דיר אל-קאסי
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | חיפה |
| נפה | חיפה |
| שפה רשמית | ערבית |
| שטח | 34,011 דונם דונם עות'מאני (1945) |
| סיבת נטישה | מלחמת העצמאות |
| תאריך נטישה | 30 באוקטובר 1948 |
| יישובים יורשים | אלקוש, נטועה, מתת, אבירים |
| דת | מוסלמים, נוצרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 1,250 (1945) |
| אזור זמן | UTC +2 |
דיר אל-קאסי (בערבית: دير القاسي) היה כפר ערבי פלסטיני, שהיה ממוקם צפונית-מזרחית לעכו, ושתושביו גורשו במלחמת העצמאות.
גאוגרפיה
הכפר היה ממוקם 26 ק"מ צפונית מזרחית לעיר עכו, על גבעה סלעית כ-5 ק"מ דרומית לגבול לבנון. הוא התחבר בכביש סלול לפסוטה בצפון ותרשיחא בדרום-מערב. הדרך חילקה את העיירה לרובע מזרחי ומערבי, הרובע המזרחי היה במיקום גבוה יותר.[1]
היסטוריה
החלק הראשון של שם הכפר, דיר ("מנזר") מציע שייתכן שלכפר היו מנזר ואוכלוסייה נוצרית. עם זאת, בתקופה המודרנית האוכלוסייה הייתה מוסלמית. לטענת תושבי הכפר, בתקופת המנדט הבריטי נחשפו במקום ממצאים עתיקים מתקופות הברונזה, הברזל והרומית בארץ ישראל.[1]
נמצאוה בכפר גם קרמיקה מהתקופה הרומית המאוחרת והביזנטית.[2]
בתקופה הצלבנית הוא נודע בשם "קאסי", ובשנת 1183 צוין שגודפרי דה טור מכר את אדמת הכפר לג'וסלין השלישי.[3] בשנת 1220 מכרו בתה של ג'וסלין השלישית ביאטריקס דה קורטנאי ובעלה אוטו פון בוטנלאובן, רוזן הנברג, את אדמתם, כולל קאסי והרויס הסמוכה (תל'אר-רוושה/תל ראש ), לאבירים הטבטונים.[4]
באזור נמצאו שרידים מהתקופה הממלוכית.[5]
בתקופה העות'מאנית
החל משנת 1517 דיר אל-קאסי נכללה בתחומי האימפריה העות'מאנית והיא הייתה שייכת לנהיה (נפת) ג'ירה, חלק מסנג'ק צפת (מחוז צפת). ברישומי המס של 1596 הייתה לדיר אל-קאסי אוכלוסייה של 24 משק בית מוסלמים; בהם 132 אנשים. תושבי הכפר שילמו מס קבוע של 25% על מספר גידולים, כולל חיטה ושעורה, וכן על עיזים וכוורות; סך של 345 אקצ'ה.[6][7]
בתחילת המאה ה-18, דיר אל-קאסי היה כפר מבוצר שנשלט על ידי שייח מקומי בשם עבד אל-ח'ליק סאלח. בשנת 1740, שיח' זהיר אל עומר, גובה מיסים משבט אל-זיאדינה שכוחו הלך וגדל ברחבי הגליל, נאבק להשיג שליטה בדיר אל-קאסי. מאוחר יותר באותה שנה, הוא הפך את הכפר לחלק מתחום השיפוט שלו לאחר שהתחתן עם בתו של שייח' סאלח, ובכך חתם ברית בין השבטים.[8] בסוף 1767, בנו של זהיר עלי מצפאד ביקש מאביו את השליטה בדיר אל-קאסי, לאחר שבקשתו לקבל את השליטה על דיר חנא נדחתה. זהיר סירב והשניים נכנסו לסכסוך מזוין, בו ניצח זהיר. למרות זאת, זהיר חנן את עלי ובסופו של דבר מסר לו את השליטה בכפר.[9]
בשנת 1838, דיר אל-קאסי תועדה ככפר מוסלמי במחוז אל ג'בל, הממוקם ממערב לצפת.[10]
ויקטור גרן ביקר בדיר אל-קאסי ב-1875, והוא העריך שבכפר יש 350 תושבים מוסלמים. בשנת 1881 תואר דיר אל-קאסי, בסקר הקרן לחקר ארץ ישראל, ככפר המוקם על רכס, מוקף בעצי תאנה, עצי זית ושדות מעובדים. אז היו בו כ-200 תושבים.[11]
רשימת אוכלוסין משנת 1887 לערך הראתה שבדיר אל קאסי היו כ-945 תושבים, כולם מוסלמים.[12]
בתקופת המנדט הבריטי
בזמן מפקד האוכלוסין של 1922, שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, הייתה בכפר אוכלוסייה של 663 תושבים, כלום מוסלמים,[13] במפקד 1931, הייתה אוכלוסייה של 865 תושבים, עדיין כלום מוסלמים, שהתגוררו ב-169 בתים.[14]
מאוחר יותר, הכפר היה ברובו מוסלמי אך היה בו גם מיעוט נוצרי פלסטיני גדול. לפי מפקד האוכלוסין של 1945 היו בו 1,250 תושבים; 370 נוצרים ו-880 מוסלמים.[15] יחד עם שני הכפרים פאסוטה ואל-מנסורה, האוכלוסייה מנתה 2,300 תושבים ושטחו הכולל של הכפר היה 34,011 דונם.[16] 1,607 דונם היו מטעים ואדמות שלחין, 6,475 שימשו לגידולי דגנים,[17] ואילו 247 דונם היו אדמות בנויות.[18]
לאחר הקמת מדינת ישראל
במהלך מלחמת העצמאות, דיר אל-קאסי הוגנה על ידי צבא ההצלה, אך הכפר נכבש על ידי צה"ל במהלך מבצע חירם, ב-30 באוקטובר 1948. תושבי הכפר גורשו ב-27 במאי 1949 ורובם היגרו צפונה ללבנון. עד יוני, 1949, צוין כי כל אזור גבול הצפון "מיוהד", כולל תרשיחא, סוחמאתא, דיר אל-קאסי, תרביחא, מאירון, אל-סמועי, צפצאף ואל-ראס אל-אחמר.[19]
המושב אלקוש, שהוקם בשנת 1949, תופס חלק משטח הכפר. נטועה שנוסדה ב-1966, מתת שנוסדה ב-1979 ואבירים שנוסדה ב-1980 נמצאים גם הם על אדמות הכפר. נטועה נמצאת בחלקה גם על אדמות הכפר השכן אל-מנסורה.
ההיסטוריון הפלסטיני, וליד חלידי, תיאר את המבנים שנותרו על אדמת הכפר בשנת 1992: "כמה בתי אבן משמשים עדיין למגורים או למחסנים של תושבי אלקוש. פסולת בתים שנהרסו מפוזרת בשטח. בניין בית הספר עומד נטוש. במקום צומחים עצי תאנה, זית וקקטוסים." בשנת 2004 פונו חלק משרידי הכפר באמצעות ציוד מכני במהלך חפירות של רשות העתיקות.[20]
בשנת 2000 יצא לאור ספר על תולדות הכפר מאת איברהים חליל עות'מאן.[21]
תמונות
.jpg)
קישורים חיצוניים
- ברק מאייר, דיר אל-קאסי \ אלקוש - מקומות שהזמן שכח, באתר מקומות שהזמן שכח, 3 בנובמבר 2021
- *
Return to Dir ElQasi 14/09/13, סרטון בערוץ "Uri Zackhem", באתר יוטיוב (אורך: 05:45)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Khalidi, 1992, p. 12
- ^ Dauphin, 1998, p. 648
- ^ Strehlke, 1869, pp. 15-16, No. 16; cited in Röhricht, 1893, RRH, p. 125, No. 624; cited in Frankel, 1988, pp. 257, 264
- ^ Strehlke, 1869, pp. 43- 44, No. 53; cited in Röhricht, 1893, RRH, p. 248, No. 934; cited in Frankel, 1988, pp. 257, 264.
- ^ Lerer, 2011, Elqosh
- ^ Hütteroth and Abdulfattah, 1977, p. 177. Quoted in Khalidi, 1992, p. 12
- ^ Note that Rhode, 1979, p. 6 (אורכב 20.04.2019 בארכיון Wayback Machine) writes that the register that Hütteroth and Abdulfattah studied was not from 1595/6, but from 1548/9
- ^ Joudah, 1987, p. 24.
- ^ Joudah, 1987, p. 53.
- ^ Robinson and Smith, 1841, vol. 3, 2nd appendix, p. 133
- ^ Conder and Kitchener, 1881, SWP I, p.197. Quoted in Khalidi, 1992, p. 12
- ^ Schumacher, 1888, p. 190
- ^ Barron, 1923, Table XI, Sub-district of Safad, p. 41
- ^ Mills, 1932, p. 106.
- ^ Village Statistics April 1945, The Palestine Government (אורכב 09.06.2012 בארכיון Wayback Machine), p. 2
- ^ Government of Palestine, Department of Statistics. Village Statistics, April, 1945. Quoted in Hadawi, 1970, p. 40
- ^ Government of Palestine, Department of Statistics. Village Statistics, April, 1945. Quoted in Hadawi, 1970, p. 80
- ^ Government of Palestine, Department of Statistics. Village Statistics, April, 1945. Quoted in Hadawi, 1970, p. 130
- ^ Morris, 2004, pp. 381-382, note #226
- ^ Braun, 2004, Elqosh Archive Report- Final Report (אורכב 18.05.2013 בארכיון Wayback Machine)
- ^ Davis, 2011, p. 285
