דוד ברמן

דוד צבי ברמן

אין תמונה חופשית
לידה	7 ביולי 1907 תמוז ה'תרס"ז האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	24 בדצמבר 1977 (בגיל 70) י"ד בטבת ה'תשל"ח ישראל
השכלה	בוגר במשפטים
עיסוק	עורך דין
מפלגה	"התאחדות"; מפא"י
ראש המועצה המקומית חדרה ה-2 יוני 1945 – 1952 (כ־6 שנים) → שלמה מאירסון
ראש עיריית חדרה ה־1 1952 – יולי 1954 יצחק וידרקר ←
ראש מרכז השלטון המקומי בישראל 1949–1950 → יוסף ספיר חיים קוגל ←
תפקידים בולטים נוספים מזכיר מועצת פועלי חדרה יו"ר ועד יישובי השומרון

דוד צבי ברמן (תמוז ה'תרס"ז, 7 ביולי 1977 – י"ד בטבת ה'תשל"ח, 24 בדצמבר 1977) היה עורך דין, פעיל ציבור, עסקן ופוליטיקאי ישראלי, ראש המועצה המקומית וראש עיריית חדרה מ-1945 ועד 1954, יו"ר ומרכז השלטון המקומי בישראל, יו"ר ועד יישובי השומרון ומזכיר מועצת פועלי חדרה.

ביוגרפיה

נולד באוזירו שבגליציה המזרחית (אז, באימפריה האוסטרו-הונגרית, כיום באוקראינה) לישעיהו וצ'ארנה שרה לבית רוזן. למד ב"חדר" ובשנות מלחמת העולם הראשונה נדד עם משפחתו כפליט. המשיך את לימודיו התורניים בבית המדרש בעירו, וכן למד בגימנסיה הממשלתית בבורשצ'יב וקיבל תעודת בגרות. בשנים 1927–1932 למד משפטים באוניברסיטת לבוב. את התמחותו בעריכת דין עשה בבית משפט בצ'ורטקוב ואצל עורך דין, אך ב-1934 עזב את הקריירה המשפטית לטובת פעילות ציבורית וציונית.

פעילות ציונית באירופה

כבר בצעירותו נמנה עם מייסדי אגודת "צעירי ציון" בעירו, במסגרתה למד עברית. בעת לימודיו באוניברסיטה, הצטרף לתנועת "גורדוניה", ונבחר להנהגה הראשית של התנועה בגליציה המזרחית, ולאחר כשנתיים נבחר להנהגה העולמית של התנועה. פעל ונאם בחוגי סטודנטים לחיזוק התודעה הלאומית והציונית והשפה העברית. היה חבר הוועד הפועל של מפלגת "התאחדות", ונשלח מטעמה כציר לקונגרס הציוני העולמי ה-18 (פראג, 1933), ה-19 (לוצרן, 1935) וה-20 (ציריך, 1937). ב-1934 עבר לעבוד במרכז "החלוץ" בוורשה, וארגן עליות של מעפילים מפולין ומהמדינות הבלטיות. בפרט, סייע למעפילי האונייה ולוס שסורבו על ידי הבריטים להיכנס לארץ להשיג דרכון פולני שאיפשר להם לעלות לארץ בהמשך. ב-1935 עבר לקרקוב והתמנה למזכיר הראשי של "התאחדות" ו"גורדוניה" בגליציה המערבית.. באותה העת ערך, יחד עם ישעיהו שפירו, את העיתון "נאשא וואלקה". שנה לאחר מכן שב לוורשה, שם שימש כמזכיר הראשי של "התאחדות", חבר המזכירות הארצית של מרכז "תרבות", חבר הנהלת הליגה למען ארץ ישראל העובדת ושופט במשרד הארצישראלי. ב-1937 נבחר כחבר מועצת הסוכנות היהודית, כאחד מנציגי יהדות פולין.

פרסם מאמרים בעיתונים "דאס נייע ווארט" ו"פאלק און לאנד"

בארץ

ב-1938 עלה לארץ ישראל והצטרף לקבוצת "חולדה" של תנועת גורדוניה. לאחר מכן עבר לחדרה, ובסוף 1939 התמנה למזכיר מועצת הפועלים המקומית. נבחר על ידי ברל כצנלסון לנאום על בעיות הפועל העברי במושבה ב"ירח העיון" של פעילי ציבור הפועלים, שנערך ברחובות.

ביולי 1942, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, התנדב לצבא הבריטי, והיה מזכיר המרכז להתגייסות היישוב מטעם הוועד הלאומי. פעילותו במדים התרכזה בעיקר בתחום התרבות, בפרט לחיילים המעפילים.

ראש עיריית חדרה

ביוני 1945, עוד בטרם השתחרר מן הצבא, זכתה רשימת מפא"י בראשותו לרוב במועצה המקומית בחדרה, והוא נבחר לנשיא (יו"ר) המועצה. ב-1947 נבחר לכהונה נוספת.

הקים את "ועד יישובי השומרון", שייצג את יישובי האזור בפני השלטונות הבריטיים, ועמד בראשו.

בבחירות המוניציפליות הראשונות בישראל שנערכו בשנת 1950, עמד בראש רשימת מפא"י למועצה המקומית בחדרה שזכתה במירב הקולות, והוא נבחר בשלישית לראשות המועצה. ב-1952 הפכה חדרה לעיר, והוא היה לראש העירייה הראשון. בתפקיד זה כיהן עד יולי 1954.

בתקופתו הורחב שטח השיפוט של העיר, כך שיכלול גם את שטחיה החקלאיים של המושבה ולא רק את השטח האורבני שלה, כך ששטח השיפוט גדל מ-2,400 דונם למעל ל-50,000 דונם. פיתח את אזור התעשייה שהוקם בפאתי העיר, והביא אליו מפעלי תעשייה (בהם נייר חדרה ואליאנס חברה לצמיגים). כמו כן, בתקופתו נבנו שכונות רבות ברחבי העיר, ומספר תושבי העיר הגיע ב-1953 ל-30,000 נפש.

היה חבר "מרכז השלטון המקומי בישראל", ועמד בראשו בין 1949 ל-1950. ב-1951 נשלח מטעם המרכז יחד עם נציגים נוספים, לקונגרס המוניציפלי הבינלאומי בברייטון, שם הקריא את מחאת הרשויות המקומיות בישראל כנגד בחירתו של ראש עיריית ברלין המערבית ארנסט רויטר לוועד הפועל של הקונגרס, תוך הזכרת פשעי הגרמנים במלחמת העולם השנייה.

בנוסף, היה חבר המועצה הארצית של הג"א, חבר מרכז ומועצת מפא"י, אח בלשכת "השרון" של בני ברית ונשא בתפקידים נוספים

בנובמבר 1953 הועמד לדין באשמת אי סדרים בגזברות ובהנהלת החשבונות של העירייה. לאחר 27 ימי דיונים, זיכה אותו בית המשפט המחוזי בחיפה מכל אשמה. משפטו המתוקשר עורר תשומת לב רבה במדינה הצעירה.

לאחר סיום תפקידו כראש עיר עבר את בחינות ההסמכה לעריכת דין והקים את משרד עורכי הדין "דגני, שפירא ושות'" בחדרה, שבו עבד כעורך דין עד לפטירתו. בשנות ה-60 שב לפעילות פוליטית כמועמד השני ברשימת המערך למועצת פועלי חדרה.

נפטר ב-24 בדצמבר 1977 ונקבר בבית הקברות הישן בחדרה. על שמו רחוב בשכונת "נחליאל" בעיר.

חיים אישיים

עוד בפולין נשא לאשה את גניה בת משה דגנשיין. לזוג נולדו שתי בנות, בהן חברת הכנסת נאוה ארד, ובן.

קישורים חיצוניים

• דוד תדהר (עורך), "דוד צבי ברמן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ו (1955), עמ' 2514

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39507211דוד ברמן