הטאיפה של גרנדה
 | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | מונרכיה (אמירות) |
| ראש המדינה | מאליק (מלך) |
| מאליק (מלך) |
זאווי בן זירי חבוס אל-מוצפר באדיס בן חבוס עבדאללה בן בולוגין |
| ראש הרשות המבצעת | וזיר גדול (ראש ממשלה / משנה למלך) |
| וזיר גדול (ראש ממשלה / משנה למלך) |
אבו אל-קאסים שמואל הנגיד יהוסף בן שמואל הנגיד אל-נאיה אבו-ל-רבי |
| שפה נפוצה |
ערבית שפות ברבריות עברית רומנטיקה אנדלוסית (אנ')[דרוש מקור] |
| עיר בירה | גרנדה |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אירופה |
| היסטוריה | |
| הקמה | מעבר הזירידים לגרנדה |
| הקמה | 1013 |
| פירוק | כיבוש הממלכה על ידי האלמורווידים |
| פירוק | 1090 |
| ישות קודמת | ח'ליפות קורדובה |
| ישות יורשת | מוראביטון |
| דמוגרפיה | |
| דת | אסלאם, יהדות |
| כלכלה | |
| מטבע | דירהם או דינר זהב (אנ') |
הטאיפה של גרנדה (בערבית: طائفة غرناطة) או ממלכת זיריד של גרנדה הייתה ממלכה ברברית מוסלמית אשר נוסדה באל-אנדלוס בשנת 1013, בעקבות הדחת הח'ליף הישאם השני (אנ') בשנת 1009. הממלכה התרכזה בגרנדה, בירתה, והיא גם הרחיבה את שליטתה למאלגה לתקופה מסוימת. ארבעה מלכים ירשו זה את זה במהלך כמעט 80 שנות קיומה, כולם שייכים לשלוחה של שושלת זיריד (אנ') של צפון אפריקה, שבט צנהג'ה הברברי. הטאיפה של גרנדה נחשבה לעשירה ביותר מבין כל ממלכות הטאיפה. בסופו של דבר היא נכבשה על ידי האלמורווידים בשנת 1090, והביאה לסיומה של שלטון זיריד בגרנדה.
היסטוריה
הקמה וממסד
הזירידים היו חמולת צנהג'ה ברברית ממרכז המגרב (אלג'יריה של היום), ששירתה את הח'ליפות הפאטמית ויצרה שושלת ששלטה לאחר מכן בחלקים מצפון אפריקה מטעמם. השושלת נוסדה על ידי זירי אבן מנאד (אנ'), אשר ירש את בנו בולוגין (אנ') לאחר 971, ששלט מקירואן שבאיפריקיה (היום תוניסיה). בשנת 999, רבים מאחיו של בולוגין, כולל זאווי בן זירי (אנ'), מרדו בנכדו, באדיס בן אל-מנצור (אנ'), בשל הדרתם מהשלטון על ידי בולוגין וצאצאיו. המורדים, שבסיסם באשיר (אנ'), הובסו בקרב ורוב האחים נהרגו מלבד זאווי. זאווי הוביל את המורדים הנותרים מערבה וחיפש הזדמנות חדשה באל-אנדלוס תחת הח'ליפים האומיים של קורדובה, אויביהם לשעבר של הפאטמים והזירידים. החאג'יב (אנ') של הח'ליף הישאם השני (אנ') (בשנים 976–1009) ושליט בפועל של ח'ליפות קורדובה באותה תקופה, איבן אבי אמיר אל-מנסור (הידוע גם בשם אל-מנסור), סירב בתחילה לאפשר את עלייתו של זאווי לאל אנדלוס, מאמין במוניטין שלו כיוצר צרות. עם זאת, בנו ויורשו, עבד אל-מאליק אל-מוצפאר (אנ') (בשנים 1002–1008), שחיפש מפקדים צבאיים מוכשרים, העניק לזאווי ולחסידיו אישור לבוא לקורדובה, שם הפכו לאחר מכן לחלק חשוב בפעולות הצבא של אל-מוצפר. הזירידים החדשים שהגיעו היו כנראה גם מלווים במשפחותיהם מצפון אפריקה.
ח'ליפות קורדובה התפצלה לאחר 1008 בתקופה הידועה בשם הפיטנה של אל-אנדלוס (אנ'). זאווי מילא בתחילה תפקיד, יחד עם פלגים ברברים אחרים, במצור על קורדובה בין השנים 1010 ל-1013. בסוף המצור הם הצליחו להתקין ח'ליף בובה משלהם בקורדובה, סולימאן בן אל-חכם (אנ'), אבל בשלב זה כנראה זאווי ופלגים אחרים הבינו שהדומיננטיות של קורדובה הסתיימה והם חיפשו הון פוליטי במקומות אחרים באל-אנדלוס. הח'ליף החדש העניק לזאווי ולפלג שלו את ה'קורה' (מחוז) של אילבירה (או אלווירה) להתיישב בה ב-1013. לפי הנרטיב שסיפקו זיכרונותיו המאוחרים של עבדאללה בן בולוגין (אנ') (המלך האחרון של טאיפת גרנדה), הזירידים התיישבו שם לבקשת האוכלוסייה המקומית שחיפשה הגנה מפני תוקפים מבחוץ אך לא הצליחו להתארגן. ההיסטוריון היו קנדי (אנ') מציין כי בעוד שזיכרונותיו של עבדאללה מבקשים לתת לגיטימציה לשלטון זיריד, נרטיב זה סביר כאשר בוחנים את מצבה של אל-אנדלוס באותה תקופה ואת הסיפורים הדומים של ערים אחרות באנדלוסיה שהזמינו שליטים חדשים להגן עליהן בתקופת ממלכות הטאיפה. זמן קצר לאחר שהשתקע באזור, העתיק זאווי את בירתו ממדינת אילבירה (אתר ליד עטרפה (אנ') המודרנית) למקום מוגן יותר, גרנדה (Gharnāṭa) הסמוכה. גרנדה הייתה עד כה יישוב קטן על הגדה הימנית של נהר דארו (אנ'), והמעבר של זאווי למקום זה הביא להקמת עיר חדשה ומדיניות עצמאית שנמשכה 77 שנים.
בשנת 1018 הטיל המתימר האומיי עבד א-רחמן הרביעי (אנ') (הידוע בשם אל-מורטאה), מצור על גרנדה (אנ') אך כוחותיו הובסו באופן מכריע על ידי הזירידים. זמן קצר לאחר מכן, ב-1019 או 1020, עזב זאווי את אל-אנדלוס לצפון אפריקה, וחידש את שאיפותיו בתוך מדינת זיריד שם, שהייתה תחת שלטונו של הצעיר אל-מועיז בן באדיס (אנ') אך הסתבך במאבק פנימי עם חמאד בן בולוגין (אנ'), בן משפחה שהכריז על עצמאותו מהזירידים של קירואן ב-1015 והקים את שושלת חמאדיד (אנ'). גורלו של זאווי אינו ידוע בוודאות: על פי ההיסטוריון אבן חיאן (אנ') הוא מת מהמגפה שנים מאוחר יותר, בעוד שזכרונותיו של עבדאללה בן בולוגין טוענים שהוא הורעל זמן לא רב לאחר שהגיע לצפון אפריקה, אך אף אחד מהמקורות לא נותן את תאריך מותו.
הממלכה והיהודים
ערכים מורחבים – תור הזהב של יהודי ספרד, שמואל הנגיד, יהוסף הנגיד, פרעות גרנדה
רשימת שליטים
מלכים
- זאווי בן זירי (אנ') - מלך הטאיפה של גרנדה ה-1 (1013–1019)
- חבוס בן מקסן אל-מוצפר - מלך הטאיפה של גרנדה ה-2 (1019–1038), אחיינו של זאווי
- באדיס בן חבוס - מלך הטאיפה של גרנדה ה-3 (1038–1073), בנו של חבוס
- עבדאללה בן בולוגין (אנ') - מלך הטאיפה של גרנדה ה-4 והאחרון (1073–1090), נכדו של באדיס
וזירים גדולים, ראשי ממשלה
- אבו אל-קאסים בן אל-עריף - וזיר גדול, ראש ממשלה ומשנה למלך ה-1
- שמואל הנגיד - וזיר גדול, ראש ממשלה ומשנה למלך ה-2
- יהוסף בן שמואל הנגיד - וזיר גדול, ראש ממשלה ומשנה למלך ה-3
- אל-נאיה (Al-Naya) - וזיר גדול, ראש ממשלה ומשנה למלך ה-4
- אבו ל-רבי המוזרעבי (Abu-l-Rabbi) - וזיר גדול, ראש ממשלה ומשנה למלך ה-5
ראו גם
- ממלכת גרנדה
- תור הזהב של יהודי ספרד
- פרעות גרנדה
- אל-אנדלוס
- טאיפה (ממלכה מוסלמית)
- היסטוריה של ספרד
- אל-מוואחידון
- מוראביטון
קישורים חיצוניים
38544530הטאיפה של גרנדה