המסגד הלבן (רמלה)
 | |
המסגד הלבן (ערבית: الجامع الأبيض, "אלג'אמע אלאביד") ברמלה הוא מבנה אסלאמי קדום, ששורשיו נעוצים בראשית המאה ה-8, בתקופת שלטונם של ח'ליפי בית אומיה. המסגד עבר מספר שינויים במהלך השנים, והבולט שבהם הוא הקמת המינרט הידוע בשם "המגדל הלבן" שנוסף לו בתקופה הממלוכית. שמו המדויק של המסגד הוא "ג'אמע ארבעין אל מוע'זי", כלומר "מסגד ארבעים הלוחמים" (של מוחמד) שעל פי מסורת מימי הביניים המאוחרים, נקברו בתחומי המסגד הלבן. המסורת הנוצרית ייחסה למסגד את מקום קבורתם של ארבעים המרטירים מסיוואס שבטורקיה.
היסטוריה
על-פי המקורות ההיסטוריים, סלימאן אבן עבד אל מלכ, בונה רמלה, החל להקים בה מסגד שבנייתו נשלמה לאחר מותו, על ידי אחיו השאם. המסגד מוזכר בספרות בפשטות כמסגד של רמלה, ללא כל שם תואר. אף על פי שהראשון שקרא למסגד הלבן בשם זה היה ההיסטוריון מוקדסי בסוף המאה ה-10, מקובל להניח כי המדובר באותו מסגד[1], ונראה כי את ראשית המסגד יש לייחס לשנות העשרים והשלושים של המאה ה-8. שמו של המסגד ניתן לו בשל העובדה שהוא היה מכוסה בשיש לבן. מוקדסי, שזכה לראות את הבניין בתפארתו כתב:
המסגד הלבן שנמצא בשוק הוא גדול ונאה יותר מהמסגד של דמשק. אין עוד מיחראב גדול יותר בכל ארצות האסלאם או דוכן תפילה העולה על זה של רמלה, מלבד דוכן התפילה שבירושלים[2]...
— מוקדסי[3]
המסגד חרב כמעט לחלוטין ברעידות האדמה של 1033 ו-1068, ושוב במהלך התקופה הצלבנית. המסגד והצריח שוקמו מחדש בתקופה הממלוכית, ואז גם נבנה המגדל הלבן. עם ירידת קרנה של העיר רמלה נעזב המסגד וחרב, ורק המגדל הלבן ומספר חורבות נותרו במקום.
עד לשנות ה-80 של המאה ה-20 התקיימו חגיגות "נבי סלאח" שנמשכו 4 ימים בסמוך למגדל הלבן ברמלה. המועד המדויק היה נקבע בהתאם למועד של "שבת האור" של הנוצרים (6 ימים לאחריה). במהלך ארבעת ימי החגיגה התקבצו אלפי מוסלמים מרחבי הארץ (לרבות יהודה, שומרון ועזה - באותה תקופה היה מעבר חופשי), אשר נהנו מיריד צבעוני, קולני וריחני. ילדי רמלה והסביבה, מכל הדתות, נהגו להגיע ליריד וליהנות מדברי המתיקה הייחודיים שנמכרו במקום[4].
ארכאולוגיה
החפירות הארכאולוגיות במקום התעכבו עד שנת 1984, ויעקב קפלן היה הארכאולוג הראשון שחפר במקום. קפלן זיהה שלושה שלבי בנייה במסגד: הראשון, שנבנה ישירות על גבי החולות שנתנו לרמלה את שמה, השני, שניכר היטב בסטייה בת 6 המעלות באולם התפילה, שבו נוסף האגף המערבי, והשלישי, שבו התווסף המגדל הלבן:
- השלב הראשון של המסגד הדגיש את הרוחב על חשבון האורך, ובכך מאפשר לכמות גדולה יותר של מתפללים להתקרב אל קיר הקיבלה. תוכניות מעין אלה היו מקובלות במסגדים בני התקופה והאזור. את החצר הפנימית, שאורכה היה כ-2/3 מאורך החצר כיום, הקיפה אכסדרת עמודים, והכניסה לחצר הייתה בצלע המזרחית, במה שהיה מחצית הקיר.
- השלב השני נעשה בשנת 1190, בימי צלאח א-דין. השיפוץ, שנעשה הכרחי לאחר חורבנם של חלקים נרחבים ברמלה ברעידת האדמה שפקדה את האזור ב-1033, מתואר אף במקורות ההיסטוריים[5], וחלקי המסגד הנראים כיום הם שרידים לשיפוץ זה. מרים רוזן-איילון הצביעה על הניגוד בין דברי מקדסי, המהלל את יופיו של המחראב, לבין המחראב הפשוט, הנמצא שם כיום, ולפיכך הציעה שלב בנייה שבין לשלבים הראשון והשני של קפלן, שהתרחש לאחר רעידת האדמה של שנת 749, ושימר את התוכנית המקורית של המסגד.
- השלב השלישי הוא בניית המגדל הלבן בתקופת הממלוכים.
שלב אפשרי נוסף, שתיארוכו קשה במיוחד שלב הקמת מאגרי המים. בריכת הקשתות ברמלה, בה נעשה לראשונה בעולם שימוש שיטתי בקשת המחודדת, היא המבנה הבודד בארץ ישראל שניתן לשייכו בוודאות לתקופה העבאסית. אם כי בתוך המאגרים שבמסגד לא התגלו ממצאים המסייעים בתיארוכו, הדמיון הרב לברכת הקשתות מצביע על כך שהמדובר בתוספת עבאסית למבנה, דבר המצביע על כך שהשלב השני של המסגד אכן נבנה במחציתו השנייה של המאה ה-8. בהזדמנות זו, הורחבה חצר המסגד צפונה[6].
המבנה
המסגד, בעל תוכנית הקרקע המלבנית, השתרע על שטח 93x84 מטר. מרבית השטח נתפס על ידי חצר. בצידה הדרומי של החצר שכן אולם מקורה, ובו קיר הקיבלה שבאמצעיתו המחראב. בצמוד למרכזו של הקיר הצפוני של המסגד ניצב המגדל, ובמרכזה של החצר שלושה מאגרי מים תת-קרקעיים בעלי קיבולת של כאלפיים ממ"ק כל אחד, הקשורים לאמת המים שהקים סלימאן עם ייסוד העיר. עוד נמצא בחצר מבנה נוסף שעל מהותו נחלקים החוקרים. המבנה המסיבי, שרק יסודותיו נחשפו, היה בצורת ריבוע שאורך צלעותיו שמונה מטרים, וסביב לו הייתה מעין מדרכה מוגבהת. קפלן שיער כי המדובר בסביל, אך הוא לא היה בטוח בכך. מספר הצעות הועלו לגבי שימושו של המבנה, ובהן בית אוצר[7], ואף שריד למינרט בן המאה ה-13[8]
המגדל הלבן
המגדל הלבן, שהוקם בשנת 1318 על ידי הסולטאן אל מלכ אל נאצר מוחמד בן קלאון, הוא מהאלמנטים הבולטים ביותר בנופה של רמלה. מאז ימי הביניים נודע המגדל גם בשם "מגדל הארבעים", וההיסטוריון והשופט מוג'יר א-דין כתב אודותיו כדלקמן:
"ובנה בו (במסגד) הסלטאן אל מלכ אל נאצר מחמד בן קלאון צריח והוא מפלאי עולם בצורתו ובגובהו והזכירו הנוסעים שהוא מן הדברים שאין להם אח ורע."[דרוש מקור]
המגדל הרשים את הבריטים עד כדי כך ששלטונות המנדט הבריטי בחרו בתמונתו כדי לעטר שטרות כסף בערכים שונים. כמו כן לא נבנו במשטרת רמלה הסמוכה מגדלים, כדי שלא יאפילו עליו.
המגדל מתנשא לגובה של 30 מטרים, ובנוי מאבני גזית בגווני לבן-צהבהב, בשילוב של שיש לבן במקומות שונים, לרוב בשימוש משני. אורך כל אחת מצלעות המגדל הוא כשבעה מטרים, ובשלוש קומותיו הראשונות, הוא מחוזק על ידי זוג אומנות אחוזות בכל צלע, המעבות את בסיסו לכדי שמונה מטרים. פתח הכניסה פונה דרומה. מבחוץ, המגדל נראה כמחולק לשישה מפלסים, אולם מבפנים הוא מחולק אף לתתי-קומות, המחוברות ביניהן ב-119 מדרגות (כיום ניתן לטפס 111 מתוכן).
בדרך כלל נטען שהמגדל נועד להיות מינרט, אך דעה זו מעוררת קשיים בשל גובהו העצום העולה על זה של צריחי מסגדים המוכרים לנו. למגדל קירות עבים במיוחד, חלונותיו עוצבו כחרכי ירי ולכל אחת מקומותיו נקבעו עיטורים שונים. לפני דלתו נבנתה קשת מקדימה האופיינית לשערים מבוצרים. תפקידה היה ליצור פתח עילי כדי לירות במנסה לפרוץ את השער או לשפוך על ראשו נוזלים רותחים. המבנה בוצר במכוון. מעל הכניסה הותקן חדר קטן המאפשר גישה אל אשנב ההגנה והמעקה שלידו. מסדרונות שתי וערב, החוצים את מבנהו של המגדל, מאפשרים קשר מהיר, ראייה לכל הצדדים וגישה אל חרכי הירי. מראש המגדל תצפית מצוינת לכל הכיוונים. מאפיינים אלה מתאימים לביצור צבאי יותר מאשר לתפקוד דתי. התצפית מראש המגדל אפשרה גילוי אויב מתקרב כבר ממרחק רב. סביר על כן שסיבת הקמת המגדל הייתה קודם כל צבאית, גם אם שימש לתכלית דתית בחיי היומיום.
ליד פתח הכניסה אל המגדל קבועה כתובת הקדשה שתרגומה כדלהלן[9]:
בשם אללה הרחמן והרחום. את מסגדי אללה יכונן וישמור רק המאמין באללה וביום האחרון והמקיים את התפילה והנותן צדקה והירא את אללה לבדו (קוראן, סורה 9, פסוק 18). ציווה על בניית המָאְדָ'ה המבורכת הזאת אדוננו הסולטאן, אל־מלכ אל־נאצר, המלומד, הצודק, הלוחם במלחמת הקודש, הלוחם בגבולות, מגן הספר, סולטאן האסלאם והמוסלמים, מחייה הצדק בקרב הברואים, ממית הכופרים והפוליתאיסטים, מלך הערבים והפרסים, השולט על האומות, משגיח על ארצות אללה, שומר על העולם הזה ומגן על הדת, אבו אל־פתח מחמד, בן אדוננו הסולטאן השהיד, אל־מלכ אל־מנצור סַיִף העולם הזה והדת, קלאון אל־צלאחי, שותף של אמיר המאמינים, יאריך אללה את ימיו ויפיץ את דגליו ונסיו באמצעות הניצחון. בנייתה (של המאד'נה) הסתיימה באמצע חודש שעבאן, שנת 718 (אמצע אוקטובר 1318)
בסמוך למגדל ניצב מבנה קטן בו מראים המוסלמים את קברו של נבי סאלח. נבי סאלח נזכר בקוראן שבע פעמים כאדם שקרא לתושבי מדאאן סאלח לחזור בהם מעבודת האלילים ולהאמין באללה לבדו. כאשר סירבו נהפכה עליהם הארץ והם מתו כולם. עד 1948 היה הקבר יעד לעלייה שנתית לרגל של אלפים, אך כיום מבקרים אותו עולי רגל מוסלמים במספר קטן בימי שישי[10].
לקריאה נוספת
- מרים רוזן-איילון, "לתולדות המסגד הלבן", קדמוניות 135, החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה ורשות העתיקות, ירושלים, תשס"ח
- קטיה ציטרין-סילברמן, "מינרט המסגד הלבן - התבוננות מחודשת", קדמוניות 135, החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה ורשות העתיקות, ירושלים, תשס"ח
- ירון טוראל, המגדל של רמלה, משקפיים 23, תשנ"ה/1995.
קישורים חיצוניים
- המסגד הלבן באתר התיירות העירוני
- תמונות מאוסף פיסול צלבני בארץ ישראל - המסגד הלבן ברמלה מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
המסגד הלבן (רמלה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ רוזן-איילון, שם; ציטרין-סלברמן, שם.
- ^ במסגד אל-אקצא
- ^ תרגומם של דברי מוקדסי לעברית לקוח מאלי שילר, "ארץ ישראל ואתריה בתיאורי עולי רגל מוסלמים", אריאל 59, הוצאת אריאל, ירושלים, תשמ"ח, עמוד 63
- ^ אלפי מוסלמים בחגיגות "נבי סאלח" ברמלה, על המשמר, 28 באפריל 1968
- ^ לתרגומם של מספר מקורות, ראו שילר, שם.
- ^ רוזן-איילון, שם
- ^ Andrew Petersen, The towns of Palestine under Muslim rule AD 600-1600, British Archaeological Reports, Oxford, 2005, pg. 97
- ^ Denys Pringle, The churches of the Crusader Kingdom of Jerusalem: A corpus vol. II, Cambridge University Press, Cambridge, 1998, pg. 185
- ^ ציטרין-סלברמן, שם
- ^ זאב וילנאי, חגיגת נבי סאלח ברמלה, דבר, 16 באפריל 1936
36095519המסגד הלבן (רמלה)