גרשון סירוטה
| לידה | בפודוליה |
|---|---|
גרשון יצחק סירוטה (1874–1943) היה מגדולי החזנים באירופה לפני מלחמת העולם השנייה. בשל הטנור הדרמטי העוצמתי שלו זכה לכינוי "קארוזו היהודי".
קורות חיים
נולד בפודוליה ב-1874. את הקריירה שלו החל סירוטה באודסה כזמר במקהלה שליוותה את החזן יענק'ל סורוקר. זמן קצר לאחר מכן, סירוטה החל ללמוד בקונסרבטוריון באודסה. עם הזמן החל לשיר קטעי סולו משמעותיים במקהלה. שבת אחת התבקש להחליף את החזן בתפילת שחרית, בעקבות הרושם שעשתה תפילתו מונה לסגן החזן בשכר חודשי של 100 רובל. לא עבר זמן רב, והחזן הראשי התלונן בפני אביו של סירוטה כי בנו "גונב" את משרתו. סירוטה התפטר מבית הכנסת וקיבל משרת חזן בבית כנסת אחר בעיר.
וילנה
בשנת 1896 עבר לוילנה, שם שימש כחזן ה"שטאדטשול" משך שמונה שנים. כמנצחי המקהלה שימשו יצחק שלוסברג ואחריו נתן אברהמסון, מאוחר יותר מונה המוזיקאי ליאו לוב למנצח. כשנתמנה, ארגן לוב מקהלה גדולה שליוותה את סירוטה בקונצרט מיוחד. הקונצרט זכה להצלחה ולפרסום בעיתונות, והשניים החלו לקבל הזמנות לקונצרטים במינסק, גרודנו, ביאליסטוק וערים גדולות אחרות ברחבי רוסיה. היה זה תחילתו של שיתוף פעולה פורה, שנמשך לאורך כל הקריירה של סירוטה. מאז הרבה להופיע על במות אירופה, ואף הופיע מספר פעמים בסנקט פטרבורג ובמוסקבה לפי בקשתה של מריה פיודורובנה, אשת הצאר ניקולאי השני. ב-1902 שר בקבלת פנים לכבוד הרצל.
ב-1903 יצאו לאור תקליטיו הראשונים של סירוטה. סירוטה היה בין החזנים הראשונים שהקליטו פרקי תפילה ושירה בגרמופון. תקליטים אלו תרמו רבות לפרסומו של החזן ברחבי העולם. עם שיפור הטכנולוגיה הקליט הרבה מהקטעים מחדש (כמו שעשו החזנים יוסלה רוזנבלט, וזבולון קוורטין), כך שמאזינים היום יכולים לעקוב אחרי שיפור קולו וסגנונו.
ידיעה שנתפרסמה בפברואר 1905 בעיתון "הזמן" בווילנה, מספרת על כך שנשדדו מסירוטה "מלבושים וחפצים אחרים". תמורת החזרת הרכוש, נדרש סירוטה לשלם 25 רובל וכן להוסיף שתי הופעות שלא מן המניין, כי על ידי שהחזן ממעט בתפילות, נתמעטה פרנסתם של אלו.[1]
ורשה
ב-1907 התקבל כחזן הראשי בבית הכנסת טלומצקה שבוורשה, משרה אותה החזיק כמעט 20 שנה. איתו עבר גם מנצח המקהלה ליאו לוב. הוא המשיך להופיע ברחבי אירופה לפני קהל יהודי ונוצרי כאחד. בין מעריציו היה אנריקו קארוזו, שלפי האגדה הרבה להגיע להופעותיו של סירוטה.
ארצות הברית
בשנת 1912 הגיע למסע הופעות ראשון בארצות הברית. הופיע בין היתר בקרנגי הול ובתיאטרון ההיפודרום, ובערים הגדולות. בשנת 1913 הופיע שוב בארצות הברית. בשנת 1921 הופיע במטרופוליטן אופרה בניו יורק מלווה במקהלת נערים גדולה בניצוח מאיר מכטנברג, מלווה בפסנתר בידי בנו נפתלי סירוטה. באותו קונצרט שרה גם ביתו הלנה מספר שירי עם ביידיש.[2]
מאז נסקה הקריירה של סירוטה בארצות הברית והוא הרבה להופיע בקונצרטים ולהתפלל בבתי כנסת ברחבי ארצות הברית. בימים הנוראים של השנים 1924, 1925 ו-1927 התפלל בניו יורק. בעקבות כך, כשחזר בשנת 1927 לוורשה הופתע לגלות כי משרתו בבית הכנסת טלומצקה הועברה לחזן אחר. בעיני הנהלת בית הכנסת לא מצאה חן העובדה כי החזן הראשי נוסע ברחבי העולם, ונוטש את קהילתו ובפרט בימים הנוראים. הוא המשיך במסעות הקונצרטים שלו באירופה הן במערב והן במזרח. בכל מקום התקבל בהערצה והתלהבות שהביאה לעיתים לחריגה מהסדר הציבורי. באמסטרדם לדוגמה, התבטלו שני קונצרטים מתוך שלוש לאחר שבקונצרט הראשון הקהל הנלהב גרם נזק לאולם בו הופיע. במרץ 1926 הוא הגיע לביקור בארץ ישראל,[3] במסגרתו הופיע בתל אביב, ירושלים,[4] ובמקומות נוספים, בהם בית הכנסת הגדול בנס ציונה, שנחנך זה מקרוב.[5]
בשנת 1935 קיבל סירוטה את משרת החזן בבית הכנסת נוז'יק בוורשה. באותה שנה נסע גם לארץ ישראל לביקור נוסף, שם התפלל בימים הנוראים באולם קולנוע מוגרבי בתל אביב.
בשנת 1938 ביקר סירוטה בפעם האחרונה בארצות הברית, התפלל את תפילות הימים הנוראים בשיקגו ובחג הסוכות התפלל במילווקי. הוא חזר לאירופה בעקבות מחלתה של אשתו.
מלחמת העולם השנייה
סירוטה ומשפחתו נלכדו בוורשה בעת כיבוש הנאצים במלחמת העולם השנייה, והוא בילה את סוף ימיו בגטו ורשה. בימים הנוראים של שנת 1942 התפלל סירוטה באחד מבתי המלאכה בגטו. ד"ר הלל זיידמן מתאר בספרו "יומני גטו ורשה" את האווירה בתפילה:
"החדר הקטן היה מלא וגדוש, אך קולו המתוק והמלודי של סירוטה הלהיב את לב כולם, כאשר הוא התחנן "וימלא משאלותינו במידה טובה ישועה ורחמים". כאשר ההכרזה של המילה האחרונה "רחמים" שיקפה סימולטנית הן בכיה של ילד קטן והן זעקה נואשת של מבוגר. הדי ההתעללות הסדיסטית והרציחות הברוטליות נשמעו היטב במילה זו"
בהמשך מתאר זיידמן את היצירה אותה חיבר במקום סירוטה לטקסט של "אבינו מלכנו":
"היצירה ששר סירוטה ב"אבינו מלכנו" הייתה כנה ועגומה, לא היה זה הנוסח הרגיל שלו. באופן כללי, לדברי חברי הקהילה הקבועים שלו, הוא לא נהג לשיר את הקטע הזה. אך היום, פרץ אלתור יפהפה שנגע היטב בליבותינו. רגע מרטיט במיוחד היה לקראת סיום הקטע, כאשר סירוטה נשבר כשהוא שר "אבינו מלכנו, עשה למען שם קדשך".. "אבינו מלכנו, עשה למען טבוחים על יחודך"... "אבינו מלכנו, עשה למען באי באש ובמים על קידוש שמך"...
סירוטה ומשפחתו נספו במרד גטו ורשה ב-1943.
קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה ומאמר באנגלית באתר geoffreyshisler.com
- דף עד על מותו של סירוטה בשואה, באתר יד ושם
- מגוון הקלטות של סירוטה להאזנה באתר Recorded Sound Archive של אונ' פלורידה
- פרסומת בעיתונות התקופה להופעתו של "החזן הכי מפורסם בתקופתנו", "הצופה", 27 באוגוסט 1937
- גרשון סירוטה, דואר היום, 23 במרץ 1926
הערות שוליים
- ^ קובי בן שמחון, תולדות הגנגסטר היהודי, הארץ 20.10.04
- ^ ידיעה בעיתון ניו יורק טיימס, 16.3.1921
- ^ עולים בחיפה, דואר היום, 17 במרץ 1926
- ^ החזן סירוטה בתל אביב, דואר היום, 21 במרץ 1926
קבלות פנים למר סירוטה, דואר היום, 19 במרץ 1926 - ^ נס ציונה - צרכי ציבור, דואר היום, 23 ביוני 1926
25250325גרשון סירוטה