גרוסטו
 סמל גרוסטו | |
 | |
| מראה אווירי של העיר | |
| מדינה |
 איטליה |
|---|---|
| מחוז |
 טוסקנה |
| נפה | גרוסטו |
| ראש העיר |
אמיליו בוניפצי Emilio Bonifazi |
| שפה רשמית | איטלקית |
| שטח | 474.46 קמ"ר |
| גובה | 10 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 78,457[1] (2011) |
| ‑ צפיפות | 170 נפש לקמ"ר (2011) |
| קואורדינטות | 42°46′N 11°06′E / 42.767°N 11.100°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://web.comune.grosseto.it/comune/ | |
.svg)
גרוסטו (באיטלקית: Grosseto) היא בירת נפת גרוסטו שבמחוז טוסקנה שבאיטליה. העיר שוכנת במרחק של 14 ק"מ מחוף הים הטירני, באזור שנקרא המארמה (Maremma, חלקו הדרום-מערבי של מחוז טוסקנה וחלקו הצפוני של מחוז לאציו השכן), במרכזו של מישור הסחף של נהר האומברונה (Ombrone). זוהי העיר המאוכלסת ביותר במארמה.
היסטוריה
ההיסטוריה של גרוסטו מתחילה בשיא ימי הביניים. היא מוזכרת לראשונה בשנת 803 כנחלתם של רוזני אלדוברנדסקי (Aldobrandeschi). בהדרגה גדלה חשיבותה של גרוסטו, הודות לשקיעתן של רוסלאה (Rusellae) ושל וטולוניה (Vetulonia), עד אשר הפכה לאחת מהערים הראשיות של טוסקנה. ב-1137 צרו על העיר כוחות גרמניים בפיקודו של היינריך העשירי, דוכס בוואריה, שנשלח על ידי לותאר השלישי כדי להטיל את מרותו על משפחת אלדוברנדסקי.
ב-1151 נשבעו אזרחי גרוסטו נאמנות לרפובליקת סיינה וב-1222 העניקה משפחת אלדוברנדסקי לאזרחי העיר את הזכות למנות פודסטה משל עצמם. ב-1244 נכבשה העיר על ידי סיינה וכל הזכויות של משפחת אלדוברנדסקי הועברו אליה בתוקף צו קיסרי. החלה תנופת בנייה בעיר, ונבנתה בה מצודה שחומותיה ומגדליה עדיין נראים בשטח.
ב-1266 וב-1355 ניסתה לשווא גרוסטו להשיג עצמאות מסיינה. בעוד שהגואלפים והגיבלינים נאבקו על השליטה על העיר, ניסו אומברטו ואלדוברנדינו אלדוברנדסקי להשיב את השליטה על גרוסטו למשפחתם. יחד עם זאת הצבא של סיינה נחל הצלחה וב-1259 מונה בגרוסטו פודסטה מטעמם. אך גרוסטו זכתה בעצמאותה ובשנה שלאחר מכן לחמה לצדה של פירנצה בקרב מונטפרטי (Montaperti) נגד סיינה.
ב-80 השנים הבאות חוותה גרוסטו כיבוש, הרס, חרם שהוטל עליה על ידי האפיפיור קלמנס הרביעי, תקופת חופש כרפובליקה, מצור שהוטל עליה על ידי לודוויג הרביעי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" ועל ידי האנטי-אפיפיור ניקולאוס החמישי ב-1328, עד אשר היא נכנעה שוב לשכנתה החזקה, סיינה.
מגפת המוות השחור ב-1348 הכתה בגרוסטו כה קשה עד שבשנת 1369 מנתה אוכלוסיית העיר כמה מאות משפחות בלבד. שטחה של העיר הוחרב לעיתים קרובות בעיקר על ידי אליפונסו החמישי, מלך אראגון ב-1447 ועל ידי שכיר החרב יאקופו פיצ'ינינו (Jacopo Piccinino) ב-1455.
שלטונה של סיינה על גרוסטו הסתיים ב-1559 כאשר העביר קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" את כל הדוכסות לידיו של קוזימו הראשון דה מדיצ'י, דוכס טוסקנה. ב-1574 החלה בנייתן של חומות הגנה, שנשתמרו עד ימינו, ובמקביל יובשו הביצות שהקיפו את העיר. יחד עם זאת נשארה גרוסטו עיר קטנה עם אוכלוסייה של 700 תושבים בלבד עם תחילת המאה ה-18. בתקופת השלטון של בית לוריין שגשגה גרוסטו והיא זכתה למעמד של עיר הבירה של נפת המארמה.
אתרים חשובים
החומות מתקופת שלטון דה מדיצ'י
בניית החומות החלה על ידי פרנצ'סקו הראשון דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה, והן החליפו את החומות שנבנו בין המאות ה-12 וה-14, כחלק ממדיניותו להפוך את גרוסטו למוצב קדמי שיגן על גבולה הדרומי של נחלתו. בניית החומות ארכה 19 שנים והושלמה בתקופת שלטונו של פרדיננדו הראשון דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה. עד 1757 היה החלק החיצוני של החומות מוקף בחפיר. לחומה היו שני שערים ראשיים. כיום היא משמשת כפארק ציבורי וכטיילת.
הקתדרלה
הקתדרלה, הבנויה בסגנון אדריכלות רומנסקית והמהווה את המבנה הבולט ביותר בעיר, נקראת על שם הפטרון של העיר לאורנטיוס מרומא. בנייתה החלה במאה ה-13 על יסודותיה של כנסייה קדומה יותר והיא הושלמה רק במאה ה-15, בעיקר עקב המאבק של העיר בסיינה.
חזית הקתדרלה מחופה בשיש שחור ולבן לסירוגין בסגנון רומנסקי, אך היא נבנתה בעיקר בשיפוצים שנערכו במאה ה-16 ובמחצית הראשונה של המאה ה-19. היא שומרת על החלקים העיטוריים של המבנה המקורי, כולל דמויות השליחים. מתאר הקתדרלה הוא בצורת צלב עם טרנספט ואפסיס. פנים הקתדרלה כולל ספינה עם שתי סיטראות המופרדות בפילסטרים בצורת צלב. יצירות האומנות העיקריות הן אגן הטבילה שנבנה בשנים 1470-1474 וציור המדונה של הרחמים (Madonna delle Grazie) משנת 1470. מגדל הפעמונים הושלם ב-1402 ושופץ ב-1911.
ערים תאומות
בירקירקארה, מלטה
שימקנט, קזחסטן
קוטבוס, גרמניה
דימיטרובגראד, בולגריה
קושיווארה (אנ'), יפן
מונטריי (אנ'), צרפת- נרבון, צרפת
- סיינט מרי דה לה מר (אנ'), צרפת
