דיני חוזים
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. |
דיני החוזים הם חלק מהענף המשפטי העוסק בחיובים רצוניים והם חלק מן המשפט האזרחי.
הגדרת החוזה
ערך מורחב – חוזה
חוזה הוא הסכם אכיף[1]. דיני החוזים מגדירים את הכללים, העקרונות והסטנדרטים שבמסגרתם תיאכף התחייבות בפועל או שתקנה היא זכויות אחרות (לבד מזכות האכיפה) מקבילות או משלימות (כגון פיצויים בשל הפרת החוזה). רוב השיטות המשפטיות מבחינות בין התחייבות סתמית אשר איננה ניתנת לאכיפה, להתחייבות חוזית הניתנת לאכיפה. מקובל לסבור כי ההבחנה בין "הסכם" ובין "חוזה" הוא יסוד האכיפות או התוקף המשפטי. מקום שלפנינו הסכם הנעדר תוקף משפטי, לפנינו הסכם של כבוד, ומקום שלפנינו הסכם בעל תוקף משפטי, הרי שלפנינו חוזה.
חוזה נִכְרָת כאשר יש "הצעה וקיבול", בהתאם לדרישות פרק א' של חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. "הצעה", בהתאם לדרישות החוק, היא פנייה של אדם לחברו המעידה על גמירת דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה, והיא טומנת בחובה את הפרטים המהותיים הכלולים בהצעה. "קיבול", בהתאם לדרישות החוק, הוא הודעת הניצע שנמסרה למציע ומעידה על גמירת דעתו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה. מקובל לסבור כי משמעות דרישת גמירת הדעת היא כוונה רצינית ושלמה להתקשר בחוזה המסוים עם האדם המסוים. על מנת שתהיה התחייבות חוזית, נדרש אפוא שהצדדים לחוזה יהיו מודעים להתחייבות שהם נוטלים על עצמם, ושתהיה להם כוונה להיכבל משפטית בחוזה המסוים.
דרישה נוספת לכריתת החוזה היא זו המתבטאת במבחן המכונה "הכוונה ליצור יחסים משפטיים". שאלה שבה נחלקו העמדות היא האם מבחן "הכוונה ליצירת יחסים משפטיים" הוא מבחן נפרד וחיצוני ליסוד "גמירת הדעת" האמור בחוק החוזים, או שמא הוא מבחן הנטמע והכלול בו. בעבר, הובעה בפסיקת בית המשפט העליון העמדה שמבחן הכוונה ליצירת יחסים משפטיים הוא חלק מיסוד גמירת הדעת הנבחן המתווה את דרכי יצירת החוזה. מנגד, יש שהביעו עמדה כי מבחן הכוונה ליצירת יחסים משפטיים הוא מבחן סף, חיצוני ונפרד, ליסוד גמירת הדעת. לפי עמדה זו, עוד לפני שבוחנים את השאלה האם נכרת חוזה בין הצדדים בהתאם ליסודות האמורים בחוק, יש לבחון האם הייתה כוונה מקדמית ליצירת יחסים משפטיים במערכת היחסים הנדונה. שאלה זו, איננה רק שאלה עובדתית הבוחנת את המסגרת החברתית שבה ניתנה ההתחייבות (למשל, האם ההתחייבות ניתנה במסגרת עסקית או במסגרת אינטימית בין מכרים) אלא גם שאלה של מדיניות משפטית כללית, שבהתאם לה ניתן להוציא מגדרי דיני החוזים התחייבויות שלא ראוי ולא נכון לעסוק בהן במסגרת הדין.
חופש החוזים
- ערך מורחב – חופש החוזים
ערך חשוב, אולי המרכזי ביותר, בדיני החוזים הוא עקרון חופש החוזים. חופש החוזים עשוי להיות מוצדק הן על ידי תפיסות אינדיבידואליסטיות (מטעמים של אוטונומיית הרצון החופשי) והן על ידי תפיסות כלכליות המקנות משנה תוקף לרצונם החופשי של הצדדים (מטעמים של השאת רווחת הפרטים המתקשרים והרווחה המצרפית). עקרון חופש החוזים בא לידי ביטוי בהוראות חוק החוזים לפיהן חוזה יכול להכרת בכתב או בעל פה, ובעיקר בסעיף 24 לחוק החוזים (חלק כללי), הקובע כי תכנו של החוזה הוא ככל שיסכימו הצדדים. ביטוי נוסף לעקרון חופש החוזים מצוי בדברי חקיקה רבים המאפשרים התנאה מצד הצדדים על הוראותיהם. במקרים רבים ניתן באמצעות הסכמה בין צדדים להתנות על הוראות חוקים מסוימים. מקובל לומר כי אחד המאפיינים של החקיקה האזרחית הישראלית היא היכולת להתנות על הוראותיה[2]. עם זאת, קיימים חוקים אשר אינם מאפשרים להתנות על הוראותיהם באמצעות "חוזה" בין שני הצדדים גם אם שני הצדדים מעוניינם בכך (לדוגמה: שעות עבודה ומנוחה והגנה על רוכשי דירות, לדוגמה עקרונות כלליים המגבילים את חופש החוזים כגון 'תקנת הציבור'). אופן כריתת החוזה גם הוא, לעיתים, מותנה בדרישות צורניות פורמליות בהקשרים מסוימים. למשל, עסקה במקרקעין אינה יכולה להתבצע בעל פה וטעונה מסמך בכתב (סעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969). אם כי המגמה הברורה בהקשר זה בשנים האחרונות היא לסטייה מדרישות פורמליות תוך התקרבות להכרעות ערכיות-מהותיות הנסבות על מהות הפעולה - ועל עקרונות נוספים, כגון עקרון תום הלב - ולא על צורתה החיצונית של הפעולה[3].
היסטוריה של דיני החוזים בישראל
עם קום המדינה היה הבסיס המשפטי לדיני החוזים נעוץ בשני מקורות חיצוניים. ראשית, נשאבו דיני החוזים מהמג'לה, היא קובץ דיני הממונות העות'מאני שנלקח מן המשפט המוסלמי. כבר בימי המנדט הבריטי היה ברור כי המג'לה היא מסמך מיושן, קאזואיסטי, ואינו תואם את הצרכים של דיני החוזים במדינה מודרנית ומתפתחת. במקום בו לא נמצאה תשובה במג'לה פנו השופטים אל המשפט המקובל הבריטי. גם לאחר קום המדינה נשאבו דיני החוזים משני מקורות אלו, כאשר אליהם נוספה פסיקה ישראלית חדשה, שפיתח בית המשפט העליון[4].
בתחילת שנות השבעים החלה חקיקה ישראלית חדשה שקבעה עקרונות ישראליים מקוריים לדיני החוזים, וקבעה מושגי מפתח מקוריים, שקיבלו עם הזמן פרשנות ישראלית מקורית, ללא תלות בכל שיטת משפט זרה (לדוגמה, החיוב לשאת ולתת על כריתת חוזה, והחובה לקיים חוזה בדרך מקובלת ובתום לב[5]).
כיום תלוי ועומד בשלבי חקיקה "קובץ דיני ממונות" הבא להסדיר מחדש את החקיקה האזרחית הישראלית, ללכד את הסדריה, ולהפוך על פיהם כמה מן הקביעות וההסדרים המצויים בחוקי החוזים הקיימים. בשנת 2011, פורסמה הצעת חוק דיני ממונות ברשומות הכנסת, מהלך המבטא את התקדמותו המשמעותית של הליך חקיקה זה. החקיקה אמורה לאחד ולהסדיר נושאים רבים הקשורים בדיני הממונות ובהם, ובעיקרם, את כל החוקים השונים העוסקים בדיני החוזים.
חקיקה בדיני החוזים
החקיקה בדיני החוזים עוסקת הן בעקרונות כלליים החלים על כל חוזה באשר הוא, והן בהסדרים ראויים בסוגי חוזים מסוימים. המדובר או בסוגי חוזים נפוצים (כגון חוזה המכר), או בסוגי חוזים בהם יש להגן על הצד החלש, והחוק הוא בעל מגמה צרכנית (כגון חוזה הביטוח).
החוקים הכלליים בדיני החוזים הם:
- חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973[6]: החוק עוסק בשאלה מהו חוזה, כיצד הוא נכרת, מהם הפגמים העשויים להביא לביטולו (ולדוגמה טעות, הטעיה, כפייה או עושק), מהן תוצאות הביטול ומהי דרך הביטול, מה יכול להיות תוכן החוזה, כיצד יש להשלים הוראה חסרה בחוזה, כיצד יש לפרש חוזה, מהו חוזה לטובת אדם שלישי, ועוד הוראות רבות.
- חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1971[7]: החוק מסדיר את התרופות (הסעדים להם זכאי הצד הנפגע) במקרה של הפרת חוזה. התרופות המוכרות בחוק הן אכיפה, ביטול (הגורר בעקבותיו השבה), ופיצויים.
- חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962[8]: כיוון שחוזה הוא מפגש רצונות בין שני צדדים כשירים, חוק זה מגדיר מיהו הכשיר להתקשר בחוזה, ומהם הסעדים במקרה של התקשרות עם מי שאינו כשיר.
החוקים העוסקים בסוגי חוזים ספציפיים הם:
- חוקי המכר: המדובר בסדרת חוקים העוסקים בחוזה הנפוץ הוא חוזה המכר. החוקים עוסקים בשאלות הנוגעות להעברת הבעלות בממכר, אי התאמה, ושאלות רבות נוספות. המדובר בחוק המכר, תשכ"ח-1968, חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973, חוק המכר (מכר טובין בינלאומי), תשל"א-1971, וחוקים נוספים.
- חוק החוזים האחידים, התשמ"ב-1982[9]: חוזה אחיד הוא חוזה שנוסח על ידי ספק, בלשון אחידה, ומשמש להתקשרות עם מספר בלתי מסוים של לקוחות. לדוגמה, חוזה לרכישת דירה שנוסח על ידי יזם בנייה ומשמש להתקשרות עם כל קוני הדירות באותו פרויקט, כאשר ההבדל בין חוזה לחוזה הוא רק בשם הרוכש ומספר הדירה. החוק מכיר בכך שחוזה כזה נוטה מטבעו לקפח את הלקוח, שהוא הצד החלש, ומכיוון שכך החוק כולל הגדרת תנאים מקפחים שאותם יכול לפסול בית המשפט. כן מקים החוק בית דין לחוזים אחידים.
- חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981[10]: החוק עוסק בחוזה הביטוח, מתוך מגמה להגן על המבוטח, שהוא החוליה החלשה במשולש מבטח - סוכן ביטוח - מבוטח. החוק מסדיר את הנושא מתוך מגמה צרכנית ברורה.
- חוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974[11]: החוק עוסק בחוזה הקבלנות, שהוא חוזה למתן שירות עבור תמורה.
- חוק השכירות והשאילה, תשכ"ט-1974[12]: החוק עוסק בחוזה השכירות והשאילה, ומסדיר הוראות שונות הנוגעות לעניין זה.
- חוק החזר מקדמה בשל ביטול אירוע (נגיף הקורונה החדש), התשפ"א-2020: עוסק במצב שבו שולמה מקדמה לשם קיומו של אירוע באולם אירועים, והאירוע לא התקיים במועד שנקבע לו מחמת הגבלות נגיף הקורונה.
חוק החוזים
בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 נקבעו מספר כללים מהותיים בדיני החוזים:
- כאשר לא נקבע בחוזה במפורש הזמן לביצוע החוזה, יש לקיימו זמן סביר לאחר כריתת החוזה[13].
- המציע אינו יכול לחזור בו, לאחר שהניצע הביע את הסכמתו בצורה שמחייבת אותו (את הניצע)[14].
- המציע הצעה בלתי חוזרת או מציע שקבע מועד לקיבול ההצעה (למשל "עד שבוע"), אינו יכול לחזור בו, אלא אם כן הניצע דחה את ההצעה[15].
- במודעה שפונה לציבור הרחב או לקהל יעד אחר, כל מי שהמודעה מיועדת אליו נחשב ניצע[16].
- קיבול שיש בו תוספת או הגבלה או שינוי, נחשב להצעה[17].
ראו גם
לקריאה נוספת
- גבריאלה שלו, אפי צמח, דיני חוזים, מהדורה רביעית, הוצאת נבו, 2019.
- גבריאלה שלו, יהודה אדר, דיני חוזים: התרופות, 2009.
- דניאל פרידמן, נילי כהן, חוזים, (כרך א תשנ"א, כרך א, תשס"ט (עדכון), כרך ב תשנ"ג, כרך ג תשס"ד).
- איל זמיר, פירוש והשלמה של חוזים, האוניברסיטה העברית בירושלים, 1996.
- יונתן יובל, קודיפיקציה חוזית בתחילת האלף השלישי: הקצאת סיכונים לעומת תיקוף של יחסים בחוק דיני ממונות, משפט ועסקים ד, 241 (2006).
- דניאל אמיר, רענן בן-ישי, אביב גאון ויניב כהן, מאמר מערכת – מגמות חדשות בפרשנות חוזים?, משפט ועסקים יא, 431 (2009).
- חיים כהן, המשפט, מוסד ביאליק, 1991, הפרק "דיני חוזים", עמ' 771–860
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
 |
לערכים, תחומים ומושגים נוספים ראו פורטל חוק ומשפט. |
- מבחר סרטונים בנושא, באתר הערוץ האקדמי
הערות שוליים
- ^ גבריאלה שלו, אפי צמח, דיני חוזים (דין, נבו, 2019), עמ' 6.
- ^ גבריאלה שלו ואפי צמח, דין פירוש החוזה - על מחלוקת פוסקים והסכמת הצדדים, קרית המשפט י, התשע"ד, עמ' 1–42
- ^ שירלי רנר, "דיני חוזים - מגמות והערכה", משפטים כא, 33
- ^ לסקירת התפתחות המשפט האזרחי במדינת ישראל, ראו: מנחם מאוטנר, כללים וסטנדרטים בחקיקה האזרחית החדשה - לשאלת תורת-המשפט של החקיקה, משפטים יז, עמ' 321
- ^ Allan D. Miller and Ronen Perry, Good Faith Performance, Iowa Law Review, Vol. 98, pp. 689–745, 2012 – מאמר על מקומו ומשמעותו של מושג תום הלב בדיני החוזים
- ^
חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, בספר החוקים הפתוח
- ^ חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1971, בספר החוקים הפתוח
- ^ חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, בספר החוקים הפתוח
- ^ חוק החוזים האחידים, התשמ"ב-1982, בספר החוקים הפתוח
- ^ חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, בספר החוקים הפתוח
- ^ חוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974, בספר החוקים הפתוח
- ^ חוק השכירות והשאילה, תשכ"ט-1974, בספר החוקים הפתוח
- ^ סעיף 41 לחוק החוזים
- ^ סעיל 3 לחוק החוזים
- ^ סעיף 3(ב) לחוק החוזים
- ^ סעיף 2 לחוק החוזים
- ^ סעיף 11 לחוק החוזים
| דיני חוזים | ||
|---|---|---|
| עקרונות יסוד | חופש החוזים • חוזים יש לקיים • תום לב | |
| סוגי חוזים | חוזה אחיד • חוזה יחס • חוזה לטובת אדם שלישי • חוזה אופציה | |
| פגמים בכריתת חוזה | חוזה למראית עין • טעות • טעות בחוזה (משפט עברי) • הטעיה • כפייה • עושק | |
| מונחים נוספים | הצעה • זיכרון דברים • הסכם מכללא • הסכם ג'נטלמני • טעות סופר • כוח עליון | |
| חוק ומשפט | ||
|---|---|---|
| ענפים עיקריים | משפט ציבורי • משפט חוקתי • משפט מנהלי • משפט פלילי • דיני חיובים • דיני חוזים • דיני נזיקין • דיני עשיית עושר ולא במשפט • דיני קניין • דיון אזרחי • דיון פלילי • משפט בינלאומי פומבי • דיני היושר | |
| תחומים נוספים | משפט ימי • דיני חדלות פירעון • דיני תאגידים • דיני הגבלים עסקיים • משפט בינלאומי פרטי • דיני הגנת הצרכן • דיני משפחה • דיני ירושה • קניין רוחני • דיני עבודה • משפט צבאי • דיני מיסים • דיני נאמנות | |
| מקורות המשפט | חוקה • חוק • תקנות • צו • תקדים • קודקס • מנהג • פקודה • אסדרה | |
| שיטות משפט | משפט קאנוני • המשפט המקובל • המשפט הקונטיננטלי • המשפט הרומי • משפט עברי • שריעה • יאסה • השיטה האינקוויזיטורית • השיטה האדברסרית | |
| תורת המשפט | פוזיטיביזם משפטי • פורמליזם משפטי • ריאליזם משפטי • הגישה הביקורתית למשפט • משפט הטבע • משפט השוואתי • הגישה הפמיניסטית למשפט • ניתוח כלכלי של המשפט • מחשבה מדינית | |
| מוסדות ובעלי תפקידים | רשות מחוקקת • הרשות השופטת • רשות מבצעת • שופט • עורך דין • בוררות | |
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.
30882399דיני חוזים