הארמייה השלישית (ארצות הברית)
 | |
| תג הכתף של הארמייה השלישית | |
|
Tertia Semper Prima (לטינית:השלישית תמיד ראשונה) | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי |
Patton's Own ('של פטון') |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| שיוך |
 צבא ארצות הברית |
| סוג | ארמייה |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1918–הווה (כ־106 שנים) |
| מלחמות | מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה, מלחמת המפרץ, הפלישה האמריקאית לאפגניסטן, מלחמת עיראק |
| פיקוד | |
| מפקד נוכחי | רונלד קלארק |
| מפקדים | גנרל ג'ורג' פטון |
הארמייה השלישית של ארצות הברית היא עוצבה של צבא ארצות הברית הכפופה לפיקוד מרכז של ארצות הברית. הארמייה לקחה חלק בעימותים רבים בהם השתתפה ארצות הברית, למן הקמתה בעת מלחמת העולם הראשונה ועד היום.
היסטוריה
מלחמת העולם הראשונה
הארמייה השלישית הוקמה ב-7 בנובמבר 1918 על פי צו של מפקד חיל המשלוח האמריקני ג'ון פרשינג, וב-15 בנובמבר מונה ג'וזף דיקמן למפקד הארמייה. הארמייה הופקדה על כיבוש חבל הריין, אליו הגיעה ב-15 בדצמבר. הארמייה התמקמה בקובלנץ, ואבטחה את ראשי הגשר על הריין. באפריל החלו הדיוויזיות של הארמייה השלישית לסגת וב-20 באפריל קיבל לוטננט גנרל האנטר ליגט את הפיקוד מידי דיקמן. הארמייה פורקה ב-2 ביולי 1919. המפקדה שלהם והצוות המוצב שם (כ-6,800 איש) ויחידות בפיקודו נקראו כעת חיילי ארצות הברית בגרמניה (American Forces in Germany). כוח זה נשאר בגרמניה שלוש שנים נוספות. זאת בשל העובדה שארצות הברית לא אשררה את הסכם ורסאי. מבחינת החוק הבינלאומי, הם עדיין היו במלחמה עם גרמניה. מצב זה נפתר רק בהסכם שלום נפרד בקיץ 1921. בסתיו של אותה שנה היה צורך בעוד אנשי צבא מקובלנץ כאשר מינהל הסיוע האמריקאי היה בתפקיד בזמן הרעב ברוסיה הסובייטית בשנים 1921–1922 ואנשי צבא אמריקאים היו המהירים ביותר להגיע משם.
בין מלחמות העולם
באוגוסט 1932, הארמייה השלישית הופעלה (מחדש) כאחת מארבע ארמיות במסגרת רפורמה צבאית של צבא ארצות הברית כדי לפקד על החיילים בבסיסים. עם זאת, הארמייה נותרה בעיקרה צבא על הנייר עד ערב מלחמת העולם השנייה. נערכו תרגילים, אבל הם מעולם לא היו מתאימים.
מלחמת העולם השנייה
במהלך ההתגייסות של ארצות הברית בשנים 1941–1942, הוטל על הארמייה השלישית להכשיר מספר רב של מגויסים חדשים. לוטננט גנרל וולטר קרוגר, שנודע לימים כמפקד הארמייה השישית במהלך המערכה באוקיינוס השקט, פיקד על הארמייה השלישית ממאי 1941 עד פברואר 1943. בפיקודו, הונחו היסודות של הארמייה השלישית ככוח לוחם מצליח. לאחר מכן החליף את קרוגר בפברואר 1943 לוטננט גנרל קורטני הודג'ס, שפיקד על הארמייה עד ינואר 1944. בדצמבר 1943, כצפוי, הארמייה האמריקאית השלישית הועברה לאנגליה. בינואר 1944 מונה לוטננט גנרל ג'ורג' ס. פטון ג'וניור למפקד הארמייה.
את שיא תהילתה ופרסומה קנתה הארמייה השלישית במלחמת העולם השנייה בעת שפיקד עליה הגנרל ג'ורג' פטון. אנשי הארמייה בפיקודו נחתו בצרפת ולחמו בקרבות שלאחר הפלישה לנורמנדי. החל מ-1 באוגוסט 1944, במהלך מבצע קוברה[1], הארמייה השלישית תקפה לכל ארבעת הכיוונים בו זמנית, תוך כדי שהיא מכתרת מאות אלפי גרמנים. פטון השתמש בטקטיקות דומות לשל הגרמנים בתקופת הבליצקריג, נמנע מקרבות הבקעה ותמרן מסביב למערכים גרמניים חזקים[2].
ב-31 באוגוסט נאלץ פטון לעצור את התקדמותו המהירה מכיוון שלארמייה השלישית אזל הדלק[3]. הדבר אירע ככל הנראה משינויים במבנה הלוגיסטי, העברת דלק לצבאו של מונטגומרי, והעובדה שפטון פשוט סירב להאט את קצב ההתקפה שלו ולאפשר ללוגיסטיקה להיצמד אליו. פטון רתח וטען שיש ביכולתו לשטוף אל תוך גרמניה, אך אייזנהאואר העדיף מדיניות של לחימה בחזית רחבה, וחילק את המשאבים באופן שווה. כתוצאה מהעיכוב בהספקת הדלק, הצליחו הגרמנים להתארגן ומתקפת הארמייה השלישית על מץ הייתה קשה ועקובה מדם. במהלך הקרב נוספה עוד אנקדוטה לשמו של פטון כאשר הוא ביקש מהכומר של הארמייה לחבר תפילה למזג אוויר טוב ללחימה. הכומר חיבר את התפילה שנאמרה בכל יחידות הארמייה[4]. מזג האוויר אכן התבהר, ופטון העניק לכומר את עיטור כוכב הברונזה מיידית.
בסוף 1944 יזם הצבא הגרמני את הקרב על הבליטה - מתקפת נגד חזקה בארדנים. המתקפה הפתיעה את בעלות הברית שחשבו שצבא גרמניה אינו מסוגל עוד להתקפות חורף. בין הכוחות האמריקאים שנלכדו וכותרו הייתה הדיוויזיה המוטסת ה-101 של צבא ארצות הברית. יחידה זו נלכדה בבסטון (Bastogne) והוקפה מכל עבר על ידי יחידות שריון גרמניות במה שנודע כהמצור על בסטון. פטון נענה לקריאה של מפקדת בעלות הברית לחבור לצנחנים הנצורים. הוא הפנה את תנועת הארמייה שלו לכיוון צפון ותוך 24 שעות תקף את הכוחות הגרמניים וחבר לבסטון[5]. הפניית כיוון הלחימה של הארמייה במזג אוויר קשה במיוחד, ותוך כדי ניתוק מגע עם אויב שהיה כבר בלחימה עם הארמייה, נחשבת לאחד ההישגים הצבאיים המרשימים במלחמה[6].
לאחר לחימה נוספת באזור הריין (כולל מבצע חוטב עצים 1–7 במרץ 1945), חצתה הארמייה את הריין בניירשטיין (דרומית למיינץ) ובופרד במרץ 1945. הארמייה דחפה עוד מזרחה בקצב מהיר ושחררה את מחנה הריכוז בוכנוואלד ב-11 באפריל. ב-14 באפריל הם הגיעו וכבשו את האתר הסודי שבו נבדק מטוס הכנף המעופף Horten H IX.
בסוף אפריל, הארמייה השלישית עלתה דרומה לכיוון הדנובה והגיעה לפסאו. בתחילת מאי הגיעו לגבול אוסטריה עילית, התקדמו ללינץ, שחררו את מחנה הריכוז מאוטהאוזן וכמה מחנות לווין, כולל מחנה הריכוז אבנזה. ארנסט פלוריאן וינטר, בנו של סגן ראש עיריית וינה לשעבר ארנסט קרל וינטר, היה האוסטרו-אמריקאי הראשון שפלש לבורגהאוזן ב-4 במאי 1945. האגף השמאלי של הארמייה התקדם עד פילזן במערב בוהמיה מלפנים. זה היה הנקודה המזרחית הרחוקה ביותר שאליה הגיעו חיילי ארצות הברית.
לאחר המלחמה
לאחר תום המלחמה, הארמייה השלישית נשארה בגרמניה כחיל כיבוש והשתתפה בשיקום גרמניה עד לנסיגה ב-1947. לאחר שהועברה חזרה לארצות הברית, הארמייה קיבלה משימות דומות כמו בשנות ה-30. עם פרוץ מלחמת קוריאה ב-1950, שוב הופקדה הארמייה על הכשרת המתגייסים. הארמייה שמרה על משימה זו מעבר למלחמת קוריאה עד 1974, אז הוחלפה בפיקוד ראשי חדש, פיקוד כוחות צבא ארצות הברית (FORSCOM) ולאחר מכן התפרקה.
הפעלה מחדש
ב-3 בדצמבר 1982, מפקדת הארמייה השלישית בפורט מקפרסון הופעלה מחדש תחת פיקודו של לוטננט גנרל מ. קולייר רוס. המשימה החדשה של הארמייה הייתה לשרת כרכיב קרבי קרקעי (US Army Forces Central Command; ARCENT) של הפיקוד האחראי על המזרח התיכון, פיקוד מרכז של ארצות הברית.
מלחמת המפרץ השנייה
תחת פיקודו של לוטננט גנרל ג'ון ג'ייוסוק, הארמייה השלישית קיבלה את הפיקוד על כוחות היבשה במהלך מבצע מגן מדבר, הגנת ערב הסעודית מפני פלישה אפשרית של עיראק, לאחר שהאחרונה כבר פלשה לכווית ב-1990. בהתחלה, הארמייה השלישית כללה רק את הקורפוס המוטס ה-18. בנובמבר 1990, לעומת זאת, תוגברו חיילי ארצות הברית במפרץ הפרסי על ידי הקורפוס האמריקאי ה-7 מגרמניה. מהלך זה הביא לריכוז הגדול ביותר של חיילי שריון בארצות הברית מאז סוף מלחמת העולם השנייה. בתחילת פעולות האיבה, הקורפוס המוטס ה-18 כלל 3 דיוויזיות אמריקאיות ודיוויזיה צרפתית אחת ואילו הקורפוס האמריקאי ה-7 כלל 4 דיוויזיות אמריקאיות ואחת בריטית וכך כללה הארמייה 9 דיוויזיות, וכן את גדודי הפרשים המשוריינים של שני הקורפוסים.
מלחמת עיראק
במהלך פעולות הלחימה הרשמיות של מלחמת עיראק ב-2003, הארמייה השלישית בפיקודו של דייוויד ד' מקירנן הובילה את ה-CFLCC, האחראי לכל הפעולות הקרקעיות באזור. ה-CFLCC הוחלף ב-14 ביוני 2003 ב- Combined Joint Task Force 7 (CJTF 7) בפיקודו של ריקרדו ס. סנצ'ז, שבתורו הוסב מאוחר יותר לכוח הרב-לאומי בעיראק. לאחר ש-CJTF 7 קיבל את הפיקוד המבצעי על כל כוחות הקרקע של האזור, CFLCC הפך למרכז הלוגיסטי העיקרי באזור.
לקריאה נוספת
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הארמייה השלישית (ארצות הברית) |
- .1947 ,George S. Patton, Jr., "War as I knew it", Bantam Books
- מרטין בלומנסון, "פאטון - האיש והאגדה", הוצאת מערכות, 1989.
- ג'יימס גאווין, "קדימה לברלין", הוצאת מערכות, 1981.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של הארמייה השלישית
הארמייה השלישית, ברשת החברתית פייסבוק
הארמייה השלישית, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הערות שוליים
- ^ ג'יימס גאווין, "קדימה לברלין", הוצאת מערכות, 1981, עמודים 154-160.
- ^ מרטין בלומנסון, "פאטון - האיש והאגדה", הוצאת מערכות, 1989, עמודים 146-153.
- ^ ג'יימס גאווין, "קדימה לברלין", הוצאת מערכות, 1981, עמודים 166-167.
- ^ מקס הסטינגס, "ארמגדון", הוצאת דביר, 2007, עמוד 267.
- ^ ג'יימס גאווין, "קדימה לברלין", הוצאת מערכות, 1981, עמודים 277-280.
- ^ מקס הסטינגס, "ארמגדון", הוצאת דביר, 2007, עמוד 309.
| הארמיות האמריקניות במלחמת העולם השנייה | ||
|---|---|---|
| הזירה האירופית | הארמייה הראשונה • הארמייה השלישית • הארמייה החמישית • הארמייה השביעית • הארמייה התשיעית • הארמייה החמש-עשרה | |
| זירת האוקיינוס השקט | הארמייה השישית • הארמייה השמינית • הארמייה העשירית | |
36487981הארמייה השלישית (ארצות הברית)