הפארק הלאומי אוג'ונג קולון
 | |
| חוף בפארק | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1991, לפי קריטריונים 7, 10 | |
| מדינה |
 אינדונזיה |
|---|---|
הפארק הלאומי אוג'ונג קולון (אינדונזית: Taman Nasional Ujung Kulon, משמעות השם: הקצה המערבי) הוא פארק לאומי השוכן בקצה המערבי של מחוז בנטן באי האינדונזי ג'אווה. הפארק משתרע על פני 1,205,510 דונם, מהם 762140 דונם של שטח יבשתי והיתר של האוקיינוס. בשטחו של הפארק נכללים האי הגעשי קרקטואה, וכן איים נוספים במצר סונדה. הפארק הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשנת 1991
גאוגרפיה, גאולוגיה ואקלים
הפארק הלאומי שוכן בחצי אי הנמצא בקצה הדרום-מערבי של ג'אווה. בדרום-מערב הפארק נמצאים שלושת הרכסים של מסיף הר פאיונג המתנשאות לגובה של כחצי קילומטר, והן הנקודות הגבוהות ביותר בפארק. בצפון-מזרח הפארק נמצאות בעיקר גבעות נמוכות ומישורי רמת טלאנקה, וכן ביצות הנמצאות במצר יבשה ברוחב של עד 2 קילומטרים הנמצא בצמוד לגבול הפארק. בעומק שטחו של הפארק בכיוון מזרח נמצא מסיף הר הונג'ה. קו החוף של הפארק אינו אחיד במראהו. הוא כולל, בין היתר, איי אלמוגים המוקפים בשונית אלמוגים חוגרת (Fringing reef) בצפון הפארק, דיונות חול בדרום הפארק, ורצועה ארוכה של גושי אבן חול שבורים במערב הפארק.
המסיף הדרום-מערבי מתנקז בדפוס רדיאלי דרך מספר נחלם. רמת טלאנקה מתנקזת לכיוון צפון-מזרח ולכיוון מזרח דרך שני נהרות (קיגנטר וקיקאראנג), ולכיוון דרום דרך שלושה נהרות (קיקוסיק, קיטאדאהאן, וקיבאנדאוו). הר הונג'ה מתנקז לכיוון דרום אל האוקיינוס ההודי ולכיוון מערב אל מפרץ ולקאם.
הקרקע בכל הפארק מכוסה באפר געשי, שהוא שריד להתפרצות הגדולה שאירעה ב-1883 בארכיפלג קרקטואה השוכן על קצה מדף סונדה. בשטח הפארק נמצאים האיים אנאק קרקטואה, סרטונג, פאיאנג וראקאטה, המוקפים על ידי שוניות אלמוגים. איים אלו הם שריד להתפרצות געשית שהתרחשה בשנת 535, וממנה נותרו שלושה חרוטים געשיים. כתוצאה מהתמזגות החרוטים נוצר האי קרקטואה, שנחרב בהתפרצות הגדולה של 1883 שגרמה להעפת כ-21 קילומטרים מעוקבים של קרקע ולמותם של 36380 מתושבי האזור. הפעילות הגעשית נמשכה גם לאחר ההתפרצות, וכתוצאה ממנה נוצר ב-1927 האי אנאק קרקטואה. עד ל-1994 התרחשו באזור עוד 4 התפרצויות געשיות.
האקלים בפארק הוא אקלים טרופי ימי. כמות המשקעים הגבוהה ביותר יורדת בין אוקטובר לאפריל במהלך המונסון הצפון-מערבי, והממוצע השנתי הוא 3,250 מילימטרים. בין מאי לספטמבר, במהלך המונסון הדרום-מזרחי, יורדים פחות משקעים. הממוצע החודשי לעונה הרטובה הוא 400 מילימטרים, וכרבע מכמות זו לעונת המונסון הדרום-מזרחי. טווח הטמפרטורה המקומי הוא בין 25 ל-30 מעלות צלזיוס, וטווח הלחות הוא 65% עד 100%.
החי והצומח
הצמחייה האופיינת לפארק היא זו של יער גשם ירוק-עד למחצה, ובעבר היא השתנתה מספר פעמים בעקבות השפעת האדם והטבע. הדוגמה הבולטת ביותר להשפעה טבעית היא זו של ההתפרצות הגעשית והצונאמי של 1883, שבעקבותיהם מרבית הצמחייה היא מסוג צמיחה שניונית. הצמחים הבולטים בפארק הם דקל ארנגה, קנה סוכר, והראטאן Calamus melanoloma. דקלי ארנגה מצליחים לשגשג בפארק מאחר שתנאי גידול מיטבי עבורם הוא נוכחות של אפר געשי. אחת ההשלכות של ההתפרצות הגעשית שפיזרה את האפר הגעשי היא צמצום השטח שבו יכולה לצמוח צמחיית יער הגשם המאפיינת אזורי שפלה, והיא מוגבלת בעיקר למאסיפים שבפארק. סוגי צמחים נוספים בפארק הם ביצה, יער חוף ומנגרובים.
הר פאיונג הוא בית גידול עבור יער בעל חופת עצים סגורה, שבתחתיתה דקלים נמוכים ושיחים. היער הראשוני שבאי פויקאנג הוא בעל חופת עצים פתוחה, ועציו עשוים להגיע עד לגובה של 40 מטרים. יער השפלה העיקרי בהר הונג'ה מאופיים בצמחים ממשפחות החלמיתיים, קטניות, וכופריים, ומינים רבים של הסוגים פיקוס ואיגניה. חופת היער הופכת לצפופה יותר ככל שהעץ גדל בגובה רב יותר, והצמחייה המשנית שגדלה מתחתיה מאופיינת בקהילות גדולות של טחבי עלים וסחלביים אפיפיטיים. הצמחייה העיקרית ברמת טלאנקה היא דגלים הגדלים ביער שניוני פתוח, ומקבצים צפופים של במבוק וזנגביליים. בצפון הפארק שוכן יער ביצת מים מתוקים עונתי, ועבור אוכלוסיית מכפילי הפרסה המקומית נשמר שטח מלאכותי בגודל 640 דונם שבו גדל דשא.
יערות המנגרובים בצפון מצר היבשה, והם משתרעים עד לחוף הצפון-מזרחי של האי פאנאיטאן, צפונית לאי האנדוילוים, וצפונה לכיוון נהר קיקאלונג. יער החוף גדל בעיקר בצפון ובצפון-מערב הפארק, אשוזרים שבהם הקרקע החולית מכילה כמות קטנה יחסית של נוטריינטים. צמחיית ארכיפלג קרקטואה התפתחה במספר שלבים. הצמחייה באי ראקאטה היא בעיקר יער עם טחבי עלים שגדל בגובה של 650 עד 813 מטרים. האי סרטונג נמצא כיום בסוקצסיה ביוטית ראשונית כתוצאה מתהליכים גאולוגיים אזוריים. האי הגעשי אנאק קרקטואה הוא בית גידול עבור צמחייה במצב של סוקצסיה ראשונית בעקבות ההתפרצויות הגעשיות שהתרחשו במחצית השנייה של המאה ה-20.
הפארק הוא אחד מבתי הגידול הטבעיים האחרונים של קרנף ג'אווה, והאוכלוסייה המקומית מונה בין 50 ל-60 פרטים לפי הערכות שונות. אוכלוסיית הטיגריס ג'אווה המקומית נכחדה בשלהי שנות ה-70. אוכלוסיית הפרימטים המקומית כוללת מינים כגון גיבון כסוף-פרווה, לוטונג ג'אווה, לוריס איטי סונדלי ומקוק סרטנים. אוכלוסיית הטורפים המקומית כוללת מינים כגון דול מצוי, נמר ג'אווה, נמייה אסייתית קטנה, ומינים אחדים של גחניים. הפרסתן הנפוץ ביותר בפארק הוא בנטנג, וקיימים 700 פרטים ממין זה הנמצאים בעיקר בהר הונג'ה ובחצי האי אוג'ונג קולון. פרסתנים נוספים הם אייל טימור ואיילון ג'אווני. אוכלוסיית העופות המקומית מונה למעלה מ-270 מינים, בהם 9 מינים של יוניים ו-16 מינים של קוקייתיים. 40 מיני עופות מקננים בארכיפלג קרקטואה. אוכלוסיית הזוחלים והדו-חיים המקומית כוללת 2 מינים של פיתון (פיתון מרושת ופיתון בורמזי), 2 מינים של תנינאים (גאביאל חקיין ותנין הים), כח המים האסיאתי ומספר מינים של חסרי זנב וקרפדות. בפארק יש גם מספר מינים של צבים.
ב-1998 התרחשה בפארק הלבנת אלמוגים. קודם לכן התאפיינו שוניות האלמוגים במספר מינים קטן שהרכיבו למעלה מ-90% מהשוניות. השוניות שהתקיימו צפונית לראקאטה ומערבית לסרטונג הורכבו ממספר מינים חלוציים וממספר מינים שניוניים. החלק הימי של הפארק הוא בית גידול עבור פאונת הדגים המגוונת ביותר של הארכיפלג. דגי המים העמוקים הידועים הם ברקודה, דמויי כריש ומפרשן. דגי שוניות ידועים הם דגים ממשפחות הנצרניים, פרפרוניים וכדומה. במי הפארק יש גם אוכלוסייה מגוונת של חסרי חוליות.
קישורים חיצוניים
- הפארק הלאומי אוג'ונג קולון(הקישור אינו פעיל) באתר WCMC
- מדריך לתיירים בפארק בויקימסע האנגלי (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
29471508הפארק הלאומי אוג'ונג קולון