שירות נשים בצה"ל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף גיוס בנות)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
עריכה
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
לוחית זיכרון לגדוד הלוחמות של ההגנה בתל אביב

נשים מהוות חלק משמעותי מכוח-האדם של צה"ל מיום הקמתו. מעמד הנשים בצבא והתפקידים הפתוחים בפניהן שלהן עברו שינויים רבים במהלך השנים. בתחילת המאה ה-21 ישראל הייתה המדינה היחידה בעולם בה נהג שירות חובה לנשים, לצד אריתריאה שבה שרר מצב מלחמה. בשנת 2015 נוספה קוריאה הצפונית. בנורווגיה (מאז 2013) ובשוודיה (מאז 2017) ישנה חובת גיוס לנשים כגברים, אולם היא כמעט שאינה מיושמת בפועל.

ההיסטוריה של שירות נשים בצה"ל

נשים השתתפו בכוח המגן העברי מראשיתו. מניה שוחט נמנתה עם מקימי ארגון "השומר" והשתתפה בפעילותו. נשים היו פעילות בארגון "ההגנה", תחילה בתפקידי עזר ואחר-כך גם בתפקידי לחימה, והיו כשליש מהכוח הלוחם של הפלמ"ח. בעת מלחמת העולם השנייה, כ־4,000 נשים יהודיות מארץ-ישראל התגייסו לתפקידים תומכי לחימה בצבא הבריטי (בחיל העזר לנשים ובחיל העזר האווירי לנשים).

על רקע זה ברור כיצד בשלבים הראשונים של מלחמת העצמאות השתתפו נשים ברוב התפקידים, לרבות תפקידי לחימה בחזית, וכן כטייסות קרביות. מצב זה השתנה כבר במאי 1948, עם הקמת צה"ל. אז הוקם חיל הנשים (ח"ן) בפיקוד קצינות יוצאות הצבא הבריטי. בפקודת הקמתו של הח"ן נקבע שנשים יישרתו בתפקידי הגנת יישובים, בתפקידים מקצועיים, בתפקידים מנהלתיים ובתפקידי עזר; אבל לא בתפקידי לחימה.

בסקירה שנתן דוד בן-גוריון לממשלה בשנת 1953 אמר על שירות נשים בצה"ל: ”בדרך-כלל האשה בצבא, בין שהיא בוגרת גימנסיה או סמינריון לגננות ומורות, ילידת הארץ ובת-טובים, ובין אם היא עולה חדשה מארצות אירופה או ארצות המזרח - מתעלה בצבא מבחינה אנושית ויהודית גם יחד”[1].

במשך כשלושים שנה, עד שנות השמונים, נותר דגם השירות של נשים בצה"ל ללא שינוי. גם אם נעשו שינויים קטנים בתפקידים, כך שנפתחו בפני נשים, אחוז ניכר מהמתגייסות הוסיפו לשרת כפקידות. מפקד בית הספר להנדסה צבאית אבישי כ"ץ ביצע שינוי מרחיק לכת ב-1972, כאשר שילב נשים בתפקידי הדרכה בבית הספר ובהכשרת הלוחמים של חיל ההנדסה. ניצני שינוי החלו בשנות ה־80, אז החלו להיפתח בפני נשים תפקידי הדרכה חדשים במקצועות הלחימה, כמו מדריכות חי"ר, שריון וקליעה. כמו כן נפתחו בפניהן תפקידי פיקוד כמו מפקדות כיתה בטירונות לחיילים המיועדים לתפקידים בעורף ומדריכות כלואים, ותפקידים טכניים כמו חשמלאות וטכנאות. שינויים אלה היו ביוזמת צה"ל.

אף על פי שניצני השינוי החלו בתוך הצבא, המהפך ביחס הצבא לשירות נשים נכפה עליו במידה רבה מבחוץ. בשנת 1995 פסק בג"ץ, בעתירתה של אליס מילר נגד שר הביטחון, כי על צה"ל לאפשר לנשים להתנדב לקורס טיס, בדומה לגברים. העקרונות של פסיקת בג"ץ שולבו בשנת 2000 בחוק שירות ביטחון (ראו להלן), ובאגרת הרמטכ"ל בשנת 2004. הפסיקה אילצה את מפקדי הצבא לבחון מחדש את כלל מדיניות השיבוץ והטיפול בחיילות ובמפקדות בצבא. בעקבות זאת, נפתחו לנשים תפקידי לחימה כמו קצינה ימית (חובלת), לוחמת חי"ר קל (גדוד קרקל), לוחמת בחיל התותחנים ובמערך הנ"מ, לוחמת במערך האב"כ של חיל ההנדסה ובמשטרה הצבאית. עם זאת, בעקבות מחקר שערך חיל הרפואה בשנת 2000 לקביעת התאמתן של נשים לתפקידי לחימה, נותרו מרבית תפקידי החי"ר והשריון סגורים בפני נשים. בשנת 2007 שירתו כ-1,500 נשים כלוחמות בצה"ל[2].

ב-2011 פורסם מחקר מקיף של חיל הרפואה שנערך בשיתוף חיל הרפואה האמריקאי ובחן את שילובן של נשים ביחידות קרביות. המחקר שהתמקד בחיילי גדוד קרקל מצא הבדלים משמעותיים בין היכולות הגופניות של הגברים והנשים, וכן שפציעותיהן חמורות יותר ומתרחשות בתדירות גבוהה פי ארבעה[3]. החוקרים המליצו להמשיך בשילוב נשים ביחידות קרביות בצה"ל, אך בצורה מבוקרת תוך התאמת "סרגלי מאמץ" והקפדה על הגבלות שונות בזמן האימונים והשירות המבצעי. בעקבות תוצאות המחקר הוחלט בצה"ל להמשיך בשיפור שילוב הנשים בצה"ל ביחידות שכבר נפתחו בפניהן, אך לא לפתוח בפניהן תפקידים חדשים[4].

השינויים ביחס הצבא לשירות נשים לא התבטאו רק בפתיחת תפקידי לחימה בפניהן. מערך הח"ן פורק בשנת 1997, וסמכויותיו הועברו לידי המפקדים ומערך הת"ש, כפי שהיה נהוג לגבי חיילים. בשנת 2001 פורק חיל הנשים, ובמקומו הוקמה יחידת יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר (יוהל"ם). בניגוד לחיל הנשים, שקיבע במידה רבה את מעמד הנשים בצבא, תפקיד היוהל"ם הוא ליישם את מדיניות הצבא לקדם את התנאים לשוויון הזדמנויות לכלל המגדרים, למיצוי כישורים ויכולות של נשים בצבא, ולספק לנשים המשרתות בצה"ל סביבה בטוחה וחופשית מאפליה. מהלך נוסף שליווה את פירוק הח"ן היה ביטול ההפרדה בהכשרה בין נשים וגברים המיועדים לתפקידים זהים. כך, לדוגמה, אוחדו הכשרת הקצינים והקצינות בצה"ל.

נשים בתפקידים בכירים

לאורך השנים נעשה מאמץ להקל על קצינות להתקדם לתפקידים בכירים בצה"ל, כולל לתפקידים מחוץ למערכים שנחשבים לנשיים, כמו חיל השלישות ומערך הת"ש.

עד כה, שירתה בצה"ל קצינה אחת בדרגת אלוף: אורנה ברביבאי, שמונתה ביוני 2011 לתפקיד ראש אגף כוח אדם בצה"ל[5].

מספר קצינות קודמו לאורך השנים לדרגת תת-אלוף, ומילאו תפקידים בדרג גבוה, כגון דוברת צה"ל[6], מפקדת יחידת לוטם[7], הצנזורית הצבאית הראשית[8] ותפקידים שונים באגף כוח האדם. נכון לספטמבר 2018, משרתות בצה"ל חמש קצינות בדרגת תת-אלוף: שרון ניר (היוהל"ם), מיכל תשובה (ראש מחלקת הסגל באגף כוח האדם), מירב קירשנר (ראש מטה אגף כוח האדם), אריאלה בן אברהם (הצנזורית הצבאית הראשית) ואריאלה לזרוביץ' (היועץ הכספי לרמטכ"ל).

בשנת 2013 שירתו בצה"ל 24 קצינות בדרגת אלוף-משנה, עליה של כארבעים אחוזים בתוך עשור[9]. נשים מילאו תפקידים רבים בתקן אלוף-משנה, כגון ראש מנהל הנפגעים וקציני הערים, תובעת צבאית ראשית, מפקדות בסיסי הדרכה ובסיסי טירונות וכן, מפקדת ממר"ם. בשנת 2016 שירתו בצה"ל 22 קצינות בדרגת אלוף-משנה ו-6 נשים בדרגת תת-אלוף.

המסגרת החוקית לשירות נשים: חוק שירות ביטחון והתקנות

חוק שירות ביטחון, שנחקק בשנת 1949, ותקנות שירות ביטחון מאותה שנה קבעו גיוס חובה לכלל האוכלוסייה, כולל נשים. בכך היה צה"ל לצבא הראשון בעולם שמגייס נשים לשירות חובה. אורך השירות שנקבע לנשים היה קצר מזה של הגברים. בעוד אורך השירות של נשים וגברים השתנה מספר פעמים מאז, מצב זה נשאר ללא שינוי. כמו כן, החוק מגדיר הבדלים בין נשים לגברים בקריטריונים לשחרור משירות צבאי ובגיל הפטור משירות מילואים. לפי חוק שירות ביטחון בנוסחו הנוכחי, אורך השירות הצבאי של נשים נקבע ל־24 חודשים ושל גברים ל־30 בחוק עצמו, אך אורך השירות לגברים הוארך ל־36 חודשים בהוראת שעה שמוארכת מדי פעם; ניתן לזמן נשים לשירות סדיר עד גיל 26, וגברים עד גיל 29; הגיל שבו גברים ונשים מקבלים פטור משירות מילואים זהה לשני המינים, והוא 40, 45 או 49, לפי התפקיד והדרגה; נשים פטורות משירות סדיר אם הן נשואות, ומשירות מילואים אם הן אמהות או בהריון. החוק גם מחייב לפטור נשים משירות מסיבות דת ומצפון.[10] מגבלות נוספות על אורך השירות ותנאי השירות של נשים נקבעו בעבר בתקנות שירות ביטחון ובפקודות מטכ"ל.

בשנת 2000 נוסף לחוק שירות ביטחון סעיף הקובע כי כל התפקידים בצבא פתוחים בפני נשים, אלא אם כן הדבר מתחייב ממהותו ואופיו של התפקיד.[11] בכך עיגנה הכנסת בחוק מיוחד את שוויון ההזדמנויות לנשים בצה"ל, אם כי התירה את האפשרות למנוע את שיבוצן לתפקידים מסוימים אם הדבר מוצדק. בנוסף קבע השינוי בחוק שעל נשים שיתנדבו לשרת בתפקידים מסוימים יחולו הדינים שחלים על גברים מבחינת אורך השירות והתנאים לפטור ממנו. מטרתו של סעיף זה היא למנוע אפליה לטובת נשים בתפקידים הדורשים תקופת הכשרה ארוכה, על רקע אופק השירות הקצר יותר שלהן.

אחוזי גיוס

בשנים 1997-2001 התגייסו לצה"ל 61.5-63.6% מהמיועדות לשירות[12].

בשנת 2011 58.9% מהמיועדות לשירות צבאי התגייסו ובשנת 2013 ירד השיעור ל-57.4%, כש-35.9% מהמיועדות לגיוס אינן מתגייסות על סמך הצהרה שהן דתיות, והשאר מסיבות אחרות[13]. כאשר לוקחים בחשבון את הנשים הערביות, רוב בנות ה-18 אינן מתגייסות לצה"ל.

שירות נשים דתיות

עצרת תפילה בעבר למניעת גיוס בנות בירושלים, החזן רבי יעקב פעסטער בסליחות.
כרזה נגד גיוס נשים דתיות, בשכונה חרדית בירושלים

בקרב הרבנים הדתיים, רוב מוחלט של הרבנים אוסר גיוס נשים[14][15], ויש המתירים[16]. בקרב הרבנים החרדים ישנה הסכמה מלאה שגיוס בנות אסור[15]. בעת חקיקת חוק שירות ביטחון בשנת 1949, התנגדו בחוגים הדתיים לגיוס חובה לנשים. דעתם לא נתקבלה, אולם נקבע שנשים תוכלנה לקבל פטור משירות על סמך הצהרה שטעמים שבמצפון או שבהכרה דתית מונעים אותה מלשרת בשירות סדיר[17].

בעקבות מחסור בכוח אדם בצה"ל והערכה שאלפי נשים שאינן דתיות קיבלו פטור משירות על סמך הצהרה כוזבת[18], תוקן החוק במרץ 1952 ונקבע שנשים המבקשות פטור יופיעו בפני ועדת פטור שתקבע האם אכן מטעמי הווי משפחתי דתי הן אינן יכולות לשרת בצבא[19]. במהלך השנים עלו תלונות שהוועדה שואלת את הנשים שאלות מכשילות ומגייס נשים דתיות. מספר פעמים נדונו בבג"ץ עתירות של נשים שהוועדה החליטה לגייס נגד רצונן[20]. בשנת 1972 החליט בג"ץ ברוב דעות לדחות עתירה של בת של רב שחויבה על ידי הוועדה להתגייס[21]. לעומת זאת, ביוני 1973 ביטל בג"ץ החלטה של הוועדה לגייס בת דתייה משום שלמדה באוניברסיטה וגרה במעונות הסטודנטים, ואם כך, לטענת הוועדה, היא יכולה לשרת בצבא[22]. לאחר המהפך תוקן החוק, לדרישת המפלגות הדתיות, כך שלשם קבלת הפטור מצהירה המועמדת לשירות ביטחון על קיום שלושה תנאים: טעמים שבהכרה דתית מונעים אותה מלשרת בצבא, היא שומרת על כשרות בבית ומחוצה לו, והיא אינה נוסעת בשבת. ההצהרה נמסרת בפני דיין בבית הדין הרבני או בפני שופט ואין כל דרישה להופיע בפני ועדה צבאית לבחינה[23]. מי שאינה יכולה להצהיר שהיא שומרת שבת וכשרות נדרשת להופיע בפני ועדת הפטור[24].

יש המבקרים אפשרות זו בגלל האפשרות של נשים חילוניות לנצל אותה ולרמות את הצבא כדי לקבל פטור. בשנת 2012 קידם צה"ל את תיקון החוק כך שיחייב נשים שהיו דתיות וחדלו להיות דתיות להודיע לצבא על השינוי. מטרת התיקון הוא למנוע הצהרות פיקטיביות של נשים לא דתיות, אשר בעת שהן נתפסות בהתנהגות נגד הדת טוענות שכאשר הצהירו היו דתיות.

כחמישית עד רבע מבוגרות החינוך הממלכתי-דתי מתגייסות לשירות בצה"ל[25], בין אם תוך ויתור על הפטור ובין אם מחמת שאינן דתיות. בשנים שלאחר תוכנית ההתנתקות חלה ירידה בשיעור בוגרות החינוך הדתי שהתגייסו. בשנת 2010 צה"ל הקים את תחום "בת חיל" על מנת להעלות את שיעור הגיוס של בנות דתיות. כדי לעודד נשים דתיות להתגייס ולתמוך בהן במהלך שירותן, הצבא מציע מסגרות שבהן משרתות כמה חיילות דתיות יחד באותו בסיס ובאותו תפקיד ("גרעיני אלומה") ומשרד הביטחון סייע בהקמתה של מכינה קדם צבאית לבנות דתיות. לפי פרסומי צה"ל, מספר הבנות הדתיות המתגייסות עולה בחדות בשנים האחרונות[26], אולם זאת לאחר שהקריטריונים להגדרת חיילות כדתיות הורחבו. לפי קריטריונים ברי השוואה, שיעור בוגרות החינוך הממלכתי דתי המגויסות עלה מעט יותר ממה שירד בעשור הראשון של המאה ה-21.[25][27]

יחס הרבנות הראשית לשירות נשים בצה"ל

הרבנות הראשית התנגדה לגיוס נשים לצה"ל באופן רציף מאז הקמת צה"ל. בכ"א באדר א' ה'תשי"א, נפגשה משלחת רבנים בראשות הרב הרצוג עם ראש הממשלה ושר הביטחון ודרשה ממנו לבטל את הגשת התיקון לחוק שירות הביטחון המחייב גיוס נשים לצבא בכלל ודתיות בפרט. לאחר שהוא דחה את בקשתם, פרסמה הרבנות הראשית: ”הכרזת הרבנות הראשית לישראל מיום כא אדר א תשיא, בדבר תיקון חוק שירות הביטחון העומד לפני הכנסת: הננו - אחרי בירור המצב - מפרסמים דעת תורה שגיוס נשים אפילו פנויות - במסגרת צבאית באיזו צורה שהיא, אסור בהחלט!”

אמנם הנושא עלה פעמים רבות עקב ניסיונות לשנות את עמדת הרבנות הראשית אך כלל פרסומי הרבנות לאורך השנים (מעל 15 הודעות רשמיות) דבק בדעתו בדבר האיסור שבדבר. לדוגמה בי' בטבת ה'תשמ"ו. תשובת הרב שפירא והרב אליהו והרבנות הראשית לשואלים: ”עוד מזמן הרב הרצוג והרב עוזיאל קיימת החלטת הרבנות הראשית שאסרה גיוס בנות לצבא בכל מסגרת שהיא, כולל מורות חיילות, והחלטה זו עומדת בתוקפה גם כיום ללא שינוי” (הודעה מספר 1541).

הודעה נוספת בט' במרחשון ה'תשנ"ב פירטה את האיסור גם לגבי גיוס לנח"ל: ”הוראת הרבנות הראשית בדבר איסור גיוס בנות לצבא, כוללת גם מורות חיילות וגיוס לנח"ל” (הודעה 1477 ועיין 606)

אמנם מצויים מכתבים של מזכירי הרבנים הראשיים אונטרמן וגורן בשמם, המאפשרים לבנות דתיות להתגייס בתנאים מסוימים[28]. מזכירו האישי של הרב גורן, זלמן קויטנר, כתב:

”כב' הרב הראשי לישראל קבע בזמנו כי כל בת דתית המרגישה כי ערכי הדת שספגה בביתה ובבית הספר חזקים דיים, יכולה להתגייס ולשרת בצה"ל ורצוי ביחידה דתית אם ניתן”[29].

במקרים פרטניים קיימות עדויות של נשים דתיות שהרב גורן התיר להן להתגייס, גם בתו התגייסה, אולם בראיון לעיתון 'הארץ' הוא טען שבאופן כללי דעתו היא לאסור גיוס בנות לצה"ל[30].

מזכירו האישי של הרב אונטרמן, אברהם בידרמן, כתב:

”לעומת זה אם בת דתית רוצה להתגייס לצבא וטוענת כי היא תקיפה בדעתה ובמזגה, כי יכולה היא לעבוד במסגרת צבאית, ותשמור על תומתה וחרות מלאה בהתנהגותה והנהגותיה. ואינה חוששת משום לחץ המביא לידי ניסיונות-אין הרבנות מוחה בידה”[31].

שירות בנות מיעוטים

לעומת גברים דרוזים וצ'רקסים, נשים דרוזיות וצ'רקסיות פטורות משירות בצה"ל. מיעוט קטן שלהן בוחר לשרת בכל זאת.

פציעות בקרב לוחמות

בחודש יולי 2015 פורסמו נתוני הפציעות ושברי המאמץ של נשים לוחמות בזרוע היבשה. על פי הנתונים, שנלקחו מתוך מחקר שהתבצע בזרוע היבשה, לוחמות נפצעות פי שניים מגברים בתפקידי לחימה, עקב נתוניהן הפיזיולוגיים טרם הגיוס ובמהלך ההכשרה. עוד נתגלה כי 46 אחוזים מקרב הטירוניות הקרביות נפצעות במהלך הכשרתן, זאת לעומת 25 אחוז מהלוחמים שנפצעים. כשליש מהלוחמות נפצעו יותר מפעם אחת במהלך ההכשרה הקרבית אותה הן עוברות בתחילת השירות הצבאי. על פי ממצאי המחקר, שיעור הפציעות בקרב לוחמות "קרקל" עומד על כ-40 אחוזים, ובחיל התותחנים הוא מטפס לכ-70 אחוזים. מדובר בפציעות שונות כמו קרעים, נקעים, כאבי ברכיים, כאבי גב ושברי מאמץ - שהיא אחת הנפוצות בקרב הנשים וכשמונה אחוזים מהלוחמות סבלו מבעיה זו לעומת שני אחוזים בלבד מהלוחמים. על מנת לצמצם את כמות הפציעות בקרב הנשים, החל מגיוס נובמבר 2015 כל לוחמת בצה"ל תחויב לעבור בדיקות רפואיות טרם גיוסה וכל לוחמת לעתיד תחויב לעבור בדיקת דם ולשלוח את התוצאות לצבא.[32]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • נורית גילת, יחס החברה הישראלית לשרות נשים בצה"ל 1948-1967, עבודת דוקטורט, אוניברסיטת חיפה, החוג ללימודי ארץ-ישראל, 2005
  • דפנה יזרעאלי, [1999]. "המגדור בשירות הצבאי בצה"ל". תיאוריה וביקורת, 14, 85 - 109.
  • בג"ץ 7000/08, אנריאטה לוי נ' שר הביטחון ואח'; בעניין פיטורי קצינה בשירות קבע, בעת היותה בהריון.
  • נויה רימלט, הפמיניזם המשפטי מתאוריה למעשה - המאבק לשוויון בין המינים בישראל ובארצות הברית, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה ופרדס הוצאה לאור, 2010, פרק שביעי - נשים במעוז הגבריות: אליס מילר והדילמה שבשילוב נשים בצבא
  • דני אשר, כל בחור וטוב לנשק - תולדות מערך הגיוס. יחידת מיטב, משרד הביטחון, 2014.
  • רז שגיא, נלחמות בצה"ל, הוצאת קונטנטו דה סמריק, 2014[33][34].
  • אורנה ששון-לוי, זהויות במדים: גבריות ונשיות בצבא הישראלי, ספריית אשכולות, הוצאת מאגנס, וספריית מגדרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006.
  • אורנה ששון-לוי, "חתרנות בתוך דיכוי: כינון זהויות ג'נדר של חיילות בתפקידים 'גבריים", בתוך: התשמע קולי: ייצוגים של נשים בתרבות הישראלית, (עורכת: יעל עצמון), תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2001, עמ' 303-277.
  • אורנה ששון-לוי. 2013. "בין הדרה להפרדה: נשים במרחב הצבאי", בתוך רוני הלפרין (עורכת): היכן אני נמצאת: פרספקטיבות מגדריות על מרחב, הוצאת המכללה האקדמית בית ברל. עמודים 111–141.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה


הערות שוליים

  1. ^ דוד בן-גוריון, ‏צבא ומדינה, מערכות 280-279, יוני 1981, עמ' 9
  2. ^ עמוס הראל, מי צריך לוחמות, באתר הארץ, 26 באפריל 2007
  3. ^ שירות נשים בצה"ל, סרטון באתר יוטיוב
  4. ^ אפרת כהן, ‏בעקבות מחקר ענק: הקלות ללוחמות, באתר "IsraelDefense"‏, 9 באוגוסט 2011
  5. ^ אור הלר, אלופה חדשה בצה"ל: אורנה ברביבאי מונתה לתפקיד ראש אכ"א, באתר של "רשת 13", 23 ביוני 2011 (במקור, מאתר "nana10")
  6. ^ עמוס הראל, הרמטכ"ל הנכנס חלוץ מינה את תת-אלוף מירי רגב לדוברת צה"ל, באתר הארץ, 3 ביוני 2005
  7. ^ תא"ל איילה חכים מונתה למפקדת לוט"ם, באתר דובר צה"ל, 8 בפברואר 2010
  8. ^ הצנזורית הראשית קיבלה תת-אלוף, IsraelDefense,‏ 4 באוקטובר 2011
  9. ^ שירות הנשים בצה“ל - כל הנתונים, רותם פסו, אתר צה"ל, 8 במרץ 2013
  10. ^ סעיף 39 לחוק שירות ביטחון
  11. ^ חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 11), התש"ס-2000, באתר הכנסת
  12. ^ אילן מרסיאנו וחנן גרינברג, סגן הרמטכ"ל: בנות רבות לא מתגייסות "כי אין אתגר", באתר ynet, 13 ביולי 2004
  13. ^ מתן חצרוני, 43% מהנערות לא מתגייסות לצה"ל: "חלק פשוט משקרות", 7 בנובמבר 2013, אתר מאקו
  14. ^ הרב שלמה אבינר, ‏הרב אבינר: טענות מזוייפות של בנות מתגייסות, באתר "סרוגים", 5 בנובמבר 2017;
    הרב יועזר אריאל, ‏גיוס בנות? לפי ההלכה אסור לנשים להשתתף בקרבות נגד האויב, באתר "סרוגים", 22 בפברואר 2014;
    דניאל סגרון, ‏גיוס בנות לצבא - לא הכל הלכה, באתר כיפה, 06 בנובמבר, 2017.
  15. ^ 15.0 15.1 הרב שמואל שפירא, מהי עמדת ההלכה בנוגע לגיוס דתיות?, באתר ynet, 12 בנובמבר 2014.
  16. ^ אמנון שפירא, גיוס בנות – להלכה ולמעשה, באתר ערוץ 7, 28 ביולי 2016.
  17. ^ דיוני הכנסת באוירה של נדחה, מעריב, 16 באוגוסט 1949
    בנימין פרנקל, מכתבים למערכת - היפלה חוק ישראל בין אשה דתית לאשה לא דתית?, דבר, 18 באוגוסט 1949
  18. ^ חוק נגד ... 5000 משתמטות, מעריב, 27 בפברואר 1952
  19. ^ צו בדבר התייצבות נשים לרשום לבדיקה רפואית ולשרות סדיר, חרות, 4 ביולי 1952
  20. ^ יוסף צוריאל, כמה ימים - יום כיפור?, מעריב, 4 בינואר 1967
  21. ^ בג"ץ 456/71 שרה ברזני נ' שר הביטחון ואח', פ"ד כו(2), 543.
  22. ^ בג"ץ נענה לבקשת צעירה דתיה לשחררה מגיוס לצה"ל, דבר, 18 ביוני 1973
  23. ^ שלמה לורינץ, אגודת ישראל השתלטה על הכנסת?, מעריב, 13 באפריל 1978
    פשר הפשרה, מעריב, 1 באוגוסט 1978
  24. ^ גדולי התורה שוכנעו: 95% מהנשים שירצו יוכלו להשתחרר לפי החוק החדש, מעריב, 12 ביולי 1978
  25. ^ 25.0 25.1 גיוס בנות דתיות לצה"ל, בעמוד הפייסבוק של אריאל פינקלשטיין, 23 בינואר 2018
  26. ^ 2015: שיא במספר הבנות הדתיות שהתגייסו לצה"ל, אתר מאקו, 14 בדצמבר 2015
  27. ^ עדו אבגר, ‏נתונים על גיוס דתיות לצה”ל, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, מאי 2017

    חגית רוזנבאום, "הרבה דמעות נשפכו על שולחן הוועדה", באתר ערוץ 7, ח' בכסלו תשע"ח, 23 בנובמבר 2017, מתוך בשבע גליון 770
  28. ^ יונתן אוריך, מסמך: הרבנות הראשית לא התנגדה לגיוס בנות, באתר nrg‏, 16 בינואר 2014
  29. ^ מכתב מיום ט"ז בטבת תשמ"ב 11/1/1982
    גיוס בנות – להלכה ולמעשה, באתר ערוץ 7, 28 ביולי 2016
  30. ^ יוני גרין, הרב שלמה גורן בראיון ל'הארץ' לפני 40 שנה: "אני נגד גיוס בנות לצה"ל", באתר חרדים10
  31. ^ אהד טהרלב, האם מותר לבת דתית לשרת בחיל המודיעין, באתר "בית הלל"
  32. ^ מתן חצרוני, ‏טירוניות קרביות נפצעות פי 2 מטירונים קרביים, באתר ‏מאקו‏‏, ‏30 ביולי 2015‏
  33. ^ יוחאי עופר ואסף גולן, מחקר חדש: נשים לא יכולות לשרת כלוחמות, באתר nrg‏, 10 ביוני 2014
  34. ^ אבי אליהו, ‏מחקר: הצבא נפגע משירות של נשים כלוחמות, באתר ‏מאקו‏‏, ‏11 ביוני 2014‏
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25813488שירות נשים בצה"ל

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=שירות_נשים_בצה%22ל&oldid=2474526"