שועלים חיים בכל היבשות מלבד אנטארקטיקה. המין הנפוץ ביותר של השועל הוא השועל המצוי (״שועל אדום״) (Vulpes vulpes), עם כ-47 תת-מינים מוכרים.[1] התפוצה העולמית של שועלים, יחד עם ערמומיותם, תרמו לבולטותם בתרבות הפופולרית ובפולקלור בחברות רבות ברחבי העולם. ציד שועלים (אנ') עם להקות של כלבי ציד, עיסוק ממושך באירופה, במיוחד באיים הבריטיים, יוצא על ידי מתיישבים אירופאים לאזורים שונים של העולם החדש.
שועל היא מילה תנ"כית, המופיעה כשמו של בעל החיים, כשם אדם[ב] ושמם של מקומות (חֲצַר שׁוּעָל, אֶרֶץ שׁוּעָל), לדוגמה: וַיֵּשְׁבוּ בִּבְאֵר שֶׁבַע וּמוֹלָדָה וַחֲצַר שׁוּעָל. דברי הימים א', ד', כ"ח. אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים שׁוּעָלִים קְטַנִּים מְחַבְּלִים כְּרָמִים וּכְרָמֵינוּ סְמָדַר. שיר השירים, ב', ט"ו.
יש המזהים את השועל המוזכר בתנ"ך כתן זהוב, או כמונח כללי המתייחס הן לתנים והן לשועלים, למשל בסיפור המפורסם של שמשון: "וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן וַיִּלְכֹּד שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שׁוּעָלִים וַיִּקַּח לַפִּדִים וַיֶּפֶן זָנָב אֶל זָנָב וַיָּשֶׂם לַפִּיד אֶחָד בֵּין שְׁנֵי הַזְּנָבוֹת בַּתָּוֶךְ." שופטים, ט"ו, ד'.[2]
המין המוכר ביותר הוא השועל המצוי ("שועל אדום"), הנפוץ במרבית שטחי ארצות הברית וקנדה, כמעט בכל אסיה ואירופה, מעט בצפון אפריקה, ובמרבית אוסטרליה (לאחר שהובא אליה בידי האדם).
מלבד השועלים האמיתיים, קיימים סוגים אחרים של כלביים המכונים תמיד או בחלק מהמקרים "שועלים", בהם כ-25 מינים קיימים או שנכחדו, זאת על אף שאין להם קרבה פִילוֹגֶנֶטִית לשועלים האמיתיים (מלבד זו שנובעת מהשתייכותם לאותה תת-משפחה). עקב כך, לעיתים משתמשים במונח דמויי-שועל (Fox-like) כדי לכלול בתיאור גם שועלים אמיתיים וגם כלביים שרק נראים כמו שועלים או נקראים כך[ג].
העובדה שסוג או מין כלשהו של כלביים נקרא "שועל" בשפה אחת, אינה מבטיחה שהוא נקרא כך גם בשפות אחרות, ופעמים רבות דמוי-שועל כלשהו או כלבי אחר ייקרא "שועל" בשפה אחת ו"כלב" או "זאב" בשפה אחרת, או ככינוי נוסף באותה השפה. דוגמאות: שועל-רקון (הנקרא כך על שום דמיונו לדביבון ("רקון")), נקרא באנגלית "כלב-רקון" (Raccoon dog); שועל קטן-אוזניים נקרא באנגלית "כלב קצר-אוזניים" (Short-eared dog); הזאב החַבָּשִׁי נקרא גם "שועל סֵמֶנִי[ד]". זאב הרעמה נקרא ביוונית "כלב זהוב קצר גוף" ובשפת גוארני "שועל גדול". ערבוב שמות כזה קיים גם בסוגים ומינים אחרים במשפחת הכלביים. לפיכך יוצגו להלן מגוון כלביים דמויי-שועל, שלא כולם נקראים בעברית "שועל".
דמויי השועל שלעיל נקראים כולם "שועל" בעברית ומשתייכים לשבט "שועל", אך שועל הצוקים הוא השועל האמיתי היחיד מביניהם.
על אף היעדר קרבה פילוגנטית לסוג שועלים אמיתיים, קיימים שני סוגי כלביים אשר קרובים אליהם מבחינת מבנה בסיס הגולגולת ומערכת השיניים:
הסוג שועל אוזנן (Otocyon, הכולל את המין היחיד שועל אוזנן מצוי, שמצוי בערבות אפריקה, במזרחה ובדרומה).
הסוג שועל-רקון, בו קיימים שני המינים שועל-רקון מצוי (נפוץ במזרח אסיה ובצפונה, כולל יפן ומזרח סיביר, ומהווה מין פולש מצפון-מערב אסיה עד אירופה) ושועל-רקון יפני (במקור באיי יפן, והובא מהם גם למזרח אירופה).
עקב כך הוגדרו שלושת הסוגים הללו (שועלים אמיתיים, שועל אוזנן ושועל-רקון) כשבט הטקסונומי שועל (Vulpini).
שועל הערבות ושועל הפמפס הם שניים מששת מיני הסוג שועל דרום-אמריקאי. שועל הסרטנים ושועל קטן-אוזן הם מינים יחידים בסוגיהם.
הכלביים הדרום-אמריקאיים (אנ') (Cerdocyonina) מהווים תת-שבט בשבט הכלבים (Canini), וכוללים סוגים ומינים קרובים פילוגנטית, הן דמויי-שועל והן אחרים, אשר מצויים באזורים שונים ברחבי יבשת אמריקה הדרומית.
בתת-שבט זה, קיימים 3 סוגים של דמויי-שועל פרפילטיים (מגזע מקורב):
שני המינים לעיל שייכים לסוג (ולשבט) "שועל אפור", הנפוץ באמריקה הצפונית.
שבט השועלים האפורים (Urocyonini) הוא קבוצה מרוחקת פילוגנטית מן השועלים האמיתיים, וריצוף גנום מלא העלה כי מדובר בקבוצה הקדמונית ("פרימיטיבית") ביותר מבין הכלביים החיים בימינו (כלומר הקרובה ביותר לשורש העץ הפילוגנטי). השבט כולל את הסוג שועל אפור (Urocyon, ביוונית: "כלב מזונב"), שבו שני מינים: השועל האפור המצוי, אשר נפוץ מדרום קנדה ועד הקצה הצפוני של יבשת אמריקה הדרומית, עם נוכחות רבה בארצות הברית ובמקסיקו, ושועל האיים האפור שהתפתח ממנו, ומצוי בשישה מתוך שמונת איי התעלה של קליפורניה. ייתכן כי המין "שועל קוֹסוּמֶל" (Cozumel Fox), שכנראה נכחד במאה ה-20, השתייך אף הוא לסוג זה.[3]
קיימים מספר כלביים אחרים שעשויים להיראות דומים לשועלים, למשל זאב הרעמה (הקרוב פילוגנטית לשאר הכלביים הדרום אמריקאיים, ובפועל איננו זאב או שועל); תן זהוב,[2]תן שחור-גב, תן לבן-פס ודּוֹל מצוי (שלושת התנים והדול הם כלביים דמויי-זאב קרובים פילוגנטית).
כלביים אחרים שעשויים להיקרא "שועלים":
זאב הרעמה ("כלב זהוב", "שועל גדול"), המין היחיד בסוג Chrysocyon.
שועל פוקלנדי (או "זאב איי פוקלנד"), מין נכחד שהשתייך לסוג הנכחד שועל זאבי(Dusicyon). איור מאת ג'ון ג'רארד קיולמנס (1842–1912).כלביים דרום אמריקאיים, בהם השועל הארגנטינאי הלבן (Lycalopex vetulus) ושועל הסרטנים (Cerdocyon thous), אך גם זאב הרעמה (Chrysocyon brachyurus; שלמרות שמותיו וכינוייו, בהם "שועל גדול" ו"כלב זהוב", אינו זאב או שועל אלא סוג נפרד, בעל קרבה למין הנכחד שועל פוקלנדי מן הסוג שועל זאבי, וקרבה לדמויי-שועל אחרים מהסוג שועל דרום-אמריקאי), ואת זאב היער (Speothos venaticus; "כלב השיחים", "כלב מים" וכד׳).[4]
כלביים דמויי-זאב מסוגים אחרים, שאינם דמויי-שועל כלל, ומוזכרים כאן משום שחלקם דומים לשועלים ואף נקראים כך לעיתים: תן זהוב (Canis aureus; ייתכן שזהו "השועל המקראי" של שמשון[2]), זאב חבשי (Canis simensis; מכונה גם "שועל סמני" ו"תן סמני"[ד]), תן שחור-גב (Lupulella mesomelas), תן לבן-פס (Lupulella adusta) ודול מצוי (Cuon alpinus), אשר נמצאים באותה קבוצה פילוגנטית עם כלב הבית (Canis lupus familiaris), זאב מצוי (Canis lupus), זאב אדמוני (Canis rufus), זאב אלגונקווין (Canis lycaon), זאב ערבות (Canis latrans; "קויוט") וזאב טלוא (Lycaon pictus).[5]
ביולוגיה
שלד של שועל
בפסקה זו המידע מתייחס לשועלים אמיתיים אלא אם צוין אחרת. בחלקו הוא תקף ממילא גם לדמויי-שועל אחרים ואף למרבית הכלביים (למשל מערכת השיניים).
מורפולוגיה כללית
שועלים הם באופן כללי קטנים ביחס לגדולים שבמשפחת הכלביים כמו זאבים (כולל כלבים גדולים) ותנים, אך עשויים להיות גדולים ממספר כלביים אחרים, בפרט כלבים קטנים. במין הגדול ביותר, השועל המצוי, זכרים שוקלים בממוצע בין 4.1 ל-8.7 קילוגרם ויכולים להגיע גם למשקלים גבוהים יותר[6][7], בעוד שהמין הקטן ביותר, שועל הפנק, שוקל רק 0.7 עד 1.6 קילוגרם.[8]
תכונות השועל כוללות בדרך כלל פנים משולשות, אוזניים מחודדות, חוטם מוארך וזנב עבות. כמו רבים מקרב היונקים הטורפים, רגליהם בנויות כך שהם הולכים על בהונותיהם (אנ'). בניגוד לרוב בני משפחת הכלביים, לשועלים יש טפרים נשלפים חלקית.[9]זיפי השפם (vibrissae / whiskers) שחורים, ואורך הזיפים המצויים על החרטום (ה-mystacial vibrissae) נע בין 100 ל-110 מ"מ בממוצע, והוא קצר יותר בשאר המקומות על הראש בהם קיימים זיפים כאלה. אורך הזיפים שבקרבת כפות הרגליים (carpal vibrissae) הוא 40 מ"מ בממוצע, והם מכוונים למטה ולאחור.[1] מאפיינים פיזיים אחרים משתנים בהתאם לבית הגידול ולחשיבותם לצורך הסתגלות.
מאפייני הפרווה
מיני שועלים נבדלים זה מזה בצבע הפרווה, באורכה ובצפיפותה. צבעי הפרווה נעים מלבן פנינה לשחור-לבן ועד לשחור עם כתמי לבן או אפור בגחון. לשועל פֶנֶק ("שועל המדבר"), כמו גם למיני שועלים אחרים המותאמים לחיים במדבר כשועל מקרוטיס, יש אוזניים גדולות[ה] ופרווה קצרה כדי לסייע בשמירה על קרירות הגוף.[1][9] לשועל השלג, לעומת זאת, יש אוזניים קטנות וגפיים קצרות, כמו גם פרווה עבה ומבודדת, כדי לסייע בשמירה על חום גופו.[10]לשועל המצוי ("האדום"), מנגד, פרווה בצבע ערמוני, והזנב מסתיים בדרך כלל בסימן לבן.[11]
צבע פרוות השועל ומרקמה עשויים להשתנות עקב שינויי העונות: פרוות השועל עשירות וצפופות יותר בחודשים הקרים, ודלילות וקלות יותר בחודשים החמים. כדי להיפטר מפרוות החורף הצפופה, שועלים משירים את פרוותם פעם בשנה בסביבות אפריל. התהליך מתחיל בכפות הרגליים, ממשיך במעלה הרגליים ולאחר מכן מתקדם לאורך הגב.[9] צבע הפרווה עשוי להשתנות גם ככל שהשועל מזדקן.[1]
מערכת השיניים
מערכת שיניו של השועל, כמו אצל יתר הכלביים, היא I 3/3, C 1/1, PM 4/4, M 3/2 = 42, כלומר בכל מחצית ימנית ושמאלית של כל לסת (עליונה ותחתונה) יש 3 שיניים חותכות, ניב אחד, 4 קדם-טוחנות, ו-3/2 טוחנות (3 בתחתונה ו-2 בעליונה), ובסה"כ 42 שיניים (חריג בעניין זה הוא שועל אוזנן, לו יש 6 טוחנות נוספות, ובסך הכל 48 שיניים). מאפיין טיפוסי נוסף של טורפים הוא צמדי שיניים קרנסיאליים מודגשים[12]: כל צמד שיניים כזה מורכב מהקדם-טוחנת העליונה ומהטוחנת התחתונה הראשונה, הפועלות יחד ומאפשרות חיתוך חומר קשיח כמו בשר. ניבי השועלים בולטים, מאפיין נוסף של טורפים, והם מצוינים לאחיזת טרף.[13]
בטבע, תוחלת החיים האופיינית של שועל היא שנה עד שלוש שנים, אם כי פרטים עשויים לחיות עד עשר שנים. שלא כמו כלביים רבים, שועלים לא תמיד חיים בלהקות. בדרך כלל, הם חיים בקבוצות משפחתיות קטנות, אך חלקם (כגון שועלי השלג) ידועים כבודדים.[1][9]
שועלים הם אוכלי-כל.[14][15] תזונתם מורכבת בעיקר מחסרי חוליות כמו חרקים ומבעלי חוליות קטנים כמו זוחלים וציפורים. הם עשויים גם לאכול ביצים וצמחייה. מינים רבים הם טורפים כלליים, אך חלקם (כגון שועל הסרטנים) ניזונים ממזון מסוג מסוים ומצומצם. רוב מיני השועלים צורכים בסביבות קילוגרם אחד של מזון מדי יום. שועלים מאחסנים עודפי מזון באמצעות קבירתו לצריכה מאוחרת יותר, בדרך כלל מתחת לעלים, לשלג או לאדמה.[9][16] בזמן ציד, שועלים נוטים להשתמש בטכניקת התנפלות, שבמהלכה הם מתכופפים כדי להסוות את עצמם, ואז מזנקים למעלה בכוח רב בעזרת רגליהם האחוריות ונוחתים על טרפם.[1] בעזרת ניביהם הבולטים הם אוחזים בצוואר הטרף ומנערים אותו עד למותו או עד הגעתו למצב שיאפשר את הוצאת איבריו הפנימיים.[1]
השועל האפור הוא אחד משני מיני כלביים בלבד הידועים כמטפסים בקביעות על עצים; השני הוא השועל-רקון.[17]
רבייה
נקבות השועל יכולות להתרבות במהלך כל חודשי השנה. כמו כלביים אחרים, תקופת ההיריון יכולה להימשך בין 52 ל-53 ימים. בהמלטה ממוצעת יש ארבעה-חמישה גורים.[1][18] מספר הגורים בהמלטה יכול להשתנות מאוד בהתאם למין ולסביבה – לשועל השלג, למשל, יכולים להיות עד אחד-עשר גורים.[19]
מושמעת זמן קצר לאחר ההמלטה. מתרחשת בקצב גבוה כאשר הגורים רעבים או כשטמפרטורת הגוף שלהם נמוכה. היבבות מעוררות את האם לטפל בצאצאיה, וידועות גם כממריצות את השועל הזכר לטפל בבת זוגו ובגוריו.
נביחת-גור (באנגלית
Yelp)
מושמעת כ-19 ימים לאחר ההמלטה. נביחות אלה, שנבדלות מנביחות השועלים הבוגרים, מחליפות את היללות מן השלב הקודם בחיי הגור, ומופיעות במיוחד כשהגורים משחקים זה עם זה.
קריאה מתפרצת (באנגלית
Explosive call)
בערך בגיל חודש, הגורים מסוגלים להפיק קריאות פתאומיות ועוצמתיות, שייעודן לאיים על פולשים או על גורים אחרים. זוהי מעין יללה בקול גבוה.
קריאת קרב (באנגלית
Combative call)
אצל שועלים בוגרים, הקריאות המתפרצות הופכות לקריאות קרב המופקות בפה פתוח במהלך עימותים; זוהי מעין נביחה חדה יותר.
נְהָמָה (באנגלית
Growl)
משמשת שועלים בוגרים לסמן לגוריהם לאכול או להתקדם לעברם.
נְבִיחָה (באנגלית
Bark)
שועלים בוגרים נובחים כדי להזהיר מפני פולשים וכדי להרתיעם.[1][20]
אצל שועלים מבויתים, נראה שהיבבות נשארות בשימוש גם אצל שועלים בוגרים, כסימן להתרגשות וכניעה בנוכחות בעליהם.[1]
מספר מיני שועלים נמצאים בסכנת הכחדה בסביבותיהם הטבעיות. בין יתר הקשיים העומדים בפניהם, נאלצים שועלים להתמודד עם אובדן בתי הגידול שלהם ועם ציד שלהם כדי לסחור בהם או כדי להרגם בשביל פרוותם.[21] סגנון הציד של השועלים, המתאפיין בניצול הזדמנויות ובהתמדה, עלול להפוך אותם למטרד מבחינת בני אדם, ורבים מתייחסים אליהם כך.[22] בניגוד לכך, שועלים, על אף שנחשבו לעיתים קרובות כמזיקים בעצמם, הועסקו בהצלחה להדברת מזיקים בחוות פירות תוך השארת הפרי שלם.[23]
שועל האיים האפור, למרות שנחשב למין "קרוב לסיכון" ברחבי העולם (הנחשב לאחד ממצבי "סיכון נמוך"), נמצא בסכנת הכחדה גוברת בסביבתו האנדמית - איי התעלה של קליפורניה.[24] מטבע הדברים, עקב משאבים מוגבלים כמו מקום, מזון ומחסה, אוכלוסייה המתקיימת על אי קטנה יותר מזו המתקיימת ביבשת.[25] עקב כך, אוכלוסיות שועלי האיים רגישות מאוד לאיומים חיצוניים, החל ממינים טורפים חדשים ופעילות האדם, וכלה במזג אוויר קיצוני.[25]
באיי התעלה של קליפורניה נמצא שאוכלוסיית שועל האיים האפור הייתה קטנה במיוחד, עקב התפרצות של וירוס הכלבלבת בשנים 1999 עד 2000[26], וכן טריפה על ידי עיטים זהובים שאינם מקומיים.[27] מאז 1993, העיטים גרמו לצמצום האוכלוסייה בשיעור של עד 95%.[26] בגלל המספר הנמוך של שועלים, אוכלוסייתם סבלה מאפקט אלי (Allee effect[ו]), המתאר את התופעה לפיה בצפיפות נמוכה מספיק, כושרו של הפרט יורד.[24] אנשי שימור נאלצו להוציא זוגות רבייה בריאים מאוכלוסיית הבר כדי לגדל אותם בשבי, עד שיהיו להם מספיק שועלים לשחרר בחזרה לטבע.[26] כמו כן הוסר מרעה לא ילידי, כך שצמחים מקומיים יוכלו לצמוח בחזרה לגובהם הטבעי, ובכך לספק כיסוי והגנה נאותים לשועלים מפני עיטים זהובים.[27] צעד נוסף שננקט היה יישוב מחדש של עיטמים לבני-ראש, שמרתיעים עיטים זהובים, ובניגוד אליהם אינם צדים שועלים אלא מתקיימים מדגים. להרחבה בנושא ראו "שימור" בערך "שועל איים אפור".
שועל דרווין
שועל דרווין באי צ'ילואה שבצ'ילה, בו מרוכזת מרבית אוכלוסייתו. נקרא על שם צ'ארלס דרווין, שאסף פרט ראשון ממין זה בשנת 1834 מן האי סן פדרו (צ'ילה).
שועל דרווין, מין בסוג שועל דרום אמריקאי, נחשב כמצוי בסכנת הכחדה חמורה (אנ'), הן משום שעל פי הידוע אוכלוסייתו קטנה ומונה 250 פרטים בוגרים בלבד, והן משום שהוא מוגבל לתחומים מוגדרים בצ'ילה ואינו מסוגל להתפשט מעבר להם:[28] בצ'ילה היבשתית מוגבלת אוכלוסייתו לתחומי הפארק הלאומי נאוולבוטה (אנ') ויער הגשם הוואלדיבי (אנ') המקיף אותו,[28] ובאי צ'ילואה הממוקם מול חופי צ'ילה, מוגבלת אוכלוסייתו ליערות המשתרעים מהחלק הדרומי ביותר ועד לחלק הצפון-מערבי ביותר של האי.[28] למרות שהפארק הלאומי נאוולבוטה מוגן, 90% מאוכלוסיית שועלי דרווין חיה באי צ'ילואה.
סוגיה מרכזית איתה מתמודד המין היא בית הגידול המצטמצם והמוגבל שלו עקב כריתה ושריפה של היערות הבלתי מוגנים.[28] עקב כך, בית הגידול של שועל דרווין הולך ומצטמצם, ומנגד השטחים הפתוחים המתרחבים מהווים בית גידול מועדף על המין שועל ארגנטינאי אפור (החי גם בצ'ילה), אשר מנצח בקרב על המשאבים ומתפשט על חשבון שועל דרווין.[29] בעיה נוספת היא חוסר יכולתו של שועל דרווין להתמודד עם מחלות המועברות אליו על ידי כלבי מחמד, שמספרם גדל עם הזמן.[28] כדי לשמר מין זה, תומכים החוקרים בהגנה על היערות המקשרים את הפארק הלאומי נאוולבוטה לחוף צ'ילה ובהמשך גם לאי צ'ילואה וליערות שבו.[29] הם גם מציעים לבחון יערות אחרים ברחבי צ'ילה כדי לקבוע אם שועלי דרווין היו קיימים שם בעבר או יוכלו לחיות שם בעתיד, אם יתעורר צורך לשכן אותם בהם.[29] כמו כן, מייעצים החוקרים ליצור תוכנית רבייה בשבי בצ'ילה עקב מספרם המצומצם של פרטים בוגרים בטבע.[29]
יחסים עם האדם
שועל אדום על מרפסת בית באוורגרין, קולורדו, ארצות הבריתשועלים מתים בעיירה קארבנפ ריבר, מערב אוסטרליה (אנ')
שועלים נחשבים לעיתים קרובות למזיקים או למטרד בשל היותם טורפים אופורטוניסטים, המנצלים הזדמנויות לציד עופות ובעלי חיים קטנים אחרים, באופן המקשה על התגוננות מפניהם. התקפות שועלים על בני אדם נדירות יחסית.[30] שועלים רבים מסתגלים היטב לסביבות אנושיות, וכמה מינים אף מסווגים כ"טורפים עירוניים מקומיים"[ז] בשל יכולתם לקיים אוכלוסייה יציבה בתוך גבולות העיר.[31] בהשוואה לשועלים באזורים לא עירוניים, שועלים באזורים עירוניים עשויים לחיות זמן רב יותר, ומספר צאצאיהם בכל המלטה עשוי להיות קטן יותר.[31] שועלים עירוניים נפוצים בכל אירופה, שם הם מראים התנהגויות משתנות בהשוואה לשועלים שאינם עירוניים, כולל צפיפות אוכלוסייה מוגברת, טריטוריות קטנות יותר וחיפוש קבוצתי אחר מזון.[32] במקרים רבים החלו שועלים להופיע במקומות בהם לא נצפו לפני כן, וגרמו להשפעות שונות על החי והצומח המקומיים.[33]
ישנן מדינות שבהן שועלים הם טורפים עיקריים של ארנבות ותרנגולות. עקב כך, תנודות באוכלוסיות המינים הללו היו התנודות הלא-ליניאריות הראשונות שנחקרו, ומהן נגזרו משוואות לוטקה-וולטרה, המתארות מודל להתנהגות אוכלוסיות טורף-נטרף.[34][35]
ציד שועלים
ציד שועלים מקורו בבריטניה במאה ה-16. כיום, ציד עם כלבים אסור בבריטניה,[36][37][38][39] אך ציד ללא כלבים עדיין מותר. ציד שועלים מתקיים כפעילות פנאי במספר מדינות אחרות כולל קנדה, צרפת, אירלנד, איטליה, רוסיה, ארצות הברית ואוסטרליה. שועלים אדומים הובאו לאוסטרליה בתחילת המאה ה-19 לצורך ספורט, ומאז הפכו נפוצים ברוב חלקי המדינה. הם גרמו לצמצום אוכלוסיות מינים מקומיים רבים, והם טורפים בהמות מקנה, במיוחד טלאים צעירים.[40]
ביות
קיים תיעוד רב של שועלים אדומים מבויתים וכן מינים אחרים, אך לעיתים רחוקות של בִּיוּת ממושך. חריג אחרון ובולט לכך הוא ניסוי ביות השועלים בסיביר,[41] שהביא לשינויים גלויים והתנהגותיים בקרב שועלים כסופים (אנ') (שועלים מצויים, "אדומים", עם מלניזם), ומהווה מקרה בוחן לאוכלוסיית בעלי חיים שמתעצבת על פי צורכי הביות האנושיים. הקבוצה הנוכחית של שועלים כסופים מבויתים היא תוצאת למעלה משישים שנה של ניסויים (משנת 1959), בברית המועצות וברוסיה, שמטרתם לביית את השועלים הכסופים. רבייה סלקטיבית זו הביאה להופעת תכונות פיזיות והתנהגותיות הנראות לעיתים קרובות אצל חתולי בית, כלבים ובעלי חיים אחרים, כגון שינויים בפיגמנטציה, אוזניים שמוטות וזנבות מסולסלים.[42] יש לציין שהשועלים החדשים מאולפים יותר, מרשים לבני אדם ללטף אותם, מייבבים כדי למשוך תשומת לב ומרחרחים ומלקקים את המטפלים שלהם.[43]
שועלים הם מבין היונקים המעטים שהצליחו להתאים את עצמם במידה מספקת לחיים בסביבות אנושיות עירוניות (בעיקר פרווריות). תזונתם כאוכלי-כל מאפשרת להם לשרוד על פסולת מזון שנזרקה, ולמרות שהם גדולים מספיק לזיהוי על ידי בני אדם, הם מצליחים על פי רוב להימנע מגילוי, הודות לטבעם הנחבא אל הכלים והעובדה שלרוב הם פעילים בלילה.
שועלים עירוניים זוהו כאיום על חתולים וכלבים קטנים, ומסיבה זו יש לעיתים קרובות לחץ להרחיקם מסביבות אלו.[44]
תת המין שועל מקרוטיס סן חואקיני, שנמצא בסכנת הכחדה גבוהה בסביבת מגוריו הטבעית בעמק סן חואקין (אנ') המשתרע במרכז חציה הדרומי של קליפורניה, הפך מותאם, למרבה האירוניה, לחיים באזורים העירוניים של עמק זה ושל עמק סלינס (אנ') המצוי ממערב לו. תזונתו כוללת עכברים, סנאים קרקעיים, ארנבות, ארנבים, ביצי ציפורים וחרקים, והוא התבסס בשטחים פתוחים, מגרשי גולף, אגני ניקוז ושטחי בתי ספר.[44]
בפולקלור המערבי והפרסי, שועלים הם סמלים של ערמומיות ותחבולנות - מוניטין הנובע מיכולתם הידועה להתחמק מציידים. תכונות אלה יכולות להופיע גם בהתייחס לדמות שאינה דווקא שועל, אך מתוארת כבעלת "מאפיינים שועליים". תכונות אלה משמשות במגוון רחב של דמויות, לרוב כגורם מטריד, כגיבור שאינו מובן לסביבתו או כנבל ערמומי.
בפולקלור האסייתי
צלחת בצורת שני אפרסקים ובה תבליטי שני שועלים, שושלת טאנג, סין.
בפולקלור האסייתי, שועלים מתוארים כנפשות בעלות כוחות קסם המשמשות בנות-לוויה לדמות אחרת (אנ'). בדומה לפולקלור המערבי, שועלים מוצגים כנכלוליים, שבדרך כלל מתעתעים באנשים אחרים.
שועלים בעלי תשעה זנבות מופיעים בפולקלור, בספרות ובמיתולוגיה הסינית, ועשויים, בהתאם לסיפור, להיות אות מבשר טובות או רעות.[45] מוטיב זה עבר בסופו של תהליך מן התרבות הסינית אל התרבויות היפנית והקוריאנית.[46]
^תת-משפחת הכלבים היא היחידה שנותרה בימינו במשפחת הכלביים, שכן שתי תת-המשפחות האחרות, ההֶסְפֵּרוֹקְיוֹנִיִים והבּוֹרוֹפַגִיִים, נכחדו. לכן, כשעוסקים בבני תת-משפחה זו החיים בימינו (כמו השועלים ודומיהם בערך הנוכחי), מסתפקים לרוב בציון שיוכם ל"כלביים" בלי לציין את תת המשפחה, שהרי כולם שייכים בהכרח גם לתת-משפחת הכלבים.
^אף בימינו משמשות תצורות לועזיות של השם כשם המשפחה הנפוץ פוקס (באנגלית Fox, קרי פוֹקְס; בגרמנית Fuchs, קרי פוּקְס, וזו גם הצורה ביידיש). ראו פוקס (דף פירושונים).
^המונח עשוי לבלבל שכן הוא מגדיר גם שועלים אמיתיים וגם כלביים אחרים כ"דמויי-שועל", אך משמעותו היא "שועלים ודומיהם". במינוח מסוג זה נעשה שימוש גם במיון טקסונומי אחר. כך למשל, בתוך משפחת הכלביים, זאבים ותנים הם "כלביים דמויי זאב" (כלומר "זאבים ודומיהם"), הכלביים עצמם משתייכים לתת-הסדרה "דמויי כלב" (="כלביים ודומיהם") יחד עם משפחות הדוביים, הסמוריים ואחרות, ובתת-הסדרה "דמויי חתול" (="חתוליים ודומיהם") נכללות משפחת החתוליים וגם משפחות אחרות כמו נמייתיים וצבועיים.
^ 4.04.14.2הכינויים "חַבָּשִׁי", "אתיופי" (Ethiopian) ו"סֵמֶנִי" ("Simien") קרובים במשמעותם, שכן "חַבָּשׁ" הוא שמה הקודם של אתיופיה, ו"סמני" מתייחס לאזור ההיסטורי סֵמֵן (מילולית: "צפון") ולהרי סמן ברמה האתיופית (בצפון המדינה).
^Macdonald, David W.; Sillero-Zubiri, Claudio, eds. (2004). The biology and conservation of wild canids (Nachdr. d. Ausg. 2004. ed.). Oxford: Oxford University Press. p. 49. ISBN978-0198515562.
^Parkes, I. W. Rowlands and A. S. (21 באוגוסט 2009). "The Reproductive Processes of certain Mammals.-VIII. Reproduction in Foxes (Vulpes spp.)". Proceedings of the Zoological Society of London. 105 (4): 823–841. doi:10.1111/j.1469-7998.1935.tb06267.x. {{cite journal}}: (עזרה)
^Hildebrand, Milton (1952). "The Integument in Canidae". Journal of Mammalogy. 33 (4): 419–428. doi:10.2307/1376014. JSTOR1376014.
^ 25.025.1Primack, Richard B. (2014). Essentials of conservation biology (Sixth ed.). Sinauer Associates. pp. 143–146. ISBN9781605352893.
^ 26.026.126.2Kohlmann, Stephan G.; Schmidt, Gregory A.; Garcelon, David K. (10 באפריל 2005). "A population viability analysis for the Island Fox on Santa Catalina Island, California". Ecological Modelling. 183 (1): 77–94. doi:10.1016/j.ecolmodel.2004.07.022. {{cite journal}}: (עזרה)
^ 28.028.128.228.328.4Jiménez, J. E. (2006). "Ecology of a coastal population of the critically endangered Darwin's fox (Pseudalopex fulvipes) on Chiloé Island, southern Chile". Journal of Zoology. 271 (1): 63–77. doi:10.1111/j.1469-7998.2006.00218.x.
^ 29.029.129.229.3Yahnke, Christopher J.; Johnson, Warren E.; Geffen, Eli; Smith, Deborah; Hertel, Fritz; Roy, Michael S.; Bonacic, Cristian F.; Fuller, Todd K.; Van Valkenburgh, Blaire; Wayne, Robert K. (1996). "Darwin's Fox: A Distinct Endangered Species in a Vanishing Habitat". Conservation Biology. 10 (2): 366–375. doi:10.1046/j.1523-1739.1996.10020366.x.
^Kenneth Mason, Jonathan Losos, Susan Singer, Peter Raven, George Johnson(2011)Biology Ninth Edition, p. 423. McGraw-Hill, New York.מסת"ב 978-0-07-353222-6.
^Kang, Xiaofei (2006). The cult of the fox: Power, gender, and popular religion in late imperial and modern China. New York: Columbia University Press. pp. 15–21. ISBN978-0-231-13338-8.
^Wallen, Martin (2006). Fox. London: Reaktion Books. pp. 69–70. ISBN9781861892973.
שועלים
ערך מורחב – שועל (סוג)
.jpg)
.jpg)
.JPG)
.jpg)
.jpg)
-_rare_sighting_of_this_nocturnal_animal_..._(13799101285).jpg)
ערך מילוני בוויקימילון: שועל.jpg)
