דייוויד לאני
 | |||||
| לידה |
4 באוגוסט 1942 אוקלנד, ניו זילנד | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
13 באוגוסט 2005 (בגיל 63) אוקלנד, ניו זילנד | ||||
| שם מלא | דייוויד ראסל לאני | ||||
| מדינה |
 ניו זילנד | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות של ואיקראקה, אוקלנד, ניו זילנד | ||||
| מפלגה | מפלגת הלייבור של ניו זילנד | ||||
| בת זוג |
נעמי ג'וי קרמפטון (1989-1968) מרגרט פופ (2005-1992) | ||||
| |||||
דייוויד ראסל לאני (באנגלית: David Russell Lange; 4 באוגוסט 1942 – 13 באוגוסט 2005) היה ראש ממשלת ניו זילנד ה-32 בין השנים 1984 – 1989. הוא עמד בראש הממשלה הרביעית של מפלגת הלייבור של ניו זילנד, שביצעה רפורמות משמעותיות, אך כאלה שלא תמיד התיישבו עם מה שמצופה ממפלגה סוציאל-דמוקרטית. לאני היה ידוע בשנינותו ובצחות לשונו. ממשלתו יישמה רפורמות שוק חופשי מרחיקות לכת. הלן קלארק תיארה את החקיקה שהפכה את ניו זילנד לאזור חופשי מגרעין, כמורשת שלו.
ראשית חייו
דייוויד לאני נולד בפרבר של העיר אוקלנד. הוא היה בנו של רופא ממוצא גרמני. משפחתו סבלה מאפליה במהלך מלחמת העולם הראשונה עקב מוצאה הגרמני ולאני עצמו יתמודד ב-1984 עם ניסיון להכפישו על רקע מוצאו הגרמני. הוא התחנך בבתי ספר באוקלנד וב-1965 הוא השלים תואר במשפטים באוניברסיטת אוקלנד. את לימודיו הוא מימן באמצעות עבודה במפעלי תעשיית בשר קפוא. ב-1968 הוא נשא לאישה את נעמי קרמפטון. ב-1970 הוא השלים את לימודי התואר השני שלו במשפטים ועסק בייצוג משפטי במשך כמה שנים.
במשך כל ימי חייו סבל לאני מהשמנת יתר חולנית ומהבעיות הרפואיות שנגרמו ממנה. ב-1985 היה משקלו כ-175 ק"ג והוא עבר ניתוח הצרת קיבה כדי להוריד ממשקלו.[1] כושר הנאום שלו חיפה על מראהו המגושם בימיו בבית הספר התיכון.[2]
ראשית הקריירה הפוליטית
לאני הצטרף למפלגת הלייבור ב-1963 וסייע למערכת הבחירות של פיל אמוס באותה שנה ושל נורמן דאגלס ב-1966. ב-1974 הציע בן דודו, מייקל באסט, שלאני יתמודד לבחירה מטעם הלייבור על מושב במועצת העיר אוקלנד, שנשלטה ברובה על ידי גורמים שמרניים. ב-1975 התמודד לאני בבחירות הכלליות מטעם מחוז הבחירה של הובסון והגיע שלישי. בסופו של דבר הצליח לאני להיכנס לפרלמנט של ניו זילנד ב-1977 כנציג הלייבור במחוז הבחירה של מנגרה, פרבר פועלים של אוקלנד עם אוכלוסייה מאורית גדולה. עם כניסתו לתפקיד, עשה לאני רושם רב בבית הנבחרים כנואם מוכשר ושנון וכמקור לפורענות מבחינתו של ראש הממשלה, רוברט מולדון.
ב-1980 היה לאני חלק מקבוצת חברי פרלמנט שניסו להדיח את ביל רולינג מתפקידו כמנהיג מפלגת הלייבור. לאחר שהמפלגה הפסידה בבחירות של 1981, הצליחה הקבוצה, שהייתה ידועה בכינוי "בריגדת הפיש אנד צ'יפס" (לאחר שהתפרסמה תמונה בה צולמו חברי הקבוצה סועדים ארוחה כזאת), בניסיונם השני להדיח את רולינג.[3]
מנהיג האופוזיציה
לאני ירש את רולינג כמנהיג הסיעה הפרלמנטרית של הלייבור וכמנהיג האופוזיציה בפברואר 1983. בעקבות מסמך שהגיש רוג'ר דאגלס, אחד מחבריו לקבוצה, התחולל וויכוח על עתיד מדיניותה הכלכלית של המפלגה. בסופו של דבר הושגה פשרה, שאותה תיאר לאני כ"גילוי דעת שפנה לימין, לשמאל, למרכז ולכל הלא מזדהים. הייתה זו למעשה, תרופת הרגעה".
כתוצאה מהצעת חוק שהוגשה להפיכתה של ניו זילנד כאזור חופשי מגרעין, שבו תמכה חברת הפרלמנט מטעם המפלגה הלאומית של ניו זילנד, מרילין וורינג, החליט מולדון על עריכת בחירות בזק. בבחירות אלו זכתה מפלגת הלייבור בניצחון סוחף, בעיקר עקב פיצול כוחות בין המפלגה הלאומית לבין מפלגת ניו זילנד. יחד עם זאת, עוד לפני שלאני הושבע כראש הממשלה, אירע משבר חוקתי על רקע משבר בשער החליפין. שערו של הדולר הניו זילנדי עלה, ובעקבות ההכרזה על בחירות הבזק ביוני, החלו סוחרי מטבע החוץ להיפטר ממלאי הדולרים הניו זילנדים שלהם על בסיס ההערכה שהלייבור תנצח בבחירות ותפחת את ערכו. מולדון סירב לפעול על פי הנחייתו של לאני ולפחת את המטבע, ובכך גרם למשבר להחמיר. בסופו של דבר, התרצה מולדון ב-19 ביולי, לאחר שספג איומים על מעמדו כמנהיג מפלגתו מטעם חברי מפלגתו שלו.
ראש ממשלת ניו זילנד
דייוויד לאני הושבע כראש ממשלת ניו זילנד ה-32 ובגיל 41 הוא היה לראש הממשלה הצעיר ביותר במאה ה-20, שיא שנשבר ב-1990 על ידי מייק מור.
במהלך כהונתו כראש הממשלה עסק לאני בספורט מוטורי כתחביב.
ממשלה ראשונה (1987-1984)
במהלך תקופת כהונתה של ממשלתו הראשונה שימש לאני גם כשר החוץ.
רוג'רנומיקס
משבר המטבע והפיחות בשער הדולר הניו זילנדי, גרם לרפורמה שיזם רוג'ר דאגלס, שמונה על ידי לאני לתפקיד שר האוצר בממשלה החדשה. העיתון New Zealand Listener כינה את הרפורמה בשם "רוג'רנומיקס" (Rogernomics), בהשראת הכינוי "רייגנומיקס" על שמו של נשיא ארצות הברית, רונלד רייגן ו"תאצ'ריזם" על שמה של מרגרט תאצ'ר.
עם תחילת כהונתה, הבינה ממשלת לאני כי עליה להתמודד עם חוב ציבורי אדיר, שנבע לכאורה ממדיניות הרגולציה של ממשלת מולדון, כולל הקפאת שכר ומחירים ורגולציה של שער החליפין. מצב כלכלי זה גרם ללאני לומר: "בסופו של דבר אנו מתנהלים באופן הדומה למספנה פולנית".[4] צעדם הראשון היה לקיים ועידת פסגה כלכלית, בדומה לזו שכונסה על ידי בוב הוק באוסטרליה ב-1983. מטרתה של וועידה זו הייתה להשרות תחושה של הסכמה כללית ולהתוות את בעיות היסוד של כלכלת ניו זילנד.
לאני ודאגלס עסקו ביישומה של תוכנית מהירה לדה-רגולציה ולביטולם של הגבלות המחירים והסובסידיות. המגזר הראשון שהושפע מצעדים אלו היה המגזר החקלאי, שהיה תומך מסורתי במפלגה הלאומית. אובדן הסובסידיות הכה בחוואים רבים באופן קשה. שינויים אחרים שבוצעו גרמו לביקורת שנמתחה מצדם של תומכים מסורתיים של הלייבור. המפלגה גם איבדה תמיכה מרבים מאוכלוסיית הקשישים עקב הנהגת מיסוי על קצבאות הזקנה, לאחר שהלייבור הבטיחה לא לקצץ בתשלומי הפנסיה.
דאגלס גם ביצע דה-רגולציה של השווקים הפיננסיים, הסיר את המגבלות על שיעורי הריבית על הלוואות ועל שערי החליפין. במרץ 1985, בברכתו של לאני, החל הדולר הניו זילנדי להיות בעל שער חליפין נייד. החל מאפריל 1987 הפכו כמה מחלקת ממשלתיות לחברות ממשלתיות, צעד שהיה כרוך בפיטורים רבים.
מדיניות החוץ ומדיניות הגרעין
שמו של לאני עלה לכותרות הבינלאומיות בעקבות המערכה הארוכה שלו נגד נשק גרעיני. ממשלתו סירב לאפשר לכלי שיט החמושים בנשק גרעיני להיכנס למים הטריטוריאליים של ניו זילנד, מדיניות בה מחזיקה ממשלת ניו זילנד עד היום. במסגרת מדיניות זו, שתחילתה ב-1985, נאסר על ספינות צי ארצות הברית לבקר בנמלי ניו זילנד. מהלך זה גרם לחוסר שביעות רצון מצדן של אוסטרליה וארצות הברית. הן ראו בה כהפרה של המחויבויות של ברית ANZUS וכחוסר אחריות בהקשר של המלחמה הקרה כנגד הגוש המזרחי. לאחר התייעצות עם אוסטרליה ולאחר שהמשא ומתן עם ניו זילנד נכשל, הודיעה ארצות הברית שהיא משעה את מחויבותיה על פי הברית עד אשר תתאפשר מחדש כניסתן של ספינות הצי שלה לנמלי ניו זילנד והגדירה את ניו זילנד כ"ידידה, אך לא בעלת ברית".
בדיבייט שנערך מטעם אגודת אוקספורד וששודר בשידור ישיר בטלוויזיה בניו זילנד במרץ 1985, הוצג כשרון הנאום של לאני שהצדיק את הטענה ש"כלי נשק גרעיניים הם לא מוצדקים מבחינה מוסרית",[5] כמשקל נגד למטיף האמריקאי ג'רי פאלוול.[6] לאני התייחס להופעתו בדיון זה כנקודת השיא בקריירה הפוליטית שלו. נאומו כלל את ההצהרה הבלתי נשכחת, "אני יכול להריח את האורניום בנשימתך..."[5]
פרשת ה-Rainbow Warrior
יחסיה של ניו זילנד עם צרפת החלו להיות מתוחים כאשר סוכנים של המנהלת הכללית לביטחון חוץ (DGSE) פוצצו והטביעו את ספינת הארגון גרינפיס, Rainbow Warrior, כאשר זו עגנה בנמל אוקלנד, התקפה בה נהרג הצלם פרננדו פרירה. ביוני 1986, השיג לאני הסכם עם צרפת על הפרשה בתיווכו של מזכ"ל האו"ם, חוויאר פרז דה קוויאר. צרפת הסכימה לשלם פיצויים בשווי של 13 מיליון דולר ניו זילנדי לניו זילנד וכן להביע התנצלות על הפרשה. בתמורה, הסכים לאני ששני הסוכנים הצרפתים שנתפסו בפעולת החבלה ונשפטו לעונשי מאסר של שלוש שנים, ירצו את עונשם בבסיס הצבאי הצרפתי באטול האו. השניים שוחררו בכל אופן במאי 1988, לאחר שחלפו שנתיים.
בחירות 1987
בבחירות הכלליות של אוגוסט 1987 נבחר לאני מחדש, הפעם הראשונה בה נבחרה ממשלת לייבור בשנית מאז 1938. הממשלה הגדילה את אחוז ההצבעה לטובתה. לאני נסע לאורכה ולרוחבה של ניו זילנד במהלך מערכת הבחירות והתמודד, בפעם הראשונה, עם מחאות כנגד ממשלתו, במיוחד בפרובינציה. הממשלה לא הציגה מצע בחירות מסודר ובין לאני ודאגלס התגלעו חילוקי דעות על הדרך בה על הממשלה לנקוט כאשר היא תיבחר מחדש.
ממשלת שנייה (1989-1987)
עם הקמתה ממשלתו השנייה, לקח על עצמו לאני את תפקיד שר החינוך בנוסף לראשות הממשלה. קריסת הבורסות בעולם באוקטובר 1987, גרמה נזק לאמון בכלכלת ניו זילנד, שנכנסה למיתון ממושך החל מדצמבר אותה שנה ועד ליוני 1991. במהלך תקופה זו זינקו שיעורי האבטלה ב-170%, מ-4.2% בספטמבר 1987 ל-7.5% ביוני 1989.[7]
בתי הספר של מחר
כשר החינוך, דחף לאני להקמתם של "בתי הספר של מחר" (Tomorrow's Schools), ארגון מחדש רדיקלי של מערכת החינוך היסודית והתיכונית של ניו זילנד. במשרד החינוך בוצעו צמצומים ותפקדו התמקד בפיקוח, מועצות החינוך בוטלו ובכל בית ספר בחרו ההורים את חבר הנאמנים שלהם.[8]
התפטרותו
ב-1988 החל להישבר הקונצנזוס בהנהגת מפלגת הלייבור בנוגע למדיניות הכלכלית של המפלגה. לאחר שלאני ביטל את הצעותיו להנהגת מס שולי והבטחת הכנסה, התפטר דאגלס מתפקידו. לאחר שרבים מחברי מפלגת הלייבור פרשו ממנה, החלה המפלגה להתפורר. באפריל 1989, הקים ג'ים אנדרטון את "מפלגת הלייבור החדשה" (NewLabour Party), בציינו, "לא עזבתי את מפלגת הלייבור, מפלגת הלייבור עזבה אותי".
יחד עם זאת, נבחר דאגלס מחדש על ידי הגוף הבוחר של המפלגה כשר בממשלה באוגוסט 1989. לאני פירש זאת כחוסר אמון במנהיגותו וב-8 באוגוסט 1989 הוא התפטר.
שר בממשלה
לאחר התפטרותו של לאני, הוא הוחלף בג'פרי פאלמר והוא מונה להיות התובע הכללי, השר האחראי על חקירת פשעים כלכליים חמורים וכשר המדינה. זמן קצר לאחר הבחירות שהתקיימו בנובמבר 1990 הוחלף פאלמר במייק מור. בבחירות אלו נחלה הלייבור תבוסה. לאני נבחר מחדש מטעם מחוז הבחירה שלו ושוב בבחירות 1993. לקראת מערכת הבחירות של 1996 פרש לאני מהחיים הפוליטיים עקב ההתדרדרות במצב בריאותו.
לאחר הפרישה
לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים עסק לאני בכתיבת טורים בעיתונות. הוא היה מתומכי ההצעה לשנות את דגל ניו זילנד וההצעה להפוך את ניו זילנד לרפובליקה. הוא היה פעיל במועצת ליגת הרוגבי של ניו זילנד.
ב-1989 התגרש לאני מאשתו נעמי וב-1992 הוא נישא לכותבת הנאומים שלו, מרגרט פופ. מנישואיו הראשונים נולדו ללאני שלושה ילדים ומנישואיו השניים נולדה לו בת אחת.
במהלך שנות התשעים החלה בריאותו של לאני להתדרדר עוד יותר. הוא סבל מסוכרת וממחלות כליה. ב-2002 אבחנו רופאיו כי הוא סובל מעמילואידוזיס, מחלה נדירה וחשוכת מרפא הקשור לפלזמה בדם והוא עבר טיפול רפואי מקיף בהקשר זה. למרות שבתחילה קצבו לו רופאיו רק ארבעה חודשים לחיות, הוא שרד ונשאר אופטימי בנוגע למצב בריאותו. הוא אושפז בבית החולים באוקלנד באמצע יולי 2005 כדי לעבור טיפול דיאליזה. ב-2 באוגוסט בוצעה קטיעה של החלק התחתון של רגלו הימנית כתוצאה מסיבוכים של מחלת הסוכרת.[9]
עקב מצב בריאותו הוקדמה הוצאתו לאור של ספר זיכרונותיו ל-8 באוגוסט. באותו יום הוא העניק ראיון לרשת הטלוויזיה TV3. את הריאיון האחרון שלו הוא העניק ממיטת חוליו לעיתון The New Zealand Herald שבו הוא התייחס למערכת הבחירות שהתקיימה אז באומרו, "הייתי רוצה לקום ממיטתי ולהגיע על כיסא גלגלים לולינגטון כדי לעצור כל אפשרות של הקלה באיסור על כניסתן של ספינות גרעיניות".[10]
דייוויד לאני מת ב-13 באוגוסט 2005 בבית החולים מידלמור באוקלנד מסיבוכים הקשורים לאי-ספיקת כליות וממחלת דם. הוא נטמן בבית הקברות של ואיקראקה כשעל מצבתו נחקקה הכתובת הפשוטה "דייוויד לאני 2005-1942".[11]
הוקרה
לאני קבל את פרס הקיום הנכון בשנת 2003 על מאבקו העיקש נגד נשק גרעיני[12]. מלכת אנגליה, אליזבת השנייה, העניקה ללאני את מסדר עמיתי הכבוד ב-1990 וקבלה אותו למסדר ניו זילנד ב-2003.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "The new leader of the Labour Party". Dictionary of New Zealand Biography. 30 October 2013.
- ^ "Early life and education". Dictionary of New Zealand Biography. 30 October 2013. Retrieved 24 February 2015.
- ^ "Photo of the Fish and Chip Brigade in 1980 in Douglas’ office; Bassett, Douglas, Lange and Moore". Te Ara: The Encyclopedia of New Zealand. 13 July 2013. Retrieved 24 February 2015.
- ^ "David Lange, in his own words". New Zealand Herald. 15 August 2005. Retrieved 29 July 2010.
- ^ 5.0 5.1 Lange, David. "Nuclear Weapons are Morally Indefensible". Public Address: Great New Zealand argument. Public Address. Retrieved 7 September 2008.
- ^ "Audio of Lange's speech". TVNZ, Public Address.
- ^ "How bad is the Current Recession? Labour Market Downturns since the 1960s". Ministry of Business, Innovation and Employment. Retrieved 15 December 2014.
- ^ "The impact of education reforms from 1989:Summary of New Zealand education reforms". New Zealand Council for Educational Research. Retrieved 26 February 2015.
- ^ Middleton, Julie (4 August 2005). "I'd rather lose a leg than my life, says Lange". The New Zealand Herald. Retrieved 29 July 2010.
- ^ Milne, Jonathan (31 July 2005). "Ailing Lange still has strong voice on nukes". The New Zealand Herald. Retrieved 29 July 2010.
- ^ Em, Sandy. New Zealand's 32nd Prime Minister David Russell LANGE (gravestone). Waikaraka Cemetery: Flickr. Retrieved 11 August 2014.
- ^ Acceptance speech – David LangeThe Right Livelihood Award, www.rightlivelihoodaward.org
| ראשי ממשלת ניו זילנד | ||
|---|---|---|
|
25535275דייוויד לאני