המכלול:מיזמים/פרקי הש"ס/יום טוב (מסכת ראש השנה)
< המכלול:מיזמים | פרקי הש"ס
דף זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הדף פתוח לעריכה.
| ||
דף זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הדף פתוח לעריכה. |
פרק יום טוב הוא הפרק הרביעי במסכת ראש השנה. הפרק עוסק בהלכות תקיעת שופר בשבת, תקנות רבי יוחנן בן זכאי ותפילת מלכויות זכרונות ושופרות. בפרק יש עשר משניות ובגמרא הוא כולל ששה דפים, וממוקם בין הדפים כט עמוד ב – לד עמוד א.
נושאי הפרק
תקיעת שופר בשבת בירושלים וביבנה
תקנת לולב שבעה
תקנת יום הנף
תקנת קבלת עדות החודש עד המנחה
תקנה שהעדים הולכים למקום הועד
סדר תפילת מוסף בראש השנה
פסוקי מלכויות זכרונות ושופרות
זמן תקיעת שופר במוסף והלל בשחרית
איסור שבות לצורך שופר
תקיעת קטן ומתעסק
שיעור אורך התקיעות
תקיעות על סדר הברכות
יציאה ידי חובה בתפילת שליח ציבור
סוגיות הפרק
- גזירת איסור תקיעה בשבת ותקיעת במקום בית דין ועיירות הסמוכות לירושלים
- תקיעה בשבת ויחידים ביובל בפני בית דין או בזמן ישיבת בית דין
- נטילת לולב שבעה זכר למקדש ותקנת איסור חדש ביום הנף
- קלקול שיר הלויים באיחור עדי החודש ודין שיר של יום במקרה ספק
- שיר של ימות החול מוסף ותמיד של בין הערביים בשבת
- נידוי על נתבע שלא בא לדין למקומו של הדיין אף שעבר למקום אחר
- תשע תקנות שתיקן רבי יוחנן בן זכאי
- סדר ברכות תפילת ראש השנה ומקור לברכות מלכויות זכרונות ושופרות
- מספר פסוקי מלכויות זכרונות ושופרות וכנגד מה נתקנו
- אלו פסוקים ראויים להזכיר והשלמת פסוק עשירי בנביא או בתורה
- הלל בשחרית ותקיעת שופר במוסף ומדוע אין הלל בראש השנה
- מלאכות תיקון השופר ואיסורי שבות שלא נדחים לצורך תקיעת שופר
- תקיעת אשה וקטן בראש השנה שחל בחול או בשבת
- מצוות צריכות כוונה האם התוקע לשיר יצא והאם צריך כוונה להוציא
- שיעור אורך תקיעה ותרועה והאם תרועה כגניחה או כיללה
- מקור שתרועה בשופר, תקיעה לפניה ולאחריה ושלשה סדרים
- תקנת רבי אבהו תקיעות תשר"ת עם תש"ת ותר"ת
- הפסקה בשהייה בין תקיעות הלל וקריאת שמע, ושמיעה מתשעה בני אדם
- עיכוב תקיעות וברכות מוסף זו את זו
- תקיעות על סדר ברכות מוסף רק בציבור, ועדיפות שמיעת תקיעות מברכות
- תקנת תפילה בלחש וחזרת הש"ץ והאם שליח ציבור מוציא היחיד הבקי
- אמירת "ובתורתך כתוב לאמר" במקום פסוקי מוסף
- חיוב להסדיר נוסח התפילה לפני שיתפלל
- חזרת הש"ץ פוטרת עם שבשדות האנוסים מלבוא לבית הכנסת אך לא שבעיר