טיגריס ג'אווה
 טיגריס ג'אווה
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | טורפים |
| משפחה: | חתוליים |
| סוג: | פנתר |
| מין: | טיגריס |
| תת־מין: | טיגריס ג'אווה |
| שם מדעי | |
 Panthera tigris sondaica
| |
| תחום תפוצה | |
| |
טיגריס ג'אווה (שם מדעי: Panthera tigris sondaica) הוא תת-מין נכחד של טיגריס שהיה קיים באי ג'אווה שבאינדונזיה. יחד עמו באי היה גם תת-המין טיגריס באלינזי שאף הוא נכחד.
תיאור
תת-המין היה קטן ביחס לשאר המין שבאסיה, אך גדול ביחס לתת-המין השני שבאי, הטיגריס הבאלניזי. זכרי תת-המין שקלו בין 100 ל-140 ק"ג וכשאורך גופם נע מ-200 עד 240 ס"מ. הנקבות הקטנות יותר מן הזכרים, שקלו כ-75 עד 115 ק"ג. הפרווה מפוספסת בפסים ארוכים לאורך הגוף, שהיו מעט יותר גדולים מאשר של הטיגריס סומטרה. החוטם היה ארוך וצר, כיפת הגולגולת צרה באופן משמעותי, והשן החותכת הגדולה (Carnassials) ארוכה באופן יחסי. גודלו הקטן יחסית של הטיגריס נובע מכלל ברגמן, הקובע כי גודלם של יונקים ינבע ישירות מהאקלים השורר באזור גידולם, כך שבאזור חם יחסית תינתן עדיפות בברירה הטבעית לפרטים בעלי ממדי גוף קטנים יותר. עם זאת עקבותיהם גדולות יותר מאשר של הטיגריס בנגלי.
הכחדה
בתחילת המאה ה-20 אוכלוסיית האי ג'אווה מנתה כ-28 מיליון בני אדם, וכמות גידולי האורז לא עמדה בכמות הדרישות של האוכלוסייה הגדלה בקצב מהיר. בגלל כך, הוחל בבירוא יערות טבעיים בקצב מזורז. יערות אלו, ואוכלוסיית החי שבהם, היו בית גידול עבור הטיגריס. בשנת 1938 יערות כיסו 23% משטח האי, ובשנת 1975 רק 8% מהאי היה מיוער.
בנוסף, אוכלוסיית אייל טימור, שהיה טרפו העיקרי של הטיגריס, סבלה ממספר מחלות שצימצמה את מספרם, כך שגם היצע הטרף עבור הטיגריס היה נמוך במיוחד.
הדיווח המאומת האחרון על תת-המין הוא משנת 1979, כשכבר בשנת 1971 נורתה האם האחרונה שנצפתה, ומאז לא נראו עוד גורים של תת-המין.
במשך השנים נעשו עשרות דיווחים בלתי מאומתים על הטיגריס, אך עד כה לא נמצא אישוש לטענות אלו.
קישורים חיצוניים
- טיגריס ג'אווה, באתר ITIS (באנגלית)
- טיגריס ג'אווה, באתר NCBI (באנגלית)
- טיגריס ג'אווה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- טיגריס ג'אווה, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
טיגריס ג'אווה25730870