הלכות שופר, סוכה ולולב (רמב"ם)
הלכות שופר סוכה ולולב הם החלק השישי בספר זמנים מתוך הי"ד החזקה להרמב"ם. ויש בהם שמונה פרקים, ומאה ושלושים הלכות בחלוקה המקובלת, ומאה ושלושים ואחת הלכות בחלוקה התימנית. הראב"ד משיג על הלכות אלו שלושים ואחת השגות.
ההלכות מתמקדות בדינים המיוחדים של ראש השנה וסוכות - מצוות תקיעת שופר, ישיבה בסוכה ונטילת לולב.
בהלכות אלו שלושה מצוות עשה מדאורייתא.
נושא ההלכות
אחרי שהרמב"ם ביאר את עיקר דיני יום טוב בהלכות יום טוב הוא מפרט את הדינים המיוחדים של שני חגים: ראש השנה וסוכות שעליהם נאמרו שלושה מצוות שייחודיות להם ולא חוזרות על עצמם: תקיעת שופר שנאמרה ביחס לראש השנה (ויום כיפור של שנת היובל.) ישיבה בסוכה שנאמרה בחג הסוכות. ונטילת לולב שנאמר גם הוא בחג הסוכות.
בנוסף, הרמב"ם מפרט דינים ייחודיים שנאמרו בחגים אלו כמו מלכויות זכרונות ושופרות חבטת ערבה ושמחת בית השואבה.
בדפוסים מקובל לחלק את ההלכות הללו לשלושה חלקים: הלכות שופר, הלכות סוכה והלכות לולב, למרות שסדר הפרקים עדיין עוקב. בדומה להלכות מגילה וחנוכה ועוד.
מצוות
שלוש מצוות נתפרשו בהלכות שופר סוכה ולולב:
- מצוות עשה לשמוע קול שופר באחד בתשרי.
- מצוות עשה לישב בסוכה כל שבעת ימי החג.
- מצוות עשה ליטול לולב במקדש כל שבעת ימי החג.
הפרקים
הלכות שופר
- פרק ראשון - הפרק הראשון עוסק בדיני השופר והגדרתו של השופר, הרמב"ם מפרט את עיקר המצוה של תקיעת שופר.[1] דן בהגדרתו של השופר, שופר של עבודה זרה או של עולה. ומפרט שעל השופר עצמו (להביא אותו ממקום רחוק, למשל.) אין מחללין יום טוב. ודן על שופר סדוק מקולף מחורר ומצופה. וקובע כי העיקר שקול השופר ישאר כמו במקור. בנוסף הוא דן על מי ששומע הד בלבד.
- פרק שני - הפרק השני עוסק בדיני התוקע והשומע ובהגדרתו ובדי תקיעת שופר בשבת.[2] ובכלל זה מי יכול להוציא את מי (אישה את אישה, אישה את גבר, גבר את אישה.) חיוב כוונה בתקיעות. והלכות שבת, איסור תקיעה עצמו וההתרים השונים לזה.
- פרק שלישי - הפרק השלישי עוסק בדיני התקיעה עצמה, וכיצד היא צריכה להישמע,.[3] הרמב"ם מבאר מה היא התקיעה שנאמרה בתורה ומפרש כיצד הפכו שלושת הקולות המוזכרים בתורה לשלושים קולות, ודן במי ששמע תקיעות שונות וצירפם לסדר הידוע. מלבד זאת, הרמב"ם מפרט את סדר התקיעה המעשי: את הלכות ברכות התקיעה, ומאריך לבאר את סדר מלכויות זכרונות ושופרות, שורשם, סדרם, וכיצד תוקעים בהם.
הלכות סוכה
- פרק רביעי - הפרק הרביעי עוסק במבנה הסוכה הדרוש.[4] הגובה המינימלי והמקסימלי, הרוחב המינימלי וגודל הקירות, קירות פרוצים מלמטה או במרכז ופתחים רחבים מידי, סוכה שהדפנות שלה עשויים מחומרים שונים. חסרת גג סוכה הבנויה כתוספת על מבנה קיים ודרכים שונות למדוד את גובה הסוכה. ועוד.
- פרק חמישי - הפרק החמישי עוסק בסכך של הסוכה, לפרטיו.[5] כלומר, הרמב"ם מביא את שני התנאים בסיסיים לחומר כלשהו כדי שיוכל לשמש כסכך (אינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ) ודן על מקרים רבים אם הם עומדים בקריטוריונים הללו. אחר כך הוא דן בדיני הסיכוך, כלומר, גם אם הסכך כשר האם צריך כיסוי מושלם או חלקי, סיכוך מעורב או מצופה ושיש תחתיו אוויר. ושני סוכות זו על גב זו. ועוד. מלבד זו הרמב"ם מפרט בסוף הפרק את דיני סוכה גזולה.
- פרק שישי - הפרק השישי עוסק בישיבה בסוכה.[6] מי חייב בה ומי פטור ממנה ומה היא כוללת, מה נקרא 'ישיבה' האם צריך אכילה בלבד או שגם שינה, ועוד. מלבד זאת הרמב"ם מפרט את זמן המצוה וגדריה בזמנים שונים.
הלכות לולב
פרק שביעי - הפרק השביעי עוסק בהלכות ארבעת המינים התנאים העקרוניים שלהם והלכות הנענועים.[7] כלומר, מה הם ארבעת המינים, כמה לוקחים מכל אחד מהם, ומה גודלו המינימלי. כמו כן מבאר הרמב"ם כיצד לוקחים אותם באיזה יד, כיצד ועוד. והימים בהם נוטלים את הלולב מדאורייתא ומדרבנן בכל העולם ובבית המקדש. מלבד זאת הרמב"ם מבאר את דיני חבטת ערבה בבית המקדש. הפרק נחתם בהגדרת קדושת ארבעת המינים ואיסור השימוש בהם לצרכין סתם.
פרק שמיני - הפרק השמיני עוסק בפסולי ארבעת המינים ומצוות שמחה בחג הסוכות.[8] הרמב"ם מקיף את הפסולים הכלליים (כמו לולב גזול או של עבודה זרה ועוד.) הנוהגים בכל המינים בשווה, ואת הפגמים הפוסלים מחמת יופי המתחלפים בין המינים השונים: לולב הדס ערבה ואתרוג. וכן את הגדרת הבעלות הנדרשת על המינים. מלבד זאת הרמב"ם מפרש את הלכות שמחת יום טוב, מתאר את השמחה שהיתה נהוגה בבית המקדש ומסיים בשמחה של המצוות כולם.
הערות שוליים
- ^ "באר רבנו מצות השופר מאי זה מין הוא ואי זה שופר כשר ואי זה שופר פסול ואם מחללין עליו יום טוב וכל דיני הכשר השופר ושיעורו ומקום התקיעה". מתוך הקדמת המגיד משנה להלכות שופר סוכה ולולב.
- ^ "באר בו רבנו מי הם המחוייבים לשמוע קול שופר ומי הם הפטורים ואם צריך כונת התוקע ואם תוקעים בשבת גם כן ופרטי דברים אלו בארוכה." מתוך הקדמת המגיד משנה להלכות שופר סוכה ולולב.
- ^ "נתבאר בו שיעור התקיעה וכמותה וכיצד היא סדרה וענין הברכות מלכויות זכרונות ושופרות ומה שיש מזה מה"ת ומה שהוא מדברי סופרים." מתוך הקדמת המגיד משנה להלכות שופר סוכה ולולב.
- ^ "נתבארו בו שיעורי הסוכה מרוחבה וגובהה ושיעור דפנותיה ואיכותן ועניינן ותכונת הסוכה והכשר דפנותיה וכמה צריכין שיהיו וממה הן כשרין וכל הנמשך לזה." מתוך הקדמת המגיד משנה להלכות שופר סוכה ולולב.
- ^ נתבארו בו דני הסכך ממה שראוי שיהיו ומאי זה דבר הם פסולים ואם מקצת הסכך כשר ואם צריך עשיה לשמה (גם כן) וסוכה בתוך סוכה וכיוצא בדברים אלו. מתוך הקדמת המגיד משנה להלכות שופר סוכה ולולב.
- ^ "נתבארו בו מי הן המחוייבים בסוכה מדאורייתא ומן דבריהם ומי הם הפטורים אם בכל אם בחלק וכיצד היא מצוות ישיבה בסוכה ובאיזה סיבות אדם נפטר מחיובה. ועניין הברכה שאדם חייב לברך על ישיבתה ונסתיים הפרק בביאור איסור עצי סוכה ונוייה לימי החג". מתוך הקדמת המגיד משנה להלכות שופר סוכה ולולב.
- ^ "נתבארו בו ענייני לולב וכל מכשיריו מה הן ובביאור ההבדל שבין מקצתן למינין אחרים הדומים להם ועניין נטילתן ומנינן ומידתן ושיעורם ובאי זה זמן ניטלין מן התורה ומדבריהם וכן הגבלת מקום נטילתן מן התורה ומדבריהם ודין ערבה ביום שביעי וענינה ונסתים הפרק בביאור מה שאסור להנות ממינים אלו מפני שהוקצו למצוותם כל שבעת ימי החג." מתוך הקדמת המגיד משנה להלכות שופר סוכה ולולב.
- ^ "נתבארו בו פסולי מינים אלו אם מחמת גזל או גניבה או מחמת מומין שיש שבהם וכן אם אינן של מי שנוטל אותם אם יוצא בהן ונסתיים הפרק בביאור השמחה שהיתה נוהגת במקדש בשבעת ימי החג." מתוך הקדמת המגיד משנה להלכות שופר סוכה ולולב.