הררו
ההררו היא קבוצה אתנית, המהווה חלק מאומת הבנטו המתגוררת באפריקה הדרומית, מרביתה בנמיביה ומיעוטה בבוצואנה ואנגולה. על הקבוצה נמנים כ-250,000 בני אדם, הקבוצה מדברת את שפת ההררו, שהיא חלק משפות בנטו. הקבוצה מתייחדת גם בסגנון לבוש המושפע מהתקופה הוויקטוריאנית ומן המתיישבים הגרמניים שחיו באזור במהלך המאה ה-19.[1]
תיאור כללי
בשונה ממרבית הבנטו היושבים בכפרים חקלאיים ומעבדים את אדמתם, ההררו הם רועים, אומנות אותה רכשו ככל הנראה - יחד עם הבקר המבוית - ממזרח אפריקה. כך גם החליבה ואורח החיים נלמד, על פי עדויות לשוניות שונות, מעמים כושיתיים.[2]
לעיתים המונח הררו כולל בתוכו גם קבוצות אתניות כמו ההימבה, הקרובים אליהם מבחינה לשונית ואורח החיים וכן שבטים אחרים.
היסטוריה
ההררו היגרו אל האזורים בהם מתגוררים הם כעת בראשית המאה ה-17 ובמהלך המאה שלאחריה. עם הזמן, החל סכסוך מתמשך ביניהם לבין שבטים אחרים שנמשך לאורך מרבית המאה ה-19. עם כניסת סוחרים גרמניים אל האזור, נרכשו אדמות מן ההררו ומושבות נוסדו על ידי המתיישבים, דבר שהוביל לקולוניאליזם גרמני באזור, תחת השם דרום-מערב אפריקה הגרמנית.
סכסוכים רבים נוצרו בין ההררו והמתיישבים הגרמניים, בעיקר על גישה לאדמות ומקורות מים, אך גם על אפליה קבועה נגד ההררו מצד המתיישבים הגרמניים. סדרת קרבות בשם מלחמות ההררו פרצו בראשית המאה ה-20, שהובילו לרצח העם של ההררו והנאמה. מעשי האיבה הסתיימו רק עם כיבוש האזור על ידי כוחות בריטיים מדרום אפריקה במהלך מלחמת העולם הראשונה.
ב-16 באוגוסט 2004, התנצלה ממשלת גרמניה באופן רשמי על מעשיה באזור במאה הקודמת[דרושה הבהרה], אך הדברים משכו תשומת לב מועטה של הציבור.[3]
קבוצות ההררו
הקבוצה מתחלקת לתתי-קבוצות, שהגדולה והמרכזית שבהם נמצאת במרכז נמיביה. קבוצה זו הושפעה רבות מן התרבות המערבית, בייחוד מן התרבות הגרמנית בעקבות המתיישבים הגרמניים שפעלו באזור. הדבר מתבטא, בין השאר, בתכשיטים ובלבוש ובאורח חיים המושפע מסגנון החיים הקולוניאלי. אך קבוצות אחרות שמרו על אורח חייהם וסגנון לבוש הדומה יותר לאורח חייהם קודם להתיישבות האדם הלבן באזור, אם כי השפעת ההתיישבות הגרמנית מורגשת במידה מסוימת בכל חלקי האוכלוסייה.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|