הנס אומייר
הנס אומייר (בגרמנית: Hans Aumeier; 20 באוגוסט 1906 - 28 בינואר 1948) היה פושע מלחמה נאצי, קצין אס אס בדרגת שטורמבאנפיהרר וסגן מפקד מחנה ההשמדה אושוויץ.
ביוגרפיה
אף על פי שהיה בין אנשי סגל מחנה אושוויץ הבכירים, שימש כסגן מפקד המחנה, הוא היה שונה משאר קציני האס אס - הוא לא היה מלומד וכמעט אַנְאַלְפָבֵּיתִי. נולד ב-20 באוגוסט 1906 בעיירה אמברג בגרמניה, שם למד ארבע שנים בבית ספר יסודי ושלוש שנים בלבד בחטיבת ביניים. בשנת 1918 פרש מבית הספר ללא הכשרות והחל לעבוד כחרט וכמרכיב במפעל רובים מקומי, בעקבות קריירת אביו. בשנת 1923 עזב את מפעל הנשק הקטן באמברג והלך לעבוד בחברת נשק גדולה יותר שישבה במינכן. בשנת 1925 ניסה להתקבל לרייכסווהר אך נכשל וחזר לעבוד במפעל הנשק במינכן. הוא לא הצליח להשתקע ולאחר שעבד במשרות דומות בברלין, ברמן, וקלן נהפך למובטל. במהלך השנים 1929-1926, אומייר נע מתפקיד לתפקיד, נכנס ויצא לסירוגין ממעגל העבודה ואף עבד במשרות זמניות ובעבודה בקיץ על מנת לשרוד. היה מהחברים הראשונים במפלגה הנאצית, אליה הצטרף בדצמבר 1929, ובשנת 1931 הצטרף לשורות האס אה והועסק כנהג על ידי משרדם הראשי בברלין. בסוף דצמבר 1931 הועבר לשורות האס אס שם עבד במוסך והיה בצוותו של היינריך הימלר.
ב-1 בפברואר 1942 הוא שובץ באושוויץ ומונה להיות ראש מחלקה 3 במחנה, הוענקה לו דרגה של "שוצהפטלגרפיהרר" (בגרמנית: מפקח-מחנה) והוא שירת במחנה עד ליום 16 באוגוסט 1943. במהלך תקופה זו אומייר בנה לעצמו שם, הוא היה אחראי לפעולות הכוחניות שהיו במחנה, ביניהם עינויים, הלקאות והוצאות להורג. ב-19 במרץ 1942, 144 נשים הוצאו להורג לצד "קיר המוות" שניצב בין בלוק 10 לבלוק 11 בהוראתו. ב-27 במאי 1942 הוא נכח בהוצאה המונית להורג של 168 אסירים שנורו באותו האופן. ב-18 באוגוסט 1943, אומייר נמצא אשם במעשי שחיתות במחנה וכתוצאה נזרק מאושוויץ תחת הוראתו האישית של מפקד המחנה רודולף הס.
בהתאם לדו"ח חקירה, אומייר הצהיר שבחודשים מאי-יוני 1943 בהם שירת באושוויץ הוא היה כפוף למפקד האס אס והמשטרה תחת "אוברגרופנפהירר" פרידריך יקלן. הוא צורף לבריגדת הבנייה של האס אס, שהייתה אחראית על הקמת ביצורים באזור אורניינבאום-לנינגרד תחת ארגון טודט. אומייר החל לפקד על קבוצה של 7,000 עובדי כפייה יהודים והקים את מחנה הריכוז ואיווארה באסטוניה.
לאחר שהותו באושוויץ, הוא חזר לואיווארה כמפקד המחנה ונותר בתפקיד זה עד אוגוסט 1944, אז פונה המחנה וכל אסיריו עברו לידיהם של אנשי סגל מחנה שטוטהוף. ב-20 באוגוסט אומייר התייצב לפני יקלן ושובץ בגדוד תקיפה של יחידת המשטרה ליד ריגה, לטביה. שם, לקח חלק בלחימה הבודדת שלו בחזית כאשר היחידה שלו ניסתה לתקוף את האי האסטוני סארמאה ללא הצלחה. לא ברור איזה חלק לקח בתקיפה.
הגיע לדרגת אס-אס "שטורמבאנפיהרר", שימש כ"לאגרפיהרר" באושוויץ I מה-16 בפברואר 1942 עד 18 באוגוסט 1943.
- מספר חבר באס-אס: 2,700
- מספר חבר במפלגה הנאצית: 164,755
- דרגותיו באס אס:
- אונטרשארפיהרר - דצמבר 1941
- אוברשארפיהרר - 11 בנובמבר 1932
- האופטשארפיהרר - 20 באפריל 1933
- אונטרשארפיהרר - 20 באפריל 1934
- אוברשטורמפיהרר - 15 בספטמבר 1935
- האופטשטורמפיהרר - 11 בספטמבר 1938
- שטורמבאנפיהרר בוואפן אס אס - 9 בנובמבר 1944
באוקטובר 1944, זמן קצר לפני כיבוש ריגה על ידי הצבא הרוסי, הוא קיבל הוראה להתייצב באורניינבורג בפני אס-אס "גרופנפהירר" ריכרד גליקס. הוא ניצל את ההזדמנות כדי לשאול את גליקס אם הוא יוכל לחזור ליחידתו הקודמת במחנה דכאו כדי שיוכל לפגוש את משפחתו. בקשתו נענתה בחיוב, אך מצבו הרפואי הדרדר בשל פציעה ישנה בעינו, הוא נשלח לבית חולים ושהה שם עד ינואר 1945. כאשר שוחרר מבית החולים הוא התייצב שנית באורניינבורג ונשאל אם ברצונו לעבור לנורווגיה כדי לעמוד בראש מחנה ריכוז חדש במיסן. הוא ביקש פעם נוספת לראות את משפחתו, הפעם בקשתו נדחתה והוא הורה להתייצב בפני שטורמבאנפיהרר מקס פאולי לצורך תדרוך. ב-22 בינואר הגיע לאוסלו, נפגש עם פאולי ונאמר לו שעליו לפקח על בניה של מחנה שיכיל 3,000 אסירים לצורך עבודת כפייה. אומייר הצליח להקים את המחנה. הוא שיתף פעולה עם אנשי הצלב האדום הנורווגי ואף התיר להם להיכנס למחנה.
לאחר המלחמה
ב-7 במאי 1945 אומייר פתח את שערי המחנה במיסן ונתן לאסירים לצאת, ביום שלמחרת המחנה היה ריק מאדם.
ב-11 ביוני 1945, אומייר נלכד לאחר שארגון MI6 מצא עליו רישומים בדו"חות הגסטפו. הוא לבש חליפת אס-אס מלאה ומסר באופן כמעט מיידי את שמו ואת דרגתו. הוא נשלח בחודש אוגוסט 1945 לידי קציני מודיעין של צבא ארצות הברית לצורך חקירה. בשנת 1946 הוא הוסגר לפולין על למנת לעמוד לדין בגין פשעי מלחמה יחד עם עוד 39 אנשי אס-אס מאושוויץ בירקנאו לפני בית הדין העליון בקרקוב. המשפט, "משפט אושוויץ הראשון", נמשך מיום 25 בנובמבר עד 16 בדצמבר 1947, ואומייר הצהיר בו שאם יימצא אשם הוא "ימות כשעיר לעזאזל של גרמניה". אמר לבית המשפט שהוא מעולם לא הרג אף אחד באושוויץ וכך גם הכפופים לו, ואף הכחיש את ידיעתו על תאי הגזים.
ב-22 בדצמבר אומייר נידון למוות והוצא להורג בתלייה ב-28 בינואר 1948 בבית כלא בקרקוב.
לקריאה נוספת
- Jeremy Dixon, Commanders of Auschwitz: The SS Officers who ran the Largest Nazi Concentration Camp 1940–1945, Schiffer Military History: Atglen, PA, 2005, מסת"ב 0-7643-2175-7
קישורים חיצוניים
