מטרופוליטן אופרה
אגודת מטרופוליטן אופרה של ניו יורק, שנוסדה באפריל 1880 היא מהחשובים במוסדות המעלים אופרות בהפקות גדולות. המטרופוליטן היא הארגון הגדול ביותר באמריקה למוזיקה קלאסית, ומעלה מדי שנה כ-240 הצגות. משכן הלהקה, בית האופרה המטרופוליטנית, הוא אחד מאולמות האופרה הגדולים והאיכותיים בעולם. ה"מט" היא אחת משנים-עשר הארגונים השוכנים במרכז לינקולן לאמנויות הבמה.
הלהקה
המטרופוליטן אופרה נוסדה בשנת 1880 כחלופה לאקדמיה למוזיקה. האקדמיה ייצגה את החוג החברתי הגבוה היותר בחברה הניו יורקית ומועצת המנהלים לא ששה לקבל בני משפחות של מתעשרים חדשים אל צמרת מושבם. הקבוצה הראשונית של בעלי מנויים כללה את משפחות ג'יי. פי. מורגן, תאודור רוזוולט, משפחת אסטור ו-משפחת ואנדרבילט. יצירתם, המטרופוליטן אופרה, מאריכה ימים הרבה מעבר לאקדמיה. מ-1908 עד 1935 ניהל את המטרופוליטן ג'וליו גאטי-קאזאצה.
החל מ-1 באוגוסט 2006 מנהל פיטר גלב את המטרופוליטן אופרה, לאחר 16 שנות ניהול בידי ג'וזף וולפה. גלב החל להתוות את תוכניותיו לגבי עתידו של המוסד כבר באפריל 2006, ובכלל זה קידום מספר גדול יותר של הפקות מדי שנה ורעיונות לקיצוץ בעלויות הבימוי תוך משיכת קהל מאזינים חדש, בלי להרחיק אוהבי אופרה קיימים, שגילם הממוצע במטרופוליטן הוא מעל 60. לסוגיה זו חשיבות מכרעת לארגון שקיומו תלוי, הרבה יותר מכל בית אופרה אחר ברמה עולמית, בתמיכה פרטית. גלב נמצא תחת פיקוח מתמיד לראות, אם ההתלהבות שגילה ב"תקליטי סוני", מקום עבודתו הקודם, ל"הפקות כלאיים" (למשל, יו-יו מה מנגן מוזיקת קאנטרי) עלולה לגלוש אל תוכניות העבודה של המטרופוליטן. הוא מגדיר את עצמו "מפיק מיושן", אבל לא צפה עתיד של ממש להקלטות מוזיקה קלאסית טהורה כאשר עבד בתעשיית ההקלטות.
ה"מט הישנה"
- ערך מורחב – בית האופרה המטרופוליטנית (רחוב 39)
בית האופרה המטרופוליטנית הראשון נפתח ב-22 באוקטובר 1883, בהצגת פאוסט. הוא נמצא בברודוויי, בין רחוב 39 לרחוב 40. הנרי אבי שימש מנהל לעונת הפתיחה. ביתה המקורי של האופרה המטרופוליטנית תוכנן על ידי ג'. קליבלנד קאדי. הוא נפגע קשה בשריפה ב-27 באוגוסט 1892. אחרי שיפוצים מקיפים המשיך לשמש בתפקידו עד 1966, כשלהקת האופרה עברה אל משכנה הנוכחי בלינקולן סנטר. הבניין המקורי, שלא הגיע למעמד של אתר בעל חשיבות, נהרס כליל בשנת 1967.
המטרופוליטן כיום
בית האופרה המטרופוליטנית, המכיל כ-4000 מושבים, כלול בלינקולן סנטר ותוכנן על ידי האדריכל וואלאס ק. הריסון. ה"מט החדשה" נפתחה ב-16 בספטמבר 1966, בהצגת בכורה עולמית של "אנטוני וקלאופטרה" מאת סמיואל בארבר. הבניין מצופה אבן גיר לבנה והחזית המזרחית מעוטרת בחמש קשתות שוות. בלובי מוצגים שני ציורי קיר שיצר בשביל חלל זה מארק שאגאל. הבימה הזהובה היא ברוחב 18 מטרים ובגובה 18 מטרים. המסך הראשי עשוי משי דמשק זהוב, ארוג לפי הזמנה, והוא מסך הבמה הגדול ביותר בעולם.
מעונת 2006 החלו שידורי לוויין של הופעות נבחרות (הצגה אחת של כל אופרה בעונה) בטכנולוגיית HD למאות בתי קולנוע ברחבי העולם, בלמעלה מ-40 מדינות בצפון אמריקה ודרומה, באירופה וכן ברוסיה, יפן ועוד. המיזם "The Met: Live In HD" זכה בפרס אמי ופרס פיבודי. החל משנת 2011 מועברת עונת המטרופוליטן גם לסינמטק ירושלים. כך התווספו לכל עונה של המטרופוליטן למעלה ממיליון צופים[1].
מנצחים ידועי שם
- יאניק נזט-סגין (2017 - 2020 מנהל מוזיקלי מיועד; מנהל מוזיקלי החל מ-2020)
- ג'יימס לוין (מנהל מוזיקלי 1976 - 2016; מנהל אמנותי 1986 - 2004; מנהל מוזיקלי אמריטוס 2016 ועד היום)
- רפאל קובליק (מנצח ראשי)
- אריך ליינסדורף (1956 - 1962) (יועץ מוזיקלי)
- פריץ ריינר (1949 - 1953) (מנצח ראשי)
- פריץ בוש (1945 - 1949)
- גיאורג סל (1942 - 1946)
- אריך ליינסדורף (1939 - 1942) (ממונה על הרפרטואר הגרמני)
- מאיר מכטנברג (1921)
- ארטור בודנצקי (1915 - 1939) (ממונה על הרפרטואר הגרמני)
- ארטורו טוסקניני (1908 - 1915) (מנצח ראשי)
- גוסטב מהלר (1908 - 1910) (מנצח ראשי)
- וולטר דאמרוש (1884 - 1891)
- אנטון זיידל (1884 - 1897)
קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה |
---|
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מטרופוליטן אופרה |
- The Metropolitan Opera
- History of Metropolitan Opera
- Metropolitan Opera Broadcast Information
- Metropolitan Opera Radio on Sirius Satellite Radio
- Metropolitan Opera Broadcast via streaming audio
- MetOpera Database
- Full text of Chapters of Opera by Henry Edward Krehbiel from Project Gutenberg*Guide to events at Metropolitan Opera House
- Met press release on the "Metropolitan Opera: Live in HD" broadcasts to cinemas
- New York Songlines entry for the old Metropolitan Opera House
הערות שוליים
- ^ מרב יודילוביץ', המטרופוליטן יגיע לירושלים. כמעט, באתר ynet, 25 בספטמבר 2011