הפזורה היהודית הספרדית במערב אירופה ובעולם החדש
| הפזורה היהודית הספרדית במערב אירופה ובעולם החדש | |
.JPG) |
 |
 |
 |
| מימין למעלה בכיוון השעון בויס מרקס, לונדון. שארית ישראל, ניו יורק. בית הכנסת הפורטוגזי, בורדו. בית הכנסת הפורטוגזי, אמסטרדם. | |
 | |
| בית הכנסת הפורטוגזי הגדול של ליבורנו, מתן תורה, 1850 | |
הפזורה היהודית הספרדית במערב אירופה ובעולם החדש הוא שם כולל לקהילות היהודיות האיבריות שהוקמו במערב אירופה ובמושבות ההולנדיות והאנגליות שבאמריקה החל מהמאה ה-16 על ידי אנוסי ספרד ופורטוגל.[1]
היסטוריה
האנוסים בחצי האי האיברי
מסוף המאה ה-14[2] החל השלטון הנוצרי בספרד לאלץ יהודים להמיר את דתם לנצרות. המרה זו של יהודים בוצעה כלפי שכבת העלית היהודית מתוך מטרה לנכס את הפעילות התרבותית ובעיקר הכלכלית אל הנצרות הקתולית ולבצע תהליך של זהות אחידה בחברה הספרדית הנוצרית. יהודים התנצרו בעל כרחם במספרים קטנים יחסית בגזרות קנ"א (1391)[3] ובמספרים גדולים בהרבה לאחר גירוש היהודים מספרד בשנת 1492 וגירוש פורטוגל בשנת 1497.[4]
ההגירה למערב אירופה ולעולם החדש
קהילות יהודיות ספרדיות במערב אירופה ובעולם החדש נוסדו החל מהמאה ה-16, פועל יוצא של תחייה דתית ותרבותית יוצאת דופן. הקהילות הראשונות הוקמו באמסטרדם, המבורג, ליוורנו, ומאוחר יותר גם בלונדון, בבורדו ובבאיונה,[5] שבמערב אירופה ובקוראסאו, רסיפה[6] ובניו יורק[7] שבעולם החדש.
על אף התנגדות השלטונות בספרד ובפורטוגל ליציאת האנוסים מחצי האי האיברי, רבים הצליחו לחמוק מעיניהם של חוקרי האינקוויזיציה שפעלו שם בהוראת הכנסייה הקתולית. ״נוצרים חדשים״ מצאו לעצמם מקלט בטוח בארצות השפלה, שהיו במאה ה־16 תחת שלטון ספרד. אנטוורפן, עיר הנמל המרכזית במערב אירופה, הפכה למוקד הסחר הבינלאומי ומשכה אליה סוחרים פורטוגזים (״נוצרים חדשים״) עשירים, כאלה שביקשו לחזור לחיק היהדות בגלוי מבלי לוותר על חייהם התרבותיים והכלכליים. סוחרים אלו קיימו קשרי כלכלה ותרבות מסועפים ומורכבים עם האנוסים בחצי האי האיברי ועם הקהילות הספרדיות באיטליה ובאימפריה העות׳מאנית באמצעות רשת מסחר בינלאומית, שקישרה בין בני היהדות הספרדית-מערבית.
אל צרפת הגיעו אנוסים החל מתחילת המאה ה-16, שם מצאו אותם ״נוצרים חדשים״ מקלט בטוח מציפורני האינקוויזיציה. מרבית הנמלטים התיישבו בחלקה הדרומי של צרפת, בעיקר בבורדו, בִּיאַרִיץ, באיונה, פירוראד, ולה באסטיד־קליראנם. המלך אנרי השני העניק ל"סוחרים הפורטוגזים", "הנוצרים החדשים", בשנת 1550 היתר מיוחד, שהבטיח להם מקלט בטוח ובו הזכות להתיישב בכל תחומי הממלכה;[8]
בכל מקום במלכותו כפי שיראה בעיניהם, לעסוק בה במסחר, לרכוש נכסים, וליהנות מכל אותם זכויות כפי שנהנים הצרפתים.[9]
החופש שהעניק המלך כלל זכות מיוחדת שלא ניתנה לתושבים זרים אחרים, להעניק בירושה את נכסיהם לבאים אחריהם. פריבילגיה זו הניחה את היסודות להתיישבות בני ״האומה הפורטוגלית״ בתחומי צרפת. כל שליטי צרפת שעלו על כס המלוכה אחרי אנרי השני המשיכו להעניק את אותן הזכויות. רשמית הוכרו "הסוחרים הפורטוגזים" אלה כנוצרים קתולים, אך הייתה קיימת הבנה ברורה מצד מלכי צרפת והפקידות השלטונית כי קיימת זיקה משמעותית של סוחרים פורטוגזים אלו ליהדות. שלטונות צרפת בחרו מתוך שיקולים כלכליים ודיפלומטיים, להעלים עין מהתהליכים ההולכים ומתעצמים של חזרה ליהדות בקרב הסוחרים הפורטוגזים. סוחרים אלו יצרו בתוך צרפת תשתית חברתית וכלכלית יוצאת דופן. הם נהנו מאוטונומיה כמעט מוחלטת, קברו את מתיהם בבתי קברות נפרדים משל הצרפתים ושמרו על קשרים הדוקים עם הקהילות הספרדיות-פורטוגליות שנוסדו ברחבי מערב אירופה, בעולם החדש ובערי אגן הים התיכון.[10][8]
הקהילות הספרדיות-פורטוגליות היו בעלות השפעה עצומה בעולם היהודי של תחילת העת החדשה. האליטה החברתית באותן קהילות כללה סוחרים בעלי הון עתק, ושכבה של מלומדים ומשכילים בעלי חינוך אירופי שרכשו את השכלתם האקדמית באוניברסיטאות שבחצי האי האיברי. את המורשת התרבותית וההון הכלכלי הביאו אותם המתיישבים החדשים אל העולם היהודי במערב אירופה ובעולם החדש. צאצאיהם המשיכו לטפח את מורשתם האירופית ואת תרבותם הייחודית במספר רב של שפות: ספרדית, פורטוגזית, עברית, לטינית, איטלקית, הולנדית, גרמנית ואנגלית.
| אישים בני הפזורה הספרדית מערבית | |
 |
 |
 |
 |
| מימין למעלה בכיוון השעון: אמה לזרוס, | |
| ברוך שפינוזה, מנשה בן ישראל, משה מונטיפיורי | |
הפזורה היהודית הספרדית במערב אירופה ובמושבות ההולנדיות והאנגליות שבאמריקה, מנתה לא יותר מחמישה עשר אלף נפש,[11] אך השפעתה בתחום התרבותי והכלכלי הן על יהודים והן על נוצרים הייתה עצומה.
מנוצרים חדשים ליהודים חדשים
תהליך חזרתם של האנוסים מהעולם הנוצרי-קתולי הדוגמטי אל חיק היהדות היה מורכב וארוך, במיוחד בקהילות הספרדיות של אמסטרדם והמבורג. אמסטרדם הקלוויניסטית והמבורג הלותרנית התקשו בתחילה להכיר בהיותם של אותם סוחרים פורטוגזים בעלי זיקה ליהדות. התפיסה האנטי יהודית ארוכת השנים עדיין הייתה מושרשת באוכלוסייה הנוצרית ההולנדית והגרמנית. ההתנגדות לא נשענה על בסיס דתי בלבד אלא גם ואולי בעיקר על בסיס כלכלי שנבע מחששם של הסוחרים המקומיים מתחרות עם המתיישבים החדשים. לאחר מספר לא מבוטל של שנים ניאותו השלטונות בהולנד וגרמניה להעניק לקהילות הספרדיות־פורטוגליות אוטונומיה נרחבת בתחום הדתי והכלכלי.[10]
תהליכי מודרניזציה וחילון
מסוף המאה ה-18 החלו בקיעים ראשונים בשמרנות הדתית ובמחויבות למסורת מצד רבים מבני הפזורה הספרדית מערבית, תהליכי החילון המשמעותיים נרשמו בעיקר בקרב האליטות. הדינמיות של חיי המסחר והתרבות בקהילות הספרדיות המערביות נבעה בראש ובראשונה מהניידות הגאוגרפית המוגברת של אנשי הכלכלה הספרדים-פורטוגזים, אשר עסקו במסחר בינלאומי, והן מהשפעת הנאורות בשלביה המוקדמים. מתחילת המאה ה-18, בעקבות השתלבותה של האליטה הכלכלית והחברתית בחברה הנוצרית, התרופפה זיקתה אל ההלכה ואל מוסדות הדת, וחלקים מהאליטה החלו לראות ביהדות אמונה דתית בלבד. המסורת וההלכה הדתית, שהעניקו בתחילת הדרך עוגן חברתי ותחושת שייכות, איבדו בחלוף הזמן את מקור כוחם. הסיטואציה החברתית החדשה השאירה רק גרעין קטן של שומרי אמונים להלכה היהודית.[12]
אחרית דבר
בשלהי המאה ה-18 החלו הקהילות האיבריות במערב אירופה לאבד מכוחן הכלכלי והחברתי, מספרם קטן ולאחר תהליך של כמה עשרות שנים נשארו בתי הכנסת ומוסדות הקהילות כזיכרון היסטורי. הסיבות להיעלמותן של הקהילות נבע ממיעוט הגעת מהגרים איברים חדשים, שינוי דפוסי הילודה, המרת דת ואיבוד זיקה לקהילות, לדת ולמסורת.[12]
בשנת 1911 תיאר ההיסטוריון שמעון ברנפלד את הקהילות הספרדיות-פורטוגזיות בהמבורג ובלונדון, את היחסים עם היהודים האשכנזים ואת סיומם של ימי הזוהר:
...איך נוסדו הקהלות הישראליות בלונדון והמבורג? תחלה התישבו שם הספרדים, והם היו העשירים והמיוחסים, מעולם לא הרכינו ראשם, לא הם בישבם בארצות גלותם, ולא אבותיהם בישבם על אדמת אספמיה ופורטוגליה. הם לא באו להתישב בלונדון ובהמבורג, ושק סחורתם על שכמם. לא איזה יהודי עני, כפוף, מעוקם ומשתחוה כקידה והשתחויה בא להתיישב אלא "אידלגו" זקוף, עשיר, תרבותי, מיוחס. וכאשר שמעו יהודים אשכנזים, כי יש "שבר" בהמבורג ובלונדון, אפשר ליהודי למצוא שם מעט לחם, מעט פרנסה, הלכו והתיישבו עמהם שם. אבל הם באו כעניים דופקים על הדלת; קומתם כפופה, ברכיהם כושלות, לבם נמס בקרבם וכל רוח אומץ אין בהם. הביטו הספרדים המיוחסים בצרות-עין על "האחים" האלה. אמנם אחים הם, אבל אחים שירדו מנכסיהם ופנה זיום והדרם. באחים עניים, סחופים ומבוהלים כאלה מתביישים האחים העשירים. אבל מכל מקום פנו להם איזו קרן זוית להניח את ראשם; גם נתנו להם פרוסת לחם. אבל הזהרו! אל תהיו עזי פנים, אל תגשו אל השולחן. שם, מאחורי הדלת והמזוזה, מקומכם. והעניים פקחים היו ונזהרו בכבוד האחים המוצלחים והעשירים עד אשר היו הם יותר מוצלחים ויותר עשירים, עמדו וכבשו את הקהילות. בלונדון יש עוד איזו קהילה ספרדית זכר לחרבן. בהמבורג אין עוד כלום; תמו בני היחש.
הגדרה עצמית התבדלות והסתגרות
היהודים הספרדים של מערב אירופה ראו עצמם כ"בני האומה היהודית הספרדית-פורטוגלית" (בפורטוגזית: nação, בספרדית: nación), בעלי תרבות ומורשת היסטורית מפוארת, המתייחסים לבני שבט יהודה אשר היגרו במרוצת הדורות מבבל ל"גלות ירושלים אשר בספרד".[13]
תחושת העליונות שאפיינה את היהודים האיברים שהיו לפנים "נוצרים חדשים" (בספרדית cristianos nuevos), באה לידי ביטוי במניפסטים שניסחו כמה ממנהיגי הקהילות.
בשנת 1655 העלה מנשה בן ישראל בפנייתו לאוליבר קרומוול דברים ברוח זו בבקשה להתיישבות יהודים באנגליה לאחר מאות שנים בהן נעדרה נוכחות יהודית מהממלכה:
שלושה דברים, אם יהי הדבר רצוי בעיני הוד מלכותו, הם העושים אומה זרה לרצויה בין ילידי הארץ בה הם יושבים... תועלת, שיוכלו לקבל מהם, נאמנות כלפי הנסיכים, ואצילותם וטוהר דמם... כל שלושת הדברים הללו קיימים אצל האומה היהודית.
יצחק קרדוזו (Cardoso Isaac), נוצרי חדש לשעבר, יליד פורטוגל שישב באיטליה, ציין בספר שכתב בשפה הפורטוגזית, "מעלות העברים", (Las excelencias de los Hebreos) ואשר התפרסם באמסטרדם בשנת 1679:[14]
שהרי העברים הם מגזע אצילים ביותר, ואילן יחשם עתיק ביותר, וימיו שלושת אלפי שנים, או ארבעת אלפים. והם עמו הנבחר של האלוקים מכל עמי העולם... רק צדקתם וחכמתם הן תהילתם, ורק אלו מנחילות להם כבוד, שהרי כתר המלכות ושבט השלטון אפילו היהודים עצמם אינם יכולים לזכות בהם אלא אם כן הם מצאצאי בית מלכות דוד... מפני שעל פני האדמה עתיקותם ובחירתם וטהרתם והבדלותם, היהודים הם האומה האצילה ביותר.
היחסים עם האוכלוסייה הנוצרית הפרוטסטנטית
בעקבות הרפורמציה ומלחמות הדת שפרצו באירופה בין המדינות הפרוטסטנטיות לקתוליות, איבדה הכנסייה הקתולית את הבכורה וההשפעה לכנסיות הפרוטסטנטיות השונות (הקלוויניסטית בהולנד, הלותרנית בגרמניה ועוד). החלוקה הדיכוטומית הצרה והנוקשה של נוצרים מול יהודים נחלשה באופן משמעותי. בקרב הקלוויניסטים ההולנדים נתפסו האנוסים, פליטי זוועות האינקוויזיציה הספרדית שברחו מחצי האי האיברי, כאחים לרודפנות ולאכזריות של אויב משותף. בעקבות זאת חוגים פרוטסטנטים שונים החלו בתהליך של סובלנות כלפי האנוסים גם לאחר שיבתם באופן פומבי ליהדות.[15]
הניסיון לחבור אל הסביבה הנוצרית המארחת הביאה ליצירתם של אגדות שונות בנוגע לקשר היסטורי עתיק בין היהודים הספרדים לשכניהם:
בחיבור שפורסם באמסטרדם (1683) בשם "ניצחון השלטון העממי וההולנדיות העתיקה" (Triumpho del govierno popular y de la Antiguidad Holandesa) הציג דניאל לוי דה באריוס סיפור מיתולוגי הקושר בקשר גנאלוגי בין היהודים הספרדים לבני העם ההולנדי.[16]
היחסים עם היהודים האשכנזים
יחסם של היהודים האיברים במערב אירופה כלפי היהודים האשכנזים היה מתנשא ומתבדל; היהודים מחצי האי האיברי שראו עצמם "בני האומה הספרדית-פורטוגלית" חשו ניכור וריחוק תרבותי כלפי יהודים זרים. הגבול ששמו בינם לבין היהודים הגרמנים (tudescos) והפולנים (polacos) הושפע מן המונח הספרדי "טוהר הדם" (limpieza de sangre) והתבסס על ייחוסם המפואר לשבט יהודה.[17]
בשנת 1762 תיאר הפילוסוף היהודי-ספרדי יצחק דה פינטו גישה נפוצה בקרב בני הקהילות הספרדיות-פורטוגזיות במערב אירופה כלפי יהודים מאומות אחרות, במכתב תגובה ששיגר לפילוסוף הצרפתי וולטר בהתייחס למניפסט שפרסם האחרון נגד היהודים:
אילו נמלך אותה שעה אדון דה וולטייר בשכלו הישר שעליו גאוותו, היה מבדיל בראשונה את הפורטוגאלים והספרדים משאר היהודים שהללו מעולם לא נתערבו ולא נתחברו עם בני יעקב האחרים..מקפידים הם ואינם מתערבים לא בדרך נישואין ולא בדרך ברית ולא בשום דרך אחרת ביהודי אומות אחרות..
ליהודים הספרדים-פורטוגלים הייתה תפיסה סטריאוטיפית ביחס ליהודים האשכנזים, שזיהתה אותם עם עוני, פשיטת יד והשחתת המידות עד כדי סטייה מאורחות היהדות. תקנות שונות שהותקנו על ידי המעמד הספרדי-פורטוגזי אסרו על נישואין, חינוך משותף, וכל קשר שעשוי להשפיע לרעה על בני האומה הפורטוגאלית והספרדית.[18]
לצד הניכור והתחושה הפטרנליסטית שחשו היהודים האיברים כלפי האשכנזים היה שיתוף פעולה בין שתי האוכלוסיות בעיקר בקהילת אמסטרדם בתחום הכלכלי, אינטראקציה עם השלטונות ואף בדפוס עברי. בבתי הדפוס של היהודים הספרדים-פורטוגלים נדפסו שני תרגומים ביידיש של התנ"ך.[13]
תרבות והשכלה
תרבותם של הספרדים-הפורטוגזים נסמכה על שתי משענות תרבותיות, האחת היא התרבות הנוצרית האיברית כפי שספגו אותה האנוסים במהלך תקופת חייהם כנוצרים חדשים בחצי האי האיברי ובמקומות מושבם החדשים במערב אירופה ובעולם החדש,[19] המשענת השנייה היא התרבות היהודית הנסמכת על ההלכה היהודית ומסורות שעברו מדור לדור.
סופרים ומשוררים בני הפזורה הספרדית מערבית חיברו ספרים ושירים בשפות שונות ביניהם בשפה העברית, בלט במיוחד משה בן גדעון אבודיינטה שהיה משורר, בלשן ומדקדק עברי בן לקהילה הספרדית-פורטוגזית באמסטרדם ולאחר מכן בברבדוס.[20] באמסטרדם חוברו מחזות בעברית[21] ובפזורה הספרדית בדרום מערב צרפת נכתבו בשפה העברית כתבים שונים ובניהם סידורי תפילה.[22][23]
היהודים בקהילות אלו נטו לעיתים אחר תפיסות עולם הטרודוכסיות[א] שונות שכללו: דאיזם, נאו-קראות, אתאיזם ופנתאיזם, דבר שגרם לעיתים לחרמות וסילוקים מהקהילה.[24]
מבנה הקהילות
_2012_28_3.jpeg)
בהנהגת הקהילות עמדו בני ה"מעמד" שכללו לרוב רבנים וחכמי דת אשר התקינו תקנות, עמדו על המשמעת הקהילתית ועל הוראת ההלכה. בלטו ביניהם: מנשה בן ישראל שכיהן באמסטרדם ובלונדון, שאול מורטירה רבו של ברוך שפינוזה, יצחק אבוהב דה-פונסיקה הרב הראשון בעולם החדש ודוד ניטו שכיהן במשרת רב בקהילות ליבורנו ולונדון.
לצידם של הרבנים עמדו בראש הקהילות הספרדיות במערב אירופה בני האליטות הכלכליות והחברתיות, סוחרים ומשכילים שועי עולם, בעלי שם ומוניטין והון מופלג, אשר עסקו בסחר בינלאומי ודיפלומטיה והיו פילנתרופים גדולים; בלטו ביניהם: משה מונטיפיורי, דייגו ד'אגילר, אוריה הנדריקס נשיא קהילת שארית ישראל, מנואל יצחק טקסירה נשיא קהילת המבורג ויעקב ישראל בלמונטה, שהיה ממייסדי הקהילה באמסטרדם.[25]
על אף מכנה משותף רחב ומשמעותי בין הקהילות האיבריות השונות עקב קשריהן המסועפים בינן לבין עצמן, נוצרו הבדלים בין הקהילות בהשפעת הסביבה המארחת ויחסי הגומלין בין בני הקהילות לאוכלוסייה הנוצרית; שונה הייתה המבורג הלותרנית הנוקשה והשמרנית מאמסטרדם הקלווניסטית והקוסמופוליטית ולונדון של ימי הרסטורציה ואלו היו שונות מליבורנו הליברלית ואף מוונציה וכל אלו היו שונות מהקהילות הספרדיות של דרום מערב צרפת, שזכו לחזור ליהדותם בגלוי רק בתחילת המאה ה-18.[26]
מוסד החרם
תהליך החזרה של הספרדים במערב אירופה מנצרות ליהדות חייב הצבת גבולות לבני הקהילות כחלק מבניית הגדרתם העצמית ומניעה של חברי הפזורה לסטות מהדרך, שהתוו חכמי הדת. אחת הדרכים ששימשו את ראשי הקהילות הספרדיות במערב באכיפת משמעת קהילתית היה מוסד החרם.
החרם היה אמצעי מרכזי במלחמה בנטיות ההטרודוקסיות[27] של חלק מחברי הפזורה שאימצו לעצמם תפיסות שונות הנוגדות את הרוח האורתודוקסית הנוקשה לפיה הלכו הספרדים בחזרתם לחיק היהדות.
בקהילת אמסטרדם במהלך המאה ה-17 קיים תיעוד ל-41 חרמות כלפי חברי קהילה, רק מקצתם חרמות עולם כפי המקרה הנודע של ברוך שפינוזה ומרביתם המוחלט חרם קצר, לעיתים של יום אחד, שנפסק לאחר הודאה והבעת חרטה מצד הסוטה מן הדרך.[24]
ליטורגיה, תקנות ומנהגים
היהודים האיברים התקינו תקנות שונות בקהילותיהם במערב אירופה מתוך ניסיון למנוע מחברי קהילה סוררים לפרוץ את הגדרות ההלכתיים, החברתיים והכלכליים ולשמור את ההון ואת קשרי המשפחה בידיהם של המשפחות המיוחסות.
אחת התקנות מתייחסת לאיסור על נישואים בסתר, העונש במקרים אחדים היה איום או ביצוע בפועל של חרם הקהילה על הסוררים.[28]
בקרב הקהילות נפוצה איקונוגרפיה ענפה שהייתה ייחודית בעולם היהודי בעת החדשה המוקדמת. בקהילת אמסטרדם נעשה שימוש בסידורי התפילה בסמל הפניקס, עוף החול העולה בלהבות ומעל הכתובת: "Neve Salom - Mi Camocha" ("נווה שלום - מי כמוך[29]). בבית העלמין הפורטוגזי בהמבורג־אלטונה נפוצו מצבות בעלי סמלים, תחריטים, עיטורים וכתובות מפוארות מהבחינה האיקונוגרפית והאפיגרפית.[30]
בין קהילות הספרדים במערב ובמזרח היו הבדלים בסדרי התפילות, במנהגים ובשימוש בסמלים שונים המעטרים את הסידורים וספרי התפילה. על הבדלים אלו עמד הרב שם טוב גאגין בספרו "כתר שם טוב" שיצא לאור בלונדון בשנת תרצ"ד (1933).[31]
פעילות כלכלית ופילנתרופית
השפעתם של הסוחרים היהודים האיברים על הכלכלה במערב אירופה ובעולם החדש הייתה עצומה ושוות ערך לפעילותם של החברות הודו המערבית והמזרחית שפעלו בהולנד ובעולם החדש.[32] הסוחרים בני הפזורה עסקו בסחר בינלאומי לכל רחבי אירופה המערבית, אמריקה והודו.[33] עיסוקם של בני הפזורה בסחר עבדים היה קטן באופן יחסי ובמקרים רבים הורו בעלי העבדים בצוואותיהם לשחרר אותם לחופשי.[34]
הסוחרים הפורטוגזים בדרום מערב צרפת סחרו בשרף (goma) עם גינאה שבאפריקה בשיתוף פעולה עם קורספודנטים-אנוסים מחצי האי האיברי.[35] את הצלחתם הכלכלית והחברתית של הסוחרים היהודים מאיבריה תולים ההיסטוריונים בתפיסתם של מדינות מערב אירופה כגון הרפובליקה ההולנדית, אנגליה וצרפת, את הסוחרים האיברים כבעלי פוטנציאל כלכלי בין לאומי, בעלי בקיאות רבה בנתיבי הסחר הקולוניאלי והיותם דוברי שפות זרות.[15]
במושבות האנגליות שבעולם החדש היוו היהודים הספרדים גורם משפיע מבחינה חברתית וכלכלית. הם זכו להכרה דה פקטו לעיתים לפני שקיבלו זכויות כאלה באנגליה עצמה.[36]
זיכרון ומורשת
הקהילות הספרדיות הותירו אחריהן שפע של מקורות המתעדים את חייהם ואת סביבתם: כתבי יד ודפוס הכוללים ספרות דתית וכללית בעיקר בספרדית ובפורטוגזית, מחזות בשפה העברית, שירה וסיפורת, ספרי פילוסופיה וחוכמת המדעים. הקהילה הפורטוגזית באמסטרדם הותירה ארכיון של מאות פנקסים ותיקים ובהם רישום מדוקדק על חברי הקהילה ומאורעות חשובים, הארכיון של הקהילה הספרדית בלונדון עשיר במיוחד ונגיש, חומר תיעודי רב קיים גם בארכיוני הקהילות בהמבורג, ליוורנו, בורדו ובאיונה.[12]
ראו גם
לקריאה נוספת
- חיים ביינארט, האנוסים בספרד ובאירופה המערבית במאות ה-16 וה-17, האוניברסיטה העברית בירושלים, 1977.
- יוסף קפלן, הפזורה הספרדית המערבית, משרד הביטחון, 1994.
- יוסף קפלן, מנוצרים חדשים ליהודים חדשים, מרכז זלמן שזר, 2002.
- רבקה שפק ליסק, התחיינה העצמות האלה?: אנוסי ספרד ופורטוגל בעבר ובהווה: מהמרת דת לחיפוש אחר השורשים היהודיים, צפריר, 2008.
ביאורים
- ^ דעות שונות מדרך החשיבה הנפוצה והמקובלת.
הערות שוליים
- ^ יוסף קפלן, הפזורה הספרדית המערבית, משרד הביטחון, 1994
- ^ המרות דת בכפייה התרחשו בספרד החל מתחילת השלטון הוויזיגותי הנוצרי במאות הראשונות לספירה אך באופן משמעותי החל מהמאה ה-14.
- ^ נתן אופיר, קריאה חדשה באור ה' לר' חסדאי קרשקש ובעיית האנוסים, דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות יא, 1993, עמ' 41 (לפי מחקרו מדובר היה בהמרת דת של עשרות אלפי יהודים ספרדים אך דעתו היא דעת מיעוט)
- ^ שלמה בן עמי, ואלה תולדות היסטוריה יהודית, ידיעות אחרונות, 1999, עמ' 172, מסת"ב 978-965-448-651-4
- ^ ג'ראר נכון, באיון בתפוצה הספרדית במאות י"ז–י"ח, דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות ז, 1977, עמ' 47–55
- ^ צבי לוקר, קאין — פרק בהגירה ובהתיישבות יהודית בעולם החדש במאה הי"ז (גילויים חדשים), ציון מח, 1983, עמ' 108-107
- ^ N. Taylor Phillips, THE CONGREGATION SHEARITH ISRAEL. An Historical Review, Publications of the American Jewish Historical Society, 1897, עמ' 123–140
- ^ 8.0 8.1 צבי לוקר, מעדת אנוסים לקהילת-קודש (עיצוב דמותה של הקהילה בבורדו במאה ה-יח), ציון מב, 1977, עמ' 49–94
- ^ חיים ביינארט, האינקוויזיציה הספרדית הלאומית בפעולתה מחוץ לגבולות ספרד, דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות ה, 1969, עמ' 55
- ^ 10.0 10.1 הפזורה הספרדית-פורטוגלית המערבית במאה ה-17 – מאת יוסף קפלן, באתר מורשת יהדות מרוקו, 2019-12-09
- ^ יוסף קפלן, קונפסיונליזציה וחילון בקהילות הפזורה הספרדית המערבית בעת החדשה המוקדמת (עמ' 52), באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, 2012
- ^ 12.0 12.1 12.2 יוסף קפלן, קונפסיונליזציה וחילון בקהילות הפזורה הספרדית המערבית בעת החדשה המוקדמת (עמ' 57), באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, 2012
- ^ 13.0 13.1 יוסף קפלן, יחסם של היהודים הפורטוגלים ליהודים האשכנזים באמשטרדם במאה ה-17, דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות ט, 1985, עמ' 161
- ^ לימור מינץ־מנור, סמלים ודימויים בקהילה הספרדית־הפורטוגלית באמסטרדם (עמ' 39), באתר יד יצחק בן-צבי
- ^ 15.0 15.1 יוסף קפלן, קונפסיונליזציה וחילון בקהילות הפזורה הספרדית המערבית בעת החדשה המוקדמת (עמ' 53), באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, 2012
- ^ לימור מינץ־מנור, סמלים ודימויים בקהילה הספרדית־הפורטוגלית באמסטרדם (עמ' 41), באתר יד יצחק בן-צבי
- ^ יוסף קפלן, מנוצרים חדשים ליהודים חדשים, מרכז זלמן שזר, 2002, עמ' 104 ^
- ^ יוסף קפלן, יחסם של היהודים הפורטוגלים ליהודים האשכנזים באמשטרדם במאה ה-17, דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות ט, 1985, עמ' 162-160
- ^ לימור מינץ־מנור, סמלים ודימויים בקהילה הספרדית־הפורטוגלית באמסטרדם, עמ' 10-9
- ^ מרדכי ארבל, היהודים הפורטוגלים של ברבדוס, פעמים: רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח, 1998, עמ' 14
- ^ מרתה שרה פורטזה, "אסירי התקווה" ו"שכל טוב": שני מחזות אלגוריים בעברית, דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות יא, 1993, עמ' 37–44
- ^ משה בר-אשר, תוצאות המגע בין העברית ללשונות המקום שבפי צאצאי האנוסים בדרום-מערב צרפת, לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה סט, 2007, עמ' 115-117
- ^ סיריל אסלנוב, לחקר זהותם הלשונית של אנוסי פורטוגל וצאצאיהם, תרביץ עו, 2006, עמ' 289–293
- ^ 24.0 24.1 יוסף קפלן, עונש החרם בקהילה הספרדית באמשטרדם במאה ה-18, דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות י, 1989, עמ' 196-197
- ^ J. Meijer, Encyclopaedia Sefardica Neerlandica, Portugees-Israëlietische Gemeente te Amsterdam, 1948
- ^ יוסף קפלן, עונש החרם בקהילה הספרדית באמשטרדם במאה ה-18, דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות י, 1989, עמ' 195
- ^ שמואל פיינר, שורשי החילון : מתירנות וספקנות ביהדות המאה ה-18, מרכז שז"ר, תש"ע, עמ' 13 גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
- ^ יוסף קפלן, קידושי סתר באמסטרדם, אהבות נכזבות נוסח המבורג וחטיפה בצהרי יום בלב לונדון (עמ' 173), באתר האוניברסיטה העברית
- ^ לפי הפסוק בספר שמות טו יא
- ^ מיכאל שטודמונד־הלוי, בדרך אל המודרנה (עמ' 216), באתר מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי, ירושלים, תשע"ט
- ^ [1]משה דוד גאון, שם טוב גאגין, יהודי המזרח בארץ ישראל, חלק ב' (עמ' 189), באתר היברובוקס
- ^ אודט פלסינג, על ראשית יהודי פורטוגאל באמסטרדאם: עובדות ומעשיות, פעמים: רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח, 1992, עמ' 85
- ^ יהודי אנגליה בעת החדשה, מרכז זלמן שזר להעמקת התודעה ההיסטורית היהודית, 1981, עמ' 26-25
- ^ מרדכי ארבל, היהודים הפורטוגלים של ברבדוס, פעמים: רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח, 1998, עמ' 25
- ^ חיים ביינארט, האינקוויזיציה הספרדית הלאומית בפעולתה מחוץ לגבולות ספרד, דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות ה, 1969, עמ' 56
- ^ מיכאל שטודמונד־הלוי, בדרך אל המודרנה: משפחתו של גדעון אבודינטה בקריביים, תשע"ט, עמ' 220
הפזורה היהודית הספרדית במערב אירופה ובעולם החדש40387708Q131737433