החלוקה התימנית של הלכות הרמב"ם
החלוקה התימנית של הלכות הרמב"ם היא חלוקה שונה מהמקובל של הלכות הרמב"ם שנדפסה לראשונה במהדורת פרנקל של הי"ד החזקה והיא מבוססת על כתבי יד תימניים. חלוקה זו מקובלת כמדויקת יותר[דרוש מקור].
החלוקה
ספרי הרמב"ם מחולקים בחלוקה פנימית מורכבת; ספרים להלכות[1], הלכות לפרקים ופרקים להלכות. בניגוד לחלוקה לספרים ופרקים שחולקה על ידי הרמב"ם עצמו חלוקת הפרקים להלכות המקובלת אינה מהרמב"ם אלא מהמדפיסים הוונציאנים הקדמונים של הרמב"ם. זאת אף על פי שהרמב"ם עצמו חילק את הפרקים להלכות קטנות[דרוש מקור].
במהדורת רמב"ם פרנקל ערערו לראשונה על החלוקה הוונציאנית המקובלת והדפיסו במקביל גם חלוקה תימנית: חלוקה שהתבססה על כתבי יד תימניים, שני החלוקות הודפסו במקביל כך שהציונים (א' ב' ג' וכו') נדפסו על פי המהדורה הוונציאנית, אבל בין כל הלכה להלכה הודפסו נקודתיים שהתבססו על החלוקה התימנית. במקומות בהם החלוקה הוונציאנית ציינה סיום הלכה ואילו על פי החלוקה התימנית ההלכה נמשכת - לא ציינו נקודתיים ולהפך.
ההבדלים בין החלוקות משתנה על פי הספרים. כך למשל בספר זמנים החלוקות כמעט חופפות מלבד מקומות מעטים (בדרך כלל כשהחלוקה התימנית מפצלת הלכה ונציאנית ארוכה[2]) לעומת זאת בספר קנין לשם הדוגמה, החלוקות כמעט לא חופפות.
החלוקה התימנית רחבה יותר מהחלוקה הוונציאנית והיא קיימת גם בהקדמת הרמב"ם, והיא מקובלת כמדויקת יותר. עם זאת מאות השנים שחלפו על מהדורת ונציה הפכו אותה לשימושית בהרבה כאשר מציינים מיקום של הלכה, והמאגרים הדיגיטליים משתמשים בה בלבד[3].
הערות שוליים
- ^ הלכות קידוש החודש למשל
- ^ ראה במשנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות קידוש החודש, פרק י"ד פרק שעל פי החלוקה הונציאנית מחולק לשתי הלכות בלבד מפוצל לעשר בחלוקה התימנית.
- ^ למשל, בר אילן, שיתפתא וויקיציטוט
.png){kind=small}