סלאבים

סלאבים במובן המודרני של הביטוי, הוא כינוים הכולל של עמים וקבוצות אתניות שונות החולקות מוצא משותף, דבר המתבטא גם בשפתם ותרבותם, ומתגוררים כיום בעיקר במזרח אירופה, הבלקן, מרכז אירופה, סיביר ושטחי ברית המועצות לשעבר. מספרם מוערך בכ-360 מיליון ברחבי העולם.^[^{דרוש מקור]} ניתן לחלק את הסלאבים על בסיס לאומיותם או שפתם בניהן קיימת לרוב חפיפה.

ההשערה הרווחת כיום היא כי השפה הפרוטו-סלאבית של השבטים הסלאבים דוברה בין נהרות פריפיאט, אמצע נהר הדנייפר וחלקו העליון של נהר הדניסטר. משערים כי יש לה קשרים עם פרוטו-בלטית.

על העמים הסלאביים המודרניים הבולטים נמנים רוסים, פולנים, אוקראינים, סרבים, צ'כים, בולגרים, בלארוסים, קרואטים, סלובקים, בוסניאקים, סלובנים ומקדונים.

הרוסינים הם מיעוט סלאבי בדלן החי בעיקר בקרב סלאבים אחרים. מוצאם מרוס הקרפטית, אולם מאז רבים מהם נדדו מחוץ לרוס הקרפטית וכיום מתגוררים הונגריה, סרביה, קרואטיה ובוסניה והרצגובינה. ישנה קהילה רותנית גדולה בארצות הברית (כ-600,000 איש בשנת 1980)^[^{דרוש מקור]} וקהילה בקנדה.

קבוצת אתניות סלאביות נוספות, החיות כמיעוט ללא מדינה, הם הסורבים, המתגוררים בגרמניה והליפובנים, המתגוררים ברומניה.

קבוצות אתניות רבות כמו פינים, גרמנים, מונגולים, טורקים, בולגרים (הכוונה לעם טורקי קדום ולא לבולגרים של ימינו), יוונים ועוד נטמעו בחלקם בשבטים הסלאביים במשך השנים וחברו יחדיו ליצירת הלאומים הנוכחיים במרכז אירופה, מזרח אירופה ודרום מזרחה של אירופה.

אטימולוגיה

משמעות המילה "slovo" בשפות הסלאביות המודרניות "מילה" והמשמעות הקדומה היא "שפה" – משמע סלאבים הם "דוברי שפה". זאת בניגוד ל-"nemtzi" – אילמים – עמים שאינם דוברי סלאבית או אדם זר (ברוסית: не мой), מונח שמשתמשים בו גם היום לתיאור הגרמנים (Němci בצ'כית, Немцы ברוסית), אז העם שחי לצידם בצוותא במרכז אירופה^[1]. גרסה זאת נתמכת בעובדה כי הכינוי העצמי "סלאבים" השתמר דווקא באותם המקומות בהם עמים אלה גובלים בעמים דוברי שפה שונה וההבדל הלשוני אכן מהותי (המדינות סלובקיה וסלובניה, סלאבוניה - פרובינציה בצפון-מזרח קרואטיה). בפנים האזורים הסלאביים, בהם אין להבדל הלשוני חשיבות כה מכרעת, פיתחו העמים שמות שונים. כמו כן, ישנם ניסיונות לקשר את השם למילה "slava", שהיא בעלת משמעות של תהילה והצלחה. הגרסה האחרונה היא בעייתית משום שהתנועה השורשית [a] במילה "סלאבים" היא תופעה מאוחרת מאוד. כל העדויות מעידות על [o] כתנועה המקורית.

מהשפה הסלאבית ניתן להבין שהסלאבים קראו לעצמם בשם זה משום שהם יכלו לדבר אחד עם השני (עד המאה ה-5 לספירה). באזכורים העתיקים ביותר מכנים הסלאבים את עצמם "סלובנים" (словѣне).

היסטוריה

העת העתיקה

הסלאבים הופיעו לראשונה על במת ההיסטוריה באזור שמדרום לביצה הגדולה באירופה, ביצות פינסק (נקראות גם ביצות פריפיאט), באזור שכיום נמצא בדרום מערב בלארוס וצפון מערב אוקראינה.^[^{דרוש מקור]}

יש שמשערים שהסלאבים הם האומות הקרויות בתנ"ך^[2] "תובל משך ותירס"^[3]. לפי השערה נוספת שהייתה רווחת בתקופת הראשונים, מוצאם של הסלאבים מהכנענים שברחו מפני בני ישראל בבואם לארץ כנען^[4].

בכתבים הרומאים והיוונים כינו את השבטים הסלאביים השכנים אליהם "סקלאבנים" ו"אנטים", ואילו השבטים הגרמאניים כינו את השבטים השכנים אליהם ונדים (Venedi), כנראה גם הם בהשפעת השם שניתן לשבטים אלו במקורות הרומאים. רוב מה שידוע כיום על הסלאבים מגיע ממקורות של שבטים גרמאנים ששכנו בשכנות אליהם. קיימות השערות רבות על מקורם, אך משום שמדובר בקבוצות רבות ומגוונות לא ניתן להגדיר חד משמעית את ההיסטוריה של האומה.

הסלאבים היו חקלאים יושבי קבע, ובתחום הרוחני ניתן למצוא בדתם השפעה רבה מהאמונות האיראניות. בתחום הגשמי ובעיקר הצבאי ניתן למצוא השפעה רבה מהגותים.^{[דרושה הבהרה]}^[^{דרוש מקור]}

הסלאבים חיו בחברות שבטיות על בסיס טריטוריאלי ולא על קרבת דם. אסיפות כלליות (וצ'ה) היו אחראיות על העניינים הציבוריים. לא ידוע מה הייתה מידת השפעתם של ראשי השבטים על החלטות אלה, וייתכן ששבטים סלאביים רבים חיו בחברה כמו-דמוקרטית. הסלאבים היו שבטים שוחרי שלום לא מאורגנים והצליחו לשגשג אך ורק כאשר שכניהם האגרסיביים נחלשו.^[^{דרוש מקור]}

ימי הביניים

בשלהי המאה החמישית לספירה, עם התמוטטות האימפריה הרומית ועליית אימפריית ההונים, החלה גם הגירת הסלאבים מערבה. עד המאה השישית לספירת הנוצרים התפשטו הסלאבים בהתיישבותם עד לנהר הוולגה במזרח, שם נפגשו בכוזרים ובבולגארים, עד לנהר האלבה במערב ועד חצי האי הבלקני בדרום, שם נכנסו אל תוך תחומי האימפריה הביזנטית המתכווצת. ההתפשטות על פני שטחים כה נרחבים היוותה זרז לפילוג הסלאבים ללאומים שונים.

הסלאבים המזרחיים דחקו שבטים פיניים, ליטאיים ולטביים כשהתיישבו בשטחים הצפוניים יותר; חלק מן השבטים גם התמזגו עם הסלאבים. השטחים העיקריים אשר שוכנו על ידי הסלאבים היו יערות חשוכים, שהיו כמעט בלתי חדירים לאדם. הסלאבים גם התקדמו דרומה בעודם חושקים באדמות ובעושר של שכניהם הכוזרים. הם העלו מס לכוזרים אך אט-אט החלו להיות שותפים בשווקיהם. הם שלחו סחורה ועבדים דרך הים התיכון, בעיקר את הפינים שהיה להם ביקוש רב בשוק העבדים הים תיכוני. אך במאה העשירית כאשר התחיל כוחם של הכוזרים להיחלש, הבינו הסלאבים שאין בכוחם עוד לשלוט בשטחים אלו וכי עליהם להתמודד עם האיום החדש מהצפון, הוויקינגים השוודים שנקראו ורנגים בפיהם.

על פי מקורות שונים, ביניהם גם סקנדינביים. במאה ה-9 שבט רוס, שהגיע מאזור שבו נמצאת כיום צפון שוודיה, פלש או הוזמן לשלוט על הנסיכויות הסלאביות. הוויקינגים הקימו את נסיכות קייב-רוס ושמו בכך את הבסיס לאימפריה הרוסית בהמשך. הוורנגים היו לוחמים, סוחרים, יורדי ים מנוסים ושודדי ים שהיוו איום משמעותי. בעת חדירת הוורנגים דרומה באמצעות נהרות מזרח אירופה הגדולים בתקווה לפתח את הסחר עם אסיה, שכרו כפרים סלאבים את שירותיהם של הורנגים. במהרה התחילו הוורנגים להתמזג עם הסלאבים, עד שבסוף המאה ה-14 ניב נורדי עתיק בו דיברו הורנגים, באזורים שונים במזרח אירופה, התפוגג ונשכח.

במאה השמינית לספירה שיעבד "קארל הגדול", מלך הפרנקים את רוב הסלאבים שישבו ממזרח לנהר האלבה ועם התרחבות גרמנית נוספת מזרחה במאה ה-12 לספירה נדחקו הסלאבים אל מעבר לנהר האודר.

תהליך התנצרות הסלאבים היה איטי ביחס לעמים אחרים באירופה. תחת הנהגת הוורנגים, ולדימיר הגדול מהשושלת הרוריקית, חדרה הנצרות הביזאנטית, אשר מאוחר יותר זוהתה כנצרות המזרחית האורתודוקסית, לחברת הסלאבים המזרחיים. באותה עת פעלו מיסיונרים צרפתים ואירים להכנסת השבטים הסלאבים תחת כנפי הנצרות אצל הסלאבים המערביים. בסופו של דבר נוצר הפילוג בין הסלאבים האורתודוקסים לסלאבים הקתולים כפי שהוא מוכר לנו כיום. השושלת הרוריקית (ורנגים) הסתיימה עם מותו של פיודור הראשון בשנת 1598 כאשר אחריה נוסדה שושלת רומנוב בשנת 1613, עם המלכתו של מיכאיל הראשון.

העת החדשה

הסלאבים המערביים הושפעו מבחינה פילוסופית, תרבותית, פוליטית מהשינויים שהתרחשו באירופה המערבית בעיקר בסוף המאה ה-19. הרנסאנס, הרפורמציה והמהפכה התעשייתית פסחו גם על הסלאבים המערביים שכן רובם חיו כאיכרים כאשר במרכז הערים הגדולות חיו גרמנים, שניהלו את המדיניות של המחוזות שבשליטת האימפריות פרוסיה (מאוחר יותר הרייך השני של גרמניה),אוסטרו-הונגריה ורוסיה. הסלאבים המזרחיים (האימפריה הרוסית) חיו גם הם תחת שליטה גרמנית של משפחת רומנוב כאשר רוב העם חי חיים של איכר אירופאי טיפוסי, מהגרים גרמניים רבים היגרו לתוך הערים העיקריות של האימפריה הרוסית והיו בעלי השליטה בפועל בניהול החיים המנהליים של האימפריה וגם בבניית העיר סנקט פטרבורג – "חלון לאירופה".

הסלאבים הדרומיים (חוץ מהסלובנים והקרואטים) שנכבשו על ידי הטורקים היו בעלי זיקה מועטה למערב אירופה. חלק מהסלאבים הדרומיים שנכבשו על ידי הטורקים התאסלמו כתוצאה מכך, בעיקר הבוסנים, מה שהוסיף לפילוג הדתי בקרב הסלאבים.

מתוך מאבקים בלתי פוסקים של לאומים סלאביים שונים לעצמאות מגרמניה, הונגריה וטורקיה, החלו במהלך המאה ה-19 לבצבץ סממני אחדות סלאבית החל כאשר התעוררו תנועות פאן-סלאביות, באופן חלקי אולי כתגובה להתעוררות תנועות פאן-גרמניות. כחלק מאותה שאיפה מדינות רבות נטו לשנות את הדגל הלאומי של עמם על מנת שיהיה דמיון ויזואלי לדגל האימפריה הרוסית (פסי הכחול אדום-לבן, שלא תמיד מגיעים בסדר זה) - מטרתו של דמיון זה היה בניסיון להראות מרות רוסית על המדינה ולהבהיל אימפריות אחרות (אוסטריה, טורקיה וגרמניה) מממחשבה על ניסיונות של כיבוש. עד היום חלק מדגלי המדינות הסלאביות הם בצבעים האלו (סלובקיה, צ'כיה, סרביה, קרואטיה, סלובניה). בעבר למדינות בולגריה, פולין ובוסניה היו דגלים עם מאפיינים סלאביים.

תנועות אלו היו תחילה נחלתם של האינטלקטואלים בלבד והיה להם יישום ממשי בפוליטיקה האירופאית, אבל בסופו של דבר האינטרסים הפוליטיים של הקבוצות האתניות בנפרד גברו על הנטייה לאחדות סלאבית. כך איחודים פוליטיים במאה ה-20 כמו יוגוסלביה וצ'כוסלובקיה הסתיימו בהפרדות, ובמקרה של יוגוסלביה לווה הדבר במראות כמותן לא ראתה אירופה מאז מלחמת העולם השנייה.

במדינות רומניה והונגריה המפרידות בין הסלאבים הצפוניים והדרומיים ישנה השפעה חזקה מאד של תרבות סלאבית ואף היסטוריה סלאבית בשטחי המדינות. הדבר מתבטא בעיקר בשמות האזורים, למשל בהונגריה ישנו אגם גדול בשם באלאטון, שבשפה סלאבית ניתן לפרש אותו כ"ביצה" (balota).

התרבות הסלאבית

צלחות וכוסות מעוטרים בדרך כלל בצבעים כחולים וקישוטים מן הצומח.

חולצה רוסית היא לבוש אופייני, חולצה לבנה עם פס ציבעוני (בדרך כלל אדום או כחול) במרכזה (יורד מאזור הצוואר).

שפה

Click to Shrink Back

מפת תפוצה של השפות הסלאביות. למידע על שפה, לחצו עליה

במחקר הלשוני, נהוג לחלק את הסלאבים למספר קבוצות על בסיס מאפיינים לשוניים מבדלים: "סלאבים מזרחיים", "סלאבים מערביים" ו"סלאבים דרומיים".

הסלאבים המזרחיים, שהם קבוצת הסלאבים הגדולה ביותר, חיים במדינות רוסיה, אוקראינה ובלארוס, מיעוטים גדולים חיים גם בכל מדינות ברית המועצות לשעבר.

הסלאבים המערביים הם הסלאבים החיים במדינות פולין, צ'כיה, סלובקיה וקבוצות סלאביות קטנות דוגמת הסורבים החיים במזרח גרמניה.

הסלאבים הדרומיים הם הסלאביים החיים במדינות סרביה, קרואטיה, סלובניה, מקדוניה, מונטנגרו, בוסניה ובולגריה.

במקרים של מגע בין שפות שונות קיימות תופעות של השפעה לשונית ושאילות בין-לשוניות. לדוגמה באוצר המילים הפולני יש מילים רבות השאולות מגרמנית, ובשפה הסלובנית ישנן מילים איטלקיות וגרמניות רבות. שנים רבות של כיבוש פולני של אוקראינה השאיר חותם עמוק באוצר המילים האוקראיני, למרות השתייכותה של האוקראינית לענף שונה של השפות הסלאביות.

דת

רוב הסלאבים הם נוצרים מזרחים אורתודוקסים או נוצרים קתולים. יוצאים מן הכלל הם הבוסניאקים, פומאקים והגוראנים שהתאסלמו תחת שלטון האימפריה העות'מאנית.

עם הסלאבים המזרחיים אורתודוקסים נמנים הרוסים, רוב האוקראינים, חלק מהבלארוסים, הבולגרים, הסרבים והמקדונים. על הסלאבים הרומאים-קאתולים נמנים הפולנים, הצ'כים, הסלובקים, הוונדים, הסלובנים והקרואטים, חלק מהאוקראינים ורוב הבלארוסים. בדרך כלל השתייכות תרבותית לקבוצה הראשונה מאופיינת באימוץ האלפבית הקירילי וההשתייכות התרבותית לקבוצה השנייה מאופיינת באימוץ האלפבית הלטיני.

חג ההשתנות נפוץ בקרב סלאבים באופן מסורתי ונחגג בשיאי הקיץ של אוגוסט.

החג "מאסליניצה" שנחגג קרוב לסיום השנה האזרחית והוא נפוץ יותר בסלאבים המזרחיים.

נהוג לקשט ביצים לכבוד חג הפסחא.

המטבח הסלאבי

מאכלים נפוצים בקרב הסלאבים הם: קומפוט, בורשט (חמיצה), ופילמני (וארניקי באוקראינית וקרפלך ביידיש).

מנהג נפוץ הוא לקבל אורחים בלחם מקומי ומלח. האורחים טובלים את פרוסת הלחם במלח וטועמים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סלאבים בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ בספר קסת הסופר לרבי אהרן מרכוס הוצאת מוה"ק עמוד רע"ז: 'האומות הנקראים היום סלאווין על שם סלאווא, שהוא בלשונם דבר ודיבור, שהם קראו עצמם בעלי הדבור והלשון, היפך הגרמנים והגותים אשר נקראו אצלם נימיץ, פירוש אלמים בלתי מדברים, על שם דבורם הקשה וגס בזמן הקדמות, דומה להמיית שור הבר ורוח סערה'. יצוין שבהקדמת הרב בנימין שלמה המבורגר לספר מנהגים דק"ק וורמיישא, הובאה דעה שמקור שם זה מהביטוי הלטיני Sclavus, שמשמעותו 'עבדים'.
^ בראשית פרק י פסוק יב
^ קסת הסופר לרבי אהרן מרכוס הוצאת מוה"ק עמוד רעז-רעח. יצוין שהשערה זו מנוגדת לדברי רש"י שם שפירש ש'תירס' היא פרס.
^ רד"ק עובדיה פרק א פסוק כ, לפי ביאור הרב שלמה בנימין המבורגר בהקדמתו לספר מנהגים דק"ק וורמישא בדבריו.

[1] בספר קסת הסופר לרבי אהרן מרכוס הוצאת מוה"ק עמוד רע"ז: 'האומות הנקראים היום סלאווין על שם סלאווא, שהוא בלשונם דבר ודיבור, שהם קראו עצמם בעלי הדבור והלשון, היפך הגרמנים והגותים אשר נקראו אצלם נימיץ, פירוש אלמים בלתי מדברים, על שם דבורם הקשה וגס בזמן הקדמות, דומה להמיית שור הבר ורוח סערה'. יצוין שבהקדמת הרב בנימין שלמה המבורגר לספר מנהגים דק"ק וורמיישא, הובאה דעה שמקור שם זה מהביטוי הלטיני Sclavus, שמשמעותו 'עבדים'.

[2] בראשית פרק י פסוק יב

[3] קסת הסופר לרבי אהרן מרכוס הוצאת מוה"ק עמוד רעז-רעח. יצוין שהשערה זו מנוגדת לדברי רש"י שם שפירש ש'תירס' היא פרס.

[4] רד"ק עובדיה פרק א פסוק כ, לפי ביאור הרב שלמה בנימין המבורגר בהקדמתו לספר מנהגים דק"ק וורמישא בדבריו.

[1]

[2]

[3]

[4]

סלאבים

תוכן עניינים

אטימולוגיה