תהיה נרקומן או תרים כמה שולחנות במשרדים", מעריב, 6 במאי 1976
    עודד ניב, חושבים מאוכזבים פוגעים בעובדי החברה לפיתוח לוד־רמלה, מעריב, 27 ביולי 1980
  18. ^ אהרן פריאל, לוד: מחצית דירות בשכונת בנית ריקות:"מי שבא לגור פה יש לו כתם עבר", מעריב, 1 בנובמבר 1979
  19. ^ ענת ג'ורג'י, חוצה ישראל הגישה הצעה לפיצוי תושבי שכונת לור"ם בראש העין, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2001
    אלעזר לוין, ‏לור"ם מכרה 20 מגרשים לקוטג'ים בראשל"צ ב-65–100 אלף דולר, באתר גלובס, 8 באוגוסט 1999
  20. ^ עכשיו מותר לספר: האיש שעשה את יצחק שמיר, כותרת ראשית, 9 בינואר 1985
  21. ^ עודד ניב, מרכז שירותו מיחשוב יוקם כנראה בלוד, מעריב, 18 ביוני 1980
  22. ^ אלי דנון, ה"מוח" של בנק לאומי עובר ללוד, מעריב, 18 בינואר 1983
  23. ^ שכונת מגורים מיוחדת לעובדים, מעריב, 18 בינואר 1983
  24. ^ דרישה ל-1,000 ש"ח תוספת חודשית פוצצה מו"מ בבל"ל על מעבר לקש"ב בלוד, מעריב, 5 בפברואר 1990
    עודד שורר, צפויים שיבושים בפעילות הסניפים של בנק לאומי, מעריב, 25 באוקטובר 1990
  25. ^ מיכל מרגלית, ‏בנק לאומי בונה בניין בן 7 קומות, 7,700 מ"ר, במתחם קש"ב בלוד; ישקיע 12 מיליון דולר, באתר גלובס, 20 בינואר 2008
  26. ^ עירית אבישר, ‏מרכז המחשוב של בנק מזרחי-טפחות עובר ללוד, באתר גלובס, 4 בדצמבר 2013
  27. ^ ערן אזרן, מזרחי מעביר המטה ללוד ומכר המשרדים ברמת גן ב-278 מיליון שקל, באתר TheMarker‏, 19 ביוני 2017
  28. ^ אלעזר לוין, ‏לוד: לור"ם תבנה עוד 240 דירות בגני יער, באתר גלובס, 18 בינואר 1999
  29. ^ דליה טל, ‏תוכנית גני יער בלוד לעיון שר הפנים, באתר גלובס, 16 במרץ 2003
  30. ^ אלעזר לוין, ‏לור"ם תמכור לחבר צרכנות דירות במזכרת בתיה בהנחה של 12%, באתר גלובס, 28 בפברואר 2002
  31. ^ לור"ם וסו"ב ישלמו 2.15 מיליון דולר לקרקע ל-238 דירות באריאל, באתר גלובס, 31 במאי 1999
  32. ^ לור"ם חתמה על חוזה לבניית 360 דירות במרכז מסחרי ביהוד, באתר גלובס, 5 בנובמבר 2000
  33. ^ נעה ווסרמן, ‏"גרוע מהתנאים במחנה פליטים", באתר גלובס, 20 באפריל 1998
  34. ^ נעה ווסרמן, ‏לור"ם תבצע פינוי ובינוי שכונת הרכבת בתקציב של 85 מיליון שקל, באתר גלובס, 12 בנובמבר 1997
    נעה ווסרמן-עמיר, ‏נחתם הסכם לפינוי ובינוי שכונת הרכבת בלוד בעלות 190 מיליון שקל, באתר גלובס, 21 במרץ 1999
  35. ^ דליה טל, ‏משרד התשתיות מציע: לפרק את איגוד ערים איילון, באתר גלובס, 11 ביוני 2000
  36. ^ העליון דחה בקשת לשמן-לסיקו לערער על זכיית אזום במיכרז טיהור איילון, באתר גלובס, 3 במאי 1999
    מט"ש איילון: הוועדה להסרת חסמים תזרז בנייתו, באתר גלובס, 10 בספטמבר 2000
  37. ^ זאב קליין, ‏המדינה תמכור אחזקותיה בלור"ם בתוך חודשיים, באתר גלובס, 15 באפריל 1997
  38. ^ צבי לביא, ‏ועדת הכספים התבקשה לאשר תהליך הפרטת לור"ם - במיכרז למשקיעים, באתר גלובס, 30 באפריל 1997
  39. ^ ידיעות אחרונות, ‏משבר אמון בין נתניהו לסגן שר השיכון, באתר גלובס, 26 במאי 1997
  40. ^ צבי לביא, ‏3 ימים לאחר שנתניהו הכריז על מכירתה ועדת הכספים סירבה לאשר הפרטת לור"ם, באתר גלובס, 25 במאי 1997
  41. ^ נעה ווסרמן, ‏המנכ"ל הנכנס של לור"ם: נשנה אסטרטגיה ונפעל בתחום תשתיות הבנייה, באתר גלובס, 17 במאי 1998
  42. ^ אלה יעקבי-בשן, ‏גר ביפו? מבקר עיריית חולון?, באתר גלובס, 9 בספטמבר 2001
  43. ^ שמואל דקלו, ‏מונה בודק מיוחד לבדיקת פיטורי חשב החברה לפיתוח לוד רמלה, באתר גלובס, 30 בינואר 2001
  44. ^ גל ניסים, ‏עקב ביקורת ביהמ"ש העליון: מנכ"ל לור"ם יעקב אטרקצ`י הודיע על התפטרותו, באתר גלובס, 1 באוגוסט 2004
  45. ^ גל ניסים, ‏פס"ד תקדימי: מנכ"ל לור"ם הממשלתית חויב אישית בהוצאות של 50 אלף שקל בגין תביעה נגדו, באתר גלובס, 22 באוגוסט 2004
  46. ^ ענת ג'ורג'י, המדינה מכרה החברה לפיתוח לוד-רמלה ל-MISY ב-3.3 מ' ש', באתר הארץ, 8 בספטמבר 2004
  47. ^ אמיר הלמר, בקשה לפירוק לור"ם בגין חובות של חצי מיליון שקל; המדינה מכרה את החברה לפני כחודשיים, באתר TheMarker‏, 23 בנובמבר 2004
    אמיר הלמר, בקשה לפירוק חברת לור"ם - בגין חוב של 2.25 מיליון שקל, באתר הארץ, 27 בינואר 2005
  48. ^ אלה לוי-וינריב, ‏בוטל פסק בורר של גורן שאישר לחברות שכר בעשרות מליוני ש', באתר גלובס, 11 בדצמבר 2017
  49. ^ שוקי שדה, פרדי רובינסון סולל את דרכו חזרה לשוק הנדל"ן, באתר TheMarker‏, 6 באוקטובר 2012
  50. ^ יואב יצחק, בנק הפועלים עיכב מכירת אחוזת רובינסון למרות הרשעתו וחובותיו, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 1 ביולי 2017
  51. ^ אלה לוי-וינריב, ‏דיסקונט הגיש בקשה לפירוק חברת לנדקו ישראל ייזום וניהול, באתר גלובס, 27 בינואר 2009
  52. ^ יסמין גואטה, כתב אישום נגד עו"ד יורם יוסיפוף ואיש העסקים פרדי רובינסון בגין עבירות מס, באתר TheMarker‏, 13 במרץ 2016
  53. ^ חבר מועצת לוד חשוד במרמה, דבר, 24 בנובמבר 1966
  54. ^ עודד ניב, בין קבלני החברה לפיתוח לוד-רמלה לבין מפקחיהן נוצרה זהות אינטרסים, מעריב, 13 ביולי 1980
  55. ^ גדעון מרון, נעצר הקבלן דוד אפל, מעריב, 24 במאי 1989
  56. ^ איה אורן, הקבלן דוד אפל ישוחרר בערבות, מעריב, 27 ביולי 1989
  57. ^ מזל מועלם, מבקר המדינה: 500,000 דולר רווח ללא תמורה, מעריב, 25 במאי 1989
  58. ^ גדעון מרון, מנהל חברה ממשלתית נעצר כחשוד במירמה בפרשת פינוי מעברת באר יעקב, מעריב, 1 ביוני 1989
  59. ^ יואב יצחק, ‏דירקטוריון לור"ם מתכנס לדון בתלונות על אי סדרים לכאורה במיליוני שקלים, באתר גלובס, 22 בספטמבר 1999
  60. ^ נתן ליפסון, (16/11/99) חשד לאי-סדרים בפעילותו של מנכ"ל לור"ם יעקב אטרקצ'י, באתר TheMarker‏, 22 באוגוסט 2004
  61. ^ יואב יצחק, ‏מנכ"ל לור"ם ביקש ממבקר המדינה לגנוז טיוטת דו"ח על החברה, באתר גלובס, 14 בנובמבר 1999
    יואב יצחק, ‏מבקר המדינה מנע דיון בדירקטוריון לור"ם על טיוטת הדו"ח על החברה, באתר גלובס, 18 בנובמבר 1999
  62. ^ יואב יצחק, ‏רשות החברות הורתה לחברה לפיתוח לוד-רמלה להימנע מפעילות חדשה, באתר גלובס, 13 בספטמבר 1999
  63. ^ אלה יעקבי-בשן, ‏לור"ם ומודיעין: החקירה גלויה, באתר גלובס, 2 בספטמבר 2001
  64. ^ איילת פישביין, כשלים בהפרטת החברה לפיתוח אזור לוד-רמלה: תושבי לוד לא קיבלו בטחונות לכיסוי ליקויי בנייה חמורים, באתר TheMarker‏, 3 בדצמבר 2006
  65. ^ דוד חיון, ‏דלק ולור"ם ישקיעו 65 מיליון ד' במיזם דיור ליד בן-שמן-לוד, באתר גלובס, 22 בדצמבר 1999
  66. ^ אתר למנויים בלבד יורם גביזון, גילי מלניצקי, אאורה צופה רווח של 100 מיליון שקל מפרויקט להקמת 500 דירות בבן שמן, באתר TheMarker‏, 27 בינואר 2019
  67. ^ אורית דביר, כיכר קומדנו בלוד לפני תוכנית מהפכה של פינוי בינוי, באתר מקומנט לוד, 28 ביוני 2017
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=החברה_לפיתוח_אזור_לוד-רמלה&oldid=2032608"