הבחירות לעיריות במנדט הבריטי (1946)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הבחירות לעיריות במנדט הבריטי נערכו ב-1946.

רקע

הבחירות הקודמות לעיריות נערכו ב־1934. כהונת העיריות נקבעה לחמש שנים, כאשר הבחירות הבאות נועדו להיערך ב־1939. מעוראות המרד הערבי הגדול מ־1936 עד 1939 הביאו את הנציב העליון לפזר חלק מהעיריות ולמנות ועדות ללא בחירות תחתיהן. בעקבות פרוץ מלחמת העולם השנייה ב־1939 נדחו הבחירות בכלל רחבי האימפריה הבריטית, ובכלל זה הבחירות לעיריות במנדט הבריטי.[1]

בדו"ח ועדת פיל שפורסם ב־1937 הוקדש מקום נרחב לביקורת על ההגבלות של ממשלת המנדט על העיריות. ממשלת המנדט פרסמה תיקונים לפקודת העיריות במהלך שנות הארבעים, אך אלו לא הביאו לכדי שינוי מהותי ביחסי העיריות וממשלת המנדט. ביולי 1945 הודיעה ממשלת המנדט על כוונתה לקיים בחירות לעיריות.[2][3]

הבחירות נועדו להיערך ב־21 מתוך 22 העיריות שהיו בארץ קודם לכיבושה בידי הבריטים, כאשר בעיריות היהודיות בתל אביב (הוקמה ב־1921 תחת עיריית יפו וקיבלה מעמד עצמאי ב־1934, הבחירות האחרונות נערכו ב־) ופתח תקווה (הוקמה ב־1937, הבחירות האחרונות נערכו ב־1942) לא נכללו בהם.

הבחירות

הבחירות התקיימו בפועל ב־16 מתוך 22 ערים, וב־7 ערים נבחר לראשות העירייה מי שנבחר לראשותה ב־1934.[1] בינואר 1948 הורה המזכיר הראשי של ממשלת המנדט על עצירת ההכנות לבחירות בערים טרם התקיימו בחירות. מבין הערים המעורבות התקיימו בחירות רק ביפו, אותן החרימו היהודים. במרבית הערים הערביות התקיימו בחירות.[2]

הבחירות נחשבו לניצחון יחסי למחנה הנשאשיביים והאופוזיציה על מחנה החוסיינים. בחלק מהערים ניצל הנציב העליון את סמכותו ומינה ראשי עירייה המזוהים עם מחנה הנשאשיבים, כך בג'נין, בית לחם, לוד, עזה ושכם.[1]

עיר תאריך הבחירות בעלי זכות בחירה הצבעה ראש העירייה הנבחר
באר שבע 27 בפברואר 775 שפיק אפנדי ערפאת מושתהא
ביסאן 4 במרץ אחמד אפנדי מוחמד עלי
בית לחם 1 באפריל 590 516 עיסא בנדק
בית ג'אלא 15 במאי ודיע אפנדי מוסא א-דאעמש
ג'נין 23 במרץ 327 313 פהמי אפנדי אעבושי
ח'אן יונס 8 בספטמבר 450 א-סיידי עבד א-רחמן מוחמד אל-פרע
חברון 22 בדצמבר 980 שייח' מוחמד עלי אל-ג'עברי
חיפה – אומדנים שונים שבתי לוי
טבריה – 1,900 שמעון דהאן
טולכרם – האשים אל-ג'יוסי
יפו 28 באפריל 1947 20,000 יוסוף הייכל
ירושלים לא התקיימו 26,700
לוד 29 בנובמבר מוחמד אל-חיאלי
מג'דל 6 במאי 329 א־סייד אבו שארח'
נצרת 19 במאי 1,150 980 סלים אפנדי בישארה
עזה 4 בפברואר 1,622 1,493 רושדי א-שאווה
עכו 28 ביולי 1,341 1,191 חוסיין אפנדי מוחמד ח'ליפה
צפת – 510 זאכי קודורה
רמלה 10 בנובמבר שייח' מוסטפא אל־ח'יירי
רמאללה 15 באפריל 800 חליל סלאח
שכם 6 במאי 1,619 לא מונה עקב ערעורים על תוצאות הבחירות
שפא עמר ? ג'בור יוסף ג'בור
מקור[1][4]

חיפה

בחיפה עמד בראשות העירייה שבתי לוי, שמונה לתפקיד לאחר מותו של ראש העירייה הקודם חסן שוכרי בינואר 1940. מינויו של ראש עירייה יהודי לעיר עורר התנגדות בקרב ערביי העיר, ואלו עשו מספר ניסיונות להביא למינוי ראש עירייה ערבי לעיר. ממשלת המנדט דחתה דרישות אלו.[2]

בנובמבר 1946 הוקמה ועדת בחירות עירונית בת 16 חברים, בהם שמונה יהודים, ארבעה מוסלמים וארבעה נוצרים. הוועדה קיימה עשרה ישיבות, האחרונה שבהם ב־13 בנובמבר 1947. מפקד משלמי המיסים העירוניים ובעלי הקרקעות בעיר בעלי זכות הבחירה נעצר בפברואר 1947 לאחר תם התקציב שנועד לכך. לאחר פרוץ מעשי האיבה בעקבות קבלת תוכנית החלוקה על ידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות בכ"ט בנובמבר פסקה עבודת הוועדה.[2]

יפו

בראשות עיריית יפו עמד יוסוף הייכל, שמונה לתפקיד כממלא מקום במרץ 1945 ובאופן מלא ביוני 1945. מינויו בא עקב התפטרות מרבית חברי העירייה הערבים עקב דרישת מושל המחוז מהעירייה לשלם את חובה לעיריית תל אביב על שירותים שהאחרונה העניקה לשכונות היהודיות פלורנטין ומרכז שפירא כחלק מהסכם ביניהם. בעירייה שמונתה במרץ 1945 היו שמונה חברים ערבים ולא נציג יהודי אחד, לאחר שייהודי העיר החליטו להימנע מלהענות לבקשתו של מושל המחוז לבחור רשימת מועמדים ממנה ימונה חבר יהודי לעירייה, עקב רצונם להסתפח לתל אביב.[5]

לאחר ההכרזה על קיום בחירות לעיריות ביולי 1945 מונתה ועדת בחירות עירונית בת שבעה חברים ערבים ושלושה יהודים, מייצגי פלורנטין, שפירא וכרם התימנים. ועדי השכונות והנהגת היישוב החליטו שלא להשתתף בוועדה אם לא ימצא פתרון לבעיית השירותים העירוניים לשכונות. בסוף 1946 הצהיר מושל המחוז על חלוקת העיר לשלושה אזורי בחירה - ערבי (7), נוצרי (2) ויהודי (2). ועדי השכונות היהודיות התנגדו לחלוקה הזו, והחרימו את הבחירות.[5]

הבחירות בעיר נערכו ב־28 באפריל 1947. שתי הסיעות המתמודדות העיקריות היו "הרשימה להצלת יפו" של ראש העירייה יוסוף הייכל, והגוש העממי של מוסא כיאלי ועבד א־רחמן סיקסיק. בנוסף לאלה התמודדו מספר מועמדים עצמאיים, וביניהם סלים בק א-סעיד, בנו של ראש העירייה לשעבר עסאם בק א-סעיד, אשר נתמך סגן ראש העירייה לשעבר עלי מוסתקים. בנוסף התמודדו המועמדים העצמאיים ח'אלד חמו, סעיד ביידס, נסוח נאבולסי, ואחמד אל-חות, ששימש כסגן מזכיר העירייה והתפטר. למרות שהייכל היה מוכר כמשתייך למחנה האופוזיציה הנאשאשיבית, נתמכה רשימתו על ידי חלקים מהמפלגה הערבית הפלסטינית החוסיינית, בה התגלה פילוג על רקע הבחירות. מרכז המפלגה תמך במועמדותו של סלים א-סעיד, בעוד הסניף המקומי החליט לתמוך בראש העירייה הייכל. הייכל ניצח ושבעת המושבים המוסלמים בעירייה אויישו על ידי חברי סייעתו: הייכל, ראשיד כנעען, רבאח אבו חדרא, אחמד אבו לבן, חסן דג'אני, ח'ליל מקדאדי ועאדל מחאדי.[6]

על שני המושבים היהודים ושני המקומות הנוצריים במועצה לא התקיימו בחירות: מוחמד עבד א-רחים, ממנהיגי מפלגת החוסיינים ביפו הפעיל לחצים על שבעה מועמדים נוצרים שהסירו את מועמדותם לטובת עורכי הדין באשר עאזר ואדוארד ביירותי, תומכי הייכל. תושבי שכונות יפו היהודים החרימו את הבחירות בטענה שאינם מקבלים שירותים נאותים מהעירייה וכי הם רוצים להצביע בתל אביב, ושני מועמדים מוסלמים, איברהים נובאני, ושוואקי אבו זנאד, נחברו למקומות היהודים. הארגונים הנוצריים תמכו במועמדותו של ד"ר הייכל, וכן חתמו על כרוז תמיכה עשרות נכבדים וראשי המשפחות החשובות ביפו.[6]

ירושלים

באוגוסט 1944 מת ראש עיריית ירושלים מוסטפא אל-ח'אלידי וסגנו דניאל אוסטר תפס את מקומו. חברי העירייה הערביים סירבו להשתתף בעירייה תחתיו, וביולי 1945 פיזר הנציב העליון את העירייה ומינה ועדה קרואה בראשות ג. ה. ובבסטר במקומה. במקביל הוקמה ועדת חקירה למצב המוניצפאלי בראשות זקן השופטים ויליאם ג'יימס פיצג'רלד.[7] עקב עבודת הוועדה לא נקבעו בחירות בעיר.[2][3]

עזה

הבחירות בעזה נערכו ב־4 בפברואר 1946.[8] 35 מועמדים התמודדו על 10 מושבים בעירייה,[9] שחולקה ל־4 אזורי בחירה.[10] בבחירות נוצר שווין בין מומעמדי משפחת א-שאווה ממנה בא ראש העירייה המכהן רושדי א-שאווה שזכתה בחמישה מושבים, ומועמדי משפחת חוסייני וסיעת אל-אחראר בהובלת חמיד אל-חוסייני, קומוניסט שאף שהה בברית המועצות לתקופה, שזכתה אף היא בחמישה מושבים.[11] אל־חוסייני זכה לתמיכת אגודת הפועלים הערבית הפלסטינית והליגה לשחרור לאומי.[12] שניים ממועמדי משפחת א-שאווה הודיעו כי יתמכו באל־חוסייני לראשות העירייה.[13] למרות זאת, מינה הנציב העליון מינה את א-שאווה לראש העירייה ביולי.[14]

שכם

בשכם נערכו הבחירות ב־6 במאי. ראש העירייה המכהן ממפלגת ההגנה הלאומית סולימאן טוקאן נבחר למועצת העירייה יחד עם חיכמת מסרי ואחמד סאקה. המפלגה הערבית הפלסטינית החוסיינית זכתה בארבעה מושבים: עבד א־רחים תמימי, פריד ענתבי, ד"ר בושנק, עבד א־רחים נבלוסי, וכן נבחר מוחמד אחמד, נציג הפועלים הערביים שהיו מזוהים עם החוסיינים.[15] ביולי 1947 קיבל בית המשפט המחוזי בשכם ערעור על התוצאות, בטענה שרשימת הבוחרים נקבעה על ידי ועדת משנה של ועדת הבחירות שלא הוסמכה לכך וכן שאחד מחברי ועדת הבחירות מונה באופן לא חוקי.[16] בדצמבר 1947 הפך בית הדין לערעורים את החלטת המחוזי וקבע כי הבחירות היו חוקיות. בעקבות כך הגיש טוקאן ערעור בפני המועצה המלכותית.[17] טוקאן המשיך לכהן כראש העירייה עד 1950.

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Zeedan, Rami (בפברואר 2020). "The Palestinian political parties and local self-governance during the British Mandate". The British Mandate in Palestine: 83–101. doi:10.4324/9780429026034-5. {{cite journal}}: (עזרה)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 תמיר גורן, שאלת ראשות עיריית חיפה וההיערכות לקראת הבחירות המוניציפליות בשלהי תקופת המנדט, מדינה וחברה 6 (1), 2007, עמ' 123–55‏, JSTOR 23638633
  3. ^ 3.0 3.1 בחירות ככל העיריות פרט לירושלים, משמר, 1 באוגוסט 1945
  4. ↑ א. בן חיים, הבחירות לעיריות הערביות, דבר, 4 בנובמבר 1946
  5. ^ 5.0 5.1 Goren, Tamir (2016). "The Jewish Neighbourhoods of Jaffa and the Question of Annexation to Tel Aviv at the End of the British Mandate". Middle Eastern Studies. 52 (6): 917–37. JSTOR 44157732.
  6. ^ 6.0 6.1 שמואל גילר, "מערכות הבחירות העירוניות ביפו" בפרויקט בן-יהודה
  7. ↑ פירוק עירית ירושלים ומנוי ועדת־הנהלה בריטית, ידיעות עיריית תל אביב, 15 ביולי 1945
  8. ↑ היום בחירות לעירית עזה, הארץ, 4 בפברואר 1946
  9. ↑ 35 מועמדים לבחירות בעזה, הארץ, 1 בפברואר 1946
  10. ↑ הכנות לבחירות בעזה, משמר, 9 בינואר 1946
  11. ↑ הפונים מריעים לנבחר השמאלי בעיריית עזה, משמר, 8 בפברואר 1946
  12. ↑ רשימה קרובה לקומוניסטים ניצחה בבחירות בעזה, משמר, 6 בפברואר 1946
  13. ↑ לצד מי תכריע הממשלת בראשות עיריית עזה?, משמר, 26 בפברואר 1946
  14. ↑ הכלל והפרט, הארץ, 12 ביולי 1946
  15. ↑ החוסיינים נצחו בשכם, הבוקר, 8 במאי 1946
  16. ↑ עירית שכם אינה חוקית, הבוקר, 10 ביולי 1947
  17. ↑ הבחירות נשכם נתאשרו, הבוקר, 12 בדצמבר 1947
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

הבחירות לעיריות במנדט הבריטי (1946)40585049Q132588136

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הבחירות_לעיריות_במנדט_הבריטי_(1946)&oldid=2922339"