הארכידוכסית מריה כריסטינה, דוכסית טשן
| לידה |
13 במאי 1742 וינה, האימפריה הרומית ה"קדושה" | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
24 ביוני 1798 (בגיל 56) וינה, האימפריה הרומית ה"קדושה" | ||||||||
| מקום קבורה | וינה | ||||||||
| בן זוג | אלברט קזימיר | ||||||||
| שושלת בית הבסבורג-לורן | |||||||||
| |||||||||
מריה כריסטינה יוהנה יוספה אנטוניה, ארכידוכסית אוסטריה (בגרמנית: Maria Christina Josepha Antonia; 13 במאי 1742 – 24 ביוני 1798) הייתה ארכידוכסית אוסטרית, בתם החמישית של מריה תרזה קיסרית אוסטריה ופרנץ הראשון, קיסר רומא ה"קדושה".
ב-1766 התחתנה מריה כריסטינה עם אלברט קזימיר ולאחר נישואיהם קיבלו בני הזוג את דוכסות טשן. בשנת 1781 מונתה מריה כריסטינה למושל בארצות השפלה האוסטריות יחד עם בעלה. הם כיהנו בתפקיד זה עד 1789, אז הודחו על ידי המהפכנים ההולנדיים. לאחר מכן חזרו לכהן בתפקיד בשנים 1791–1792, אך שוב הודחו על ידי הצרפתים. לאחר הדחתם מהולנד, חיו מריה כריסטינה ובעלה בווינה עד מותה בשנת 1798. היא נקברה בקריפטה הקיסרית בווינה.
ביוגרפיה
ילדות ונעוריה
מריה כריסטינה נולדה בווינה, אוסטריה, ב-13 במאי 1742, ביום הולדתה ה-25 של אמה, הקיסרית מריה תרזה. היא הייתה הילדה החמישית והבת הרביעית מתוך 16 ילדיהם של מריה תרזה ופרנץ הראשון, קיסר רומא ה"קדושה". למחרת לידתה הוטבלה בשם מריה כריסטינה יוהנה יוספה אנטוניה. היא קיבלה את השם "כריסטינה" על שם סבתה, אליזבת כריסטינה. בחצר המלוכה ובקרב משפחתה, כונתה תמיד בשמות החיבה "מארי" או "מימי". מריה כריסטינה נחשבה לילדה האהובה ביותר על אמה, הקיסרית מריה תרזה. קשר זה ניכר במכתבים הרבים שכתבה הקיסרית לבתה, בהם הביעה חיבה עמוקה ודאגה לרווחתה. בנעוריה, התאפיינה מריה כריסטינה באישיות קפריזית ונמרצת. תכונות אלה, לצד יופייה וכישוריה, הפכו אותה לדמות פופולרית בחצר המלוכה. אותה העדפה שקיבלה מריה כריסטינה מאמה גרמה לקנאה עזה בקרב אחיה ואחיותיה והם ביקרו יותר ויותר את מעמדה הבולט במשפחה. ככל שמריה כריסטינה התבגרה, כך גברה הסלידה כלפיה מצד אחיה ואחיותיה. ייתכן שהדבר נגרם כתוצאה מהשימוש הגובר שעשתה אמה, מריה תרזה, במריה כריסטינה ככלי להשפעה על שאר בני המשפחה[1]. מריה כריסטינה כאינטליגנטית מאוד וציירת מוכשרת. לימודיה כללו שפות, היסטוריה, אומנות ותרבות. היא ידעה לדבר באיטלקית וצרפתית ברמה מושלמת ובנוסף גם אנגלית. רישומיה של מריה כריסטינה הוצגו בארמון שנברון, ומהווים עדות לכישרונה האמנותי. היא ציירה דיוקנאות של בני משפחה, כולל עצמה, וכן עותקים של ציורי ז'אנר של אמנים הולנדים וצרפתים ידועים. ציור מפורסם אחד שלה, שנוצר בגואש בשנת 1762, מתאר את המשפחה הקיסרית חוגגת את יום ניקולס ה"קדוש". בציור זה, הקיסר פרנסיס הראשון מוצג קורא עיתון, בעוד הקיסרית מריה תרזה עומדת לידו. שלושת אחיה הצעירים של מריה כריסטינה, פרדיננד, מריה אנטוניה ומקסימיליאן, מופיעים גם בציור, כל אחד עם מתנות. בשנים שלאחר נישואיו של אחיה יוזף השני, פיתחה מריה כריסטינה קשר הדוק עם הנסיכה איזבלה, נסיכת פארמה[2]. מערכת יחסים זו תועדה היטב במכתבים שכתבו זו לזו.
נישואים
לאחר מותה של איזבלה מפרמה בדצמבר 1763, חזר אלברט, לווינה שם, הוא התחדש הקשר שלו עם מריה כריסטינה. הם נפגשו תחילה בווינה באביב של 1764. אך אלברט לא האמין שיוכל להינשא לה, הסיבה לכך נעוצה כנראה במעמדו החלש יחסית ובחוסר היציבות הפוליטית שלו, שלא עמדו בסטנדרטים הגבוהים של בית המלוכה האוסטרי. בסופו של דבר מריה תרזה הסכימה לנישואים הללו ומריה הייתה הילדה היחידה של מריה תרזה שלא נישא מטעמים פוליטיים. ב-7 בינואר 1766, התקבל אלברט, בברטיסלאבה בברכה חמה על ידי האזרחים. אירוסיהם של מריה כריסטינה ואלברט התקיימו ב-2 באפריל 1766. שישה ימים לאחר מכן, ב-8 באפריל, התקיים טקס החתונה.
ב-16 במאי 1767 ילדה מריה כריסטינה בת בשם מריה כריסטינה תרזה אך הילדה נפטרה יום לאחר מכן. כתוצאה מהלידה הקשה של מריה כריסטינה תרזה, סבלה מריה כריסטינה מבעיות פוריות ולא הצליחה להרות שוב. בשנת 1790, לאחר שנים של ניסיונות כושלים להרות, שכנעה מריה כריסטינה את אחיה לאופולד, הדוכס הגדול של טוסקנה, לאשר לה ולבעלה לאמץ את אחד מבניו הצעירים, הארכידוכס קרל.
ארצות השפלה האוסטריות
בשנת 1780, מונו מריה כריסטינה ובעלה אלברט כמושלים משותפים של ארצות השפלה האוסטריות. ב-29 בנובמבר, במהלך ההכנות למסע של מריה כריסטינה ואלברט להולנד, נפטרה מריה תרזה. מותה הביא לשינויים משמעותיים במערך הכוחות הפוליטי באירופה. יוסף השני, אחיה של מריה כריסטינה, עלה לכס הקיסר עם מותה של אמם. יחסיהם היו ידועים כגרועים, ויוסף קינא במעמדה המיוחס של אחותו ובקשר הקרוב שלה עם אמם. כדי להקטין את כוחה, אישר יוסף את מינויו של אלברט כמושל יחיד של הולנד האוסטרית. ב-3 ביוני 1781 עזבו מריה כריסטינה ואלברט את וינה ועברו להתגורר בבריסל.
הקיסר יוסף השני לא סיפק לאחותו מריה כריסטינה את המשאבים הכספיים הדרושים למילוי תפקידה כמושלת משותפת של הולנד האוסטרית. כתוצאה מהגבלות שהטיל עליהם יוסף, מריה כריסטינה ואלברט לא יכלו למלא תפקיד פוליטי משמעותי בארצות השפלה האוסטריות. הם נאלצו להסתפק בתפקידים סמליים ברובם, תוך שהשלטון האמיתי נותר בידי יוסף ונציגיו[3]. בחורף 1785–1786, נסעו מריה כריסטינה ובעלה אלברט לווינה לאחר שקיבלו הזמנה מיוחדת מאת אחיה יוסף השני. לכבוד הביקור, הורה יוסף השני על הצגת שתי אופרות מיוחדות. הופעות אלו התקיימו ב-7 בפברואר 1786 בהופעה פרטית בארמון שנברון. מריה ואלברט ניסו לשכנע את יוסף לנקוט בגישה זהירה יותר בהגשמת תוכניות הרפורמה שלו לה. למרות ניסיונותיהם, לא הצליחו מריה כריסטינה ואלברט לשכנע את יוסף לשנות את גישתו. תוכניות הרפורמה שלו בוצעו במלואן, וגרמו לשינויים משמעותיים בארצות השפלה האוסטריות.
ביולי 1786, הגיעו מריה כריסטינה ובעלה אלברט לפריז, בעקבות הזמנה מיוחדת מאת המלך לואי ה-16. בארמון ורסאי, פגשה מריה כריסטינה את אחותה המלכה, מארי אנטואנט. במהלך ביקורם הקצר בצרפת, ביקרו בני הזוג בהרבה מוזיאונים. באמצע ספטמבר 1786, חזרו לבריסל. בשנת 1789, פרצה מהפכה גם בבישופות לייז', שהייתה חלק מארצות השפלה האוסטריות. בפברואר 1790 מת הקיסר יוסף השני. אחיו, לאופולד השני, עלה לכס הקיסרות. ב-1 במרץ 1792, נפטר הקיסר לאופולד השני באופן פתאומי. מותו גרם לזעזוע באירופה, והיו שמועות על הרעלה או התנקשות חשאית[4]. זמן קצר לאחר מכן, באוקטובר 1792, פלשה צרפת המהפכנית לארצות השפלה. צרפת, שהייתה נתונה תחת שלטון רדיקלי, חפצה להפיץ את המהפכה לשאר אירופה ולערער את הסדר הקיים. הפלישה הצרפתית עוררה בהלה רבה באוסטריה וגרמה לכוחות האוסטרים להתגונן. הצרפתים כבשו את האזור ובעקבות זאת, נאלצו מריה כריסטינה ואלברט לברוח שוב.
מחלתה ומותה
לאחר בריחתם הם מצאו מקלט באוסטריה, שם שהו עד מותה של מריה. בשנת 1797, החלה מריה כריסטינה לסבול ממחלה בקיבה. ביוני 1798, מצבה של מריה כריסטינה הידרדר עוד יותר. למחרת, ב-24 ביוני 1798, נפטרה מריה כריסטינה בגיל 56. לאחר מותו של בעלה, אלברט הוא נקבר לידה וליד ביתם.
אילן יוחסין
קישורים חיצוניים
- הארכידוכסית מריה כריסטינה, דוכסית טשן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Stollberg-Rilinger 2017, pp. 761-767
- ^ Archives Nationales de Vienne, Autriche; Der Gruftwächter, play by Kafka; Simon Sebag Montefiore, Catherine the Great and Potemkin: The Imperial Love Affair, London, 2010
- ^ ustin C. Vovk: In Destiny's Hands: Five Tragic Rulers, Children of Maria Theresa (2010)
- ^ Helga Peham: Leopold II. Herrscher mit weiser Hand. Styria, Graz 1987, ISBN 3-222-11738-1, p. 300.
39224203הארכידוכסית מריה כריסטינה, דוכסית טשן