דייוויד כורש
| שם לידה | ורנון האוול |
|---|---|
| השכלה | תיכון גרלנד |
| השקפה דתית | כת הדיווידים |
דייוויד כורש (17 באוגוסט 1959 - 19 באפריל 1993) היה מנהיגה האמריקאי האחרון של כת הדיווידים, כת שהורמה מפורשי הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי. כורש טען שהוא ה"נביא" האחרון של כל הזמנים. תורתו האפוקליפסטית, שכללה פירושים לספר ההתגלות ושבעת החותמות, משכה חסידים שונים מרחבי העולם לכת שהנהיג[1].
האשמות בפוליגמיה והתעללות בילדים הביאו את הלשכה לאלכוהול, טבק ונשק חם ומאוחר יותר את ה-FBI לפתוח בפשיטה על מתחם הר הכרמל שבו התגוררה הקבוצה. לאור כישלון הפשיטה, הוחלט להטיל מצור על המתחם, החל ב-28 בפברואר 1993, והסתיים כעבור 50 ימים, ב-19 באפריל 1993. בהתקפה שנייה שהובילה לשריפת והרס המתחם. 82 אנשים נהרגו בעימות ובשריפה, כולל 25 ילדים, שתי נשים הרות וכורש עצמו[2][3].
ביוגרפיה
נולד בשם ורנון האוול ביוסטון, טקסס, לאם חד-הורית בת 14, בוני סו קלארק. אביו הביולוגי, בובי וויין האוול[4] נטש את בוני סו קלארק לפני שכורש נולד, לאחר שפגש נערה מתבגרת אחרת. קלארק החלה לחיות יחד עם בן זוג שהיה אלכוהוליסט אלים[4]. לאור עזיבת אביו, כורש לא פגש את אביו עד שהיה בן 17.
ב-1963, אמו של כורש עזבה את בן זוגה האלכוהוליסט והפקידה את כורש לטיפולה של אמה, ארליין קלארק. כשהיה בן שבע ולאחר שנישאה לרוי הלדמן, נגר במקצועו, חזרה קלארק לגדל את כורש. לקלארק ולהלדמן נולד בן משותף בשם רוג'ר.
כורש תיאר את עצמו כילד בודד, בעיקר בשל קשיי למידה ודיסלקסיה שנגרמה, לדבריו, בשל ראייה לקויה[5]. הוא למד בכיתת חינוך מיוחד בצעירותו ובהמשך, נשר מלימודיו בתיכון גרלנד.
ב-1981 עבר כורש לוייקו, שם הצטרף לכת הדיווידים של בנימין רודן (אנ'), שישבה במתחם הר הכרמל (אנ'), סמוך לעיירה אקסטל (Axtell) כורש ניגן בגיטרה ושר בתפילות בכנסייה.
עלייתו להנהגה בכת הדיווידים
בספרו מ-1999, דייוויד תיבודו "מקום שנקרא וייקו", העלה האחרון השערות כי כורש ניהל קשר אישי קרוב עם לואיס רודן (אנ') מנהיגת הכת ואלמנתו של מנהיג הכת לשעבר רודן. כורש טען כי אלוקים ציווה עליו להוליד ילד עם לואיס, ילד שצפוי להיות המשיח. כבר ב-1983, רודן אפשרה לכורש להתחיל ללמד את המסרים הדתיים שרצה להנחיל בחברי הכת. בנה של רודן, ג'ורג' (אנ'), ראה את עצמו כמנהיג הבא של הכת.
כשכורש הודיע שאלוקים הורה לו להתחתן עם רייצל ג'ונס, חלה תקופה של רגיעה במתחם הכת, אך במהרה היא התבררה כזמנית בלבד. לאחר שרפה בו נהרס בניין הנהלה של הכת, רודן טען כי כורש זה שגרם לשרפה אך כורש השיב לו כי מדובר באש שהתרחשה בהתערבות אלוקים. רודן, שטען שהוא זכה לתמיכתם של מרבית חברי הכת אילץ את כורש ואנשיו לעזוב את המתחם. כורש וכ-25 מחסידיו הקימו מחנה בעיירה פלסטין (אנ') שבטקסס, כ-140 קילומטרים מהעיר וייקו. בשנתיים הבאות, חיו כורש ואנשיו בתנאים קשים באוטובוסים ואוהלים. בתקופה זו, כורש לחץ על עצמו משימה לגייס חברים חדשים מרחבי העולם, בהם חברים מהממלכה המאוחדת, אוסטרליה וישראל. בעת ביקורו בישראל, גייס כורש לכת אזרח ישראלי בשם פבלו כהן, כהן היה עולה מארגנטינה ובוגר האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, שהתחבר עם כורש לאור אהבתם המשותפת למוזיקה. בנוסף לכך, בעת ביקורו בירושלים טען כורש כי היה לו חזון שהוא המלך כורש המודרני.
לאחר שלואיס רודן מתה ב-1986, תהו כורש ואנשיו האם הם אי פעם יוכלו לחזור למתחם הר הכרמל. ב-1987, הוציא רודן גופה מבית העלמין הקהילתי של הכת, בטענה כי הוא רק מעתיק את בית הקברות למקום אחר. לעומתו, טען כורש כי רודן הוציא את הגופה על מנת להקימה לתחייה. בתגובה להוצאת הגופה, פנה כורש לרשויות וביקש מהם להגיש נגד רודן כתב אישום בגין הוצאת גופה ממקום קבורתה שלא כדין, אך נאמר לו שהוא יצטרך להציג הוכחות[6].
כורש החליט לחזור למתחם הר הכרמל עם שבעה חסידים חמושים, בניסיון להשיג הוכחת מצולמת להוצאת הגופה. כורש ואנשיו ניהלו קרב יריות עם רודן ואנשיו ולאחר האירוע. לאחר הגעת המשטרה לאזור, נעצרו כורש ואנשיו והם הואשמו בניסיון רצח. במשפט, טען כי כורש כי הגיע למתחם כדי לחשוף ראיות על מעשיו הפליליים של רודן. חסידיו של כורש זוכו, ובמקרה של כורש הוכרז שמשפט בוטל.
ב-1989, רודן את רצח את וויימן דייל אדיר, לאחר שהאחרון טען כי הוא המשיח האמיתי. לטענת רודן, אדיר ניסה נשלח על ידי כורש להתנקש בחייו[7]. רודן הוכרז כלא כשיר לעמוד לדין ונכלא בבית החולים הפסיכיאטרי בביג ספרינג, טקסס. לאחר אשפוזו, הצליחו כורש וחסידיו להשתלט על הנכס.
ורנון האוול הגיש עתירה לבית המשפט העליון של מדינת קליפורניה במאי 1990, כדי לשנות את שמו באופן חוקי "למטרות פרסום ועסקים" לדייוויד כורש. ב-28 באוגוסט 1990, קיבל השופט רוברט מרטינז את העתירה[8]. שמו הפרטי של כורש, דייוויד, בא לציין את טענותיו של כורש לגבי היותו צאצא ישיר לדוד המלך, ממנו אמור לצאת משיח בן דוד. שם משפחתו, כורש, היה שמו של כורש הגדול, מלך פרסי ששחרר את היהודים לאחר גלות בבל והותיר להם לחזור לכנען.
~ תורגם עד כאן, נכון לעכשיו ~
האשמות בהתעללות בילדים
לאורך השנים, נטען כי כורש היה מעורב במספר מקרים של התעללות בילדים. על בסיס משנתו של חידוש בית דוד, הביאה את כורש להתחתן עם נשים נשואות ורווקות מקרב חברות הכת.
חקירה של שישה חודשים בנוגע להתעללות נפתחה ב-1992 על ידי שירות הגנת הילדים של טקסס, אך זו לא הצליחה להעלות ראיות. באחת מהתקריות, כורש התעצבן מהבכי של בנו סיירוס והכה אותו קשות במשך מספר דקות בחדרו. תקרית נוספת דווחה על ידי גבר שראה את כורש מכה נער צעיר במקל.
דו"ח של מחלקת המשפטים של ארצות הברית מ-1993 מציין שורה של מקרי התעללות בילדים. תיבודו, תלמידו של כורש ואחד הבודדים שנמלטו מהשריפה שהרסה את המתחם, הצהיר ב-2018 שאמנם הוא החשיב את כורש כחבר, אבל הוא "בוודאי היה אשם במשהו. או שהוא היה פוליגמיסט או שהוא היה אשם בעינוי נשים וילדים. כנראה שניהם"[9].
בספרו מציין ג'יימס תבור כי בקלטת וידאו שנשלחה מחוץ למתחם במהלך המצור, הודה כורש כי הוא אב ליותר מ-12 ילדים מכמה נשים[10].
המצור על מתחם הכת ומותו של כורש
ערך מורחב – המצור בווייקו
המצור בוייקו החל ב-28 בפברואר 1993, כאשר הרשות לאכיפת נושאי האלכוהול, הטבק, הנשק וחומרי הנפץ פשטה על מתחם הר הכרמל. כורש ומאמיניו החלו מתחמשים ומתמקמים בעמדות הגנה, כאשר הנשים והילדים נשלחו לתפוס מחסה בחדריהם. אף על פי שנודע לצוותי הפשיטה כי אנשי הכת מודעים להגעתם של סוכני הרשות, מפקד הרשות הורה להמשיך בפשיטה. הסוכנים הגיעו למתחם בשיירת רכבים והחלו להתקרב למבנה המגורים הראשי כששני מסוקים מחפים עליהם.
לאחר מכן החל להתפתח קרב יריות עז בין הסוכנים שהקיפו את הבית ובין אנשי הכת המבוצרים בו. מספר סוכנים הצליחו להגיע לגג הבניין ולחדור פנימה, אך נאלצו לסגת אחרי שספגו אש כבדה. במהלך חילופי האש, שנמשכו כשעתיים, נהרגו ארבעה סוכנים ושישה מחברי הכת[11]. בסופו של דבר, הוכרזה הפסקת אש והמתבצרים איפשרו לפנות את ההרוגים והפצועים ונצרו את האש עד לנסיגת אנשי הרשות. מאוחר יותר, שלושה מאנשי הכת ששהו מחוץ למתחם ניסו לפרוץ פנימה ביריות ואחד מהם נהרג.
לאחר שהפשיטה הראשונה נכשלה, תפס ה-FBI את הפיקוד על המקרה. הוחלט לשים את המתחם תחת מצור ולהביא למקום כוחות רבים, בהם יחידת חילוץ בני הערובה של ה-FBI, שהחלו לנהל משא ומתן עם כורש ואנשיו[12]. לאחר מספר ימים, 10 ילדים עזבו את המתחם בהסכמת כורש, אך הוא עצמו טען בשיחות עם ה-FBI כי אלוקים ציווה עליו להישאר במתחם[12]. לאחר שעברו שבועות רבים ולא הייתה התקדמות במשא ומתן, החלו חלק מהסוכנים לטעון שלא ניתן לנהל משא ומתן עם קנאי דת כמו כורש ושהדרך היחידה לסיים את המשבר הוא באמצעות הפעלת כוח ופשיטה נוספת. ה-FBI החליט לנתק את אספקת המים והחשמל למתחם בהר ואנשי הכת נאלצו להתקיים ממי גשמים וממנות קרב.
50 ימים לאחר תחילת המצור ולאחר שסוכני ה-FBI חששו שהתנאים הקשים יובלו את כורש ואנשיו לבצע התאבדות המונית, בדומה להתאבדותם של אנשי מקדש העם בג'ונסטאון אישרה התובעת הכללית את בקשת ה-FBI לפשוט על המקום בשנית.
בבוקר ה-19 באפריל יצאה לדרך תוכנית ה-FBI להשתלטות על הר כרמל. האירוע הועבר בשידור ישיר בטלוויזיה בזמן שמאות סוכנים חמושים הקיפו את המתחם וכלי רכב משוריינים החלו לשבור חורים בקירות הבניינים. דרך החורים שנוצרו נורתה כמות גדולה של גז מדמיע אל תוך המבנים. המטרה הייתה לגרום ליציאתם ללא פגע של אנשי הכת המתבצרים. במקום הוצבו רמקולים גדולים דרכם הודיעו סוכני ה-FBI לאנשי הכת כי לא מתוכננת מתקפה עליהם, והם יכולים לצאת בבטחה ולהיכנע. ירי הגז נמשך כשש שעות, במהלכן אף אחד מאנשי הכת לא עזב את המתחם. סוכני ה-FBI העריכו שחברי הכת מסתתרים בבונקר כלשהו ומצוידים במסכות גז.
בצהריים החלו לפרוץ שרפות בשלושה מוקדים שונים. האש התפשטה במהירות רבה ופיצוצים החלו להשמע ברחבי המתחם, כשחלקים מהמתחם התמוטטו ואנשי הכת נלכדו בלהבות. כעבור שעה האש החלה לדעוך ורוב המבנים במתחם נחרבו. בשעה 15:45 הודיעו רשויות החוק שדייוויד כורש מת. מלבד כהן, כ-76 מחברי כת הדוידים (51 מבוגרים ו-25 ילדים) מצאו את מותם ביום האחרון של המצור, תשעה בלבד שרדו[13]. בסך הכל, נהרגו מאז תחילת המצור כ-82 אנשים נהרגו בעימות ובשריפה, כולל 25 ילדים, שתי נשים הרות וכורש עצמו[2][3].
אחרית דבר
כורש נקבר בבית קברות בטיילר, טקסס. שברולט קמארו של כוש מ-1968, שנזיקוה במהלך המצור, נמכרה במכירה פומבית תמורת 37,500 דולרים[14].
טימותי מקווי וטרי ניקולס (אנ') ציינו את המצור בווייקו כאחד מהמניעים שלהם לביצוע פיגוע באוקלהומה סיטי ב-19 באפריל 1995 שהיה יום השנה ה-2 לסיום המצור.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ CRI Statement (14 באפריל 2009). "The Branch Davidians". EQUIP. נבדק ב-14 באפריל 2009.
{{cite web}}: (עזרה);|last=has generic name (עזרה) - ^ 2.0 2.1 Staff (10 באוקטובר 1993). "The Book of Koresh". Newsweek. נבדק ב-23 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 3.0 3.1 Madeleine Noa (11 בינואר 2010). "The Branch Davidians Cult". Historic Mysteries. נבדק ב-11 בינואר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 4.0 4.1 Wilson, Colin (2000), The Devil's Party, London: Virgin Books, ISBN 1852278439
- ^ "David Koresh and the Waco Siege". Biography. נבדק ב-4 באוקטובר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Crying in the wilderness: A religious commune sets up a dwelling place in the woods amid a struggle between rival prophets".
- ^ Verhovek, Sam Howe (6 בדצמבר 1994). "A Fight in Texas for the Homeland of a Sect". The New York Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Clifford L. Linedecker, Massacre at Waco, Texas, St. Martin's Press, 1993, page 94. מסת"ב 0-312-95226-0
- ^ Skinner, Paige. "Waco Siege Survivor Behind New Miniseries Tells Us What TV Has Gotten Wrong". Dallas Observer. נבדק ב-23 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Tabor, James D.; Gallagher, Eugene V. (1997), Why Waco?: Cults & the Battle for Religious Freedom in America, Berkeley, California: University of California Press, ISBN 978-0-520-20899-5
- ^ שישה נהרגו בקרב טנקים בין האף.בי.אי לחברי כת משיחית, חדשות, 2 במרץ 1993
- ^ 12.0 12.1 אבי אובליגנהרץ (לוס אנג'לס), סוכנויות הידיעות, הכנות לפריצה לחווה של חברי הכת בטקסס, חדשות, 3 במרץ 1993
- ^ "David Koresh and the Branch Davidians: 6 Things You Should Know". A&E. 24 בינואר 2018. נבדק ב-11 בפברואר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Hart, Lianne (26 בספטמבר 2004). "Puny market for avid Koresh's pride and joy fails to excite many bidders". The San Francisco Chronicle.
{{cite news}}: (עזרה)
