האישה המפרנסת

האישה המפרנסת הוא מושג בחברה החרדית, על פיו, בני זוג - האיש והאשה, שותפים יחד במצות לימוד התורה, דוגמת הסכם יששכר וזבולון.

האישה, עוסקת במקצוע שמתאים עבורה ומפרנסת, והאיש לומד תורה בפועל, ובכך מקיימים שניהם יחד את מצוות תלמוד תורה.

הלכה

מעיקר ההלכה, מתחייב הבעל בכתובה לזון, ולפרנס ולכבד את אשתו. חיוב זה הוא על פי הפסוק "שארה כסותה ועונתה לא יגרע".

בדור האחרון וכן בדורות עברו, כאשר התאפשר לחלקים גדולים מהאנושות לנצל את זמנם לאפיקים שונים שאינם עבודת כפיים, זכתה גם מצות תלמוד תורה לעדנה מחודשת, ורבים מקרב הציבור בחרו להקדיש את חייהם להתמסרות למצוה נעלה זו. אלו אשר בחרו בדרך חיים זו מישמים את חיוב הכתובה באופן שעול הפרנסה אכן מוטל על האיש כחובתו כלפי אשתו, אך האישה מרצון מפרנסת דה פקטו, וזאת בכדי שיוכל בעלה ללמוד תורה. אולם בכל מצב של נבצרות האישה מעבודה, אין כלפיה כל טענה, והאיש אחראי לדאוג למעשה לחיובו שבכתובה, גם באופן פעיל.

חינוך

התורה היא ביטוי של רצון בורא העולם לאופן התנהגות ומעשי בני האדם. משכך, לימוד התורה מוכר כמצוה הגדולה ביותר, כערך נעלה, ולאידיאל אשר רבים בוחרים להקדיש אליו את חייהם באופן אקטיבי. מערכת החינוך החרדית מדגישה את מצוה זו כערך עליון, וסוללת את דרך חניכיה גם להגשמה עצמית על ידי עיסוק תמידי בלימוד התורה.

לימוד התורה מוטל גם כחובה על האיש, בשונה מהאישה אשר מצווה זו בגדר רשות כלפיה. משכך, יש שוני למעשה בין אופן קיום מצוות תלמוד תורה בין הגברים לנשים, כך שהגברים כבר מגיל צעיר עוסקים בעיקר בלימוד תורה בפועל, בהכרת דרכי לימוד כדוגמת עיון, ובקיאות ועוד, ותרגול משמעת עצמית ולימוד תמידי. מה שאין כן אצל נשים, בגיל החינוך עיקר המאמץ הוא בהקניית ההיבט הערכי של לימוד התורה, ובזכות שבקיום לימוד התורה על ידי תמיכה במי שעוסק בפועל בלימודה, כמו נשיאה מוגברת יחד עם הבעל בעול מטלות החיים השוטפות.

היסטוריה

בעוד שלפני העידן המודרני נשים לא היו יוצאות מהסביבה הביתית שלא לצורך. בחברה היהודית יש שהבדילו בין נשות בבל לנשות ארץ ישראל בנושא זה. בבבל נהגו הנשים לצאת לעסוק במשא ומתן, כדי שהגברים יוכלו לעסוק רק בלימוד התורה, אך בארץ ישראל נשארו הנשים בביתן. אך גם אצל היהודים הנוהג לא המשיך לדורות.

עם הפיכתה של הציוויליזציה האנושית בסוף המאה 18 והמאה 19, למתקדמת, יחסי התלות של בני האדם נעשו מורכבים, יחד עם השינוי במעמד האשה, נוצר מצב שבו הבית הוא לא מקומה הבלעדי של האשה, נשים רבות מצאו דרך לממש את כישוריהן באופן שיעודד את כלכלת המשפחה. בחברה החרדית יצר התפקיד הכפול של דאגה לפרנסה וטיפול בבית אתגרים חדשים, שהשליכו בין היתר גם על היקף שעות העבודה של האישה.

בעוד שגברים מאז ומעולם לא יכלו להימלט מהעול הבלעדי של קיום ופרנסה, מאז האמנציפציה נוצר אט אט מצב שהעול הכלכלי משותף לשני בני הזוג.

לאחר מלחמת העולם השנייה עם הקמתה של מדינת ישראל והעלייה ההמונית, עלו רבים מבני הקהילה החרדית לארץ, מנהיגי וגדולי הדור ראו צורך לשקם את החברה החרדית מההרס שחוותה, הוחל בבניית עולם הישיבות מחדש, מוסדות הלימוד, החינוך העצמאי ובית יעקב.

מטרת העל הייתה ליצור חברת לומדים רחבה, ותרבות איתנה סביב לימוד תורה וקיום מצוות.

המצב כיום

השינוי בדפוסי העיסוק יחד עם הצורך בשיקום עולם התורה חברו יחד לתופעת האישה המפרנסת, זוגות רבים בנו את ביתם המשותף, כאשר הערך המעשי של לימוד התורה נמצא בפסגת ההגשמה המשותפת, נשים רבות עזבו את משק הבית לטובת ערך זה ובכדי לדאוג לכלכלה המשפחתית וכל זאת על מנת שבן זוגן יעסוק אך ורק בלימוד תורה.

מוסדות הלימוד לבנות ונשים חרדיות וארגונים שונים, כדוגמת ג'וינט ישראל, מתאימים עצמם תדיר לדרישות שוק העבודה ומתאימים ענפי תעסוקה רבים עבורן באופן שלא יפגע בערכיהן.

כיום נשים פעילות בענפי תעסוקה מגוונים, אך שיעור ניכר מהמועסקות, למעלה מ-40% מועסקות בחינוך, שיעור שאמנם ירד על פני השנים אך הוא עדיין גבוה בהשוואה לחברה הכללית ואף נמצאות בתפקידי מפתח.

ראו גם

• פרנסה במגזר החרדי