דביבון
 דביבון
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | טורפים |
| משפחה: | ראקוניים |
| סוג: | דביבון |
| שם מדעי | |
 Procyon
| |
דביבון או רָקוּן[1] (שם מדעי: Procyon) הוא סוג של יונק שמקורו באמריקה. מין הדביבון הידוע ביותר באמריקה הצפונית ובאירופה הוא הדביבון המצוי. הדביבון נקרא גם "הדוב הרוחץ" משום שבטרם אכילתו דבר מה מחפש הדביבון נהר, נחל או מקור מים אחר כדי לשטוף את מזונו מספר פעמים.
מאפיינים
הדביבונים הם אוכלי כל פעילי לילה. מזונם מגוון, וכולל גרגרים, חרקים, ביצים, סרטנים ובעלי חיים קטנים.
אורכם של הדביבונים נע בין 50–100 ס"מ (כולל הזנב). אורך זנבם נע בין 20–40 ס"מ. משקלם נע בין 4.5–16 ק"ג. הדביבונים הזכרים בדרך כלל יותר גדולים מהנקבות.
לדביבונים חוש מישוש מאוד מפותח, וחלק גדול ממוחם מוקדש לפענוח אותות שמגיעות מכפות ידיהם. הדבר משמש לאיתור מזון בנחלים, כשהם ממששים את קרקעית הנחל, כאשר ראשם מחוץ למים.
תוחלת החיים של דביבונים בשבי יכולה להמשך עד 20 שנים ואילו בטבע נדיר לראות דביבון מעל גיל 12.
במספר מדינות בארצות הברית ניתן לגדל דביבונים כחיות מחמד באופן חוקי.
מינים
- דביבון מצוי (Procyon lotor)
- דביבון סרטנים (Procyon cancrivorus)
- דביבון קוסומל (Procyon pygmaeus)
- Procyon rexroadensis - נכחד
דביבון ובני אדם
הדביבון שימש מקור מזון לחלוצים הראשונים שבאו לאמריקה מאירופה. מאז המאה ה-20 הדביבון הסתגל היטב לחיים עירוניים והוא מהווה מטרד לבני אדם. דביבונים מרבים לפלוש לפחי אשפה ויכולים להיות תוקפניים ונושכים ואף לטרוף חיות מחמד כמו חתולי בית. הדביבון הוא אחד מבעלי החיים הגדולים שהצליחו להסתגל היטב להתפתחות האדם. באמריקה, אזורי הפרברים וחלק מהערים הגדולות מאכלסים מספר רב של פרטים. אוכלוסיית הדביבונים משגשגת על מזון שהושג מפחי אשפה וממזון של חיות מחמד.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
- דביבון, באתר ITIS (באנגלית)
- דביבון, באתר NCBI (באנגלית)
- דביבון, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- דביבון, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- דביבון, באתר GBIF (באנגלית)
- דביבון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- נדב לוי, טבע הדברים, המירוץ אל הצ'יפס: איך שורדים הדביבונים?, באתר ynet, 24 בדצמבר 2011
הערות שוליים
.jpg)
