הינשוף של אתנה
במיתולוגיה היוונית, ינשוף מסוג כוס החורבות (שם מדעי: Athene noctua) מייצג או מלווה באופן מסורתי את אתנה, אלת החוכמה, או את מינרווה, מקבילתה במיתולוגיה הרומית.[2] לכן, הינשוף המכונה לעיתים "הינשוף של אתנה" או "הינשוף של מינרווה" - שימש כסמל של ידע, חוכמה, תפיסה חדה ולימוד ברחבי העולם המערבי.[3][4]
בעולם העתיק
יוון
בקרב החוקרים אין תמימות דעים בנוגע למקור החיבור בין אתנה לינשוף. כמה חוקרי מיתוסים, כמו דייוויד קינסלי ומרטין פ. נילסון, מציעים שהחיבור נובע מהגילגול של אתנה מאלת הארמון המינואית הקשורה לציפורים.[5][6] מריה גימבוטאס טענה שאתנה הייתה במקור אלת ציפור ונחש אירופאית עתיקה.[7][8]
התאורטיקנית סינתיה ברגר כתבה כי מאפיינים מסוימים של ינשופים (כמו יכולתם לראות בחושך) שימשו כסמל לחוכמה[3] ואילו אחרים, כמו ויליאם ג'פרי ארנוט, מציעים קשר פשוט בין המיתוסים של ייסוד אתונה והמספר הלא מבוטל של ינשופים קטנים באזור (עובדה שצוינה בימי קדם בידי אריסטופנס במחזותיו הציפורים וליזיסטרטה).[9]
על כל פנים, נראה כי אתונה אימצה את הינשוף כהוכחת נאמנות לאלילה הבתולה הפטרונית שלה,[9][10] שעל פי מיתוס אטיולוגי פופולרי שהועתק על הגבעה המערבית של הפרתנון, הבטיח את החסד של אזרחיה באמצעות מתנה מפתה יותר מפוסידון.[11]
ינשופים הועתקו בדרך כלל על ידי אתונאים באגרטלים, משקולות ואמפורות פרס עבור המשחקים הפאן-אתנאיים.[9] הינשוף של אתנה אף הפך לעורף הנפוץ של הטטרדרכמות האתונאיות לאחר 510 לפנה"ס ולפי פילוכורס,[12] טטרדרכמא היה ידוע בתור glaux (γλαύξ, ינשוף קטן) ברחבי העולם העתיק "ינשוף" ב נומיסמטיקה.[13][14] הם לא שימשו אך ורק אותם לייצוג אתנה ואף שימשו למוטיבציה במהלך קרבות על ידי ערים יווניות אחרות, כמו בניצחון אגאתוקלס מסירקיוז על הקרתגים בשנת 310 לפנה"ס - בה ינשופים שעפים בדרגות התפרשו כברכת אתנה[3] - או בקרב סלמיס, המתואר בביוגרפיה של פלוטרכוס אודות תמיסטוקלס.[15]
רומא
הקשר בין הינשוף לאלה נמשך דרך מינרווה במיתולוגיה הרומית, אם כי זו לפעמים פשוט מאמצת אותה כציפור קדושה או מועדפת.
באשר לפולקלור הרומי הקדום, ינשופים נחשבו כמבשרי מוות אם הם צייצו כשהם עומדים על גג, והצבת אחת מנוצותיה ליד מישהו ישן יכולה להניע אותו לדבר ולחשוף את סודותיהם.[2]
מטאפורה פילוסופית
השימוש הקלאסי בינשוף בהקשר פילוסופי, מופיע במטאפיזיקה של אריסטו, כשאריסטו יוצר השוואה מטאפורית בין עיני הינשוף העיוורות ביום לבין הידע האנושי.[16] מטאפורה אפיסטמולוגית זו רווחה בתולדות הפילוסופיה, ונעשה בה שימוש מאוחר יותר אצל הוגים כמו תומאס אקווינס.[17]
האידיאליסט-הגרמני גאורג וילהלם פרידריך הגל, השתמש בדימוי הינשוף של מינרבה בהקדמה המפורסמת לספרו רב ההשפעה קווי יסוד לפילוסופיה של המשפט:
בתור מחשבת העולם [הפילוסופיה] מופיעה רק לאחר שהממשות השלימה וסיימה את תהליך עיצובה העצמי. ההיסטוריה מצגיה בהכרח את מה שהמושג מלמד, דהיינו, שרק כאשר הממשות הגיעה לידי בשלותה, האידיאלי מופיע אל מול הריאלי, תופש את העולם הזה [הריאלי] בעצמותו, ובונה לו אותו בתצורה של ממלכה אינטלקטואלית. כאשר הפילוסופיה מציירת את האפור שלה באפור, כי אז התיישנה תצורה אחת של החיים, ועל ידי אפור באפור אי־אפשר לחדש את נעוריה, אלא רק להכירה. הינשוף של מינרבה מתחיל במעופו רק עם רדת דמדומי הערב.
— הגל, קווי יסוד לפילוסופיה של המשפט, עורך פיני איפרגן, תרגום גדי גולדברג, הוצאת שלם, ירושלים, התשע"א 2011, עמ' 15.
משמעות המטאפורה היא שהפילוסופיה מבינה מצב היסטורי רק כשהוא כבר חלף.[18] כשם שהינשוף צד אחרי שהיום כבר עבר, הפילוסופיה מופיעה רק במציאות הבשלה, ורק אז יודעת לפרש אותה. הפילוסופיה היא חוכמה שבדיעבד ולא חוזה עתידות (השימוש של הגל במטאפורה דומה לביטוי "חכם בלילה"). קלאוס וויווג מתאר את המטאפורה בביוגרפיה שכתב על הגל כ"אחת המטפורות היפות בתולדות הפילוסופיה".[19] מקורו של הדימוי "אפור על אפור" במחזה פאוסט של גתה. מחקר שנערך לאחרונה, הראה כי גם מקור המטאפרוה של הינשוף מקורה בדיאלוג שנערך בין גתה לפילוסוף לא מוכר יחסית בשם יעקב הרמן אוברייט (גר') שנערך בסביבות שנת 1795 ביינה, שבה זמן קצר לאחר מכן הגל שימש כמרצה.[20]
כתב העת של "אגודת הגל של אמריקה" נקרא The Owl of Minerva ("הינשוף של מינרווה").
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Grabham, Sue (1995). "Greece: People and History". Encyclopedia of Lands & Peoples. London: Kingfisher. p. 105. ISBN 1-85697-292-5.
- ^ 2.0 2.1 Eason, Cassandra (2008). Fabulous Creatures, Mythical Monsters, and Animal Power Symbols: A Handbook. Westport, CT, USA: Greenwood Publishing Group. p. 71. ISBN 9780275994259.
- ^ 3.0 3.1 3.2 Berger, Cynthia (2005). Owls. Mechanicsburg, PA, USA: Stackpole Books. p. X. ISBN 9780811732130.
Minerva's owl wisdom.
- ^ Deacy, Susan J.; Villing, Alexandra (2001). Athena in the Classical World. Leiden, Netherlands: Brill. ISBN 978-9004121423.
- ^ Kinsley, David (1989). The goddesses' mirror: visions of the divine from East and West. New York: SUNY Press. p. 141. ISBN 9781438409139.
- ^ Nilsson, Martin Persson (1950). "The Minoan-Mycenaean religion and its survival in Greek religion". Acta Regiae Societatis Humaniorum Litterarum Lundensis. Biblo & Tannen Publishers. 9: 491. ISBN 9780819602732. ISSN 0347-5123. נבדק ב-19 במאי 2013.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Gimbutas, Marija (1982). The Goddesses and Gods of Old Europe, 6500-3500 B.C.: Myths and Cult Images (2 ed.). Berkeley: University of California Press. pp. 147–150. ISBN 9780520253988. נבדק ב-19 במאי 2013.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Gimbutas, Marija (2001). Robbins Dexter, Mirijam (ed.). The living goddesses. Berkeley: University of California Press. pp. 157–158. ISBN 9780520927094. נבדק ב-19 במאי 2013.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 9.0 9.1 9.2 Arnott, William Geoffrey (2007). Birds in the Ancient World from A to Z. London: Routledge. pp. 84–85. ISBN 9780415238519.
- ^ Sacks, David (1995). Murray, Oswyn (ed.). A dictionary of the ancient Greek world. Oxford: Oxford University Press. p. 41. ISBN 9780195112061. נבדק ב-20 במאי 2013.
athens name owl athena.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Palagia, Olga (1998). "The Pediments of the Parthenon". Monumenta Graeca et Romana. Brill. 7: 40. ISBN 9004111980. ISSN 0169-8850. נבדק ב-19 במאי 2013.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Philochorus: Scholion to Aristophanes, Birds 1106.
- ^ Philip Harding: The story of Athens: The Fragments of the Local Chronicles of Attika.
- ^ Kraay, C.M. The archaic owls of Athens: classification and chronology.
- ^ Rich, John; Rich, John; Shipley, Graham, eds. (2012). War and Society in the Greek World. London: Routledge. ISBN 9781134807833.
- ^ אריסטו, מטפיזיקה, II 993 b9-11
- ^ Summa contra gentiles, quaestio 45
- ^ Smith, John E. (30 באוקטובר 2009). "When Dusk Is Only Dusk". New York Times. נבדק ב-28 בפברואר 2013.
Hegel’s claim, however, bestows no special importance on a closing phase; it refers instead to the end of an era, which is confirmed as such by the appearance of philosophical critique and appraisal that involves making explicit the ideas and beliefs that drove that era but could not be fully articulated until it was over
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Vieweg, Klaus (2019). Hegel. Der Philosoph der Freiheit. (= The Philosopher of Freedom.). München. p. 470.
- ^ Jörg Hüttner and Martin Walter. "Die Eule der Minerva aus vorhegelscher Perspektive: Obereits Avertissement (1795) an Goethe. (= The Owl of Minerva from a pre-hegelian perspective: Obereit´s Avertissement 1795 to Goethe.)". Hegel-Studies (2020). 53/54: 301–318.
.jpg)
37452923הינשוף של אתנה