האישה המפרנסת

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

האישה המפרנסת הוא שמו של מושג רווח בחברה החרדית, על פיו, בני זוג איש ואשה, נושאים בנטל לימוד התורה באופן שווה, אך אופן הביצוע שונה,

האישה, עוסקת בכל מקצוע שמתאים עבורה ומפרנסת, והאיש לומד תורה, ובכך מקיימים שניהם יחד את מצוות תלמוד תורה.

הלכה

קיים קושי הלכתי מובנה ביישום רעיון האישה המפרנסת, שכן בכתובה, מתחייב הבעל לזון, ולפרנס ולכבד את אשתו על פי הפסוק "שארה כסותה ועונתה לא יגרע"[1].

הפרשנות למעשה של שאלה זו מיושם באופן שעול הפרנסה אכן מוטל על האיש כחובתו כלפי אשתו, אך האישה (מרצון כמובן) היא המפרנסת דה פקטו, וזאת בכדי שיוכל בעלה ללמוד תורה. בכל מצב של נבצרות האישה מעבודה, אין כלפיה כל טענה והאיש חוזר לתפקידו שבכתובה באופן פעיל.

חינוך

מערכת החינוך החרדית מציבה את לימוד התורה כערך עליון וסוללת את דרך חניכיה להגשמה עצמית על ידי עיסוק בלימוד תורה באופן תדיר.

לימוד התורה היא חובתו של האיש בעיקר, עבור האישה מצווה זו הינה בגדר רשות.

למעשה, יש שוני רב בין מוסדות הבנים למוסדות הבנות באופן החינוך לקיום מצוות תלמוד תורה, בעוד שבמוסדות הבנים עוסקים בלימוד תורה בפועל, בהכרת דרכי לימוד כדוגמת עיון, ובקיאות ועוד, אצל הבנות הלימוד הוא בעיקר בשימת דגש על ההיבט הערכי של לימוד תורה ובכך שניתן לקיים את המצווה גם באמצעות תמיכה במי שעסוק במצווה, בכך שדואגים למחסורו החומרי ומסירים ממנו את העול ממטלות החיים השוטפות.

היסטוריה

בעוד שלפני העידן המודרני נשים לא היו יוצאות מהסביבה הביתית, עם הפיכתה של הציוויליזציה האנושית בסוף המאה 18 והמאה 19, למתקדמת, יחסי התלות של בני האדם נעשו מורכבים, יחד עם השינוי במעמד האשה, נוצר מצב שבו הבית הוא לא מקומה הבלעדי של האשה, נשים רבות מצאו דרך לממש את כישוריהן באופן שיספק את כלכלת המשפחה. בחברה החרדית יצר התפקיד הכפול של פרנסה וטיפול בבית אתגרים חדשים, שהשליכו בין היתר גם על היקף שעות העבודה של האישה.[2]

בעוד שגברים מאז ומעולם לא יכלו להימלט מהעול הבלעדי של קיום ופרנסה, מאז האמנציפציה נוצר אט אט מצב שהעול הכלכלי משותף לשני בני הזוג.

לאחר מלחמת העולם השנייה עם הקמתה של מדינת ישראל והעלייה ההמונית, עלו רבים מבני הקהילה החרדית לארץ, מנהיגי וגדולי הדור ראו צורך לשקם את החברה החרדית מההרס שחוותה, הוחל בבניית עולם הישיבות מחדש, מוסדות הלימוד, החינוך העצמאי ובית יעקב.

מטרת העל הייתה ליצור חברת לומדים ותרבות איתנה סביב לימוד תורה וקיום מצוות.

המצב כיום

השינוי בדפוסי העיסוק יחד עם הצורך בשיקום עולם התורה חברו יחד לתופעת האישה המפרנסת, זוגות רבים הקימו את ביתם המשותף, כאשר הערך המעשי של לימוד התורה נמצא בפסגת ההגשמה המשותפת, נשים רבות עזבו את משק הבית לטובת ערך זה ובכדי לדאוג לכלכלה המשפחתית וכל זאת על מנת שבן זוגן יעסוק אך ורק בלימוד תורה.

מוסדות הלימוד לבנות ונשים חרדיות וארגונים שונים,כדוגמת ג'וינט ישראל, מתאימים עצמם תדיר לדרישות שוק העבודה ומתאימים ענפי תעסוקה רבים עבורן באופן שלא יפגע בערכיהן.

כיום נשים פעילות בענפי תעסוקה מגוונים, אך שיעור ניכר מהמועסקות, למעלה מ-40% מועסקות בחינוך, שיעור שאמנם ירד על פני השנים אך הוא עדיין גבוה בהשוואה לחברה הכללית[3] ואף נמצאות בתפקידי מפתח.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ספר שמות, פרק כ"א, פסוק י'
  2. ניצה (קלינר) קסיר, שלומית שהינו-קסלר ואסף צחור-שי, בין בחירה לאין ברירה – מה משפיע על היקף שעות העבודה של נשים חרדיות?, "משפט, חברה ותרבות" א': המשפט והחרדים בישראל, 2018.
  3. ניצה (קלינר) קסיר, הציבור החרדי תעסוקה ומצב כלכלי, המכון החרדי למחקרי מדיניות, 2019. בפרט ראו שקף 17